יהודי אפגניסטן

יהודי אפגניסטן: שמות משפחה ומקורם


אברהם מור

 

הפרק להלן פורסם בספר "מחוראסטן ואפגניסטן לפאתי ניו יורק" מאת אברהם (אייב) מור (ישראל) 2011, עמ' 201 - 214. הפרק נמסר לבית התפוצות ע"י אברהם (אייב) מור, ערב פסח תשע"ב (אפריל 2011) עבור מאגר המידע של בית התפוצות.
 

 

אם אתחיל בשם משפחתי, הרי שעברתנו את שם המשפחה ממרדכא למור. מקור השם מרדכא בא כנראה מהשם מרדכי היהודי. גם מרדכי היהודי התכבד קרוב לוודאי בשם לא יהודי: מרדכי בא כנראה מהשם מרודך או מרדוך (מורדוק), שהיה אליל של הבבלים. יכול גם להיות שהכוונה למור, מהבשמים שהיו בקטורת של בית המקדש. היהודים בבבל לא נמנעו לקרוא לבניהם בשמות שהיו במקורם שמות של אלילים שכן המשמעות המקורית של השם טושטשה. עם זאת, עצם העובדה שבמגילת אסתר מציינים שוב ושוב "מרדכי היהודי" באה להדגיש לנו שהמרדכי הזה הוא יהודי, בשונה מהמקור של השם. במגילת אסתר ישנו דגש על כך שמרדכי הוא יהודי, והוא "בן יאיר, בן שמעי, בן קיש, איש ימיני" (משבט בנימין). כך גם מקור השם אסתר הוא לא יהודי, אבל יש גם פירוש האומר שאסתר הוא כמו אסתיר, כאילו אלוקים מזהיר: אם לא תהיו בסדר, אסתיר את פני מכם. יש אומרים שאסתר הוא שם הכוכב נוגה, שלדעת עובדי אלילים הוא הכוכב של האֶלָה אישתר או איסתר – השם של האלילה הכנענית  עשתורת.


בני משפחת מרדכא גרו במשך מאות שנים במחוז גילן ואחר כך עברו לקאזווין. לאחר מכן הם עברו לזמן קצר לעיר קלאט וממנה עברו ב-1746 למשהד. אבל חלק ממשפחת מרדכא אשר צאצאיה משתייכים לאמין מרדכא המשיכו ב-1877 לעיר מרוו שבטורקמניסטן. בשנת 1910 נמשכו הנדודים לבוכרה ולאחר כמה שנים חזרו לעיר מרוו ומשם ב-1933 למזאר א-שריף. לקאבול הם הגיעו ב-1935 ולמדינת ישראל עלינו ב-1950. חלק מאיתנו נשארו בארץ וחלק הגיעו בשנת 1969 לניו יורק. אבל רובם של בני משפחות מרדכא נשארו באותם ימים במשהד.


דוגמה נוספת היא של משפחת אהרן, שמר גבריאל אהרן הוא אחד מבניה. בנו ד"ר רפאל אהרן העיד בפני כי לפני עשרות שנים אביו אמר לו שמספר דורות קודם לכן הגיעו בני משפחתו מהעיר קאזווין שבאיראן. ד"ר רפאל אהרן מוסיף ואומר כי מאז שהגיעה משפחתו להראת חלפו כשלוש מאות שנה בקירוב או מעט פחות מזה. קרוב לוודאי שעדויות אלה משייכות אותם לקבוצה שהגיעו ב-1746 מקאזווין להראת במקום להמשיך למשהד.


דוגמה נוספת: מר לוי סימנטוב העיד כי אביו מולא יהודה סימנטוב אמר לו לפני עשרות שנים שמקור משפחתם דורות רבים לאחור הוא העיר יזד שבאיראן. כך גם אמר לי ידידי מר דוד קאשי. גם מקור משפחתם לפני דורות רבים הוא העיר יזד.

 

בעיר יזד שרר רעב בשנת 1770 ורבים מתושביה נאלצו לעזוב אותה. דוד הוסיף וסיפר כי בשנת 1850 לערך ברח מהעיר קשאן אחד מאבותיו, יוסף קאשי, עם אחד מאחיו בגלל עלילת דם שטפלו בעיר על היהודים. הם ברחו לעיר משהד, אבל שם משפחתם מעיד עליהם כי מקורם בקשאן (קשאן, קאשי). נראה כי קודם שגרו אבותיו בעיר קשאן הם חיו בעיר יזד. מר יעקב אהרן בקי בהיסטוריה של משפחתו חמישה דורות לאחור, מאז ימיהם בהראת, אבל מעבר לכך אין מידע בידי המשפחה.  ובכן, יש לנו חדשות לבני משפחת אהרן: להראת הם הגיעו מקאזווין.  המשפחה במקורה היא מעיר זאת. מסקנה זאת נובעת מכך שהם בני דודים קדומים (לפני מספר דורות) עם משפחת גבריאל אהרן. אם משפחת גבריאל אהרן היא במקור מקאזווין הרי שגם משפחת יעקב אהרן מגיעה משם.


רוב יהודי הראת יודעים כי בני משפחותיהם שהו בעיר זאת חמישה או שישה דורות אך לא ידוע להם מה היה קודם לכן. ישנן משפחות ממוצא אפגאני, בעיקר מהעיר הראת, ששם המשפחה שלהן מסגיר את מוצאן הקדום כמו לדוגמה קשאני. מר ראובן קשאני, עורך עיתון העדה "משואה", הוא נצר לשושלת שהגיעה מהעיר קשאן שבאיראן.  כך גם משפחת יזדי, שהגיעה מהעיר יזד שבאיראן. הזכרתי קודם לכן כי העיר יזד ידעה רעב בשנת 1770 ורבים מתושביה נאלצו לעזוב אותה כדי לשרוד. כך גם עשו יהודים רבים, ובין הערים החלופיות שהן התיישבו היו גם רחוקות מאוד, מאות קילומטרים, כדוגמת העיר הראת שבאפגניסטן. יזד נמצאת כמה מאות קילומטרים דרומית-מזרחית לטהרן ודרומית מערבית למשהד (בספרי "אבות ובנים" הרחבתי על כך את הדיבור).

 

והנה, מר יעקב דילמניאן מביא בספרו עוד רשימה של המשפחות שהגיעו מהעיר קאזווין למשהד, ואלה הן: באסלי, חכימי, רחמני, דילמני, מרדכא (שם משפחתי), קאלי, נסימי, אג'לאר, זוגאלי, אהרן, גארג'י, כהן ולוי. ישנן משפחות בשם סאבז שלפי השערה של אבות אבותיהן הן למעשה משפחת לוי והן הגיעו מהעיר סאבזוואר שבאיראן.


