חדשות

כל החדשות

פתיחת התערוכה "מבצע פינאלה" - סיפור לכידת אייכמן

13.02.2012

יו"ר הכנסת רובי ריבלין, השר יוסי פלד, ראשי המוסד בעבר ובכיריו הגיעו לבית התפוצות לפתיחת התערוכה "מבצע פינאלה: סיפור לכידתו של אייכמן"

 

מאות אורחים, ביניהם ראשי המוסד בעבר ומשפחות המוסד הגיעו ביום חמישי (9.2)  לבית התפוצות, לפתיחת התערוכה "מבצע פינאלה: סיפור לכידתו של אייכמן" בה חושף המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים, לראשונה בתולדותיו, את סיפור חטיפתו של הצורר אדולף אייכמן.


הבכירים שמחו על "המפגש המשפחתי", העלו זכרונות עבר וחלקם הופתעו לראות את אוסף הפריטים, התעודות, התמונות והמסמכים שמוצגים בתערוכה, המתעדים את כל שלבי המבצע.    


בכניסה לאולם קידם את האורחים הרבים אוצר התערוכה אבנר א. איש המוסד, שיחד עם עובדי לשכת השר יוסי פלד ,המכהן כיו"ר ועדת ההיגוי לציון 50 שנה למשפט אייכמן, הצליח להרים בפרק זמן קצר את "מבצע פינאלה".


בין האורחים שהגיעו: יו"ר הכנסת רובי ריבלין, השר יוסי פלד, השר לשעבר רפי איתן, ראשי המוסד בעבר: אפרים הלוי, שבתאי שביט, נחום אדמוני, דני יתום, מנכ"ל בית התפוצות אבינעם ערמוני, מנכ"ל השרות הבולאי ירון רצון, איתן הבר, זיוה ושלמה (צי'ץ) להט, דליה רבין,  דב תדמור, עו"ד תמי האוזנר-רווה (בתו של גדעון האוזנר) איתן בן אליהו, ומאות בני משפחה.


יו"ר הכנסת רובי ריבלין אמר כי התערוכה היא עדות אילמת למה שהיה מענה מושלם להכחשה. בית התפוצות מהווה משכן ארעי לתערוכה המזכירה נשכחות. [לנאומו המלא של רובי ריבלין]

 

השר יוסי פלד  הביע השתאות על ההיענות הרבה להגיע לאירוע פתיחת התערוכה בבית התפוצות.
 

מנכ"ל בית התפוצות, אבינעם ערמוני, ציין כי בית התפוצות גאה להציג תערוכה העוסקת בסיפור לכידתו של אחד הפושעים הנאצים הידועים לשמצה ובבית התפוצות מצפים כי היא תהווה מוקד משיכה ועניין  גם לבני הדור השני והשלישי וכן למבקרים מהארץ ומחו"ל.

 

במעמד אירוע הפתיחה השיק השירות הבולאי בול חדש "צדק בירושלים, התשכ"א – שישה מיליון קטגורים". מנכ"ל השירות הבולאי ירון רצון העניק את הסדרה המצומצמת החדשה, ליו"ר הכנסת רובי ריבלין, לשר יוסי פלד, לנציגי המוסד והשב"כ, לעו"ד תמי האוזנר-רווה (בתו של גדעון האוזנר), ולרפי איתן מפקד מבצע הלכידה ומיקי גולדמן מהצוות שחקר את אייכמן.

 

 

 

 

 

 

שלום נגר, האיש שתלה את אייכמן

 

דליה רבין

 

שלמה (צ'יץ') וזיוה להט

 

איתן הבר

 

צילומים: אביב חופי

 

 השקת הבול

 

השקת הבול  

השקת הבול "צדק בירושלים, התשכ"א – שישה מיליון קטגורים". 

