|
||||||||||||||
צאצאי האנוסים במקסיקוהיהודים בוונטה פריאטה / היהודים בפואבלה / היהודים בוורה קרוז / קהילת "בית אלוהים" בוואליחו / ביבליוגרפיה / קישוריםמקובל להניח כי בתקופה הקולוניאלית, קבוצות קטנות מצאצאי היהודים האנוסים, אשר נמלטו מרדיפות האינקוויזיציה הספרדית, מצאו מקלט באזורים מרוחקים במקסיקו. הם חיו שם בקרב ילידים, והמשיכו במשך דורות רבים לשמר - ולו בסוד - את זכר שורשיהם היהודיים. החיים בקרב האוכלוסייה המקומית, והנישואין עמה הביאו לטמיעתם המוחלטת, ורק בכמה מקרים נדירים המשיכו הזקנים לקיים מצוות ומנהגים יהודים, גם אם משמעותם נשכחה מהם לחלוטין. מקורותיה של קהילת צאצאי האנוסים המודרנית במקסיקו היו נושא למחלוקות ולמחקרים רבים. למסתורין עוד הוסיף העדרם של מסמכים כתובים מרוב התקופה הקולוניאלית ועד לתחילת המאה ה-19. אימי האינקוויזיציה הגיעו גם לאזורים מבודדים ביוקטן או צ'יאפאס הרחוקות, לאזורים הצפוניים של צ'יוואווה וניו מקסיקו וכן למרכז אואחאקה. אפילו אחרי ביטול האינקוויזיציה והכנסת רפורמות ליברליות, במחצית הראשונה של המאה ה-19, עדיין לא הזדרזו אותם אנשים להצהיר בגלוי על יהדותם בחברה המקסיקנית, הקתולית כל כך. תולדותיהם, אם כן, מבוססות רק על מסורות שבעל פה, שעברו מדור לדור.
חשוב להבדיל בין צאצאי האנוסים במקסיקו, שנולדו במקסיקו ומגדירים את עצמם כצאצאי אנוסים ששבו ליהדות, לבין מאמיני כת נוצרית אוונגליסטית שומרת שבת בשם "כנסיית האל", שהתגבשה במקסיקו במחצית הראשונה של המאה העשרים. לא אחת נקראים האחרונים בשם "אישראליטאס", שהוא השם הכללי בספרדית לכלל היהודים במקסיקו. הקהילה הנודעת ביותר של צאצאי האנוסים במקסיקו נמצאת בוונטה פריאטה, במדינת הידאלגו, וקבוצות קטנות יותר יושבות במקומות שונים במקסיקו, בייחוד טיחואנה אשר במדינת באחה קליפורניה, טולוקה במדינת מקסיקו, קהילת "בית אלוהים" בוואליחו, קוקולה ואפיפילקו במדינת גווררו, ורה קרוז במדינת ורה קרוז, ופואבלה במדינת פואבלה. הופעתם של יהודים אלה, אחרי שנים כה רבות של חשאיות, עוררה התעניינות וסקרנות רבה במסורתם ובתולדותיהם, סקרנות שהייתה בעוכריהם לפעמים, משום שלא פעם הציגו אותם ואת אורח חייהם כאטרקציה תיירותית (בעיקר נטו לכך יהודים מארצות הברית). הקהילה היהודית המרכזית של מקסיקו הסתכלה בהם בחשדנות, משום שלעתים לא הבחינה בינם לבין אנשי "כנסיית האל", אבל בעיקר משום שקהילת מקסיקו, האורתודוכסית והמסורתית ברובה, התקשתה לקבל את אמונתם ופולחנם של "היהודים האינדיאנים", כפי שקראה להם, גם לאחר שהתגיירו האחרונים בגיור קונסרבטיבי. היהודים בוונטה פריאטהבשנות ה-50 של המאה ה-19, החליטו אנשים אחדים, שהאמינו כי מוצאם מאנוסים, לשוב ליהדות. ראמון חירון מהעיירה מורלייה במדינת מיצ'ואקאן התבלט ביניהם. על פי מסורת שבעל פה, נהרג חירון על ידי שכניו, אחרי שגילו כי נטש את הקתוליות. על פי גירסה אחרת נמלט מביתו אחרי שסירב להיכנע לרצון אביו להיות לכומר קתולי. הוא, אשתו וילדיהם, ועמם גם איש צעיר בשם מנואל