היהודים במלטה

מאת אלין פנינה תייר

עברית: דנה פז פרינס

 

יהודים במלטה בתקופות קדומות

לפני אלפיים שנה, לאחר שספינתו עלתה על שרטון, הגיע השליח הנוצרי פול (אז עדיין יהודי בשם שאול) לצוק זעיר אל מול חוף מלטה. הוא תיאר בזלזול את תושבי המקום כ"לא יותר מעובדי אלילים", ובהשפעתו התנצרו רובם.

 

אך ישנם ממצאים המעידים על נוכחות יהודית במלטה, יש המניחים עוד מתקופת השבטים יורדי הים זבולון ואשר, כאלף וחמש מאות שנים לפני ביקורו של הקדוש פול, ביניהם מנורה חקוקה בקטקומבות של ראבאט, וכן ציור פניקי שהתגלה במקדש גאנטיג'ה בחאגרה. במלטה הייתה נוכחות יהודית רצופה במשך השלטון הרומאי, הביזנטי, והערבי. הערבים, אשר שלטו במלטה בשנים 870-1090, הכחידו את הלשון הפניקית, והשרישו במקום לשון שמית חדשה. בשנות שלטונם הארוכות, שימשו יהודים רבים במשרות ציבוריות גבוהות. יהודי אחד אפילו הגיע לדרגה הגבוהה ביותר, דרגת "ווזיר".

 

 

 סיפורה של משפחה יהודית ממאלטה. יעקב ישראל נולד בקורפו בשנת 1834 והגיע למאלטה בגיל 35. הוא התבסס בעסקים ראשית כספק מוצרים לספינות, ואחר כיבואן ויצואן. אשתו, היושבת לפניו בתמונה, נולדה בספאקס שבתוניסיה. אביה, הרב שמואל זאנזורי, עזב את תוניס, כמו אירופאים רבים אחרים, בשל רעב שפקד את דרום תוניסיה. לשמאלו של יעקב עומדת בתו רשל, היחידה שנשארה במאלטה והקימה שם משפחה. לפניה ניצבת אחותה אליס, שנישאה ליהודי עות'מאני, ועברה לפריז. הילד בקדמת הצילום, דניאל, למד רפואה ב"קתוליקה הוספיטל" ברומא, חי ועבד רוב חייו בתוניס. לימין האב בתו מארי, שנישאה לאיש עסקים מספאקס ועברה לשם. לפניה יושבת אמיליה, שעברה לליון בצרפת, שם היה בעלה יצרן טקסטיל, והוריש את העסק לבנם. לא בתמונה: שני אחים בוגרים שעזבו לפרו, והצליחו מאד בתעשיית הגומי. אחות אחרת, רבקה, התיישבה בקהיר. פיזורה של המשפחה בארצות הים התיכון טיפוסי למשפחות יהודיות וגם למשפחות מלטזיות קתוליות, משום שמאלטה מקום קטן, ובעבר - עני ודל הזדמנויות. באדיבות אלין פנינה תייר, אנגליה.

 

 


ימי הביניים
בשנת 1090 סילקו הנורמנים את הערבים, ומלטה עברה תחת חסות ממלכת סיציליה. בשלוש מאות השנים הבאות, תחת שלטון נורמני, פרחה האוכלוסייה היהודית והגיעה לשיא גודלה. בתקופה ההיא חיו 500 יהודים במלטה, ו-350 יהודים באי הקטן יותר גוזו. בימי הביניים המוקדמים היוו היהודים כשליש מאוכלוסיית הבירה מדינה.


רוב היהודים היו בעלי חנויות או סוחרים, אך רבים היו גם בעלי אדמות חקלאיות. יהודים רבים היו אמידים. הם חיו לצד שכניהם הנוצרים, ולא הוגבלו לשכונות מסוימות. בכל זאת הוטל עליהם נטל שנתי של מתנות יקרות שהיו חייבים לספק למכובדים. השלטון הנורמני הטיל עליהם לספק דגלים ומנורות למטבחים ולגזוזטרות הארמונות הסיציליאנים.


יש הטוענים, שבימי הביניים היה תושב מלטה המפורסם ביותר המקובל היהודי יליד ספרד אברהם אבולעפיה. הוא השתקע באי הקטן והצחיח קומינו.


בתחילת המאה ה-15 התמזג הכתר הסיציליאני עם מלכות אראגון, ובהדרגה נשחקה הסובלנות היחסית כלפי הקהילה היהודית. זאת במקביל לצמיחתה של ההתנגדות כלפי יהודים בחצי האי האיברי.


