הקהילה היהודית ברסיסטנסיה, ארגנטינה

מאת חוליו מזא"ה

תחילת ההתיישבות היהודית ברסיסטנסיה / מקצועות ופרנסות / פעילות חינוכית ותרבותית / התפתחויות ושינויים / אישים ופועלם מקהילת רסיסטנסיה

העיר רסיסטנסיה נמצאת במחוז צ'אקו בצפון ארגנטינה, על יד הגבול עם פרגוואי וברזיל.

רסיסטנסיה נוסדה ב-1878 על ידי מהגרים מאיטליה. בהמשך התיישבו במחוז גם ספרדים, בולגרים, צ'כים, יוגוסלבים ואירופאים נוספים. התפתחות תעשיית העץ בשלהי המאה ה-19 והתרחבות מטעי הכותנה בתחילת המאה ה-20 משכו עובדים נוספים, וגם אנשי עסקים ואיכרים מאזורים אחרים בארגנטינה ומפרגוואי.

יהודים התיישבו במקום כבר בסוף המאה ה-19, בשל הפעילות הכלכלית הערה. בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 הייתה רסיסטנסיה שער הכניסה לארגנטינה עבור פליטים יהודיים מאירופה, ובשנות ה-70 - נמלטו דרכה יהודים מהמשטר הדיקטטורי במדינה.

המרכז הקהילתי האשכנזי. בחגים הגדולים משמש גם כבית כנסת. רסיסטנסיה, 2002 המרכז לתיעוד חזותי בית התפוצות באדיבות חנה ליבנבוק, ארגנטינה

המרכז הקהילתי ובית הכנסת של הקהילה הספרדית "חסד ואמת", רסיסטנסיה, 2002 המרכז לתיעוד חזותי בית התפוצות באדיבות חנה ליבנבוק, ארגנטינה

תחילת ההתיישבות היהודית ברסיסטנסיה

את הקהילה היהודית יסדו כחמישים משפחות יהודיות דוברות ספרדית שמוצאן מטטואן, מרוקו (אז תחת שלטון ספרדי), אשר הגיעו ליערות של מחוז צ'אקו ב-1905. רובם היו פועלים וסוחרים. כמה שנים אחר כך עברו רובם לרסיסטנסיה. הצטרפו אליהם יהודים מתורכיה, בעיקר מאיזמיר, ומכפרי מחוז קוריינתס. עד 1910 הגיע מספר היהודים ברסיסטנסיה לכ-100 משפחות. אליהם הצטרפו מאוכזבי מפעל ההתיישבות היהודית של ה-JCA במחוז אנטרה-ריוס וסנטה פה .

אחרי מלחמת העולם הראשונה החלו להתיישב ברסיסטנסיה יהודים רבים ממזרח אירופה. בניגוד לשפל הכלכלי ולתהפוכות הפוליטיות באירופה שאחרי המלחמה, התחוללה בארגנטינה צמיחה כלכלית אשר משכה מהגרים יהודים רבים. מספרם גדל עוד יותר בתקופת התחזקות האנטישמיות בפולין. בשנות ה-30 המוקדמות של המאה ה-20 חיו ברסיסטנסיה כמה מאות משפחות ממזרח אירופה, רובן מווהלין, מברזנו, מרובנו ומראטנו (כיום אוקראינה). היו גם יהודים מורשה, ממינסק ומעטים גם מגליציה, מרומניה ומבסרביה (כיום רפובליקת מולדובה). הם עסקו בעיקר במסחר, כרוכלים או בעלי חנויות קטנות. היו גם כמה בעלי מקצועות חופשיים, בייחוד עורכי דין ורופאים, וכמה פקידים של חברות בינלאומיות שפעלו באזור.

בשנת 1912 הקימו היהודים הספרדים את הארגון " Asociación Israelita Latina Merced Y Verdad " (ארגון לטינו-יהודי "חסד ואמת"), הארגון הראשון היהודי ברסיסטנסיה. לפני כן העסיקו הספרדים מלמד לילדים, אשר שימש גם כשליח ציבור בעת התפילות, ועיקר תפקידו היה להכין נערים לבר מצווה. הארגון רכש שטח עבור בית קברות יהודי, והקים מרכז קהילתי בשם "חסד ואמת". גם היהודים האשכנזים, שעדיין לא גיבשו להם מוסדות קהילתיים, השתתפו בפעילות המרכז. הספרדים והאשכנזים התפללו יחד והשתמשו באותו בית קברות, אך בשל הריבוד החברתי בקהילה, לא שימשו בתפקידי מפתח קהילתיים.

