בלוג

למי קראת שיילוק? הרומן בין יהודים וכסף בראי האנטישמיות

חובב החרמות רוג'ר ווטרס הרתיח את הליגה היהודית נגד השמצה כשבאחת מהופעותיו הקרין ווידאו בו נראו מטוסים ממטירים פצצות בצורת מגני דוד מחוברים לדולרים. הטענה הייתה שווטרס "השתמש בסטריאוטיפ אנטישמי עתיק ומכוער". אז מכוער הוא ודאי, אבל עד כמה עתיק?

האמת היא שכמו רוב הסטריאוטיפים האנטישמיים נגד יהודים, גם החיבור בין יהודים וכסף נולד בסעודה המפורסמת ההיא, שהתרחשה בערב פסח במלון דרכים בעיבורי ירושלים, לפני 1986 שנה.

כזכור הסעודה, שזכתה לכינוי בעל הניחוח המורבידי "הסעודה האחרונה", נקטעה בידי חיילים רומאים, אותם ליווה אדם בשם יהודה איש קריות, ממקורבי ישו הנוצרי. על פי הברית החדשה, יהודה איש קריות ניגש ונישק את ישו כדי שהחיילים הרומאים יוכלו לזהות מי מבין כל הנוכחים הוא הבוגד.

סיפור הסגרתו של ישו לרומאים בידי יהודה איש קריות תדלק במשך מאות ואלפי שנים את שנאת היהודים. אחת הסיבות לכך נעוצה בעובדה שלפי הסיפור יהודה בגד בישו תמורת 30 שקל – הרבה כסף בימים ההם.

הכל התחיל כאן. הסעודה האחרונה

בנקודה זו רצוי לדבר על ההקשר ההיסטורי: אנחנו נמצאים במאות הראשונות לספירה. הנצרות הולכת ומתפשטת בעולם הקדום, עד שבשנת 380 לספירה היא הופכת לדת הרשמית של האימפריה הרומית. הימצאותה של היהדות במרחב הנוצרי-רומי היה אצבע בעין של הכנסייה. הרעיון היהודי של תורה נצחית שניתנה לעם ישראל בהר סיני באופן פרטיקולרי, סתר את הרעיון הנוצרי של דת אוניברסלית.

אשר על כן, הכנסייה נזקקה להשחיר את היהדות בכל מחיר. הסגרת ישו תמורת בצע כסף הייתה הברקה שיווקית מושלמת לרצח אופי יהודי. המעשה שהפך לסמל לבוגדנות ורדיפת בצע, הלך וצבר תאוצה עד ימי הביניים. בעידן ההוא, הנוצרי הפשוט והאנאלפבית הכיר את הסיפורים רק מתמונות. הוא לא היה מודע לעובדה שישו היה יהודי. מנגד ידע שיהודה איש קריות היה כזה, גם בגלל שמו וגם בגלל שצויר כמו יהודים בני זמנם – עם שקיק כסף ביד. כן, האמירה הלעוסה של מקלוהן שהמדיום הוא המסר, הייתה רלוונטית גם בימים ההם.

בכל מקרה, בימי הביניים דימוי היהודי העשיר הגיע קודם כל מהדת וטופח בידי הכנסייה. האיורים, הפסלים והפרסקאות שעיטרו את הקתדרלות הגדולות באירופה, הציגו דימויים של יהודים כעלוקות מוצצות דם. אחד הדימויים הפופולאריים היה המוטיב הוויזואלי "חזירת יהודים" שהופיע בפסלים בהן נראו יהודים בתנוחות אינטימיות יונקים מעטיני חזיר – מבעלי החיים הטמאים ביותר ביהדות.

חזירת יהודים" בקתדלה של רגנסבורג"

אולם גם הממסד הכנסייתי הבין שלא די בפסלים כדי להפיץ את הסטריאוטיפ וכי רצוי לתרגם את ההסתה לנורמות משפטיות. עד מהרה נשלחו צווים, נכתבו בּולות וחוקקו חוקים, והיהודים מצאו את עצמם "נדחפים" לעיסוק בכסף, לא תמיד מרצונם החופשי. הם הודרו מהגילדות המקצועיות, נאסר עליהם ללמוד באוניברסיטאות ובנוסף נשללה מהם הזכות להיות בעלי אדמות. במצב עניינים זה וכשהם עם הגב לקיר נותר להם להתפרנס ממסחר, רוכלות וכן, גם מהלוואה בריבית.