בני משפחת כהן הם מר שמעון, דוד ואייזיק (יששכר). אייזיק מסר לי רשימה של אבותיו ואבות אבותיו עד דור חמישי ושישי מהעיר הראת. מוקדם לתקופה זו אין  מידע בידו. אם כי אנו יודעים שעל פי ספרו של מתתיהו גרג'י היה בהראת בשנת 1840 אדם בשם מר יהודה כהן. ייתכן מאוד שהם למעשה אותו יהודה הכהן מ-1840. אבל מר דילמניאן מציין בספרו כי גם משפחת כהן התגוררה במשהד. כמובן שאיננו יכולים להיות בטוחים שמדובר באותם בני משפחה, שכן שם המשפחה כהן הוא מאוד נפוץ בכל העדות ברחבי העולם, אשכנז וספרד כאחד. לכן קשה במקרה זה להצביע בוודאות שמדובר באותם בני משפחה.


והנה לדוגמה אילן היוחסין של משפחת גול. שורשי האילן המשפחתי נטועים במחוז גילן שבאיראן. משם הם עברו לקאזווין, אחר כך למשהד ולבסוף להראת. המידע הזה קיים ברשותנו  הודות למר אבא מנשה גול, שבשנת 1963 התחקה אחר ההיסטוריה המשפחתית והרכיב את אילן היוחסין של המשפחה.


על פי ההשערה הגיעו בני משפחת גול להראת בשנת 1746 או סמוך לה. קיימת אף הוכחה לכך בהסתמך על ספרו של הרב מתתיהו גרזי. הוא מעיד בשנת 1840, מיד אחרי הפוגרום במשהד, שהיו משפחות בהראת שנשאו את השם גול, כמו מולא יוסף גול. מכאן אנו למדים כי משפחת גול הגיעה להראת לפני 1840.  לפי עדות של צבי, בנו של אבא מנשה גול, לפני שהם החלו לקרוא לעצמם בשם המשפחה גול הם נקראו בשם המשפחה בצלאל. ייתכן שזו רק השערה.

 

אני מפסיק מעט לתאר את קורותיה של משפחת גול כדי להאיר נקודה הקשורה בשמות המשפחה של בני העדה. לפי דעתי, על פי המסקנות שהגעתי, אם נבדוק את שמות המשפחה של יהודי אפגניסטן נוכל על נקלה לראות כי אצל רוב רובם מקור השם הוא של אחד מהסבים הקדומים במשפחה. על פי ההשערה הם לקחו לעצמם כשם משפחה את שמו של אחד הסבים המוצלחים יותר - בחוכמה או בעסקים - וכך זה נשאר לדורות הבאים. אך טבעי הוא שאדם רוצה להשתייך למחנה המכובד, המנצח, כלומר לסבא שהיה מוכר, מקובל ומוערך. השתייכות משפחתית לאדם שכזה נותנת ביטחון עצמי רב יותר ותחושת מכובדות לצאצאים בדורות הבאים.


מקור אחר לשמות המשפחה הוא שם העיר שממנה הגיעו הסבים הקדומים: יזדי - מעיר יזד, קשאני מהעיר קשאן, וכן חקשורי, הראתי, קאבולי או בלכי. דבר זה מצוי לא רק אצל בני העדה שלנו אלא בכל עדה, ממזרח וממערב: המבורגר, פרנקפורטר, פינסקר או קמינר.


כך זה מצוי גם במשפחות מסוימות בבוכרה, שהגיעו מערים כמו סמרקנד, בוכרה או טשקנט. המשפחות שהגיעו מבוכרה לאפגניסטן עשו זאת בין השנים 1930 עד 1933. רבים מיוצאי בוכרה נושאים שמות משפחה על פי עיר המוצא שלהם: טאשקנדי, סמרקנדי, צ'אר ג'ואיי.   
 

ובחזרה לקורותיה של משפחת גול. סבא-רבא של משפחת גול הוא אברהם (שם אביו ישראל), שהיה אדם יפה תואר, ובגלל יופיו החלו חבריו וידידיו לכנות אותו בשם גול (שושנה). הכינוי המחמיא דבק בו והמשיך לבני משפחתו ומאז נקראת כל השושלת בשם גול. מעניין לציין כי שם המשפחה גול נפוץ גם בקרב מוסלמים בתוך אפגניסטן ואף מעבר לה. לדוגמה, נשיא טורקיה נקרא עבדוללה גול. להבדיל, גם שם המשפחה של אמי מצד אביה הוא גול, ואם נחקור לאחור את סדר הדורות נמצא כי הסבא של אמי הוא יואב  גול המפורסם. הוא גם הסבא של אגא מוסא גול ושל האג'י יצחק בצלאל, והסבא הגדול של מר גבריאל אהרן מצד אמו, שהיא נכדה של יואב גול. אם נפרט זאת לפי סדר הדורות נקבל את הרשימה הבאה: ישראל-אברהם, רפאל- יהודה, עזריה, יחזקאל-יואב, יוסף, אמי יעל, אנוכי אברהם, בני ארז ובנו הבכור ג'ק. כלומר, עד נכדי ג'ק יש לנו רצף של 12 דורות. משפחת גול קיבלה את המידע על ההיסטוריה המשפחתית בשנת 1927 (ה'תרפ"ז) בהראת מפי אבות אבותיה.

 

כמובן שמשפחת גול מסתעפת לכל הכיוונים ומשפחתי שלי היא רק ענף אחד ממנה. ענף אחר ומפורסם מהמשפחה הוא מר אהוד גול, שכיהן עד לאחרונה כשגריר ישראל ברומא וכעת מכהן כשגריר בפורטוגל,  ורבים אחרים. כמובן שלא נוכל לפרט כאן את השמות של כולם. בעינינו, כולם חשובים וכולם מכובדים.
מעניין שמצאתי במפת איראן אזור שנקרא גולסטן, קרוב לים הכספי, בין אזור גילן למשהד. יכול להיות שהשם גול הגיע משם. כל האזור הזה הוא פארק לאומי שנקרא גולסטן, ופירושו "ארץ הפרחים".
משפחה נוספת המשתייכת לעדה נושאת את השם התנ"כי יקותיאל. מר זאב יקותיאל מהעיר מודיעין מסר לנו כי ששת או שבעת הדורות האחרונים של בני המשפחה הם מהראת. מידע על הקורות אותם קודם לכן אין בידו. הסבא-רבא היה עמנואל, ואחריו אליהו, שלום, אג'אג'אן, עמנואל, אלנתן וזאב. אפשר כמובן לצרף לרשימה את שמות ילדיו של זאב יקותיאל.


והנה עוד משפחה חשובה, והיא משפחת ניסני של מולא לוי האג'י (ניסני). שם המשפחה הקודם לפני דורות היה ניסן, על שם אחד הסבים. אחר כך הפך האג'י להיות שם משפחתם. וכל כך למה? מפני שאביו של לוי האג'י, שמעון, נסע לארץ ישראל לביקור קודש. לאחר שחזר החלו אנשים לקרוא לו האג'י, ותוך זמן מה האג'י הפך גם לשם משפחתם. יותר מאוחר הם שוב שינו את שם המשפחה לניסני, על שם הסבא הגדול בעבר, ששמו היה ניסן.