הלווייתו של שלמה כהן, מנהיג הקהילה היהודית, רסיסטנסיה, 1953
המרכז לתיעוד חזותי בית התפוצות
באדיבות שאול רוזנשיין, ישראל

משנת 1928 גדל מספרם של האשכנזים והם החלו להתפלל בנפרד. הם הקימו "חדר" ובו תלמידים ספורים. בשנות השלושים הוקם גם בית ספר יידי, שב-1945 שינה את שמו לבית הספר העברי ע"ש י.ל. פרץ. ב-1931 נוסדה קרן גמילות חסדים, במטרה לסייע למהגרים החדשים. ב-1936 הקימו האשכנזים את "ארגון הצדקה היהודי ברסיסטנסיה" Asociación Israelita de Beneficencia de Resistencia, בו היו חברים מהגרים, ציונים וחרדים, וגם יהודים ילידי ארגנטינה. עד שנות ה-60 דמתה העדה האשכנזית בעיר לקהילה מזרח-אירופאית טיפוסית. בראשה עמד בתחילה ברננדו גורנסקי, ואחריו, במשך יותר מעשרה שנים, סלומון כהן , שהיה נמרץ ופעיל מאד. ב-1937 רכשה הקהילה האשכנזית שטח לבית עלמין נפרד, וקרקעות לבניין מרכז קהילתי שנחנך ב-1943, ובו התקיימו פעילויות דתיות, חברתיות, ואירועים משפחתיים ופרטיים.

בשנת 1940 חיו ברסיסטנסיה כ-700 יהודים אשכנזים וכ-400 ספרדים.

מקצועות ופרנסות

עד שנות ה-60 היו רוב הספרדים סוחרים, בעלי חנויות מזון קטנות או מוכרי פיס. לכמה מהם היו חנויות גדולות במרכז העיר, למשל la Ciudad de Roma,, חנות מפורסמת בבעלות משפחת בן-טולילה, וחברת המזון הסיטונית של סימון סטרוגו. האשכנזים התפרנסו בתחילה בעיקר מרוכלות. בשנות ה-50 כמעט ונעלם מקצוע זה, ורובם נהיו בעלי חנויות טכסטיל, ריהוט או מזון. מעטים היו עורכי דין, רופאים, רוקחים והיו גם כמה איכרים. בתחילת שנות ה-60, רוב החנויות ברסיסטנסיה כבר היו בבעלות יהודית. בין הבולטות שבהן היו Casa Aides , חנות למכשירי חשמל שייסד ב-1936 חוליו אאידס, מראשוני המתיישבים היהודים בעיר, ותשלובת אמרילה (לחקלאות, מכירת גז, תעשיית עץ וסוכנויות רכב), בניהולו של הרמן מיידבייצקי. גם מחוץ לעיר, בכפרי הסביבה, היו כחמישים חנויות בבעלות יהודית, אשר בעליהן חיו בעיר, ושלחו את הילדים לבית הספר היהודי. רוב החנויות היו סגורות בחגים היהודיים.

פעילות חינוכית ותרבותית

שפת היום-יום בקרב יהודי מזרח-אירופה עד לשנות ה-60 הייתה יידיש. הצעירים ייסדו תיאטרון חובבים ביידיש. מ-1920 ועד לסוף שנות ה-50 פעלה ברסיסטנסיה ספרייה יהודית. היו גם פעילויות ואירועי תרבות משותפים לבני שתי העדות.

חברי תיאטרון החובבים היידי מעלים את "המלך ליר" מאת שייקספיר, במרכז הקהילתי, רסיסטנסיה, 1959
המרכז לתיעוד חזותי של בית התפוצות
באדיבות שאול רוזנשיין, ישראל

בין 1949 ל-2000 למדו בבית הספר העברי מדי שנה בין 110 ל-130 תלמידים, כ-95 אחוזים מכלל הילדים היהודים בעיר. ב-1949 נהייתה העברית לשפת הלימוד העיקרית. בית הספר מומן בסיוע הגמ"ח, שאחר כך היה קואופרטיב אשראי, ומ-1955 - ה"בנקו איזראליטה דל צ'אקו". הבנק, שהיו לו סניפים רבים במחוז, נוהל בידי חברי שתי העדות ונמכר למשקיעים פרטיים מבואנוס איירס ב-1966.