ב-1492, כשהוצא צו גירוש היהודים מספרד, ניסתה המועצה המלכותית להתנגד ולטעון כי מלטה היא מקרה מיוחד, משום שגירוש היהודים ממנה יקטין בחדות את אוכלוסיית האיים. אך לא זו בלבד שיהודי מלטה גורשו, הם זכו ליחס קשה במיוחד, שכן חויבו בתשלום פיצוי לכתר על אבדן הכנסות שתגרום עזיבתם הכפויה. כשעזבו, הורשה על אדם לקחת חליפה אחת, מזרון, כלי מיטה ומעט מזון לדרך.


לא ידוע לאן הלכו הגולים. ייתכן שהצטרפו לקהילה הסיציליאנית, קבוצה יהודית ייחודית בקרב יהדות הלבאנט. נוכחותם במלטה מהדהדת בשמותיהם של מקומות כגון ביר מיירו (באר מאיר), גניין ל'הוד (גני היהודים), וחאל מוחי (משק משה).


 

שלטון אבירי סנט. ג'ון


בשנת 1530, תמורת תשלום של בז לבן אחד בשנה, תפסו אבירי מסדר סנט. ג'ון את השלטון במלטה. כחלק ממלחמתם המתמשכת נגד הכופרים, נהגו ללכוד ספינות ולקחת את צוותיהן כבני ערובה. בין השבויים היו תמיד גם סוחרים יהודים רבים. השבויים הוחזקו במלטה עד שנתקבל עבורם כופר הנפש. לנוכח הבעיה, קיבלו החברות היהודיות לפדיון שבויים מעמד פורמאלי, יותר מאשר בימי הביניים. מוונציה, מליבורנו ומאמסטרדם, היו אגודות פדיון שבויים שולחות סוכנים למלטה, לספק לשבויים הקצבה קטנה בזמן תהליך המיקוח על שחרורם. האבירים הנהיגו סחבת במשא ומתן, שנמשך לעתים שנים, על מנת להגדיל את הפדיון. כך נודעה מלטה לשמצה כקהילה יהודית שרוב תושביה עבדים. יהודים חופשיים שביקשו לבקר באי נאלצו לבקש רשות מראש המסדר. הם יכלו להיכנס ולצאת רק דרך פתח בביצורי העיר ואלטה (כיום בירת מלטה), שידוע עד היום בשם "שער היהודים".
 

העת החדשה


בשנת 1792 גירש נפוליון את אבירי סנט. ג'ון ממלטה, ופתח את האי גם להתיישבותם של יהודים חופשיים. כשגורשו הוא וצבאו על ידי הבריטים, הגיעו יהודים נוספים מגיברלטר, מאנגליה, מצפון אפריקה, מפורטוגל ומטורקיה. כך התהוותה הקהילה היהודית של העת החדשה במלטה. בשנת 1835 חיו במלטה 5 משפחות יהודיות. הקהילה הייתה תמיד קטנה, ומעולם לא הגיע לממדיה מלפני גירוש ספרד.

 

הרב יוסף תייר (שמן על בד). כשהגיע מטריפולי נכתב שמו יוסוףתייר. תייר היה הרב הראשון של הקהילה מאז גירוש היהודים ב-1492. באדיבות אלין פנינה תייר, אנגליה .

 

בשנת 1846 הזמינה הקהילה את יוסף תייר מטריפולי לכהן כרב הרשמי הראשון באי מאז ימי האינקוויזיציה הספרדית. בית הכנסת של יוסף תייר נמצא בתחילה ברחוב הראשי של ואלטה, ואחר עבר לשטח ברחוב ספור (Spur). בקאלקארה היה בית עלמין יהודי עתיק, מלפני המצור של 1565.


הקהילה היהודית הייתה ענייה ברובה. המהפכות של 1848 בהונגריה, בצרפת ובגרמניה הביאו זרם של פליטים יהודים עניים למלטה, והרב יוסף תייר וקהילתו, שלא יכלו לספק את צרכי כולם, פנו בבקשה לתרומות מרבני הקהילה בלונדון. מס פדיון השבויים, שעדיין היה נהוג, היה אף הוא מקור הכנסה לעתים. בשנת 1835 ביקרו במלטה סיר יוסף מונטיפיורי ורעייתו ליידי גו'דית, שתרמו כסף לקהילה. היהודים צירפו סוחרים אורחים ממרוקו כדי להשלים מניין, אך בעזרת הנשים ישבה ליידי ג'ודית לבדה.


 

מכתב ששלחה הקהילה היהודית למועצה היהודית בלונדון, ובו בקשה לסיוע כספי. הקהילה שקעה בחובות בשל מספר רב של פליטיםיהודים רבים שהגיעו למלטה בפרוץ מהפכות 1848 באירופה. באדיבות אלין פנינה תייר, אנגליה.

