הקהילה היהודית בוונקובר, קנדה

ונקובר, עיר במחוז קולומביה הבריטית והעיר השלישית בגודל אוכלוסייתה בקנדה, היא מקום משכנה של הקהילה היהודית השלישית בגודלה בארץ זאת. כשבעה אחוזים מיהודי קנדה חיים בוונקובר ובסביבתה.

משנות החמישים של המאה ה-19 החלו מהגרים רבים להגיע אל האזור הדרומי-מערבי של קולומביה הבריטית דהיום. רבים מהם נמשכו לאזור בשל הבהלה לזהב, אחרים בשל הזדמנויות עסקיות מגוונות, ובינהם גם יהודים שהגיעו ממחוזות קנדה במזרח ובמרכז, מערבה של ארה"ב ומאירופה. הקהילה היהודית בוונקובר נוסדה הודות למספר אישים, אשר זיקתם ומסירותם ליהדות ולמתיישבים בני דתם היא זו שאפשרה את גיבושם של החיים היהודים בחוף המערבי של קנדה. אחד המתיישבים היהודים הראשונים באזור היה לואיס גולד, יליד פולין (1835-1907), שנודע בכינוי "לואיס המדלג". הוא הגיע לאזור ונקובר עם משפחתו בתחילת שנות השבעים של המאה ה-19, והקים חנות כלבו ומכולת ברחוב ווטר. בהמשך הרחיבה משפחת גולד את עסקיה, ורכשה אדמות. בנו של לואיס, אדוארד גולד (1868-1946) עשה חיל. כבר ב-1892 היה בעליו של בנק הלוואות וביטחונות, ובשנת 1914 נבחר לחבר מועצת דרום ונקובר.

בניין בית הכנסת לשעבר ונקובר, 1984 צילום: אנדרו הוארד בית התפוצות - המרכז לתיעוד חזותי

בית הכנסת "שוחרי צדק" ונקובר, 1984 צילום: אנדרו הוארד בית התפוצות - המרכז לתיעוד חזותי

אולם בדרך כלל מזוהה ראשית תולדות היהודים בוונקובר עם פעילותם של האחים מאיר, גודפרי, יצחק, צ'לרס ודויד אופנהיימר, שנולדו בבוואריה, גרמניה. הם באו למחוז שעל חוף האקיינוס השקט בשנת 1858, בעקבות הבהלה לזהב. האחים אופנהיימר התיישבו במחוז ונקובר ב-1885, שנה לפני ייסודה של העיר. ב-1887 היו דויד ויצחק חברי מועצת העיר וב-1888 נבחר דויד (1834 - 1897) לראשות העיר, וכיהן כראש העיר השני בעיר, במשך ארבע שנים. "האחים אופנהיימר בע"מ", העסק הוותיק ביותר בוונקובר, הקימו את חנות הכלבו הראשונה, במבנה הלבנים הראשון בעיר, שעדיין עומד ברובע גסטאון. בסוף המאה ה-19 הם גם רכשו שטחי אדמה גדולים, והיו בעלי הקרקעות השלישיים בגודלם בוונקובר.

בשנת 1891 חיו בוונקובר 85 יהודים. בסוף המאה ה-19 החלו לזרום לאזור מהגרים יהודים ממזרח אירופה. רוב המהגרים דוברי היידיש התיישב באזור הפועלים סטראטקונה, והמשיכו באורח חייהם המסורתי. רובם היו בעלי חנויות או בעלי מלאכה, ועסקו במקצועות שהביאו עמם ממזרח אירופה: חייטים, סנדלרים ורוכלים.

מנהיגם הדתי הראשון של יהודי ונקובר היה זבולון פרנקס, יליד אוקראינה (1864 - 1926), אשר התיישב בוונקובר בשנת 1887. בחנותו התקיימו התפילות הראשונות של הקהילה האורתודוכסית בראשיתה. חברת הציוד "י. פרנקס בע"מ" היא יורשתו של העסק המקורי שייסד פרנקס. אברהם דויד גולדשטיין, יליד פולין, עסק בפיתוח ובבנייה. הפרוייקט הנודע ביותר שלו הוא "סילביה קורט", בית הדירות הגבוה הראשון בעיר. הבניין, שנקרא על שם בתו בת השתים עשרה, הוא עדיין אחד מתווי ההיכר של מערב וונקובר. בימי השפל הכלכלי הגדול, בשנות השלושים של המאה העשרים, הוסב למלון, ומאז 1976 הוכרז בניין לשימור.