 

משפחה אחרת היא רז, שאליה משתייכים הסופר בן ציון יהושע רז, שהוא דודו של מתי שלמה, האחים אייזיק וגבי רז מניו יורק. על פי עדותם התגוררו בני המשפחה ב-150 השנים האחרונות בעיר הראת. ההשערה והסברה הן כי בני המשפחה הגיעו להראת מאיראן. אני משער כי שם המשפחה רז הוא במקור שירז, שי-רז, אבל יש גם סברות אחרות כמו לדוגמה: רז = סוד.


עוד משפחה ידועה היא משפחת עמרם שאחד מבניה הוא מר משה עמרם, בנו של מולא ראובן עמרם. בעשרות רבות של השנים האחרונות הם גרו בהראת ועסקו במסחר בין אפגניסטן, העיר מרוו, טורקמניסטן, אוזבקיסטן, העיר בוכרה וסמרקנד. בשנת 1930 לערך שבה המשפחה מהעיר מרוו לאפגניסטן בבורחה מפני הקומוניסטים. תחילה הם גרו במזאר א-שריף ואחרי שהיהודים גורשו משם הם נדדו לקאבול.  קרוב לוודאי שהמקור של המשפחה הוא גילן-קאזווין-משהד, הראת וכך הלאה. בשיחות בין ראשי המשפחות ידעו תמיד לקשר בין משפחות גול, מרדכא ועמרם, וכי הם היו כאילו שלושה אחים. ועם האחים האלה התפתחו כל המשפחות, כל אחת לכיוון אחר ולענף שונה. כמובן שזאת רק השערה. כמו כן, לאביו של רפאל עמרם קראו מולא שמעון עמרם. היה גם שמעון עמרם נוסף, יותר מבוגר מהראשון, ובני המשפחה סחרו באזור שובורקון שבצפון אפגניסטן, קרוב לגבול טאג'יקיסטן. בניו של שמעון עמרם הם אבא, אליה ויוחנן הם עלו ארצה כבר בשנות ה-30 של המאה ה-20.

 

פרט מעניין הוא שמרבית היהודים באפגניסטן היו סוחרים. מדובר ביהודים שסחרו באזורים אנכויי, שובורקון, מאיימנה ובלך, והם עשו זאת עד שנת 1932-3. אז, כידוע, גירשו את היהודים מאזורים אלה לכיוון הראת וקאבול. אני משער כי משפחות עמרם הגיעו להראת ב-1839 לאחר הפוגרום במשהד, או אולי קודם לכן סמוך לשנת 1747. על כל פנים, לבני המשפחה אין אפשרות למסור מידע ברור על כך.


משפחה אפגאנית ידועה נוספת היא בצלאל. בשיחה עם מר שלמה בצלאל מבת ים הוא ידע למסור כי שורשיה של המשפחה הם בני מאות שנים, קרוב לוודאי מאזור גילן שבאיראן.  לפי ספרו של מר דילמיניאן, בני משפחת בסלי באו יחד עם הקבוצה מקאזווין (מקור המילה בסלי הוא בצלאל, שפירושו בְּצֶל הָאֶל). משם הם המשיכו לקאזווין, משהד, הראת וארץ ישראל. הסבא-רבא נקרא אפרים (נולד 1770), בנו עמרם (1795), ואחריו נתן (1820), אלישע (1845), מישאל (1870), אלישע-אגאג'אן (1900) ושלמה (1944). למעט השניים האחרונים, שנות הלידה של בני השושלת הן השערות וייתכן שיש הפרשים של כמה שנים לכאן ולכאן אצל כל אחד מהם. מעניין שמשפחה זאת קשורה גם למשפחת מולא האג'י יצחק בצלאל. כלומר, אותו נתן היה למעשה גם סבו של האג'י יצחק בצלאל. אביו של יצחק היה דוד בצלאל. יש לנו שתי השערות באשר לשנה שבני המשפחה הגיעו להראת: 1747, השנה שבה נרצח נאדר שאה במשהד, או 1840 – אחרי הפוגרום במשהד. לפני כן הזכרתי את צבי גול, בנו של אבא גול, הטוען כי ייתכן מאוד שמקור שם המשפחה גול הוא גם בצלאל. מד דוד ניסני, שמצד אמו הוא משתייך למשפחת בצלאל, אמר לי כי אביו מר לוי האג'י אמר לו שישנם שלושה סוגים שונים של משפחת בצלאל.  

 

אם נביא דוגמה נוספת – זוהי משפחת יהונתן פולד ואחיו. הוריו, מר משה פולד ורעייתו (משפחת פולד הם גם לוי), הגיעו לקאבול בשנת 1930 לאחר שהתגוררו במשך לפחות עשרה דורות בעיר קרקי. יהונתן פולד יודע לציין כי קודם שהיו בקרקי הם התגוררו באיראן, גם שם במשך לפחות עשרה דורות. עם זאת, למרות המגורים באיראן ובאפגניסטן הם נחשבים למשפחה בוכרית לכל דבר. מעניין יהיה לגלות איך קיבלו – או בחרו – את שם המשפחה שלהם, שהוא מאוד יוצא דופן. על פי יהונתן פולד, שם המשפחה שלהם הוא על שמו של אחד מאבות אבותיהם, שכל האחים שקדמו לו מתו מיד לאחר שנולדו או לאחר מספר ימים. תמותה גדולה של תינוקות הייתה תופעה מצויה עד לפני דורות לא רבים בעיקר בגלל זיהומים וחוסר היגיינה, בכל היבשות בעולם, ובאותם ימים היה מקובל לכנות תינוק שנפטר בשבוע הראשון לחייו ולומר ש"הוא נהיה הפטאק". הפטאק פירושו שבע, כלומר התינוק מת בתוך שבעת ימיו הראשונים. היה גם כינוי אחר למי שנפטר לא עלינו תוך 30 או 40 יום ללידתו. נושא ההיגיינה לא היה מוכר כגורם למוות ונטו לייחס את סיבת המוות לאמונות טפלות, כמו עין הרע. 


ובחזרה למשפחת פולד: בגלל האסונות שחזרו ונשנו על המשפחה, כשתינוק אחר תינוק מובל לקבורה, הציעו להם מומחים בקהילה כי לתינוק הבא שייוולד להם הם יתנו שם שמשמעותו כוח ועוצמה, ואולי כך הוא ישרוד. ואכן, לתינוק שנולד הם קראו פולד, כלומר חזק כפלדה. והנה, ראה זה פלא, העצה הוכיחה את עצמה ופולד נשאר בחייו. שושלת המשפחה נמשכה בזכותו וכך נבחר השם פולד לשמש כשם משפחתם עד היום הזה.


