הקהילה היהודית בווילנה

וילנה (בליטאית וילניוס Vilnius, בפולנית וילנו Wilno , ברוסית וילנה Vilna , ביידיש וילנע), בירת ליטא. משנת 1323 בירת דוכסות ליטא. בין שתי מלחמות העולם עיר מחוז בפולין. בשנים 1940-1991 בירת ליטא הסובייטית. בקרב יהדות מזרח אירופה, בעיקר בתקופת העת החדשה, נקראה ירושלים דליטא.

 

ראשית הקהילה
המסמך הראשון המעיד על קיומה של קהילה יהודית מאורגנת בווילנה הוא משנת 1568, ובו מחויבת הקהילה במס זכות הצבעה. בפברואר 1633 קיבלו יהודי וילנה כתב פריבילגיות, שהתיר להם לעסוק בכל ענפי המסחר, בזיקוק שיכר, ובכל המלאכות שלא היו מאוגדות בגילדות. לעומת זאת הגביל הכתב את מגורי היהודים בעיר לאזורים מסוימים. במחצית הראשונה של המאה ה-17 הצטרפו לקהילה יהודים מפראג, מפרנקפורט ומעיירות בפולין. בין המהגרים היו מלומדים ואמידים. באותה תקופה נמנו בווילנה כ-3,000 יהודים, בתוך אוכלוסייה של כ-15,000 תושבים. באותה תקופה כבר הייתה הקהילה מרכז יהודי חשוב, אך רק ב-1652 קיבלה מעמד של "קהילה ראש בית דין" במסגרת הארגונית של "ועד ליטא". בימי המרד נגד רוסיה, ב-1794, השתתפו כמה יהודים מווילנה בקרבות לצד פולין, וה"קהל" תמך במשתתפים במרד בתרומות. בכל זאת, אחרי כיבוש העיר על ידי הרוסים, השתפר מצבם של היהודים בתחומי המסחר והמלאכות בעיר.

 

וילנה - מרכז של לימוד תורה
כבר בתחילת המאה ה-17 הייתה וילנה מרכז של לימודים רבניים. בין המלומדים ילידי וילנה הדינים יהושע השל בן יוסף ושבתאי הכהן. באמצע המאה ה-17 כיהן ברבנות משה בן יצחק יהודה לימה. במחצית השנייה של המאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18 פעלו בווילנה המלומדים רבי משה, הקרוי קרמר, וחתנו יוסף, מחבר "ראש יוסף", חיבור הלכתי ואגדי; רבי ברוך כהנא, הידוע כברוך חריף; הבלשן עזריאל ושני בניו ניסן ואלישע, וצבי הירש קאידנובר. מאמצע המאה ה-18 הייתה לאישיותו ולפועלו של אליהו בן שלמה זלמן, "הגאון מווילנה", השפעה מכרעת על יהדות וילנה ועל חיי הרוח שלה. לגאון מווילנה היו תלמידים וממשיכים רבים, וכך נוצר בווילנה מרכז דתי ורוחני בעל השפעה עמוקה על היהדות כולה, בעיקר בתחומי ההלכה והקבלה.

 
ההתנגדות לחסידות
בסוף המאה ה-18, בהשפעתו של הגאון, נהייתה וילנה למרכזו של הזרם הקרוי "מתנגדים", אשר לו אורח חיים ולימוד תורה מובהקים, ולמעוד ההתנגדות לחסידות. ב-1772 פירק ה"קהל" את קהילת החסידים שקמה בווילנה, והוציא נגדם איסור ונידוי.

 

חצר בית הכנסת הגדול, 1920-1930
בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי 
באדיבות לייבל קוריסקי, ישראל
 

במשך כל ימי חייו אחז הגאון מווילנה בהתנגדותו החריפה לחסידות. למרות זאת, נוצרו בווילנה קבוצות חשאיות של חסידים. מ-1790 מצאו החסידים תומכים בקרב חברי ה"קהל". ב-1798 אסר השלטון הרוסי על "קהל וילנה" להטיל קנסות או עונשים על עבירות דתיות. כאשר מנהיג החסידים שניאור זלמן מליאדי הוסגר לשלטונות ונכלא, נכלאו גם 22 חסידים מווילנה והסביבה, ושוחררו לאחר מכן.

 

זקני ה"קהל" והדיינים פוטרו מכהונתם ב-1799, וספרי החשבונות של ה"קהל" נבדקו. ה"קהל" החדש, שניהל את ענייני הקהילה במשך שנה, נבחר מקרב החסידים. אחר כך התפייסו שתי הקבוצות, ונבחר "קהל" חדש , שכלל נציגים חסידים ומתנגדים. החסידים הורשו לפעול במסגרות קהילתיות משלהם.