ב-1887 הוקצתה בבית העלמין "מאונטיין וויו", שנוסד זמן קצר קודם לכן, חלקה נפרדת לקבורה יהודית. "אגודת אחים" הייתה הקהילה הראשונה שנוסדה בוונקובר. התפילות הציבוריות הראשונות שקיימה היו בחגים הגדולים, באוקטובר 1891, באולם "אבירי פיתיאס" שברחוב קורדובה כיום חלק מהחנות "הצבא והצי". בשנת 1894 הגיע מוויקטוריה שבקולומביה הבריטית הרב שלמה פילו, יליד גרמניה, ועם בואו נוסדה הקהילה הליברלית. בית הכנסת של הקהילה, "עמנואל", נוסד שנה אחר כך. המזכיר הראשון של קהילת עמנואל היה אדוארד גולד. שנים רבות עמד בראשה שמואל גינצבורגר, יליד שוויץ, אשר הגיע לוונקובר ב-1887. הוא עסק בנדל"ן, עסקים וביטוח, ועוד בנעוריו סחר עם בני השבטים האינדיאנים בחוף המערבי של קנדה. גינצבורגר היה חבר מועצת העיר מערב ונקובר, וגם קונסול של שוויץ. אולם רק בשנת 1965 נוסדה בוונקובר קהילה רפורמית של ממש. עוד אישיות ראויה לציון היה השופט שמואל דייויס שולץ (1865-1925), בן למשפחת חלוצים מוויקטוריה, קולומביה הבריטית. ב-1914 נתמנה לשופט היהודי הראשון בקנדה, בבית המשפט המחוזי ונקובר.

בתחילת המאה העשרים האוכלוסייה היהודית בוונקובר הלכה וגדלה, בעיקר בשל הגירה מאירופה. כבר ב-1914 היו בוונקובר כמה משפחות יהודיות אמידות, אך רוב היהודים התפרנסו ממלאכות. כרבע מהם היו בתחום הביגוד: חייטים, מגהצים, מפעילי מכונות תפירה, ועוד. היו גם שענים, צורפים, בעלי חנויות, רוכלים. צמח גם מעמד צווארון לבן, בעיקר מנהלי חשבונות, ופקידים. הנשים היוו חלק חשוב מכוח העבודה. הן תרמו להכנסת המשפחה, הן בעבודה בעסקי בעליהן, הן כעובדות שכירות מחוץ לבית.

בשנת 1907 נוסדה הקהילה האורתודוכסית הראשונה בוונקובר, "בני יהודה". בית הכנסת "בני יהודה" (הראשון בעיר), נוסד בשנת 1911 בשכונת סטראטקונה. נשיא הקהילה הראשון היה זבולון פרנקס. הקהילה מנתה בעיקר מהגרים ממזרח אירופה. בית הכנסת הראשון היה מבנה עץ צנוע, ובשנת ב-1921 הוחלף בבית כנסת "שוחרי צדק", שהיה מבנה גדול יותר, לקהילה הצומחת. בהמשך נהפך לתאגיד בשם "שוחרי צדק - חברה קדישאת בני ברית, אגודה לעזרה והגירה". ראש בית הכנסת "שוחרי צדק" במשך שלושים שנים היה רבי נתן מאיר פסטינסקי (1918-1948).

הקהילה הרפורמית, שחבריה גרו בעיקר באזור המערבי האמיד יותר של ונקובר, זנחו את הרעיון להקים בית כנסת נפרד, על מנת לשמור על אחדות הקהילה. "בית ישראל", הקהילה הקונסרבטיבית, נוסדה ב-1932, ו"בית מדרש", קהילה אורתודוקסית ספרדית, נוסדה ב-1943.

תחילתו של החינוך היהודי הייתה צנועה, בית-ספר ערב על יד בית הכנסת "בני יהודה". ב-1918 התפתח לבית הספר היהודי של ונקובר, על יד בית הכנסת "שוחרי צדק". באותה תקופה נוסד במערב ונקובר בית הספר של קהילת "עמנואל". בית-הספר-ערב "שלום עליכם", מוסד חילוני לקידום לשון היידיש ותרבותה, נפתח ב-1928, אך בסוף שנות השלושים נסגר, למרות מאמציה של האגודה היידית הסוציאליסטית "מוטער פעריין". את מקומו תפס בשנת 1945 בית הספר "פרץ", שהוקדש לקידום אידיאלים הומניסטים וסוציאליסטים. בית הספר "תלמוד תורה" נפתח ב-1948.