משפחה אחרת היא אגשולמו. ידידנו מר ראובן (אבא) אגשולמו הוא בנו של מר מאיר אגשולמו. מקור שם המשפחה הוא הסבא הגדול שנקרא שלמה. איך הפך שלמה לאגשולמו? אג'א פירושו אדון, שולמו הוא שלמה, ואג'א שולמו (אדון שלמה) הפך ברבות הימים לאגשולמו. שורשי המשפחה נטועים בהראת. סבו ואביו של ראובן נהגו לצאת למסעות עסקים לערים אחרות ולמדינות שכנות כמו מרוו, בוכרה וסמרקנד, ומהראת הם עברו לקאבול. בשנת 1981 עזבה המשפחה את אפגניסטן ועלתה לישראל. ראובן גר בניו יורק ועוסק במסחר.

 

ישנן משפחות אפגניות ומשהדיות בשם סבזי. הן באו מסבזוואר, איראן, והפכו את שמם בארץ לירקוני. המשמעות של סבז קרובה למילה ירוק. משפחה ידועה אחרת היא שרבט – האחים ישראל ומשיח, ובן דודם הוא ברוך שרבט. מקור המשפחה הוא בבוכרה ואביו של ברוך הגיע ב-1924 לקאבול. שם המשפחה שלהם נבחר לאחר שאחד מאבות אבותיהם בבוכרה, כנראה לפני מאות שנים, אכל מלון גדול שהיה כל כך מתוק, עד שהוא סיפר על כך בהתפעלות לחבריו. וכך דבק בו השם שרבט, שפירושו מתוק. כמובן שבני המשפחה מאוד שבעי רצון מהשם המתוק שלהם...


והנה שם נוסף והוא מר אלוש קאבולי. משפחתו הגיעה בשנת 1934 מטאשקנט לקאבול ולאביו קראו מולא ארי קאבולי. כנראה שלמשפחה היו קשרים עם קאבול, ומסיבה זאת הם קיבלו את שם המשפחה קאבולי. לפני כן היה שם משפחתם פנחסוף.  שורשים של בני משפחת גד הם מהראת כבר לפני מאות שנים - על פי דבריהם של מר אמנון וראובן גד. קרוב לוודאי ששם משפחתם לקוח מאחד הסבים הקודמים.
ועוד בעניין שמות המשפחה. מר מאיר סימנטוב, שגם שורשיו בהראת, מכיר את שמות אבותיו מספר דורות לאחור: אביו אליהו, סבו בנימין, אבי סבו הוא יואב סימנטוב, שעל שמו נקרא בית הכנסת בהראת. אביו של יואב הוא שמואל, ואביו של שמואל הוא אליהו, כולם בהראת. עם זאת, מקור המשפחה הוא בעיר יזד שבאיראן. 

 

משפחה נוספת מוכרת היא משפחת אמנון אליאס, שקודם לכן נקראה המשפחה אליהו. סבו הגדול אליהו נולד בהראת בשנת 1850. מאוחר יותר הם עברו לסמרקנד ובשנות השלושים של המאה הקודמת הם עברו לקאבול. כעשרים שנה אחר כך הגיע אמנון לישראל ואחר כך המשיך לניו יורק. ואיך הפך שם המשפחה מאליהו לאליאס? ובכן, המקור הוא הסבא הגדול אליהו, שבפי המוסלמים המקומיים נקרא אליאס. לפי מר אמנון אליאס, מקור השם אליאס הוא דווקא יווני. כלומר, השם אליהו הפך בשפה היוונית לאליאס.
בהראת נמצאים גם השורשים של משפחת בכצ'י, שפירוש שם המשפחה שלהם הוא "אלוקים נתן לנו את חלקנו". כפי שאומרים בשפתנו: "בכצ'י מן כּוּ?", שפירושו איפה החלק שלי? כמו כן גם אומרים "כוּדָּא בְּבָּכְצֶ'ה", כלומר אלוקים יתן לו את חלקו, או שייתכן שישנו פירוש נוסף.


מעניין לציין כי רבות מהמשפחות שהוזכרו קיבלו את שמן במהלך ההיסטוריה המשפחתית מאחד מאבות אבותיהם, כפי שהזכרתי קודם לכן, סבא או סבא גדול, במיוחד כשהוא היה אדם מוצלח וזכה להערכה. הסיבה לכך היא שבארצות האיסלאם לא השתמשו התושבים בשם משפחה אלא בשם ההורים. לדוגמה, אברהם בן יוסף (אני), או יעקב בן יוסף (יעקב אהרן). במדינות אלה מקובל במקרים רבים במפגש ראשון עם אדם לשאול אותו לשם אביו. והנשאל עונה לוי בן יהודה (לוי סימנטוב), או בנימין בן יוסף (אחי בנימין מור), יעקב בן יוסף (אחי יעקב מור), יורם בן יוסף (אחי יורם מור) וכך הלאה. שם המשפחה נשאר לדורות, וכך מונצח בשם המשפחה שמו של אותו סבא שבאחד הדורות הפך שמו לשם המשפחה. כך אנחנו יכולים לפגוש הרבה אנשים ששם המשפחה שלהם הוא למעשה השם הפרטי של אחד האבות. והנה גם בתנ"ך מקובל אותו דבר, כמו הושע בן אלה מלך ישראל, כמו פקח בן רמליהו, וגם מלך ישראל או דוד בן ישי.

 

באותם הימים הרחוקים היה מקובל לקרוא גם באירופה את שמות האנשים לפי אבות אבותיהם ולא לפי שמות משפחה. באחד השלבים הוחלט לעבור לשמות משפחה. קרוב לוודאי שיותר מאוחר החלו גם באסיה להתייחס לשמות משפחה. על פי מידע שקיבלתי ממר צבי גיל, בנו של אבא גול מירושלים, בערך בשנת 1740 החלו לעבור לשמות משפחה בקיסרות אוסטריה-הונגריה בתקופת הקיסר פרנץ יוסף השני. אז התחילו אנשים להוסיף לעצמם שמות משפחה. כל אחד שילם עבור השם שבחר, וכל שהשם היה יפה יותר, המחיר היה גבוה יותר. לדוגמה, אם מישהו בחר בשם המשפחה יהלום (בגרמנית או בהונגרית), הוא שילם יותר.
 

אם ניקח לדוגמה את המשפחות הבוכריות, המקור של שם המשפחה יצחקוב הוא יצחק, אברמוב - אברהם, חיימוב - חיים, ישראלוב - ישראל, רחמינוב - רחמים, שמעונוב – שמעון, אמינוב – אמין (בנימין), פנחסוף – פנחס, וכך הלאה. המשפחות הבוכריות הוסיפו את הסיומת לשם המשפחה שלהם בגלל רוסים, לאחר שאלה כבשו את המדינות האלה והבוכרים רצו להידמות לרוסים. או ליתר דיוק: לתת לשם המשפחה צליל רוסי, שאותם היהודים יהיו יותר מקובלים בעיני הרוסים באותן הארצות שהם חיו. ואז האמינו האנשים כי הקומוניזם הוא כוח עולה שאולי יכבוש את כל העולם ולכן כדאי להידמות אל הקומוניסטים כמה שיותר מהר.

