בית הכנסת המרכזי בחלב, סוריה

לבית הכנסת קדמו בתי תפילה יהודיים שעמדו באותו מקום בימי קדם, כנראה עוד במאה החמישית לספירה. הכתובת העתיקה ביותר המעידה על כך, שעדיין קיימת, היא משנת 834. המבנים הקודמים ניזוקו אחרי כיבוש חלב על ידי המונגולים, במאה ה-13, ואז הוסב האתר למסגד. בית הכנסת המרכזי נבנה מחדש בראשית המאה ה-15. בחלוף השנים עבר שינויים רבים, עד אשר נהרס בהתקפות האלימות של תושבים מקומיים נגד היהודים, בדצמבר 1947.

פנים בית הכנס - דגם
בית התפוצות - תצוגת הקבע
בית התפוצות - המרכז לתיעוד חזותי

חצר בית הכנסת - דגם
בית התפוצות - תצוגת הקבע
בית התפוצות - המרכז לתיעוד חזותי

נראה כי למין ההתחלה הייתה לבית הכנסת חצר צמודה שהייתה למעשה בית כנסת פתוח בעונת הקיץ. ישנם בתלמוד כמה רמזים לכך שהיה זה נוהג מקובל שבבית כנסת יהיה גג שנפתח בקיץ, (בבא בתרא 3, עמ' 2). כמה פעמים מוזכרים יהודים שהעדיפו להתפלל במקומות פתוחים, כמו למשל רבי אסי ורבי עמי שהתפללו "בין העמודים" בטבריה (ברכות, 8 עמ' 1-2). גם בתי כנסת בבגדד, עיראק, היו פתוחים, חוץ מאזור ארון הקודש והתיבה המקורים.

מבנה בית הכנסת בחלב נחלק לשלושה מדורים עיקריים. החצר המרכזית הפרידה את האגף המערבי, בו התפללה בעת המודרנית הקהילה ה"מוסתערבית", מן האגף המזרחי המאוחר יותר (נבנה במאה ה-16), אשר שימש כבית מדרש וכאולם תפילה של ה"פרנקוס" (יהודים ספרדים שהתיישבו בעיר אחרי גירוש ספרד, ויהודים אירופיים אחרים ששהו בחלב זמנית). ממזרח לאגף המזרחי הייתה חצר צמודה קטנה נוספת.

בקיר המערבי היו שלושה היכלות, ושלושה היכלות נוספים היו בקיר הדרומי המכונה "כותל ציון" של החצר. ההיכל השביעי היה באגף המזרחי על יד החצר, גם כן בקיר הדרומי לכיוון ירושלים, ונקרא "היכל אליהו" או "מערת אליהו". שם נשמרו ספר התורה וכתבי יד עתיקים של התנ"ך, שנקראו כתרים, וגם "אל תאג'" בפי יהודי חלב.

חורבות בית הכנסת, חלב, 1979
צילום: יהודית פלד, קנדה
קרן ד"ר רונלד פלד למען יהודים בארצות ערב בחסות קהילת "בית צדק"
בית התפוצות - המרכז לתיעוד חזותי

חורבות בית הכנסת, חלב, 1979
צילום: יהודית פלד, קנדה
קרן ד"ר רונלד פלד למען יהודים בארצות ערב בחסות קהילת "בית צדק"
בית התפוצות - המרכז לתיעוד חזותי

היהלום שב"כתר" היה כתב היד העברי של התנ"ך, שנכתב על ידי הסופר שלמה בן בויאעא במחצית הראשונה של המאה העשירית בקירוב (או בשנת 896 ?). את הניקוד והטעמים הוסיף בעל המסורה אהרון בן אשר בטבריה. הספר נלקח למצרים, שם בחן אותו הרמב"ם, שאישר אותו כגירסה המושלמת, וכסטנדרט לטקסט המקראי. לקראת סוף המאה ה-14 הושם כתב היד אצל הקהילה היהודית של חלב למשמורת. "כתר ארם צובא" אשר נחשב לנוסח המוסמך והמדויק ביותר של המסורה המקראית, נשמר בבית הכנסת בחלב כחמש מאות שנים. הוא ניזוק כנראה בשריפה ב-1947, ועד לשנת 1958 חשבו כי אבד כליל. אז הובא לישראל. רוב העמודים, 295 מתוך 487 עמודים שהיו, שמורים היום בירושלים.

בית הכנסת המרכזי בחלב, סוריה

מאמרים נוספים

קישורים