|
|||||||||
בית הכנסת בנובי סאד, סרביההעיר נובי סאד (בהונגרית: אויבידק, בגרמנית: נויזאץ) נמצאת על גדת הנהר דנובה במחוז באצ'קה (עד 1918 במחוז ההונגרי באקש-בודרוג), באזור האוטונומי של ווֹיבודינה בצפון סרביה. בתחילת המאה ה-18 הותר לקהילה היהודית בנובי סאד להקים לראשונה בית כנסת, ואחר כך הוקמו שלושה נוספים. ארבעת בתי הכנסת שימשו את הקהילה במאה ה-18 וה-19. בעשורים האחרונים של המאה ה-19 הגיעו לנובי סאד מהגרים יהודים רבים מקהילות קטנות בוויבודינה, שהייתה אז תחת שלטון אוסטרו הונגרי, ובית הכנסת הרביעי (נבנה ב-1851, חודש ב-1859) נהיה צר ממידותיה של הקהילה המתרחבת.
חשיבותה הכלכלית של הקהילה הלכה וגברה, ובתחילת המאה העשרים חיו בעיר למעלה מ-2,000 יהודים, בקרב אוכלוסייה כללית של כ-60,000 תושבים. נסיבות אלה הביאו לייסודו של בית הכנסת החמישי בעיר, מבנה מונומנטאלי שנהפך למפעלה העיקרי של הקהילה כולה, בהנהגתו של דר. כערל קוהן, נשיא הקהילה במשך תשע שנים (1895 - 1906). הקהילה שכרה את שירותיו של האדריכל היהודי יליד הונגריה ליפוט (לאופולד) באומהורן (1860 - 1932), שיצאו לו מוניטין כבכיר האדריכלים של בתי כנסת באימפריה האוסטרו-הונגרית. בשנים 1888 - 1932 עיצב באומהורן לא פחות מ-24 בתי כנסת וביניהם בית הכנסת הניאולוגי המרשים בסגד, הונגריה (1903). גם בנובי סאד יצר באומהורן מבנה מרשים ומיוחד. הבנייה החלה בשנת 1905 והסתיימה ב-1909. בית הכנסת החדש היה חלק ממכלול מבנים. משני צדי בית הכנסת עמדו מבנים מקושטים בדוגמה דומה, האחד שימש כמעון לבעלי התפקידים בבית הכנסת, והשני כבית ספר יהודי. בית הכנסת נבנה ב"רחוב היהודים", קרוב למרכז העיר, ומאז חנוכתו היה אחד מסימני ההיכר של נובי סאד. מידותיו ועיצובו משקפים את השקפתם האופטימית של יהודי המקום, אשר (כבמקומות אחרים בהונגריה בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה) אימצו בהתלהבות זהות עצמית הונגרית אחרי האמנציפציה של 1867, וראו בהכרה הרשמית ביהדות כהשתייכות מקובלת ושוות זכויות (1895). באותה תקופה הייתה נובי סאד חלק מהונגריה, והקהילה היהודית שבה השתייכה מבחינה תרבותית ולשונית ליהדות הונגריה. בקרע הגדול בקרב יהדות הונגריה בין אורתודוכסים לבין ניאולוגים (שנטו לכיוון הרפורמי), הצטרפה קהילת נובי סאד למחנה הליברלי של היהדות הניאולוגית. העדפה זו השתקפה בעיצובו של בית הכנסת ובטקסים ובמנהגים של בני הקהילה. בית הכנסת הוא מבנה מונומנטאלי בסגנון תנועת הסצזיון ההונגרית, סגנון הונגרי אופייני המשלב אלמנטים של אר נובו עם רעיונות שאובים מהסגנון ההיסטורי באדריכלות, שהיה באפנה באמצע המאה ה-19. עיצוב בית הכנסת דומה מאד לזה של כנסיות מימי הביניים: יש לו תבנית צלב, דהיינו מבנה אורך מרכזי, עם אכסדרה מעוגלת בצד מזרח, שאותו חוצה מסדרון-צולב. כיפה גדולה וגבוהה מתנשאת מעל לכל המבנה, וחולשת