 


 

רוכלות יהודיות בווילנה
צולם על ידי הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה
בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי, אוסף גרינגראס
 

 

המאה ה-19
גם במאה ה-19 המשיכה וילנה להיות מרכז ללימוד תורה. כמעוז חשוב של ההשכלה, משכה אליה גם סופרים עבריים רבים. כאשר החלה הממשלה במדיניות ה"רוסיפיקציה" של היהודים, נהפכה וילנה למרכזה של פעילות זו. בשנת 1842 נשלח לשם מקס ליליינטל במטרה לעודד ייסוד בתי ספר מודרניים, וב-1847 נוסד בווילנה סמינר לרבנים במימון ממשלתי.

 

בשנת 1861, תחת שלטונו של אלכסנדר הראשון, הוסרה המגבלה על מגורי יהודים לרחובות מסוימים בעיר. באותה תקופה, החלו ראשוני הסוציאליסטים היהודים ברוסיה בפעילותם, במסגרת הסמינר לרבנים, ביניהם אהרון שמואל ליברמן וחבריו. בשנת 1881 התרחשו פרעות אנטי יהודיות. כנופיות של חיילים תקפו חנויות יהודיות. הקצבים היהודים התארגנו להתנגדות, והסגירו את הפורעים למשטרה.

 

במפקד של 1897 נמנו בווילנה 63,831 יהודים, שהיוו כ-42 אחוזים מכלל האוכלוסייה בעיר. הצפיפות והאבטלה הגוברת הביאו להגירה רבה, לארצות הברית, לדרום אפריקה, וגם לארץ ישראל.

 

 

סבל יהודי מושך מזחלת ברחובות וילנה
צולם על ידי הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה
בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי , אוסף גרינגראס

 

 

וילנה - מרכז של פעילות פוליטית יהודית
בשנות ה-90 של המאה ה-19 וילנה נהייתה למקום מפגשם ופעילותם של סוציאליסטים יהודים. בשנת 1895 נערכה בה ועידה של סוציאל-דמוקרטים יהודים, וב-1897 נערך בה כנס הייסוד של מפלגת הבונד, שמרכז פעילותה היה בווילנה. בתחילת המאה ה-20 נהייתה וילנה גם למרכז התנועה הציונית ברוסיה, ובה שכן המשרד הראשי של הארגון הציוני ברוסיה בשנים 1905-1911. ועידותיהם של "חובבי ציון" נערכו בווילנה. ב-1903 ביקר בעיר תיאודור הרצל, וזכה לקבלת פנים נלהבת. גם למפלגת פועלי ציון היה מטה בווילנה לזמן מה. שמריהו לוין, ממנהיגי הציונים, נבחר כנציג וילנה ב"דומה" (הפרלמנט הרוסי). תחת הנהגתו של רבי חיים עוזר גרודזנסקי התארגנו בווילנה גם חוגים אורתודוכסים, ואחר כך התאחדו עם מפלגת "אגודת ישראל". בנוסף למרכז פוליטי, הייתה וילנה גם מרכז תרבותי בו פרחה הספרות העברית והיידית.

 


 

חברי השומר הצעיר בווילנה, 1931
בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי
באדיבות אני הוניקמן-פרץ, ישראל

 

 

המחצית הראשונה של המאה ה-20
בימי מלחמת העולם הראשונה הייתה וילנה נקודת מעבר ומקום מקלט עבור פליטים יהודים מהסביבה. תחת כיבוש גרמני שחוקק חוקים מפלים נגד היהודים, ידעו מחסור במזון ותנאים קשים והולכים.

 

גם אחרי המלחמה, נמשכה המצוקה. המאבק בין הפולנים לליטאים על השלטון בווילנה בשנים 1919-1920 גרם לחילופי שלטון תכופים. בחודש אפריל 1919 נטבחו בווילנה 80 יהודים על ידי יחידות פולניות.

 

בתקופת מלחמת האזרחים (1922-1939) עסקו יהודי וילנה בפעילות חברתית ותרבותית פורה וענפה. באותן שנים נוסדה רשת בתי ספר יסודיים ותיכוניים, בהם שפת הלימוד או השפה הראשית הייתה עברית, וכן סמינרים למורים בשפה העברית או ביידיש, ובתי ספר למסחר. וילנה הייתה מרכז עולמי לתרבות היידיש. מכון המחקר YIVO ליידיש ולתרבותה (כיום בניו-יורק), נוסד בווילנה ב-1924.