ב-1966 הקימו בני הדור השני קאונטרי קלאב עם בריכה, מגרש כדורגל, אולם כדורסל ומגרש טניס. בפרויקט זה גבר שיתוף הפעולה בין ספרדים לאשכנזים, שהחל עוד בניהול הבנק הקואופרטיבי.

שומרי המסורת בקהילה שמרו שבת וחגגו את החגים. עד שנות ה-80 נהגו לשכור חזן לתפילות בחגים הגדולים, ברוח המסורת האורתודוכסית. הם גם היו אחראים על החברה קדישא.

בחג הפסח נהגו האשכנזים לערוך שני לילות סדר. קריאת ההגדה הייתה מעין תחרות בין המשפחות. בתחילת שנות ה-50, החל המרכז הקהילתי האשכנזי לקיים ליל סדר שלישי, בהשתתפות סופרים רבים ותומכי מפא"י, ובו קראו בהגדה חילונית בעלת תכנים ישראלים. החל משנות ה-70 קיים בית הספר העברי סעודת סדר שלישית, עבור משפחות שלא חגגו את החג בביתן.

היהודים ברסיסטנסיה קיימו מדי שנה אזכרות להרצל ולביאליק, וטקס לציון יום השואה. ביום העצמאות של מדינת ישראל, צעדו יחד הורים ותלמידים, עם דגלי ישראל, מהמרכז הקהילתי לכיכר העיר. בהגיעם לכיכר חלקו כבוד גם לגיבור הארגנטיני הגנרל סן מרטין.

ברסיסטנסיה הייתה פעילות ציונית ערה, והיו הרבה מרכזים ציוניים לנוער. ב-1942 נוסד סניף של קרן קיימת לישראל, שגייס תרומת לטובת פליטי מלחמה ואחר כך גם לגופים ישראליים. היו שני סניפים של ויצ"ו, ספרדי ואשכנזי, ואחר כך גם ויצ"ו לנוער. הגופים הציוניים סייעו לבית הספר, ארגנו נשף פורים שנתי, והחל משנות ה-60 סייעו בארגון חגיגות בת מצוה משותפות.

חברי הקהילות היהודיות ברסיסטנסיה ובקוריינתס חוגגים את יום העצמאות למדינת ישראל, רסיסטנסיה, 1950
המרכז לתיעוד חזותי בית התפוצות
באדיבות שאול רוזנשיין, ישראל

אישי ציבור יהודים מבואנוס איירס ומישראל ביקרו בקהילה לעתים קרובות, למטרות פוליטיות ולגיוס כספים. התנועה הקומוניסטית היהודית ICUF קיימה בעיר ועידה שנתית ולפעמים הביאה גם להקת תיאטרון יידיש מפורסמת מבואנוס איירס. ב-1949, בשל ההתלהבות הרבה בעקבות הקמת מדינת ישראל, נוסדו בעיר ארגוני הנוער "דרור" (שהיה פעיל עד לשנות ה-90), "השומר הצעיר", וסניף קטן של "בית"ר". רבים מחברי ארגונים אלה עלו אחר כך לישראל.

מראשית שנות ה-30, הושפע "ארגון הצדקה היהודי ברסיסטנסיה" (הארגון האשכנזי), מאידיאולוגיות שונות. היו מחלוקות פוליטיות חריפות. חברי השומר הצעיר ותומכי מפא"י היו הרוב בקהילה. הקומוניסטים איבדו בהדרגה מכוחם ומהשפעתם לטובת הציונים, במיוחד אחרי משפטי הראווה של 1952 בפראג ובמוסקבה, נגד רופאים ואישים יהודים.