צילום: יעקב בריל

 

 

 

 

 

 

נאומו של יו"ר הכנסת רובי ריבלין

 

בית התפוצות, 9 בפברואר 2012

 

אחרי החורבן, נותרים רק זיכרונות ותילי הריסות כעדות אילמת למה שהיה ולא ישוב עוד. אך לעתים החורבן הוא כה מוחלט עד שהוא משמיד גם את העדים והעדויות עצמן, ולא מותיר זכר.
הפתרון הסופי היה מתחכם ושטני. הוא שאף להשמיד לא רק את הנדונים למוות אלא אף את העדים, ואת העדויות.
לא לחינם טרחו הנאצים, בעודם נסוגים מפני בעלות הברית, לטשטש את עקבות ההשמדה ולפוצץ במנוסתם את תאי הגזים והמשרפות. שהרי השמדת הזיכרון היא שלב נורא בפני עצמו במלאכת השמדה.
---
מכונת ההשמדה הנאצית היטיבה להבין כי הזיכרון, גם עם היותו נטוע בעבר, הוא פעולה המתרחשת בהווה. הם הבינו שהזיכרון איננו דבר סטאטי.
זיכרון הוא יצירה, יצירה מתמדת של העבר, המשמשת לגיבושו של הווה.
הם הבינו שעם זוכר הוא עם חי, והם רצו להיאבק בזיכרון.
בשנים הראשונות שאחרי השואה, היה עסוק העם בישראל במלאכת התקומה ובביסוס העצמאות המדינית.
הטראומה הייתה קרובה מדי. איום ההשמדה היה מוחשי. החברה הישראלית המתחדשת לא הייתה פנויה לזכור ולא הייתה מסוגלת לזכור.
משפט אייכמן שיחרר את הזיכרון הישראלי.
יכולתה של המדינה היהודית הצעירה לשים את ידיה על הצורר הנאצי, העניקה תחושת ביטחון בסיסית לניצולים, שהחלו לדבר, והפעם כ"עדים מאשימים".
המזימה הנאצית השטנית להשמיד גם את הזיכרון – לא צלחה.
הפתרון הסופי לא מומש במלואו.
בני גילי בוודאי זוכרים את הרגע בו יחיאל דינור ("ק. צטניק") התעלף מעל דוכן העדים, ממש מול תא הנידונים הזה. האיש ששרד את האימה הנוראה מכל, לא הצליח לעמוד בחשיפתה.
עבור העדים במשפט אייכמן, תהליך העדות היה ניתוח לב פתוח, ללא אמצעי הרדמה.
עדים אלו היו מוכנים לשאת בעולה הכבד של העדות, הם היו מוכנים לעשות הכל על מנת שנדע, על מנת שנזכור.
---
מוזיאון בית התפוצות, המקום בו אנו עומדים, מוכר בחוק שקבעה הכנסת כ"מרכז לאומי לקהילות ישראל בארץ ובעולם".
בהיפוך גמור למעשה ההשמדה, במענה מושלם להכחשה, בית התפוצות אמון על העמקת הזיכרון ועל יצירתו.
אין מתאים יותר מבית התפוצות לשמש כמשכן, ולו ארעי, לתערוכה הזו, המזכירה לנו נשכחות.
---
מכובדיי, אני מתקומם תמיד נגד זהות יהודית שלילית, כזו המסתמכת על השואה ועל השנאה כבסיס לזהות יהודית מודרנית. אני מתקומם תמיד גם נגד הלגיטימיות השלילית של מדינת ישראל, המוצדקת רק כמענה לשואה.
מדינת ישראל איננה שלילת השואה.
הזהות היהודית איננה שלילית.
במקום הזה, בו מוצגות לגאווה ולראווה התרבות, ההיסטוריה, האמנות ומכלול החיים של העם היהודי, במקום הזה בו נבנית זהות יהודית חדשה-ישנה, זהות חיובית המביאה לידי ביטוי את היותנו "עם יהודי", יש מענה אמתי להשמדה הנאצית.
בהצבת התערוכה הזו כאן, ביוזמתו של השר פלד, אנו מצהירים כי על כתפנו מונח החוב המוסרי לזכור את מה שהיה, ולהגן על מה שיש.
אני מודה לכל מי שטרח ועמל והפך את התערוכה החשובה הזאת לאפשרית. לכל מי שהפך והופך את מצוות זיכרון עמלק ולקחו למלאכה מעשית.
היו ברוכים. 
 

 

[חזרה]