 

הרב יוסף תייר רשם לידות, פטירות ונישואין בקהילה. רישומים אלה מהמאה ה-19 שמורים כעת בארכיונים של אונברסיטת' סאות'המפטון בבריטניה.


עבור האוכלוסייה הקתולית האדוקה של מלטה, היהודים הם עדיין חידה. ישנם באי משפחות מלטזיות הנושאות שמות משפחה כמו אלול, העשויים להעיד על שורשים יהודיים, לא ידוע להן על קשר ליהדות או ליהודי המקום. בשנות ה-90 של המאה ה-19 פורסמה חוברת ובה נתן הארכיבישוף גיבוי לעלילת דם נגד היהודים. המשטרה המאלטית מיהרה להחרים את החוברת בטענה שתוכנה מעורר סלידה, מה שמוכיח כי האוכלוסייה עצמה לא הראתה עוינות כלפי יהודים.


בתחילת המאה ה-20 לא תמיד היה לקהילה הקטנה רב משלה. בשנות ה-20 וה-30 היו במלטה כ-50 יהודים. לחגים הגדולים, לטקסי בר מצווה ולאירועים אחרים היו מביאים רב מסיציליה. רק לעתים היה שוחט באי. כשלא היה, שמרו עקרות הבית על כשרות, או לפחות על מראית עין של כשרות. הן נהגו לשטוף את הבשר ממים, מכל טיפה של דם.


כמו במאה ה-19, גם במאה ה-20 היו אחדים מחברי הקהילה אנשי עסקים מצליחים, ולהם קשרים בכל אזור הים התיכון.


בשנות ה-30 כיהן יהודי ממלטה כקונסול הבריטי בצנעה, תימן. לפני מלחמת העולם השנייה השתקעו במלטה כמה יהודים שנמלטו מהנאצים. במהלך המלחמה נלחמו יהודים מאלטים בשורות הצבא הבריטי.

 

אונדינה תייר, מצאצאי הרב יוסף תייר, בצעירותה (שנות השלושים). אונדינה הייתה אחת הנשים הראשונות במלטה שהשיגו תואר אקדמי. היא פעלה לקידום השימוש בלשון המאלטזית, בתקופה בה השלטון הפשיסטי האיטלקי ניסה להפוך את האיטלקית ללשון הלאומית של מלטה. אונדינה למדה רוקחות, היא שאפה ללמוד רפואה אך סולקה לאחר שהעלתה את נושא תורת האבולוציה של דארווין, שהיה אסור במלטה הקתולית באותה תקופה. באדיבות אלין פנינה תייר, אנגליה.

 

 

הקהילה היהודית במלטה כיום


בשנת 1979 נהרס בית הכנסת הישן בוואלטה, במהלך תכנית פיתוח בה נהרסו שכונות ישנות בעיר. הקהילה היהודית נותרה ללא בית כנסת. בית-העלמין בטאל-בראחג'ה מוזנח מאד. הקהילה היהודית, המונה 25 משפחות החיות באי דרך קבע, מבוגרת ברובה. רוב הצעירים עזבו למקומות אחרים.

 

פנים בית הכנסת בוואלטה, מלטה. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי. באדיבות סטנלי ל. דייוויס, מלטה. 

 

עם זאת, יש סימנים לתחיית הקהילה. בינואר 2000 נחנך בית כנסת חדש, הודות לתמיכתם של תורמים בבריטניה ובארצות הברית, וגם מרכז יהודי, המנוהל על ידי הקרן היהודית של מלטה, שנשיאה רוברט אדר. בשבתות ובחגים הגדולים נערכות תפילות.


ב-2003 כיהן כנשיא הקהילה אברהם אוחיון, הגזבר הוא סטנלי ל. דייוויס, O.B.E.

ב- 2013 הוקם במלטה מרכז חב"ד, ע"י הרב חיים שלום והרבנים חיה מושקא סגל.
 

 

מקורות:

ROTH, Cecil, The Jews of Malta. Paper read to the Jewish Historical Society of England, 28 March, 1928

TAYAR, Aline P'nina Tayar, How Shall We Sing?: A Mediterranean Journey Through a Jewish Family, Pan Macmillan/Picador Australia, 2000

WETTINGER, Godfrey, The Jews of Malta in the Late Middle Ages, Midsea Books Limited, Malta, 1985

 

קישורים:

 

The website of Lawrence Bezzina

 


 

 
 
 
* המחברת, אלין פנינה תייר, לדבריה "אנגליה אוסטרלית יהודיה מלטזית", היא מחברת הספר:
How Shall We Sing? A Mediterranean Journey Through a Jewish Family
הגב' תייר חיברה מאמר זה בהתנדבות, במיוחד עבור אתר האינטרנט של בית התפוצות, ותרמה גם את
התמונות במאמר.