אבל גם כאן, כחובבי שבירת מיתוסים, מחובתנו לדייק. הלוואה בריבית לא הפכה את היהודים לעשירים. מי שגזר את הקופון ואת הכסף הגדול היו האצילים שהחוק הנוצרי אסר עליהם להלוות בריבית. מה עשו אותם אצילים? השתמשו ביהודים כמתווכים וכגובים. בסטאטוס החדש נאלצו היהודים לבוא בקשר ישיר עם החייבים ומטבע הדברים, הלווים – ברובם איכרים ואריסים עניים – פיתחו שנאה עזה כלפי מי שבא איתם במגע יום יומי. המכניקה והפרקטיקה ידועים עד היום – הרי על מי אנחנו מוציאים את הזעם כשאנחנו מקבלים דו"ח חנייה, על הפקח הפשוט שרשם אותו או על ראש העיר?

יהודים מלווים בריבית בימי הביניים

דם סמיך מכסף

יצירת האמנות המפורסמת ביותר על המלווה בריבית היהודי רודף הבצע מקורה במחזה "הסוחר מוונציה", שכתב וויליאם שייקספיר באנגליה במאה ה-16, שלוש מאות שנה אחרי שגורשו ממנה כל היהודים. במוקד המחזה עמד שיילוק, מלווה בריבית יהודי שהלווה סכום כסף גדול לסוחר נוצרי בשם אנטוניו. שיילוק הגדיל לעשות ודרש בחוזה ערבות – אם אנטוניו לא יחזיר את החוב, הוא יסיר חתיכת בשר מגופו. כשהאנייה של אנטוניו טבעה במצולות ועמה הסחורה, תבע שיילוק את אנטוניו פעמיים בבית משפט. שיילוק, שדמותו במחזה הייתה בהתאם לדימוי של היהודי – פנים מכוערות עם אף בעל עודף מוקצן של סנטימטרים – לא הסתפק בגביית החוב ודרש בנוסף לממש את החוזה, ולחתוך באופן אישי את ליטרת הבשר מגופו של אנטוניו.

ג'ון גילגוד בתפקיד שיילוק, "הסוחר מונציה", 1938

המחזה של הגאון האנגלי נתן תוקף לתפיסה הרווחת בקרב הנוצרי הפשוט שאם אתה יהודי, אתה בהכרח חמדן, ציני וחסר רחמים. השפעתו על התרבות הפופולארית הייתה כה עוצמתית, שגם 400 שנה אחרי שהוצג השתמשה בו התעמולה הנאצית, כשהעלתה עשרות עיבודים למחזה בגרמניה בשנות ה-30 של המאה הקודמת.

הסבר נוסף לחיבור בין יהודים וכסף בימי הביניים מספקים החוקרים מרסיטלה בוטיצ'ילי וצבי אקשטיין בספרם "מיעוט נבחר: כיצד חידדה ההשכלה את ההיסטוריה היהודית". לטענת שני החוקרים, לאחר חורבן בית שני וההתפזרות בגלות, היהודים היו תלויים ברשת אינטלקטואלית מסועפת של ספרות עיונית כדי לשמר את יהדותם. פועל יוצא מכך היה שימת דגש מיוחדת על לימוד ואוריינות, עובדה שהפכה את היהודים למשכילים יותר, וכתוצאה מכך גם למצליחים יותר.

למרות זאת רוב החוקרים מסכימים שמרבית היהודים בימי הביניים חיו בעוני. מה שהבדיל בינם לבין הגויים היה רשת של מוסדות יעילים לעזרה הדדית, או כפי שקוראים לזה היום – "מדיניות חברתית". היהודים העשירים תרמו כסף והקהילה סיפקה ביקור חולים, הכנסת כלה לזוגות צעירים וגמילות חסדים לעניים.