מקום המגורים של משפחות רבות בעשרות השנים האחרונות היה במדינות כטורקמניסטן, אוזבקיסטן, קזחסטן וכך הלאה. לבני משפחתנו, לדוגמה, היו בני דודים שנשארו לגור בעיר סמרקנד עד לפני כעשר שנים. הם שייכים למשפחות בצל, אם כי היום שמם הוא אליאסוף. המקור של אליאסוף מגיע מהשם אליהו, שהפך לאליאס ואחר כך הוסיפו בגלל הרוסים את הסיומת סוף וכך הוא הפך לאליאסוף.


יש משפחות בוכריות ששם המשפחה שלהן הוא קאבולי, הראתי או בלכי, והדבר המאחד אותן הוא שלפני עשרות שנים הן התגוררו באפגניסטן, בערים הנושאות את שם משפחתן – קאבול, הראת או בלך. בעיר יולטאן, כמאה קילומטרים מהעיר מרוו שבטורקמניסטן, היו עד לפני כעשר שנים משפחות רבות שדיברו בניב של בני העיר הראת שבאפגניסטן. בעיר יולטאן יש עדיין חצרות הקרויות על שם בעליהן המקוריים מהראת, כמו האוולי, יואב, גול.

 

אנחנו רואים אפוא בבירור כי יהודים רבים נהגו לנסוע מאפגניסטן למדינות שהזכרנו, וחלקם נשארו שם לצמיתות. כל זה היה נכון עד להקמת המשטר הקומוניסטי של ברית המועצות, בשנת 1915 לערך ואילך, ואז פסקה התנועה אל המדינות הללו. מאידך, לאחר שהקומוניזם השתלט על המדינות הללו החלה תנועה הפוכה ממדינות אלה החוצה, ויהודים ממוצא אפגאני או בוכרי החלו לצאת בחזרה לכיוון אפגניסטן, כמו הוריי ורבים אחרים שגרו בעיר מרוו, ואלפים רבים מיהודי בוכרה, סמרקנד והסביבה. כל אלה ברחו או נכנסו כפליטים לאפגניסטן. חלקם הקטן נשאר באפגניסטן והרוב הגדול המשיך  למדינות אחרות כמו פלסטינה, איראן, הודו, אנגליה ומדינות אחרות.

 

מעניין הגלגול של שם משפחת אברהם. הסבא רבא של שושלת משפחות אברהם נקרא אברהם. הוא היה סוחר שנע למחייתו בין ערים וארצות - הראת, משהאד, טורקמינסטן והעיר מרוו לדוגמה. על פי הערכה גסה הוא כנראה נולד בשנת 1845. הוא הגיע לערים ולמדינות הללו כשהוא רוכב על סוסו או חמור, כשהוא עורך חניות ביניים במקומות שונים. אחד מהמקומות הללו היה כפר או עיירה בשם יוסוף אבאד, שבה הוא נהג תמיד לחנות. כמוהו עשו זאת יהודים רבים והמקום הפך במשך השנים לנקודת ריכוז של יהודים רבים. בשלב מסוים החליט אברהם ויהודים נוספים לייסד שם בית כנסת קטן, לנוחיות היהודים הרבים. אברהם הפך להיות גבאי או שמש בבית הכנסת הקטן, ושירת בקודש את באי בית הכנסת. מעניין לציין כי אחר חיפוש השם יוסוף אבאד מצאתי בית כנסת מרכזי בטהרן שנקרא בשם יוסוף אבאד. אינני יודע אם יש קשר בין שני יוסוף אבאד אלה. נראה שאז היה מקובל לכנות את הגבאי בשם שמש, וכך דבק בו השם שמש כשם משפחה ואנשים החלו לקרוא לו אברהם השמש. עם השנים הפך הכינוי לשם משפחה – שמש, למאות אנשים. כך זה היה עד לאחרונה, ולפני כ-40 שנה בערך החליטו בני המשפחה, בעיקר  בארה"ב, לחזור לשם המשפחה המקורי שלהם, אברהם, כהוקרה לסבא-רבא הגדול. עתה נקראים מאות אנשים בשם המשפחה החדש-ישן אברהם.

 

אחד מילדיו של סבא-רבא אברהם היה אגאג'אן שמש, וזה זכה לאריכות ימים מופלגת ונפטר בגיל 104. בניו של אגאג'אן הם חיים, שמעון, חסיד, עמנואל, שלמה, ואחרים, ובנותיו הן ביטי ובכמל ולהם צאצאים רבים.

משפחת אמבלו היא משפחת כוהנים אבל למעשה איש לא יודע בדיוק היכן נמצאים שורשיהם ומה מקורם. ישנן השערות שונות והמקובלת ביותר מביניהם היא זו שאבות אבותיהם הגיעו מאיראן, ואולי אף דרך העיר משהד לכיוון העיר הראת. מה שמבלבל בנושא זה את בני המשפחה הוא שקיימת עיר בהודו אשר שמה דומה לשמם: אמבלה. אחד מבני המשפחה, יוסק'ה אמבלו כהן, אף אמר לי כי קיימת עיר בדרום אמריקה בשם אמבלו, אבל כמובן שזה לא אומר שהם הגיעו מדרום אמריקה. מעניין שבשפה האתיופית פירוש המילה אָמְבֶּלוּ (Ambelu) הוא קומנדר, קצין בדרגה גבוהה.


העובדה שהראת קרובה לגבול איראן ובעיקר לעיר משהד מגדילה את הסיכויים שרוב מוחלט של יהודי הראת עברו דרך איראן והעיר משהד. אם הם היו גרים בעיר שקרובה לפקיסטן או טורקמניסטן או למדינה אחרת, אז הסיכויים היו שהם הגיעו מאותו איזור גבול שקרוב לאותה מדינה. וכאמור, הראת קרובה מאוד לאיראן ולכן כל הסיכויים שהם באו מאיראן. בנימין אמבלו כהן, בנו של יצחק אמבלו כהן, אמר לי כי הוא זה שהפיץ את השמועה בדבר מוצאם מהודו. אבל בנימין עצמו אמר לי לפני שנים רבות שאביו, מולא יצחק אמבלו, אמר לו כי הוא שמע מאבות אבותיהם שהם מאיראן והם אף דרך משהד.


בכל אופן, בני משפחת אמבלו שהו במשך הרבה דורות בעיר הראת וממנה יצאו לגיחות מסחר בערים למדינות השונות כמו טורקמניסטן, אוזבקיסטן ואולי אפילו לאיראן ומדינות נוספות. לדוגמה, בנימין יודע על תולדות אבותיו ושנות הולדתם: הסבא רבא משה (1800), אשר (1825), נתנאל (1845), משה (1870), יצחק (1902) ובנימין (1933). נתנאל שהוזכר הוא גם סבו של יוסק'ה אמבלו כהן ושם אביו הוא אגאג'אן. כמו כן אנו מכירים את מולא ראובן אמבלו מהראת, אביהם של ידידנו מר נתן כהן אמבלו.


