חדשות

כל החדשות

ראיון עם חנוך פיבן

23.09.2012

חנוך פיבן בבית התפוצות

אלפי משפחות הגיעו בחופשת קיץ 2012 להשתתף ב"מיצב משפחתי - החומרים מהם עשויה משפחה". המיזם המשותף של בית התפוצות וחנוך פיבן איפשר למשפחות ליצור דיוקן משפחתי שיהיה פיקסל אחד במיצב ענק שמוצג בבית התפוצות.
"מיצב משפחתי"  בחסות קרן נדב, אגודת ידידי בית התפוצות בישראל ואינדיגו HP, שהדפיסה את הפיקסלים ע"ג HP Indigo 7600 Digital Press.

לקראת סיום הפרויקט שוחחנו עם חנוך על שיתוף הפעולה עם בית התפוצות בחופש הגדול:


יש עבורך משמעות מיוחדת באמנות-מיקור-המונים?
זוהי הפעם הראשונה שאני מנסה ליצור יחד עם כל כך הרבה אנשים. המשמעות הייחודית במיזם כזה היא התקשורת שנוצרת בשלושה רבדים: השיח בקרב בני המשפחה, הדיאלוג בין המשפחה לביני וגם המסר ממני כאמן אל הקהל. המשפחות הן חלק בלתי נפרד מהאמנות ומתהליך התקשורת. 

 
מדוע בחרת בבית התפוצות כשותף?
בפגישתי הראשונה עם שלי קידר (מנהלת בית הספר הבין-לאומי ללימודי העם היהודי בבית התפוצות) הרגשתי שאנו מדברים בשפה דומה. רציתי מאד ליצור חלל שבו משפחות יוכלו לגלות מה חשוב להן וליצור בתוכן שיח משלהן. ביקשתי לאפשר למשפחות להשתמש בשפה שפיתחתי כאמצעי לתקשר. לא רק יצירתיות לשמה חשובה לי, ולא רק להוכיח לאנשים שלא חושבים שהם יצירתיים שגם הם יכולים ליצור, אלא גם - ברובד נוסף - לייצר תקשורת משפחתית למטרה של יצירת אמנות.

 

זה השתלב באופן מושלם עם המוטו של בית התפוצות "אתם חלק מהסיפור", יחד הפכנו את המוטו מסיסמה למציאות.

 

מה רצית שאנשים יקחו עמם מהחויה ב"מיצב משפחתי"?
אושר - שמחה אמיתית מהתנסות טובה. חויה אמנותית טובה מביאה אושר, וגם את שמחת הזמן האיכותי המשותף בלי הסחות דעת כמו שיחות טלפון, מחשב, סרט רועש וכו'. בזמן העבודה על המיזם עלו כל מיני נושאים, דברים שצריך לדון ולעסוק בהם גם אחר כך. יותר מכל רציתי שהאנשים יקבלו חויה אמנותית מהנה ויחושו שמחה שהשתתפו בה ביחד.

  
אילו תגובות קיבלת?
פגשתי כאלף משפחות בתקופת "מיצב משפחתי". אנשים היו אסירי תודה על ההזדמנות להשתתף. הם כיבדו את העובדה שנתנו להם חלל, זמן ואמצעים לחקור ולגלות את המשפחה שלהם, הם חשו שכיבדנו אותם בכך שהפקנו הכל בצורה טובה כל כך. המשפחות זכו להיכנס אל מין בועה למשך שעה והודו לנו על כך. אני רגיל לקבל משוב על העבודה שלי אבל זה היה שונה לגמרי, אנשים שמחו על ההזדמנות ליצור בעצמם ולקבל יחס מכבד. יחד עם בית התפוצות עשינו זאת כמו שצריך, והמשתתפים יצאו מאושרים. כשתיכננו את המיזם ידענו מיד שיש לו פוטנציאל להיות דבר עצום. הרגשנו שכל דבר נוסף שנעשה יכול רק לקלקל, לכן אמרנו בצחוק, "בואו לא נעשה את זה"... אבל עשינו את זה - זה עבד נפלא. ההפקה היתה לא פשוטה אבל הצלחנו להרים אותה ביחד והשגנו את המטרה שהצבנו לנו.

 
מהי עבורך המשמעות של "להיות יהודי"?
זו שאלה סבוכה, לא משהו שאני חושב עליו ביומיום. המשפחה היא לבטח היבט חשוב בנושא, התפיסה בנוגע ל"מאין באתי?" היבטים דתיים לא משחקים תפקיד בחיי היומיום שלי. כשחיים בישראל, לא פעם ההגדרה "ישראלי" מזיזה קצת הצידה את ההגדרה "יהודי".

 
הפרויקט אמנם עדיין לא תם, אבל עד כה הוא הצלחה גדולה, מה אתה חולם שיקרה בעקבות ההצלחה?
התוצאה עצמה יפה כל כך בכל רבדיה. ליצור יצירה גדולה ונוכחת על גבי משטח קבוע עבור מוזיאון זה מדהים. זהו המיצב הגדול הראשון שיצרתי ואני גא בו  כי הוא מגלם בתוכו גם את תפקידי כמורה, משום שאיפשרתי גם לאחרים להשתתף. שלי דיברה על הרחבת המיזם ועל שיתופן של משפחות יהודיות מכל העולם באמצעות האינטרנט כדי ליצור משהו אפילו גדול יותר  - זה יכול להיות דבר נפלא באמת. 
 

 

                     

 סדנת מיצב משפחתי באדיבות:

 
 
             קרן נדב       אגודת ידידי בית התפוצות בישראל     חטיבת אינדיגו של H.P
 

 

 

 

על חנוך פיבן

יליד אורוגוואי, עלה לישראל בשנת 1975. פיבן הוא אמן בעל סגנון ייחודי, העושה שימוש בחפצים יומיומיים ליצירת דיוקנאות. יצירותיו מתפרסמות כבר יותר מעשרים שנה במיטב כתבי העת בעולם, ביניהם "טיים" ו"ניוזוויק" בארצות הברית, "דר שפיגל", "הגרדיאן" ואחרים - באירופה. בישראל קנה פיבן את פרסומו דרך טור הדיוקנאות האישי בעיתון "הארץ" ובספרי ילדים ("נוצה סגולה"). לאחרונה יצר את תכניות הטלוויזיה "חפצים מתלוצצים" לערוץ "הופ" ואת "סדנה עם חנוך פיבן" לטלוויזיה החינוכית.

בשנים האחרונות מרבה פיבן לערוך סדנאות בהן מתנסים המשתתפים, ילדים ומבוגרים, בחוויה היצירתית שלו ע"י שימוש ב"שפת פיבן". הטכניקה של "שפת פיבן" מהנה, משחקית ואינה דורשת ידע או מיומנות אמנותית. בין הארגונים שקיימו סדנאות עם חנוך פיבן צה"ל (בי"ס למנהיגות), בנק הפועלים, שטראוס, אמדוקס, בי"ח שניידר לילדים, ההסתדרות הציונית ועוד.

יצירתו של חנוך פיבן הקנתה  לו מעמד של אמן ישראלי ובין-לאומי ייחודי. הוא הציג את יצירותיו בתערוכות במוזיאון "סקירבול" בלוס אנג'לס, במרכז התרבות בפראג  ובבית התפוצות.