קריקטורה פוליטית אנטישמית, ארה"ב, 1896

לא כוס התה שלהם

ההערכה היא שבמאה ה-18 כשלושה רבעים מהיהודים באירופה עסקו בפרנסות בעלות זיקה לכסף (הלוואות, מסחר, בנקאות רחוב ועוד). עם זאת, לטענת החוקרים החיבור בין יהודים לכסף התחזק עוד יותר בעידן העת החדשה בזכות המהפכה התעשייתית של המאה ה-19 ששימשה הזדמנות לחלק (קטן) מהיהודים להתעשר ולאחדים מהם – להפוך למיליונרים. הסיבה לכם נעוצה במסורת של יזמות ורשת מסועפת של קשרים בין קהילתיים, אשר הולידה אוליגרכיה יהודית שהשתלטה על ענפים שלמים.

הדוגמא המפורסמת ביותר – ולאנטישמיות שהתעוררה סביבה – הייתה משפחת רוטשילד. האבטיפוס והאב המייסד היה מאיר אנשל רוטשילד, חלפן מטבעות בגרמניה של המאה ה-18 ויועצו האישי של הנסיך וילהלם מהסה-קאסל. אנשל רוטשילד פתח בנק פרטי שהפך לאימפריה עם שלוחות בכל אירופה שנוהלו בידי בניו. הרוטשילדים היו מעורבים בסלילת רכבות, בכריית תעלת סואץ, בעסקי יין, בהקמת תעשיית הקולנוע ועוד. עוצמתם הפיננסית הולידה מצבים אבסורדיים, למשל כשבן אחד, נתן מאיר רוטשילד, מימן את מלחמותיה של אנגליה נגד נפוליאון ובן אחר, שלמה מאיר, מימן את שיקום אוסטריה מאותן מלחמות כשהקים את הבנק הלאומי האוסטרי.

החרו החזיקו אחרי הרוטשילדים, הברון ישראל הירש מגרמניה שהיה ממקימי רשת מסילות הברזל האוסטרו-הונגרית ומשפחת פוליאקוב שסללה מסילות ברוסיה. אליהם הצטרפו משפחת ברודצקי ששלטה בשוק הסוכר ברוסיה ומשפחת ויסוצקי שהקימה את מפעל התה הענק שקיים עד היום בישראל. ואפרופו ברודצקי וויסוצקי, הבדיחה ברוסיה בזמנו הייתה ששני יהודים שולטים בכל כוס תה שאתה שותה.

ריכוז ההון בידי קבוצה קטנה של יהודים עורר זעם ציבורי בדיוק כפי שהוא מעורר היום. מצד שמאל, הסוציאליסטים ביקרו את היהודים שהם קפיטליסטים חמדנים ומצד ימין צצו הטענות המוכרות של אנטישמיות וגזענות.

נתן מאיר רוטשילד. מימן את מלחמות אנגליה נגד נפוליאון

החלום האמריקאי-יהודי

כשמיליוני יהודים מתחום המושב היגרו ממזרח אירופה לעבר העולם החדש באמריקה בסוף המאה ה-19, הם לא הפקידו באליס איילנד את המסורת המושרשת של עיסוק בכסף. במרוצת השנים איישו היהודים את מרבית עמדות המפתח בעולם הכספים של ניו יורק ובבורסה בוול סטריט. שמות כמו ליהמן ברדרס, סלומון ברדרס וגולדמן זאקס הם הבולטים ביותר, אבל היו עוד רבים. מאז 1987 כל ראשי הבנק הפדרלי האמריקאי הם יהודים, כמו גם ארבעה מתוך שמונה שרי אוצר, ושלושה מתוך שניים עשר ראשי הבנק העולמי.

מחקר של מכון Pew Forum מ-2008 מצא שהיהודים הם הקבוצה הדתית והאתנית העשירה ביותר בארצות הברית: ל-46% מהיהודים יש הכנסה של יותר מ-100 אלף דולר לשנה, לעומת 19% מכלל האמריקנים. אם תוסיפו לכך את העובדה שיותר מ-100 מ-400 המיליארדרים ברשימת עשירי תבל הם יהודים, תבינו את הלוגיקה המעוותת ומלאת השנאה שמאחורי מסמכים אנטישמיים כמו "הפרוטוקולים של זקני ציון" ולהבדיל – מופע הווידאו של רוג'ר ווטרס. הרי כל מה שגזען ממוצע צריך הוא משענת קנה להישען עליה, רצוצה יותר או פחות.