בשנות העשרים ארגונים יהודיים חדשים החלו לפעול, ביניהם מועצת נשים (1926) ומרכז קהילתי ב-1928 במחוז פיירוויו. השבועון "ג'ואיש ווסטרן בולטין" התפרסם משנת 1930. ייסוד ארגוני סעד, צדקה ועזרה הדדית היה אחת הדאגות הראשונות של הקהילה החדשה. האגודה להלוואה חפשית (1915) והמשרד הקהילה היהודית ונקובר (1924) היו ארגוני העזרה הראשונים ששאפו לספק צרכים כלכליים וחברתיים למהגרים החדשים. פעילות שלהם תיאמה אחרי 1932 המועצה המנהלת היהודית שהייתה אחראית גם על המרכז הקהילתי.

סניף הדסה ונקובר התחיל לפעול 1920. מרפאת טיפת חלב חינם נוסדה על ידי מועצת הנשים היהודיות ב-1927 . ב-1946 נפתח בית האבות הראשון היהודי, בסיוע תרומה מהקומיקאי אדי קנטור (1892-1964), הורחב ב-1968 ומאז פעל תחת השם "בית לואיס ברייר ובית חולים", על שם לואיס ברייר (1861-1936), יליד רומניה, שהיה אחד החלוצים המצליחים במערב קנדה. ארגונים אלה היו חשובים מאד בסיוע למהגרים יהודים חדשים בכסף, בגדים, מזון ומגורים ולסייע להם להשתלב בחיים הקהילה ובחברה הקנדית. בית עלמין יהודי חדש נפתח 1929. סניף קולומביה הבריטית של הקונגרס היהודי הקנדי התחיל בוונקובר ב-1941.

בין שתי מלחמות העולם האוכלוסייה היהודית בוונקובר גדלה פי שלושה, בעיקר מהגירה. הם שיפרו את מצבם החברתי והכלכלי, רבים נהיו עצמאיים או סוחרים מצליחים. הם עזבו את המחוז סטראטקונה הישן ועברו לשכונות חדשות יותר של מעמד בינוני.

פנים בית הכנסת "שוחרי צדק" ונקובר, 1984 צילום: אנדרו הוארד בית התפוצות - המרכז לתיעוד חזותי

נרות שבת בבית האבות ובית החולים ע"ש לואיס ברייר צילום: אנדרו הוארד בית התפוצות - המרכז לתיעוד חזותי

היהודים בוונקובר היו בין הראשונים שהצטרפו לתנועה הציונית, ארגון ציוני נוסד שם כבר בתחילת המאה העשרים. בשנות השלושים התנועה הציונית הנהיג הרב י.ל.זלוטניק (1888-1962). נולד בפולין, פעיל בולט בתנועת המזרחי, היגר לקנדה שם נהיה ראש ארגון מזרחי בקנדה. זלוטניק כיהן כרב של הקהילה האורתודוכסית בוונקובר בשנים 1938-1934. אחר כך עלה לישראל.

הקהילה היהודית השתתפה במאמץ המלחמתי של קנדה בשנות מלחמת העולם השנייה (1945-1939). בנוסף להרבה יהודים שהתגייסו לצבא הקנדי, הקהילה פעלה למען יהודי אירופה. ייסודה של מדינת ישראל רבים ראו בו ברכה. לא רק שהיהודים של ונקובר הגדילו תמיכה כספית ומורלית, 27 מהם התנדבו לשרת בצה"ל במלחמת השחרור. אחד מהם, ראלף מוסטר (1924-1948), טייס שקודם שירת בחיל האוויר המלכותי הקנדי, נהרג במלחמת שחרור.

אחרי מלחמת העולם השנייה האוכלוסייה היהודית בוונקובר גדלה בעקבות הגעתם של פליטים ומהגרים יהודים מכל העולם. השתלבותם המוצלחת תרמה לעליית קהילה מגוונת ורב תרבותית. מועצת הנשים היה תפקיד חשוב בסיוע לגלי הפליטים. ב-1948, קבוצות ראשונות של ניצולי שואה הגיעו, כולל 47 יתומים. היו גם פליטים מעירק שהגיעו בתחילת שנות החמישים, יהודים מהונגריה ונמלטו אחרי המהפכה ההונגרית של 1956, אחר כך יהודים מצ'כוסלובקיה בשנת 1968, ולאחרונה יהודים מהארצות הבלקן שנמלטו מהמלחמה ביוגוסלביה לשעבר בשנות התשעים. ונקובר משכה הרבה יהודים מאזורי מזרח קנדה, מגמה זו התחזקה בעשורים האחרונים של המאה העשרים, וגם מהגרים מארצות הברית, ברית המועצות לשעבר, דרום אפריקה, ישראל ודרום אמריקה.