טלז (או לחלופין אלמנתו והילדים, וטלז עמהם), נמלטו לעיירה ריאל דה אורו, ואחר כך לפאצ'וקה הסמוכה, במדינת הידאלגו. אנשים אלה וצאצאיהם יסדו לבסוף יישוב חקלאי קטן בשם ונטה פריאטה, בפאתי פאצ'וקה. בעקבות החוקה הליברלית של 1857, הגיע חופש הדת למקסיקו, אך גם אחר כך, אנוסי ונטה פריאטה ושכמותם עדיין לא הצהירו בגלוי על אמונתם ופולחנם. פרנציסקו ריוואס פואיגקרוור, שהיה עצמו צאצא האנוסים, יצא להגנת היהודים כבר בשנת 1889 בסדרת מאמרים שפרסם בכתבי העת שלו. אחרי הכרזתה של חוקה חדשה, חילונית יותר, ב-1917, החל מעטה הסודיות סביב "היהודים האינדיאנים" להתפוגג, קהילותיהם החלו להתמסד, ונכנסו לתהליך הדרגתי של לימוד ושיבה אל הזרם המרכזי של היהדות. פרנציסקו ריוואס מילא תפקיד חשוב בהקמתו וניהולו של ארגון גג לכ-3,000 יהודים שחיו בעיקר בוונטה פריאטה, במדינת הידאלגו, במקסיקו סיטי, ועוד. קהילת "קהל קדוש בני אלוהים" הוקמה בוונטה פריאטה בשנת 1920. דיווחים ראשונים ובהם פרטים על פולחן "היהודים האינדיאנים" אפשר למצוא בכתבי העת של פרנציסקו ריוואס. ב"אל סבדו דקרטו" כתב על אינדיאנים שחיו בכפרים מבודדים, נישאו רק בינם לבין עצמם, התפללו לאלוהים בעברית עתיקה, מתוך ספר עברי, ואז תרגמו לספרדית, וגם שמרו שבת. צאצאי האנוסים משכו תשומת לב מצד יהודים אחרים במקסיקו וגם בארצות הברית. הרבה מבקרים בוונטה פריאטה במחצית הראשונה של המאה העשרים תיארו את אמונתם ופולחנם של היהודים המקומיים וסיפרו כי הם שומרים שבת ומתפללים בציבור בבית הכנסת, בלילות שבת ובשבת בבוקר. לשון התפילה הייתה ספרדית בעיקר, ולעתים עברית, ולפעמים שרו מזמורים של "כנסיית האל". כמו כן נמנעו מאכילת חזיר ומעירוב בשר וחלב. בית הכנסת הראשון בוונטה פריאטה היה מבנה צנוע ובו ארון קודש כנגד הכותל הצפוני, ועוגב קטן שליווה את המזמורים.
בית כנסת הישן נהרס בשיטפון באמצע שנות ה-1950, ותחתיו נבנה בית הכנסת החדש. זהו מבנה גדול יותר, ופרט לארון קודש יש בו גם מנורה, בימה ונר תמיד. במקום הקירות הלבנים שבבית הכנסת הקודם קושטו הקירות בפסוקי מקרא בעברית, באריות שביניהם מגן דוד, ובחנוכיה. באולם התפילה היו תשע שורות ספסלים ובהם מעל לחמישים מקומות ישיבה. המבנה עבר כמה שינויים, אבל גם היום הוא חסר כל סממן יהודי מבחוץ, זכר לשנים רבות של סודיות. בין הגברים והנשים מפרידה מחיצה, והם מתפללים באותה קומה, כמנהג הקונסרבטיבים, כאשר הגברים יושבים מקדימה והנשים מאחור. בעבר גברים ונשים ישבו משני צדי האולם. בשנת 1972 נעשו תכניות לבניית מקווה חדש, במקום הישן, שנמצא בתוך בית הכנסת. בנוסף יש לקהילה מרכז קהילתי ובית עלמין, שנבנו בארבעים השנים האחרונות. במרוצת הזמן אימצו יהודי ונטה פריאטה את הליכות הזרם המרכזי ביהדות, מגמה שנמשכה בהתמדה. באורח חייהם חל שינוי עצום אחרי שהתגיירו גיור קונסרבטיבי בעזרתו של הרב שמואל ס. לרר (1915 – 2004). הרב לרר הקדיש את חייו לקירובם של צאצאי האנוסים במקסיקו אל המסורת היהודית. לראשונה ביקר בוונטה פריאטה בשנות