התפתחויות ושינויים

בשנות ה-60 חלו שינויים רבים בחיי הקהילה. המארג החברתי השתנה, דור המייסדים הזדקן ועבר מן העולם, יהודים רבים היגרו למקומות אחרים בארגנטינה, אחרים עלו לישראל. יהודים מעיירות קטנות במחוז, וממקומות אחרים במדינה התיישבו ברסיסטנסיה. גם המקצועות השתנו. יותר ויותר יהודים עסקו במקצועות החופשיים (עורכי דין, רוקחים ורופאים), והסוחרים היהודים התמעטו.
החל משנות ה-80 הצטמצמה באופן משמעותי פעילותה של הקהילה, בשל השינוי שחל בעמדות היהודים כלפי סוגיות כגון חיי הקהילה, ציונות, עליה לישראל ומסורת יהודית. גם החנויות היהודיות כבר לא נסגרו בחגים היהודיים ובשבתות. לא היה עוד שוחט, והחברה קדישא חדלה לתפקד. רבים העדיפו לקבור את מתיהם בבתי עלמין פרטיים. המשבר הכלכלי וההתרחקות מהמסורת היהודית גרמו לירידה גדולה בהכנסות הקהילה היהודית ממתן שירותי קבורה, שהיה מקור הכנסה עיקרי במשך שנות ה-90. משפחות רבות לא חגגו את ליל הסדר. לראייה, צריכת המצות ירדה מ-3,150 ק"ג בשנת 1954 ל-525 ק"ג בלבד ב-1982. החל משנות ה-80 נשכרו חזנים ורבנים צעירים מהתנועה הקונסרבטיבית, אך גם הם לא הצליחו לגבש מחדש את הקהילה. בשנת 2000 עלה מספר הנישואין המעורבים לכשבעים אחוז מהכלל.

בשנות ה-90, בשל הירידה במספרם, הצטרפו יותר ויותר ספרדים לקהילה האשכנזית ותהליך המיזוג בין העדות הלך והעמיק.

כיום, בתחילת שנות ה-2000, מתפללים בני שתי העדות יחד בחגים הגדולים. את ראש השנה חוגגים במרכז הקהילתי הספרדי, ואת יום הכיפורים - באולם המרכז הקהילתי (האשכנזי). מזיזים את ארון הקודש ומביאים חזן קונסרבטיבי. מדי שנה מתקיים בקהילה טקס זיכרון לשואה, וגם חגיגות ביום העצמאות למדינת ישראל, חגיגת פורים שנתית וטקס בת מצווה משותף. המשבר הכלכלי החמור בארגנטינה בשנת 2001-2002 משפיע גם על הקהילה היהודית ברסיסטנסיה. הפעילות התרבותית נפגעה. כ-100 יהודים נזקקו בשנת 2002 לסיוע כספי מהקהילה. בתחילת שנת 2003 חברו יחד כל הארגונים היהודיים בעיר ושכרו "ראש קהילה" בניסיון להמשיך ולקיים ברסיסטנסיה חיים חברתיים ורוחניים יהודיים.

תלמידי בית הספר י"ל פרץ חוגגים את יום העצמאות למדינת ישראל על יד אנדרטת סן מרטין בכיכר העיר הראשית, רסיסטנסיה, 1975
המרכז לתיעוד חזותי של בית התפוצות
באדיבות חנה ליבנבוק, ארגנטינה

אישים ופועלם

במהלך המאה ה-20 התבלטו כמה מחברי הקהילה היהודית ברסיסטנסיה בפעילות ציבורית ותרבותית. היו בה חברי פרלמנט יהודיים, הן בפרלמנט הלאומי והן במחוזי, בכירים בממשל המחוז, שופטים, דיקנים באוניברסיטה הלאומית הצפון-מזרחית, סופרים ומחברים, מנהלים בבנק מחוז צ'אקו, מנהלי חברות מסחריות, מנהלי מפעלי תרבות וספורט, וראשים ופעילים בארגונים מקצועיים.

ראוי לציין במיוחד את הביוכימאית ד"ר ריטה וייסמן, שזכתה להכרה בינ"ל בשל מחקר מהפכני על מחלת הצרעת; השופט חוליו קסלמן, שר הכלכלה ודיקן ופרופסור באוניברסיטה המקומית; הסופר מויזס גלומבובסקי, חבר במוסדות תרבות רבים; המשפטן ומנהיג המפלגה מויזס ליאון פנצ'אנסקי; הסופרת מרים קורלטי וייספלד, פרופסור וחברת הפרלמנט הלאומי; ואת סמואל הדס, שעלה לישראל, והיה שגריר ישראל בספרד בשנות ה-80 ואחר כך השגריר הישראלי הראשון בוותיקן בתחילת שנות ה-90.

חוליו מזא"ה, מחבר הספר "תולדות האשכנזים ברסיסטנסיה" 239 עמ', רסיסטנסיה, הוצאת איברה, 1987 (בספרדית), כתב מאמר זה לאתר האינטרנט של בית התפוצות.

עברית: דפ"פ

Disclaimer | הצהרה