ידוע לנו שישנם כוהנים רבים בכל העולם, ממשפחות רבות וממוצא שונה. מכיוון שהם מפוזרים בכל העולם קרוב לוודאי שהם רצו להבדיל בין כהן זה לכהן אחר כדי שיוכלו לדעת מהיכן הגיע כל אחד מהם ולכן הוסיפו להם כינוי. לדוגמה: כהן אמבלו, כהן מורדוף או כהן סוליימן. גם אצל אחינו האשכנזים ישנם כוהנים שנוסף להם שם אחר בנוסף לשמם הרגיל כהן, כמו כץ (כהן צדק).


מה שמעניין בקשר לכוהנים זה שבארצות רבות שבהן היו כוהנים הם קיבלו עוד תוספת, שם לוואי,  לשם משפחתם, על פי מוצאם וארצם, כפי שהזכרתי קודם לכן בקשר לכוהנים האפגאנים. בהזדמנות זו אביא שמות של כוהנים ממדינות אחרות: אצל הבוכרים - קויינוב, המרוקאים - אזולאי (ראשי תיבות: "אישה זונה וחללה לא יקחו"), העיראקים -  זילכָּה (ראשי תיבות של "זכר לכהן הגדול"), כהן טאונוג'י הגיע מהעיר טנג'יר, הטוניסאים נקראים חדד ומשפחת הכוהנים מלמד מהעיר שיראז שבאיראן (החלו להגיע לירושלים בשנת 1885). אצל החלבים, משפחת גינדי כהן. כך גם הדבר אצל אחינו האשכנזים: כהנא, כץ (כהן צדק), קהן, קוגן, קוגנזון, קגן, מזא"ה (ראשי תיבות: "מזרע אהרן הכהן), קפלן (מאנגלית -  Chaplain, כהן דת),  רפפורט – משפחת כהנים  שהגיעה מגרמניה לאיטליה לעיר בשם פורטו (עיר נמל) ושינו את שם משפחתם לשם העיר. משפחות ב"ך (בן כהנים), ז"ך (זרע כהנים), קפלינסיק (כהן), קפלון (כהן), סגל (סגן כהן), אברך (אברהם כהנא), ושילר (שלמה יהודה לב רפפורט). שם המשפחה קובן בארה"ב הוא שם משפחה של כהנים, כמו הסופר הרלן קובן, ששמו היהודי הוא חיים קובן.


לדוגמה, עו"ד נוטריון שמואל כהן קדוש מעיד כי משפחות חקשור או חקשורזאדה הם כהנים. מקורם מהעיר יאזד באיראן. כמו כן יש גם כהן קדוש וכהן צדק. והנה, לי נודע באחרונה כי דודתי, אחות חורגת לאמי ושמה הוא בת שבע, היא בתו של יוסף גול. בעלה הוא שמואל אגאג'אן כהן, והוא, כלומר בעלה של בת שבע,  ואבות אבותיו הגיעו מהעיר יאזד. זילפה כהן היא בתם ושאר ילדיהם הם אברהם, תמר ודינה. 


אנו ממשיכים, והנה עוד משפחה שמוכרת לנו היא משפחת קשאני. אנו מדברים על משפחתו של מר ראובן קשאני, סופר, מוציא לאור של ספרים וחוברות ועורך הבטאון "משואה" המוקדש לבני עדתנו. מר קשאני העיד בפנינו כי סבו הגדול, מולא מאיר, בא להראת מהעיר קשאן שבאיראן וייתכן שהוא הגיע בתור שד"ר (שליח דרבנן) לפני כ-250 שנים והחליט להישאר שם. על פי הערכה גסה הוא נולד ב-1830 וכנראה שהגיע להראת בסביבות השנה 1855. שם בנו היה יצחק, יצחק הוליד את מולא יעקב וזה האחרון הוא אביו של מר ראובן קשאני.

 

אנו ממשיכים ופוקדים את משפחת יונה, שאחד מענפיה הוא הרב שמואל יונה מבני ברק, והוא מעיד כי שמו של סבו הגדול, סבא רבא, היה יונה. על פי הערכה הוא נולד בשנת 1815 והגיע להראת מהעיר יזד שבאיראן. חוץ משני השמות האחרונים, ששנת הלידה של כל אחד היא מדויקת, שנת הלידה של השמות האחרים הם על פי הערכה, פחות או יותר. השושלת המשפחתית על פי הסדר היא יונה (1815), אברהם (1845), שלמה (1870), בנימין (1900) והרב שמואל יונה (1934). כמובן שיש לנו גם את הרב מנשה יונה, שהיה ממש איש צדיק, וייבדל לחיים ארוכים אחיו הרב יששכר. אנו רואים אפוא שבמשך דורות רבים הם שהו בהראת בטרם הם עלו ארצה.

 

משפחת יונה היא משפחה גדולה וענפה ואליה משתייך הקבלן הגדול מירושלים מרדכי יונה, שבימי השיא שלו הוא בנה אלפי דירות בכל רחבי הארץ וכך גם את התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. משפחה אחרת היא זו של מר רוטשילד עובדיה. סבא רבא נקרא עובדיה ועל שמו נקראת כל השושלת. הוא נולד בהראת כנראה בשנת 1840 ואחריו על פי הסדר: שמואל, מאיר ורוטשילד. זה האחרון מעיד כי הוא שמע מפי אביו וסבו שהשורשים שלהם נטועים עמוק בעיר הראת, כבר כמה מאות שנים, כשקודם לכן הייתה המשפחה באיראן - אולי מהעיר משהד. המשפחה נדדה במרחבים של חוראסן שהם אפגניסטן, איראן, טורקמניסטן ואוזבקיסטן שבהם נכללים בוכרה, סמרקנד, מרוו ועוד, ולבסוף הגיעה לישראל. 


דוגמה נוספת לכך ששם המשפחה נלקח משמו של הסבא-רבא היא משפחתו של מתי שלמה. כנראה שלסבא רבא קראו מישאל והוא ילד את שלמה, שהוא סבו של מתי. אביו של מתי נקרא מולא אגאג'אן מישאל. אנו יודעים כי כשקראו למישהו בשם באבאג'אן או אגאג'אן הרי שהוא קרוי על שם סבו. על סמך זה הגענו להשערה ששמו של סבו הגדול, הסבא-רבא, היה מישאל. הדורות הבאים, על פי הסדר, הם: שלמה - (אגאג'אן מישאל) ומתי.  וכך נוכחנו לראות ששם משפחתו לקוח משם הסבא שנקרא שלמה. אין ספק שבמשך דורות רבים הם גרו בהראת והשערה מבוססת למדי היא שהם הגיעו לשם מאיראן. כעת נמצאת רוב המשפחה בישראל ובארה"ב.