המעבר הכללי לשכונות מגורים חדשות ולפברברים הביא עמו שינוי במרכזים של פעילות יהודית בעיר. מרכז יהודי התפתח משנות הששים של המאה ה-20 ברחוב אוק. באזור יש שלושה בתי כנסת, מרכז קהילתי, בית ספר, בית אבות ובית חולים, והרבה חנויות למזון יהודי וספרים יהודיים. אולם, הרוב הגדול של היהודים מפוזרים בכל העיר. תופעות של אנטישמים נדירות מאד, אולם היו אירועים אחדים. במלחמת העולם הראשונה, וגם בשנייה, יהודים בעלי שמות עם צליל גרמני נתקלו לעתים בעוינות. בשנות השמונים של המאה העשרים, ותחילת שנות התשעים, היו מעשים בודדים של ונדליזם כלפי מוסדות קהילתיים, הגרוע ביותר היה שריפת בית הכנסת "שלום". בתחילת שנות האלפיים דווחו מעשים נוספים נגד יהודים מצד האוכלוסייה המוסלמית ההולכת וגדלה בעיר.

בתחילת שנות האלפיים היו בוונקובר רבתי חמש-עשרה קהילות יהודיות, מייצגות את כל התנועות והזרמים, כאשר הקהילות הקונסרבטיביות כוללות את המספר הגדול ביותר של חברים. קהילות רפורמיות במקום השני, ואילו האורתודוקסים וחסידי חב"ד הם מיעוט. אולם, בערך מחצית מהיהודים שחיים בוונקובר ובאזור אינם רשומים בשום קהילה דתית. הקהילה של ונקובר היא אחת הגדלות במהירות ביותר בעולם. החיים היהודיים התוססים מתואמים על ידי הפדרציה היהודית של ונקובר רבתי. החינוך היהודי יש מערכת חינוך יהודית ענפה כוללת עשרה גנים, שלושה בתי ספר - "ונקובר היברו אקדמי", בית ספר יסודי "תלמוד תורה ונקובר", ובית ספר תיכון "תלמוד תורה ונקובר", וכמה בתי ספר ערב ובתי ספר של יום א': "בית ישראל",  "אור שלום", בית הספר של "בית הכנסת שלום", "בית המדרש", "תורת חיים" במערב ונקובר, "בית תקוה", בית הספר היהודי ריצ'מונד, ו"עץ חיים", שלושת האחרונים נמצאים בפרור ריצ'מונד, קולומניה הבריטית. ""הכולל הקהילתי של ונקובר רבתי", שנמצא בבית הכנסת "עץ חיים", מקיים הרצאות וסמינרים ביהדות בכל אזורי ונקובר. קורסים בעברית לומדים ב"מיני אולפן קיץ". ארגוני נוער וסטודנטים כוללים ברית "הילל", קרן שמשרת סטודנטים יהודיים שהולכים לאוניברסיטת קולומביה הבריטית ואונ' סיימון פרייזר, שתיהן בוונקובר, וכן מכללות אחרות באזור. יש עוד ארגוני נוער: "הבונים דרור", תנועה ציונית, "קדימה", "מועצת הנוער היהודי", "הועידה הלאומית לנוער" (NCSY), תנועת הנוער של בית הכנסת שלום (NFTY), ותנועת הנוער של "בני ברית".

בתי הכנסת בוונקובר משרתים מגוון רחב של תנועות וזרמים יהודיים: "בית המדרש בני יעקב" (אורתודוכסי) שהוא בית הכנסת הספרדי היחידי במערב קנדה, חנך מבנה חדש בחודש יוני 2004; "בית ישראל" (קונסרבטיבי); "הר-אל" (שוויוני-קונסרבטיבי) במערב ונקובר, הפועל ברוח התנועה הקונסרבטיבית. "חב"ד קולומביה הבריטית" (חסידי). "אור שלום" (רקונסטרוקטיבי), שייך לתנועה לתחייה יהודית; "שוחרי צדק" (אורתודוכסי), שייך לקהילה האורתודוכסית הגדולה בוונקובר, מקיים תפילות יומיות, ונוכחות רבה מאד בתפילות יום השבת; "בית לואיס ברייר" (אורתודוכסי); "שלום" (רפורמי), נחנך בשנת 1976 שבזמנו היה לבית הכנסת הרפורמי הראשון במערב קנדה. "שוחרי תפילה" (מסורתי).

