אירועים

לכל האירועים

יצחק ארצי ז"ל - אירוע לזכרו

08 אוקטובר 2010

 

יום השנה השביעי לפטירתו של יצחק ארצי, אשר היה חבר בוועד המנהל  של בית התפוצות שנים רבות. בשיתוף עם אוניברסיטת תל-אביב ובית שלום עליכם.

 

באירוע, בהשתתפות בני המשפחה שלמה, שירי ומימי ארצי ונאוה סמל, הושק הספר "שירי המגילה" של איציק מאנגר, מהדורה לשונית עברית-יידיש בהוצאת חרגול עם עובד.

 

באירוע השתתפו גם שחקני תיאטרון היידישפיל בקטעים נבחרים, והוקרנו קטעים מתוך הסרט ה"קומדיאנטים". 

 

בתמונה: שלמה ארצי, מימי ושירי ארצי (צילום: עוזי קרן. בית התפוצות, 8 באוקטובר 2010)

 

 

יצחק ארצי מספר על בית התפוצות, מתוך ספרו  "דווקא ציוני"

 

יום שישי, 8 באוקטובר, בשעה 11.00

 

נא להזמין מקומות מראש, בדוא"ל או בטלפון 03-7457880

 

 

 


יצחק ארצי נולד בשנת 1920 בעיירה סירט שברומניה, לפאני וגבריאל הרציג. הוא התחנך בידי סבו אברהם כ"ץ שהיה חסיד ויז'ניץ. בגיל 11 הצטרף לתנועת הנוער הציוני והיה חבר ההנהגה הראשית של התנועה.

 

בתקופת השואה נמנה על ראשי המחתרת הציונית החלוצית ברומניה ועסק בפעולות הצלה - במיוחד זו של ילדים ממחנות הריכוז בטרנסניסטריה. לאחר השואה, הכיר את רעייתו מימי לבית ליקוורניק, ניצולת אושוויץ, ויחד הפליגו לפלשתינה באוניית המעפילים "כנסת ישראל" בשנת 1946. הספינה נתפסה בידי שלטונות המנדט הבריטי ובני הזוג ארצי הוגלו למחנות ההסגר בקפריסין. בשנת 1947 הם עלו לישראל והיו ממייסדי קיבוץ אלוני אבא שבעמק יזרעאל.

 

-

 


יצחק ארצי היה פעיל כל ימיו למען הציבור. הוא כיהן כמזכ"ל המפלגה הפרוגרסיבית ומאוחר יותר היה בין מקימי המפלגה הליברלית העצמאית. הוא שירת במשרד החוץ והיה עוזרו האישי של שר החוץ משה שרת, עבד כעיתונאי ועורך בעיתון "זמנים", היה חבר הנהלת הסוכנות וראש מחלקת עליית הנוער בסוכנות היהודית, ובמשך עשרים שנה כיהן כממלא מקום וסגן ראש עיריית תל-אביב יפו והממונה על התרבות בעיר, תחת ראש העירייה שלמה (צ'יץ) להט. בתפקידו הציבורי האחרון כיהן יצחק ארצי כחבר-כנסת מטעם מפלגת העבודה.


יצחק ארצי דבק בציונות ובערכי הדמוקרטיה ההומנית כדרך להגשמת חיים. הוא היה מופת לעזרה אישית לכל אדם באשר הוא: לעולה החדש ולאזרח הקטן שמחפשים את דרכם בסבך הישראלי, לאדם צמא דעת, לחובב תרבות האידיש שכמעט ונכחדה ולצעיר שרצה לדעת על עברו.


יצחק ארצי היה בין מייסדי "משואה" – המכון ללימודי השואה בקיבוץ תל יצחק, כאשר לנגד עיניו עומדת הנחלת זכר השואה והעמקת תודעת השואה בקרב צעירים בישראל ובעולם.


יצחק ארצי ייסד את קרן הרווחה למען ניצולי השואה והתמסר לניצולים עד יומו האחרון.


ילדיו הזמר שלמה ארצי והסופרת נאוה סמל ממשיכים לתרום לחברה ולתרבות בישראל בדרכם האמנותית.

 

 

 


הקמת בית התפוצות

מאת יצחק ארצי, מתוך ספרו "דווקא ציוני", הוצאת ידיעות אחרונות 1999

 