משפחה מוכרת אחרת היא משפחת אליאס. על פי עדותו של בן ציון אליאס במשך דורות רבים שהו בני המשפחה בעיר הראת. על פי המסורת של אבות אבותיהם מקורם הוא בבל-איראן-הראת. שם המשפחה אליאס נלקח מהשם אליהו שכן במדינות האיסלאם אליהו הוא אליאס. אחד מאבות אבותיו של בן ציון נקרא אליהו וכך נולד שם המשפחה, עד היום הזה. כפי שכבר הזכרנו פעמים רבות, במדינות האיסלאם נקרא האדם על שם אביו. לדוגמה, בן ציון בן צבי, עמנואל בן משה וכך הלאה. ואמנם, עמנואל שינה את שם משפחתם לאליאסף. משפחת אליאס שהתה דורות רבים בעיר הראת וכעת הם מפוזרים בישראל ובניו יורק.

דוגמה נוספת היא של בני משפחת פנחסי. שם משפחתם המקורי הוא למעשה אהרן וזה הפך לפנחסי עם עלותם ארצה, וזאת על שם סבא-רבא שחי לפני עשרות שנים ושמו פנחס. בנו של פנחס הוא אליהו, ובנו של אליהו הוא יששכר (אהרן) פנחסי מחולון. בנו של האחרון הוא בני פנחסי, כלומר לפני דורות שם משפחתם היה אהרן ובזמן עלותם לארץ השם שונה לפנחסי על שם הסבא הגדול. כל אלה הם קרובי משפחה עם מר גבריאל אהרן. גם השורשים שלהם נמצאים זה 260 שנה בעיר קאזווין ומשהד ולאחר מכן בהראת.


משפחה נוספת היא משפחת רבי הענפה שחיה במשך מאות שנים בהראת. כפי שמעיד בן ציון רבי מרעננה, שם סבו הוא דוד ושם אביו הוא אברהם. רבים מבני המשפחה מוכרים לנו ובהם מר שמואל רבי שמבקר אותנו בניו יורק, בדרך כלל בשליחות מצווה באיסוף תרומות למען ישיבה שהוא מייצג.


גם משפחת כאפי היא משפחה ידועה ורובה סוחרים מוכרים. על פי עדותו של יוסף כאפי, שהוא בנו של צבי כאפי וזה האחרון הוא בנו של מולא מנשה כאפי מקאבול. צבי עצמו נולד באפגניסטן והוא חי במשך שנים רבות בסינגפור כשהוא עוסק בסחר ביהלומים ואבני חן. להם משרד לסחר יהלומים בניו יורק בניהולו של הבן יוסף. שורשי המשפחה נמצאים בהראת ולפי סברה אחת אבות אבותיהם הגיעו מהעיר קייב שבאוקראינה. הם נדדו בעסקי המסחר שלהם וכך הגיעו עד הראת.


ראשון בני המשפחה, הסבא-רבא, היה אליהו. קודם לכן הם נקראו מולא או רק מו, כשם המשפחה. אותו אליהו נולד על פי הערכה בשנת 1870 בקירוב ולאביו קראו מנשה.  האחרון נולד בשנת 1840 ולפי סברה של בני המשפחה אותו סבא הגיע כאמור מקייב להראת בשנת 1881. השם כאפי  "נדבק" אליהם על פי ההסבר הבא. לאליהו היו שלושה בנים, מאיר, מנשה ובנימין. מאיר נסע לאיראן לעיר בשם כאף, (Kaaf), שאיתרתי אותה על המפה במרחק של כ-200 קילומטר מערבה מהראת וכ-200 קילומטר מדרום למשהד.  כשהוא חזר משם אנשים החלו לקרוא לו כאפי, כלומר הגיע מהעיר כאפי. כך זה נשאר כשם משפחה עד ימינו אלה שכן שם מנצח שכזה לא מחליפים. את הפרטים על בני המשפחה קיבלתי ממר אגאג'אן (אליהו) כאפי, בנו של מאיר כאפי.


משפחת מולא שהפכה לכאפי היא לא המולא היחידה. גם למשפחת יוסף מולא (מעוז) שם משפחה זה ולפי עדותו של יוסף שם המשפחה בעבר, מספר דורות לאחור, היה מולא עזרא. צאצאיו של אותו עזרא נקראו על שמו כשם משפחתם לאחר שאנשים החלו לקרוא לו בקיצור "מולא" במקום מולא עזרא. מולא למעשה הוא לא שם אלא תואר, כפי שידוע לכולנו.

 

ההיסטוריה המשפחתית היא שסבא-רבא בנימין נולד בערך בשנת 1775. הוא הגיע מסמרקנד ושם משפחתו היה אשכנזי. על פי השערה הוא הגיע להראת בשנת 1800 ותולדותיהם (על פי הסדר) הם: בנימין (1775), שלום (1800), עזרא (1825), משה ברוך (1850), יצחק (1875), משה ברוך (1905), יוסף ומאיר, האחים שיחיו. החל מאותו עזרא שם המשפחה שונה ואחר כך הצטמק למולא בלבד. לפני כעשרים שנה בערך שינו האחים את שם המשפחה ממולא למעוז. השערה נוספת היא שיש קרבת משפחה בין משפחות יוסף מולא-מעוז לבין משפחת כאפי, שכן בעבר נקראו גם בני משפחת כאפי בשם מולא. מעניין ששתי המשפחות האלה טוענות שאבות אבותיהם הגיעו ממדינות כמו קייב או סמרקנד.


משפחה אחרת היא סבז, שהיו גם במשהד. הם הגיעו מהעיר סבזוואר באיראן, ולפי הסברה הם גם לוי, כמו החבר ג'ק סבז ממשהד, שכרגע גר בניו יורק. סבזוואר נמצאת מערבית  למשהד ובינה לבין גורגן. המקור של משפחות סבז מהראת הוא כאמור מהערים משהד וסבזוואר. אם נתחיל מהמערב לכיוון מזרח נכללות במרחב זה מחוז גילן והערים קאזווין, גורגן, סבזוואר, משהד והראת. משפחה אחרת היא לדוגמה משפחת זֶר מהראת, שמם הקודם היה זרובבל וגם הם שהו דורות רבים בהראת.

 

על פי שיחתי עם פרופ' מיכאל זנד, פירוש השם זר הוא זהב. כפי שיש לנו משפחות ממוצא בוכרי ששם המשפחה שלהן הוא זרגר, שפירושו צורף של חפצי זהב, או אָהַנְגַר, שפירושו בעל מלאכה שמתעסק עם חומרי ברזל (מסגר).  אם כי השם של משפחת זֶר מהראת לקוח מזרובבל.  


ועתה למשפחה אחרת, משפחת שבתאי. זוהי משפחה גדולה יחסית וברוכה, אשר שורשיה נמצאים דורות רבים לאחור בהראת. התיאוריה הנראית כנכונה ביותר מספרת כי סבא-רבא קדום נקרא שבתאי ועל שמו נקראת כל השושלת. ולפי סדר כרונולוגי, כשהשנים הן על סמך הערכה בלבד: שבתאי (1810), עובדיה (1840), אברהם (1870) , מנשה (1900) (דדשי), והילדים באבא (עובדיה), בן ציון וחנה (חנה היא אשתי לשעבר ואם לילדיי). כמובן שישנן משפחות נוספות שנולדו מאותם בני משפחה שהוזכרו.