בוונקובר פועלים ארגונים יהודיים רבים. נזכיר אחדים: "הקונגרס היהודי הקנדי - אזור האוקיאנוס השקט", ה"ועדה לענייני ישראל בקולומביה הבריטית", "המועצה הקנדית לישראל ולתמיכה יהודית". הקשרים בין הקהילה היהודית בוונקובר לבין ישראל נשמרים בין היתר הודות לסניפים מקומיים של אגודות הידידים הקנדים של אוניברסיטאות, מוסדות מחקר והשכלה גבוהה וגם מוסדות רפואה, תרבות והומניטריים ישראליים.

שירותי הקהילה כוללים סוכנות לשירותי משפחה, אגודת עזרה, ומרכז המידע, הפנייה ומתנדבים "שלום" קולומביה הבריטית. הקהילה פיתחה תכנית סיוע לנזקקים, "יד ביד" מועצה לטיפול בעוני, אגודת דיור ללא מטרת רווח, ומפעילה תכניות לאזרחים קשישים: "מועצה לקשישים ואנשים עם מוגבלויות", וגם ארגונים, מועדונים, ואגודות לחברי הקהילה הקשישים: מרכז יום לקישש "לחיים", קשישי בית הכנסת "שלום", קשישי "הר-אל" מערב ונקובר, קשישי "שלום עליכם" של מוסד "פרץ" בונקובר ועוד. מועדון טיולים טבע, פנויים ופנויות ו"קהילה" לפו"פ מציעים פגישות לפנוייים ופנויות. שירותי סיוע למהגרים יהודים (JIAS) ולימודי אנגלית למהגרים למען שילובם של מהגרים יהודים בקנדה. יש גם כמה ארגוני נשים: נעמ"ת קנדה, מועצת הדסה-ויצ"ו ונקובר, נשות "אמונה" קנדה, מועצה לאומית נשים יהודיות, ארגון נשים לסיוע של "בית לואיס ברייר", ו"ג'ואיש וומן אינטרנשיונל".

הפעילות התרבותית מקדמים כמה ארגונים כולל מרכז "פרץ" לתרבות יהודית חילונית, החברה ההיסטורית היהודית של קולומביה הבריטית וארכיוני הקהילה, שמוציאים את The Scribe, כתב העת של החברה ההיסטורית היהודית של קולומביה הבריטית, האגודה לגניאלוגיה היהודית ופסטיבל הסרטים היהודי של ונקובר שנוסד בשנת 1989. יש שני ארגונים מוקדמים לשימור זכר קורבנות השואה: "מרכז השואה לחינוך וזיכרון" ובו ארכיון של עדויות, מקיים פעילות חינוכית, ו"הארגון המערבי של ניצולי השואה - משפחות וידידים". קמפוס הקהילה היהודי ע"ש הארי וג'נט וייברג בו שוכן המרכז הקהילתי של ונקובר רבתי והוא גם ביתם של ספרייה היהודית הציבורית ע"ש יצחק וולדמן. התקשורת יהודית כוללת את "יחד"- כתב העת של הפדרציה היהודית של ונקובר רבתי, "ג'ואיש ווסטרן בולטין", ו"המדריך לחיים היהודיים בקולומביה הבריטית".

ח"ג
עברית: דפ"פ

כתובת

ביבליוגרפיה

GERBER, Jean. Opening the door; immigration and integration of Holocaust survivors in Vancouver, 1947-1970, Canadian Jewish Studies, 4-5 (1996-1997):63-86

LEONOFF, Cyril Edel. Vancouver and its outlying Jewish communities, 1886-2000, Western States Jewish History, 33, 4 (2001):344-378; 34, 3 (2002):247-281

LEONOFF, Cyril Edel. Vancouver Jewish life, 1886-1986, Western States Jewish History, 19, 4 (1987):315-334; 20, 1:62-72

The Scribe: The Journal of the Jewish Historical Society of B.C. - Volume XXI:1-2 (2001), XXIV:1-2(2004) - various articles

קישורים

Jewish Federation of Greater Vancouver

Jewish Community Centre of Greater Vancouver

Canadian Jewish Congress - Pacific Region

The Jewish Historical Society of British Columbia

Disclaimer | הצהרה