תחושת התנופה הדביקה את כולנו בתל אביב. לא היה אדם מאושר ממני באותן שנים. במיוחד התלהבתי מ"בית התפוצות" שאת הרעיון שלו הגה נחום גולדמן. מוזיאון שיציג אלפיים שנות גלות, לא רק כרצף של סבל ורדיפות, אלא כיצירה תרבותית עשירה ודו-קיום עם העולם הנוצרי והמוסלמי. הייתי חבר בצוות ההקמה. איש בעיריה לא נשא אז עיניו לתפקיד הזה, שכן בשעתו נראה "בית התפוצות" כעוד חלום בעלמא. המשורר אבא קובנר, פרטיזן וממנהיגי המרד בגיטו וילנה, היה המוח והלב של "בית התפוצות", והוא שהנחה את הדיונים האידיאולוגים בשאלה כיצד לבנות מוזיאון שנועד להציג ערכים מופשטים ורוחניים. מנין יילקח "החומר"? שהרי הדיבר "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" לא הפך את העם היהודי ליצירתי במיוחד בתחום הויזואלי. את אבא קובנר היכרתי עוד בבוקרשט לאחר המלחמה. בשנות הפעילות המשותפות ועד מותו התקרבנו מאד. הרעיון שהגה היה להעביר את הצופה דרך "שבעה שערים", מסע בן אלפיים שנה, מחורבן בית שני ועד לתקומת העם. אירועים מחיי העם היהודי, חגים ומועדים, פולקלור ומסורת, שניתן להם ביטוי אמנותי ויזואלי, יועתקו ויוצגו ברפליקות. התבליט המפורסם משער טיטוס, המציג את השבויים היהודים נושאים את מנורת בית המקדש, הוגדל והפך לתחנת המוצא של המבקרים במוזיאון.


הֶרבּ גרדנר, מומחה מאנגליה בעל שם עולמי, גוייס למטרה, ולצידו עבד ד"ר קרל כץ שהיה אחר כך אוצר במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. בראש צוות ההקמה עמד שייקה ויינברג, אז מנכ"ל תיאטרון הקאמרי, והוא נעזר בידי ארווין דורון, מנכ"ל אוניברסיטת תל אביב. את הדיונים, לא פעם ויכוחים סוערים, אני זוכר מתוך תחושה של התרוממות רוח. זה לא היה רק כבוד להשתיייך לפורום האינטלקטואלי הזה, אלא חוייה מעשירה.
ויכוחים סוערים נגעו למיקומו של "בית התפוצות". ראש עיריית ירושלים טדי קולק, נאבק כדי שהמוזיאון יוקם בעירו. נחום גולדמן הכריע לטובת תל אביב. לעיר העברית הראשונה לא היה אז שום מוסד יהודי. יתכן שגולדמן חשש כי ללא מוסד כזה תהיה תל אביב ככל הערים בעולם. יונה אתינגר ידידו הנאמן של גולדמן, נדבן ומתרים, בעל קשרים מצויינים בארץ ובעולם, השיג את הקרקע בשטח אוניברסיטת תל אביב. הידידות עם אתינגר היתה הרווח האישי שלי מן הפעילות ב"בית התפוצות". אילמלא יונה אתינגר, ספק אם המוזיאון היה קורם עור וגידים. בערוב ימיו זכה בתואר "יקיר בית התפוצות", הכרה חלקית בתרומתו הגדולה.
בפגישה המכריעה שנערכה בסוף 1974 נדונו דרכי המימון והמקורות הכספיים. הסיכויים לגייס כסף מהעם היהודי לא היו מעודדים. יונה אתינגר סיפר כי התחייבויות למגביות בסכום של 350 מיליון דולר לא כובדו עד כה. נחום גולדמן הציג את תוכניתו לגייס כסף גרמני ואז הטיל פצצה. הוא מצפה לקבל גם כסף ממזרח גרמניה. אריך הונקר, אז שליט הדיקטטורה הקשוחה, יזרים מיליונים באמצעות "קרן הזיכרון" הפועלת בארצות הברית. למרות ההבטחות, לא הגיע המימון הגרמני, למעט שתי תרומות של מיליון מרק, שאחת השיג צ'יץ' ואת האחרת אני.


בטקס הפתיחה סיפר אבא קובנר על הרבי מקוצק, אשר בהיותו ילד פרצה דליקה בביתם. אמו ניסתה להציל מהאש את מה שניתן, ואולם מגילת היוחסין של המשפחה עלתה בלהבות. מנחם מנדל הקטן ניחם את אמו: "כשאגדל אכתוב לך מגילת יוחסין חדשה שתתחיל בי." לימים, בהיותו כבר רב מפורסם פרץ בבכי והתחרט על יוהרתו.


אבא קובנר אמר:" הדור שלנו, החזק והיפה, יליד הארץ הזאת, אפילו אינו יודע אילו מגילות יוחסין נשרפו באותו בית באירופה. כאן נכתוב אותן מחדש."


בתפקיד יו"ר מזכירות "בית התפוצות" כיהנתי במשך עשרים שנה, מיום שנוסד ועד לפרישתי מן העיריה. כמה נוסטלגי אני נשמע באומרי שראיתי את "בית התפוצות" נבנה ממסד ועד טפחות. קודם שלט "כאן יוקם" על מגרש שומם בשולי הקמפוס, אחר כך פיגומים, ולבסוף בניין שמתמלא בתוכן והומה מבקרים.
 

 

 

 


 

 

 

תאריך
08 אוקטובר 2010