 


 

הרחוב היהודי, וילנה, 1920-1930
ספריית סטרשון הייתה משמאל, בקומה השנייה
בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי
באדיבות לייבל קוריסקי, ישראל
 

 

תקופת השואה
מעט אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, באוקטובר 1939, פלשה רוסיה הסובייטית לווילנה, ומסרה אותה לידי ליטא. פליטים יהודים מפולין, בה היו אזורי כיבוש גרמני ואזורי כיבוש רוסי, מצאו בווילנה מקלט. ביוני 1940 סופחה ליטא לברית המועצות. השלטונות הסובייטים סגרו מוסדות תרבות ומשרדים יהודים וציונים. העיתונות היידית כולה הוחלפה בגופי עיתונות של המפלגה הקומוניסטית. יהודים רבים, ציונים, בונדיסטים ו"בורגנים", הוגלו לפנים השטח הסובייטי, שם הוחזקו רבים מהם במחנות מעצר.

 

הגרמנים נכנסו לווילנה ב-24 ביוני 1941, והתקבלו על ידי האוכלוסייה הליטאית בפרחים ובתרועות שמחה. מיד החלה רדיפתם של יהודי וילנה, כ-80,000 במספר. עוד לפני שנתחם הגטו, נרצחו כ-35,000 יהודים בפונאר. בינואר 1942 התאחדו כל הארגונים הפוליטיים היהודיים והקימו ארגון לוחם בשם "הארגון הפרטיזני המאוחד" (FPO), בפיקודם של יצחק וויטנברג, יוסף גלזמן ואבא קובנר. מטרת הארגון בתחילת דרכו הייתה להילחם בתוך הגטו, ולא להצטרף לפרטיזנים ביערות. הארגון הבריח תחמושת, ביצע מעשי חבלה, הוציא עלון מחתרתי, ועסק גם בזיוף מסמכים. ב-5 ביולי 1943 נעצר המפקד וויטנברג. כשהובל אל מחוץ לגטו, תקף ה FPO את משמר הליווי, והצליח לשחררו. הארגון גייס מיד את כל היחידות. הגרמנים הציבו אולטימאטום: וויטנברג יסגיר את עצמו עד הבוקר, ולא יחוסל הגטו כולו. אחרי שעות ארוכות של דיונים קשים, הסגיר עצמו וויטנברג, ונרצח על ידי הגסטאפו. אז החליטו אנשי ה FPO לצאת אל היערות.

 

בספטמבר 1943 החלו הגרמנים בתהליך חיסול גטו וילנה. בבוקר ה-1 בספטמבר נכנסו החיילים הגרמנים לגטו. ה FPO גויס מיד. יעקב גנס, ראש היודנראט הפציר בגרמנים לעזוב, והם עזבו. גנס, כראשי יודנראטים אחרים, היה דמות שנויה במחלוקת. אחדים ראו בו משתף פעולה עם הגרמנים, ואילו אחרים סברו שמילא את פקודות הגרמנים במטרה להציל כמה שיותר יהודים. ב-15 בספטמבר נורה על ידי הגסטאפו לאחר שהואשם בסיוע למחתרת.

 

בארבעת הימים הראשונים של ספטמבר 1943 גורשו 8,000 יהודים נוספים אל מחנות עבודה באסטוניה. באותם ימים עזבו את הגטו 200 לוחמים, והצטרפו לפרטיזנים. ב-15 בחודש שוב הוקף הגטו. הגרמנים נסוגו כשנוכחו לדעת כי לוחמי ה FPO ערוכים להתנגדות. ב-23 בחודש צוו היהודים להתכונן לגירוש נוסף, האחרון. מעריכים כי כ-100,000 יהודים מווילנה ומהסביבה נספו בגטו וילנה בימי השואה.

 

אחרי המלחמה
וילנה שוחררה על ידי הצבא האדום ב-12 ביולי 1944. בעיר נקבצו כ-6,000 ניצולים מהסביבה ומהיערות. ב-1959 נמנו בווילנה 16,354 יהודים, שהיוו כ-7 אחוזים מאוכלוסיית העיר. 326 מהם הצהירו על יידיש כשפת אמם. ב-1970 עלה מספרם בהרבה. בעיר נותר בית כנסת אחד, בו ביקרו בדרך כלל רק יהודים מבוגרים. רק בחגים, ובמיוחד בשמחת תורה, התאספו בו מאות יהודים, כולל צעירים. אחרי מלחמת ששת הימים גברה ההזדהות עם מדינת ישראל, ונהייתה גלוייה יותר, בייחוד בקרב הצעירים. היהודים מווילנה השתתפו במחאה נגד המדיניות הרשמית נגד יהודים ונגד ישראל, ובייחוד נגד הסירוב לאפשר להם לעלות לישראל.

