הקהילה היהודית בדוברובניק, קרואטיה

דוברובניק Dubrovnik
(באיטלקית ראגוזה)
עיר נמל בקרואטיה. בעבר ביוגוסלביה.

 

אחרי גירוש ספרד (1492) עברו בדוברובניק גולים רבים בדרכם לארצות שבשליטת הטורקים, והיו שהשתקעו במקום; עליהם נוספו מגורשי דרום-איטליה בשנים 1515-1514. הצלחתם במסחר גררה צווי- גירוש חוזרים ונשנים, ואלה בוטלו בהתערבות השולטן הטורקי. היהודים סחרו בעיקר בבדים, משי, עורות ותבלינים.

 

ב-1546 הוקם גיטו והורחב כעבור ארבעים שנה, כאשר הקהילה מנתה 50 איש, מהם בעלי משפחות. היו ביניהם רופאים בשירות המדינה, שטיפלו גם בלא יהודים. משפחת הרב אהרן בן דוד הכהן היתה החשובה ביותר בעיר במאות 17-16; היא הגיעה מפירנצה שבאיטליה ועמדה בקשרי מסחר עם יהודים בכל רחבי אירופה. ב-1614 נתנו השלטונות הקלות לסוחרים יהודיים כדי להניעם להשתקע בעיר. בשל עלילת-דם על יהודי אחד בשם יצחק ישורון (בשנת 1622) עזבו רבים ולזמן מה נותרו בעיר ארבע משפחות בלבד.

 

הכנסייה לחצה על הסנאט המקומי להצר את רגלי היהודים בעיר, אולם השלטון הטורקי עמד תמיד לימינם וסיכל את המזימות נגדם.

 

במאה ה-18 מנתה העיר 6,000 תושבים, מזה יותר מ-200 יהודים. בתעודות נזכרים בתי-ספר יהודיים, מורים, מוכר-ספרים יהודי וחתונות יהודיות. יהודים נטלו חלק במסחר הבין-לאומי והיו מחלוצי הביטוח הימי. כאשר ירדה דוברובניק מגדולתה המסחרית נאסר על כל הזרים, ויהודים בכלל זה, לעסוק במסחר, וב-1755 שוב הוגבלו לגיטו.

 

תחת השלטון הצרפתי בשנים 1815-1808 בוטלו כל ההגבלות על היהודים, וכשהתחלף השלטון הוטלו על יהודי המקום התקנות האוסטריות, וביניהן החובה להשיג בווינה היתר נישואין לזוגות חדשים. שוויון-זכויות מלא ליהודים באימפריה האוסטרית ניתן רק ב-1873.

 

ב-1939 התגוררו בדוברובניק 250 יהודים.

 

 

שלט, "רחוב היהודים". דוברובניק, 1980. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי.

 

בית הכנסת בדוברובניק. דגם מתצוגת הקבע של בית התפוצות.

 

 

 

הרחוב היהודי, והכניסה לבית הכנסת. דוברובניק, 1980. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי. באדיבות ד"ר תיאודור כהן, ארה"ב.

 

 

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה העיר בידי האיטלקים באפריל 1941 ונכללה במדינה הקרואטית בהנהגת פאווליץ'; הרכוש היהודי הוחרם. האיטלקים מנעו גירוש כללי של יהודים, ולעיר נמלטו פליטים יהודים רבים ממקומות אחרים ביוגוסלאביה. בנובמבר 1942 ריכזו האיטלקים לדרישת הגרמנים את 750 יהודי דוברובניק באי לופוד הסמוך; משם הועברו ביוני 1943 למחנה ראב בצפון-דאלמאטיה, ועמם יהודים אחרים משטחי הכיבוש האיטלקי ביוגוסלאביה. בתקופה שבין הכניעה האיטלקית להשתלטות הגרמנים הועברו רובם בידי פרטיזנים לשטחים משוחררים; את הנותרים שלחו הגרמנים למחנות-השמדה. אחרי המלחמה עלו 28 יהודים משארית הפליטה לארץ-ישראל.

 

ב- 1969 התגוררו בדוברובניק 31 יהודים; רב הקהילה שימש כרב ראשי לדרום דאלמאטיה, להרצוגובינה ולמונטנגרו. מדי פעם בפעם נערכת תפילה בציבור בבית-הכנסת הישן.

 

במלחמת בוסניה - קרואטיה בראשית שנות התשעים נפגע בית הכנסת בהפגזות. אחרי המלחמה תוקן המבנה ושופץ במימון קופת הקהילה.

 

בשנת 1998 היו בקהילה היהודית של דוברובניק שלושים יהודים. כראש הקהילה כיהן ד"ר ברונו הורוביץ, יליד סטאניסלאבוב, פולין.