על המבנים הסמוכים. הכיפה ניצבת על תומכים, מעל לבסיס מתומן ובו שורה של שמונה חלונות, בכל אחד שלושה חלקים המאירים את אולם התפילה למטה. בכל הכתלים החיצוניים, מלבד הכותל המזרחי, יש שער גדול ומעליו חלון שושנה עם ויטראז'ים. משני צדי החזית המערבית מגדלים סימטריים עם כיפות מתומנות קטנות יותר. את מגדלי החזית המערבית מקשטים חלונות-עין קטנים, וגם את חלונות הקומה העליונה של האכסדרה. בקיר המזרחי, בנוסף לאכסדרה גדולה, ישנן גם שתי קאפלות מוארות כהמשך למסדרונות הצדיים של מבנה האורך המרכזי. החזית המערבית, הכותל הדרומי והכותל הצפוני, מקושטים בשני לוחות הברית עם כתובות בעברית, וזהו המוטיב היהודי היחידי שנראה מבחוץ. פנים בית הכנסת ערוך כמנהג בתי הכנסת הליברליים של המחצית השנייה של המאה ה-19. הבימה נמצאת על יד ארון הקודש, בצד המזרחי של אולם התפילה. בקומה התחתונה - שורות ספסלים, וכן בשתי הגלריות הצדיות המשמשות לעזרת נשים. את התפילות היה עורך חזן, מלווה בעוגב ובמקהלה מעורבת, ולפעמים גם סולנים.
ערב השואה חיו בנובי סאד כ-4,000 יהודים. רק כרבע מהם ניצלו מן השואה, אחרי פלישת גרמניה ליוגוסלביה בשנת 1941, וסיפוחה של נובי סאד להונגריה. מעל ל-800 גברים, ונשים וילדים יהודים בני כל הגילים נרצחו במעשי טבח שביצעה המשטרה ההונגרית ביהודים ובסרבים בחודש ינואר 1942. במאי 1944 שימש בית הכנסת כבית מעצר ליהודי העיר, ומשם גורשו אל מחנות ההשמדה. אף על פי שחולל, וחפצי ערך רבים נשדדו ממנו, לא ניזוק מבנה בית הכנסת בצורה קשה. בשנת 1945 נחנך בית הכנסת מחדש, ונהיה למרכזה של תחיית החיים היהודים בעיר. ארגון הג'וינט השתמש במבנה בפעילויות הסיוע למען ניצולי השואה בשנים שאחרי המלחמה. אולם האוכלוסייה היהודית של נובי סאד הדלדלה עוד ועוד, שכן בשנות ה-1950 העדיפו רבים לעלות לישראל או להגר למקומות אחרים. בשנות ה-1970, נהגו המתפללים המעטים שנותרו בעיר להתכנס במשרדי הקהילה, ובבית הכנסת השתמשו רק בחגי ישראל. לבסוף לא עמדה עוד הקהילה הקטנה בהוצאות התחזוקה, ובית הכנסת הוחכר למועצת העיר בשנת 1991, לתקופה של 25 שנים. מועצת העיר שיפצה את פנים המבנה, ובשל האקוסטיקה הטובה שלו, הסבה אותו לאולם לקונצרטים של מוזיקה קלאסית ולהופעות שונות. הקהילה היהודית עדיין רשאית להתפלל במקום, ומדי שנה מתפללים בו היהודים בחגים. המבנה הצמוד, שבעבר שכן בו בית הספר היהודי, הוא היום בית ספר תיכון לבלט. בתחילת שנות האלפיים חיו בנובי סאד כ-400 יהודים. ח"ג כתובות
ביבליוגרפיהWERBER, Eugen. Zur Geschichte der juedischen Gemeinde in Novi Sad. Studia Judaica Austriaca, 8(1980): 93-109
Fiction: קישוריםThe Holocaust in Vojvodina, 1941-1944 By Carl K. Savich Synagogues without Jews - Croatia and Serbia Synagogues of the World – Yugoslavia. Jewish Virtual Library
|
|||||||||
|
|