ה-1960, ומאז לא חדל לדאוג לקהילה, גם שנים אחרי שפרש לסן אנטוניו, טקסס, ולמעשה שימש כמנהיגה הרוחני של קהילת ונטה פריאטה, וערך חתונות, בר מצווה, וכו'. בשנים האחרונות עברו כמה מחברי הקהילה גיור אורתודוכסי, ואחדים עלו לישראל. כיום שרדו רק כמה מנהגים מן המסורת המקורית של הקהילה, למשל אכילת טורטילות שלא תפחו (ולא מצות) בפסח. מבין חגי ישראל, לחנוכה ולפורים, שמספרים על רדיפות של יהודים, יש משמעות מיוחדת עבור יהודים אלה. בשנת 2000 היו יותר ממאתיים יהודים מקסיקנים בוונטה פריאטה, בהנהגתו של ראובן אולוורה טלז. לראשונה מופקד על חיי הדת בקהילה רב אורתודוכסי מארגנטינה. עדיין לא כל חברי הקהילה הסכימו לעבור לאורתודוכסים, ולכן פרשה קבוצה נפרדת שמבקשת לשמר את המסורת הקונסרבטיבית, והחלה לתכנן הקמת בית כנסת משלה. היהודים בפואבלהבראשית שנות האלפיים היו כשמונה משפחות של "יהודים אינדיאנים" בפואבלה. כולם הגדירו את עצמם כצאצאי אנוסים, ואחדים התגיירו על ידי הרב ש. לרר. איגנסיו קסטלן, שנולד בעיירה הסמוכה סרגוסה בשנת 1943, יסד את הקהילה, ועומד בראשה מאז. הודות למאמציו נפתחו בשנת 1999 בית הכנסת הראשון, ומרכז קהילתי. היהודים בוורה קרוזבתקופה הקולוניאלית הייתה ורה קרוז נמל כניסה מרכזי אל מקסיקו, והרבה יהודים אנוסים עברו בה בדרכם לארץ החדשה. מסמכי האינקוויזיציה מעידים כי האנוסים חיו בוורה קרוז שנים רבות. כיום חיה במקום קבוצה קטנה של אנשים, אשר בשנות ה-1970 החליטו לשוב ליהדות. גם הם נעזרו ברב ש. לרר, למדו יהדות ולבסוף התגיירו (רובם). עד סוף שנות ה-1990 היו במקום כשלושים משפחות שניהלו אורח חיים יהודי. כמאה אנשים עלו לישראל ואימצו בה אורח חיים חרדי. חדר שכור במועדון הספורט משמש ליהודים בוורה קרוז כבית כנסת. קהילת "בית אלוהים" בוואליחוקהילת "בית אלוהים" בוואליחו, בפרברי מקסיקו סיטי, התחילה בפעילות ממוסדת בתחילת המאה העשרים בעקבות החקיקה הליברלית. ראשוני הקהילה היו בני המקום שהגדירו את עצמם כצאצאי אנוסים, והחליטו לשוב ליהדות. מנהיגם הרוחני היה במשך שנים רבות בלתסר לוראנו רמירז. הם בנו בית כנסת בשם "בית אלוהים", וקיימו אורח חיים יהודי כפי שהבינו אותו. אחרי תקופת לימוד קצרה החלו לקיים מצוות שבת וחגים, למדו עברית וכעיקרון שמרו מסורת יהודית. במחצית הראשונה של המאה העשרים החלו אחדים מהם לפקוד בקביעות את הקהילה הספרדית של מקסיקו סיטי. ח"ג ביבליוגרפיהLOEWE, Ronald B. Building the New Zion: Unfinished Conversations between the Jews of Venta Prieta, Mexico, and Their Neighbors to the North. American Anthropologist, 104:4(2002):1135-1147. See online abstract. PATAI, Raphael. The Indian Jews of Mexico (1950). Jewish Folklore and Ethnology Review, 18:1-2 (1996):2-12 פרשל, טוביה. ביקור אצל היהודים האינדיאנים במכסיקו. הדואר נא (תשל"ב):556 - 55 קישוריםיהודי מקסיקו - תערוכה וירטואלית חדשה
Plain and simple faith - by Carol Cook. At Haaretz.com
|
||||||||||||||
|
|