 


 

כתובות ביידיש על קירות בתים ברובע היהודי לשעבר בווילנה, 1985
בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי
באדיבות לאוניד קלברג, ירושלים
 

 

חידוש החיים היהודים בווילנה
ליטא קיבלה עצמאות ב-1990. עד אז, תחת שלטון סובייטי, לא הייתה בליטא קהילה יהודית מאורגנת. רק ב-1989 נוסד איגוד לתרבות יהודי ליטא, צעד ראשון לקראת הקמת קהילה יהודית חדשה. האיגוד נהיה רשמית לקהילה היהודית החדשה של ליטא בנובמבר 1991. בראש הקהילה עומדת מועצה שנבחרת על ידי ועד, שאחראי גם לבחירת יו"ר הקהילה. ב-1997 חיו בליטא על פי ההערכה כ-6,000 יהודים, רובם בווילנה.

 

פעילות תרבותית
הפעילות התרבותית בקהילה היהודית מוקדשת בעיקר לשימור הזהות הלאומית היהודית, ולימוד המורשת היהודית. הקהילה מקיימת מפגשים,, הרצאות ותערוכות במגוון נושאים, כולל מדינת ישראל וחגי ישראל. בעדיפות עליונה עדיין עומד נושא הנצחתם של קורבנות השואה. ברחבי ליטא ישנם כ-200 אתרי רצח המונים שיש לטפל בהם. בכל שנה, ב-23 בספטמבר, חל יום הזיכרון לשואה בליטא. ביום זה נערכים טקסי זיכרון במבצר התשיעי בקובנה ובפונאר, בהם התרחשו הרציחות הנוראות ביותר.

 

במוזיאון הלאומי של הגאון מווילנה, שנוסד ב-1989, יש תערוכה קבועה בנושא השואה, וכן תערוכות מתחלפות במגוון נושאים, ביניהם "היהודים בליטא במלחמה נגד הנאציזם", שנפתחה ב-2000, לציון 55 שנים לניצחון על הנאצים. לאחרונה יצא לאור ספר חדש ובו רשימת שמותיהם של אסירי גטו וילנה.

 

בווילנה פועלים מוסדות תרבות יהודיים, ביניהם מועדון התרבות, שמושך אליו קהל רב, גם לא-יהודי, מועדון "אילן" לילדים ולנוער, ומועדון הקשישים "אבי מען זייט זיך". הקהילה מוציאה לאור את "ירושלים דליטא", כתב-עת בארבע שפות (יידיש, ליטאית, אנגלית ורוסית), ובו דיווחים מחיי הקהילה, בדגש מיוחד על היבטים תרבותיים.

 


 

הבימה וארון הקודש בבית הכנסת הקורלי ברחוב פיקלימו, וילנה 1990
בית הכנסת הקורלי הוא היחיד שפעיל בווילנה כיום.
נבנה בסגנון מורי, נחנך בספטמבר 1903.
בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי
באדיבות תמי מנור פרידמן, ירושלים

 

 

חינוך
כיום שוב פועלים בתי ספר יהודיים בווילנה, ביניהם בית הספר הממלכתי "שלום עליכם", בו לומדים כ-200 תלמידים. תכנית הלימודים כוללת, בנוסף ללימודים כלליים, עברית, תנ"ך, ותולדות עם ישראל. קהילת חב"ד בווילנה מפעילה בית ספר פרטי.

 

סעד ורווחה
הקהילה היהודית מפעילה מערכת רווחה קהילתית כוללת, לתמיכה בנזקקים, בעיקר גמלאים בודדים, שקרוביהם היגרו למקומות אחרים, או שנפגעו קשות מהמשבר הכלכלי שפקד את ליטא אחרי התמוטטות ברית המועצות. תכנית הרווחה כוללת חלוקת מזון, בגדים, הקצבה, סיוע בטיפול רפואי, שירותים שונים כגון ניקיון, כביסה, ועוד. במימון התכנית מסייעים בנדיבות ארגונים יהודים שונים, בייחוד ה"ג'וינט", וכן תורמים פרטיים.