השם שבתאי בא מהמילה שְבָּת, וישנו כוכב לכת הנקרא שבתאי. מעניין שגם בלועזית הדברים דומים, שכן שבתאי נקרא באנגלית Saturn, ושבת באנגלית היא Saturday. מעניין מי חיקה את מי ומי העתיק ממי... כנראה ששבתאי הוא יותר ותיק.


גם בלוח הכוכבים היהודי שמו של שבתאי נגזר מהמילה שבת. הקדמונים קראו לשמש ולירח לפי ימי השבוע: כמו השמש (Sun) נקרא יום ראשון Sunday, ויום שני נקרא Monday על שם הירח (Moon). כפי שאנחנו אומרים בעברית ירח ימים (30 ימים).


 ויש לנו גם את שבתאי צבי, שהכריז על עצמו כמשיח. בין אחינו יוצאי טורקיה יש רבים הנושאים שם זה. בימים הרחוקים ההם הגיע להראת שד"ר (שליח דרבנן) שמוצאו מחאלב או בגדד וקראו לו ברוך שבתאי. יש עליו סיפורים רבים.

 

ישנם סיכויים טובים שבני משפחת שבתאי הן הוותיקות ביותר בהראט. הילדים שלי מצד האמא שלהם הם ממשפחת שבתאי ואם נרשום את סדר הדורות נקבל: שבתאי, עובדיה, אברהם, מנשה וחנה. ושמות הילדים שלי, שמצד האם הם משושלת משפחת שבתאי: ארז אלון וליסה, ואל שמותיהם אפשר להוסיף גם את הדור הבא - הלא הם ילדיהם שלהם, הנכדים שלי, כמו ג'ק, בנו של ארז, כמו אדם, בנו של אלון, כמו טל, בתה של ליסה, ועוד אחרים.


ועוד - מקורה של משפחת גרג'י הוא כנראה במחוז גילן שבאיראן מפני שהם דוברים גם את השפה גיליקי. אבל ישנה סברה אחרת ולפיה הם באו מגיאורגיה. כנראה שחלה פה טעות מפני שישנה עיר בשם גורגן הנמצא מזרחית לעיר קאזווין, והצליל הדומה של שתי המלים גרם כנראה לבלבול. יותר מתקבל על הדעת שהם הגיעו ממחוז גילן במערב, על שפת הים הכספי. מעט מזרחה שוכנת העיר קאזווין. מזרחה משם העיר גורגן ואחר כך סבזוואר. מזרחה לה נמצאת משהד, ומזרחה ממנה העיר הראת (דרך אגב, בספר זה הוקדש פרק מיוחד לעם הגילאקי).


והנה, משפחה ענפה היא משפחת דיל. אחת מהנציגות שלה היא אתי עמית (דיל), אשר עומדת בראש אתר האינטרנט האפגני. היא מעידה כי אבות אבותיה מצד אביה הם משפחת דיל מהראת, ובטוח שלפני כן מהאזור דילמאן באיראן, אזור גילן.


והנה עוד משפחה ידועה, כמו משפחת חסיד. על פי בני המשפחה, השם חסיד התחיל עם סבא רבא, שחי בהראת בשנת 1850. אותו סבא היה מדקדק מאוד במצוות וטבל את עצמו בנהר מדי יום ביומו. כנראה שבגלל ההקפדה הרבה שלו במצוות החלו לקרוא לו איש חסיד וכך קיבלה המשפחה במשך דורות רבים את שם משפחתה חסיד. את הפרטים הללו קיבלתי מהנכדה פנינה לואיס, המנהלת את מכון "רננות" בירושלים למוסיקה יהודית אותנטית של העדות השונות. היא גם נכדה מצד אמה לרב יהושע עמרם ולה שני תארי ד"ר.   


או משפחת חקשורי או אחרות שנקראות חקשור. פירוש המילה חקשורי הוא לשטוף או לסנן עפר, הפעולה שעושים מחפשי הזהב. הם מניחים עפר ומים מהנהר בתוך נפה (רשת) גדולה ואחר כך מסננים את המים והאבנים בתקווה לראות גרגרים מנצנצים בצהוב. כנראה שבני משפחה קדומים חיפשו זהב ולכן זהו שמם.
והנה עוד שמות משפחה נוספים, כמו משפחת נומדר. הפירוש של השם הוא "בעל שם", כלומר אדם ששמו יצא למרחקים. שמות נוספים הם משפחות נעמת, יזדי, זוגלי, קאלי, זמבורי (בינתיים הם עברתו את השם לזנבר), לושמלי, משפחות מבלך כמו אלי קטן או לוי מולא-ג'אן, יצחק קלאנטר ואחרים. לדוגמה, שם המשפחה קורט, שייתכן כי מקורו בכורדיסטן (כורד = קורט). בהזדמנות זאת אזכיר את מספר הסיפורים זבולון קורט.

 

גם בני משפחת מורדוף הם כוהנים. סבא-רבא קדום במשפחה נקרא מן הסתם מרדכי וכך הגיע השם כשם משפחה. אצל המוסלמים מרדכי הופך למורד ומכאן קצרה הדרך למורדוף. הייתה זו משפחת סוחרים שסחרה בין הראת לטורקמניסטן - בוכרה וסמרקנד וכן הלאה. בזמן שהרוסים הקומוניסטים השתלטו על האזור החלו היהודים באזורים אלה לשנות את שמותיהם כך שהשם והצליל יישמעו כשמות משפחה רוסיים, וכך הפך השם מורד למורדוף.


והנה עוד דוגמה: אחד מהסבים של ידידנו הרב יעקב נסירוב נקרא ניסן. ניסן הפך לנסיר ומכיוון שהמשפחה חיה בעבר במדינות שהיו תחת שלטון רוסי היא שינתה את שמה מנסיר לנסירוב. הסבא מצד האבא הוא ממוצא משהדי.


כמו משפחת נמטי הבוכרית, שהיא משפחת אמי. מוצאם מבוכרה והם גרו שנים רבות בעיר מרוו. שם משפחתם בזמן שבאו מבוכרה היה פייז. שמו של הסבא הגדול היה בנימין, וזה הפך לאמין בפי המוסלמים. אצל הרוסים הפך אמין לאמינוב. למשפחה זאת היה מרכז מסחרי. באחד הימים התמוטט אחד הקירות באותו מרכז ובאופן זמני הניחו במקום הקיר חתיכת צמר הדומה לשטיח. זהו צמר גס שמניחים אותו מתחת לשטיח (נמט) הרגיל כדי שהשטיח לא יזוז ממקומו. מאז החלו אנשים לקרוא להם נמטי, ככינוי למשפחה. כך יכלו לזהות באותו מרכז מסחרי על פי השטיח התלוי את הבעלים בשם נמטי (אמינוב).