 

בית הכנסת הגדול

 

בית-הכנסת הגדול בווילנה נבנה בשנים 1630-1633, כשהותר ליהודים להקים מבנה אבן, תחת בית-הכנסת הקודם. בשנת 1635 רגמו פורעים את בית-הכנסת באבנים, הרסו את הפנים, ובזזו את כל התכולה. הוא נבנה מחדש, בסגנון רנסנסי-בארוקי, במתחם ה"שולהויף". עם הזמן נוצר סביבו קומפלקס ובו כעשרים בתי-כנסת קטנים יותר, ביניהם בית-הכנסת מעץ מן המאה ה-15, שנבנה מחדש במאות ה-18 וה-19, בתי-תפילה לבעלי מלאכה, בית-מדרש, מקווה, מרכז קהילה, והספרייה הרבנית הנודעת סטרשון, וכן בית-התפילה של רבי אליהו בן שלמה זלמן, הגאון מווילנה (1720-1797), שנבנה בשנת 1800. ה"שולהויף" נהיה למרכז תלמוד תורה חשוב, ולמעוז תנועת המתנגדים.

 

בית-הכנסת הגדול היה מבנה גבוה, חד-קומתי, בעל גג משופע. ב-1800 הוסיפו בצד המערבי גמלון עץ דו-קומתי. בכניסה היה פלוש ובו, בצד הצפוני, סד ענישה. אולם התפילה המרכזי היה מלבני, ובו כ-300 מקומות. במרכזו ניצבה בימה תלת-קומתית, מורכבת משנים עשר עמודים (אשר יש אומרים שהם מתנה מרבי יהודה בן אליעזר) וסביבה ארבעה עמודי תווך בסגנון טוסקני, התומכים בכיפה. בקיר המזרחי ניצב ארון קודש דו-קומתי, יצירת אמנות של גילופי עץ מצופים זהב, שתיארה צמחים, חיות, וסמלים יהודיים. מעל לארון הוצב נשר דו ראשי. משני צדדיו היו גלריות ששימשו עזרת נשים, מהן נשקפו חלונות קטנים אל האולם המרכזי. מהתקרות ומהקירות היו תלויות נברשות ארד וכסף. בית הכנסת אצר אוסף יקר ערך של תשמישי קדושה.

 

 

בית-הכנסת העתיק בווילנה, ליטא, נבנה ב-1572. צולם על ידי הצבא הגרמני
בימי מלחמת העולם הראשונה
בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי 
באדיבות Polska Akademia Nauk, וארשה

 

ארון הקודש בבית-הכנסת, וילנה 1920-1930
בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי 
באדיבות לייבל קורינסקי, ישראל

 

בית-הכנסת שופץ במאה ה-19. בשנת 1846 ביקרו בו משה מונטיפיורי (1784-1885) ופמלייתו. גזברי הקהילה חילקו להמוני הבאים כרטיסי כניסה.

 

בימי מלחמת העולם השנייה נהרס בית-הכנסת חלקית על ידי הגרמנים. אחרי המלחמה נהרס סופית, הוא וה"שולהויף" של וילנה כולו, על ידי השלטונות הסובייטים. במקומם הוקמו בבנייני מגורים.

 

שלושה שרידים מקוריים מבית הכנסת נותרו באורח נס, ומוצגים כעת במוזיאון הגאון מווילנה: דלת ארון הקודש, "עומד" (כן קריאה), ותגליף נמוך (סוג של תבליט) של עשרת הדיברות.

 

דגם בית-הכנסת מוצג בתצוגת הקבע של בית התפוצות, ב"שער האמונה".

 

 

כתובות

 

The Jewish Community of Lithuania
Pylimo St. 4
LT - 2001 Vilnius
Lithuania
Phone: +370 2 613 003
Fax: +370 2 227 915
E-mail: office@litjews.org
Opening hours: Monday to Friday 10:00- 17:00
 
Synagogue
Pylimo 39
LT - 2001 Vilnius
Lithuania
Phone: +370 2 612 523
 
The Jewish Museum
Pamenkalnio 12
LT-2001 Vilnius
Phone: +370 2 620 730.
E-mail: jewishcom@post.5ci.lt
Opening hours: Mon to Thur 10.00-17.00, Fri 10.00-16.00.
 
Exhibits on pre-war Jewish life and killings during Nazi rule can be viewed also at another, smaller museum:
4 Pylimo St.
LT-2001 Vilnius
Lithuania
Tel.: +370-2-620730
E-mail: jmuseum@delfi.lt

 

קישורים

 

 

The Jewish Community of Lithuania

Jewish Vilnius

Jews in Lithuania

Yiddish in Vilna

Vilna Gaon Jewish Museum

Lithuanian Jewish genealogy