חדשות

כל החדשות

מופקדת על אוצרות משפחתיים: ראיון עם ציפי רוזן

28.02.2012

ציפי רוזןציפי רוזן מנהלת את המרכז לתיעוד חזותי ע"ש ברנרד ה. ומרים אוסטר כבר שנים רבות. היא דוברת שש שפות ובעלת תואר בבלשנות עברית ובספרות ובלשנות צרפתית. ציפי החלה להתנדב בבית התפוצות כשהיתה אם צעירה, לפני 27 שנים. כיום היא אחראית על אוספים ופרוייקטים שמכילים מאות אלפי תצלומים ועל הדיגיטציה שלהם. אילנה שטוקמן שוחחה אתה על הקריירה הארוכה:

 
איך התחלת לעבוד בבית התפוצות?


התחלתי באוקטובר 1985, כמתנדבת במחלקת המחקר. עסקתי בחקר קהילות, זה היה מרתק. אני יודעת גרמנית כמו שפת אם ולכן עסקתי בקהילות בגרמניה ותיאמתי פרויקט מחקר על קהילות יהודיות בבוואריה.


 

 

 

 

מאין את?
 

נולדתי, גדלתי והתחנכתי בתל אביב, אבל עם ההורים והקרובים דיברתי בגרמנית.


באילו תחומים נוספים עסקת ב- 27 השנים האחרונות?


אל המרכז לתיעוד חזותי הגעתי במקרה. בעבודתי כמתנדבת ביקשו שאסייע לארכיון התצלומים במיזם לתיעוד בתי כנסת מעץ. גיליתי שאני אוהבת את העבודה ובשנת 1991, כשביקשו שאצטרף למחלקה, הסכמתי בשמחה. בשנת 1994 עזרתי לכתוב הצעה למאגר התצלומים הדיגיטלי החדש, ואז נהייתי למנהלת המאגר. עבדתי בעיקר בעריכה ובכתיבה של חומרי תיעוד ותיאור בעברית ובאנגלית. בשנת 1998 התחלתי בתפקיד שירות לקוחות – תפקיד שלא היה קיים קודם – במשרה מלאה. באפריל 2001 נהייתי למנהלת של כל המחלקה ומאז חלו בה שינויים רבים. השתדלנו לייעל ולהנגיש את המאגר ולעשותו ידידותי ונוח למשתמשים.
 

כיצד השתנה המרכז לתיעוד חזותי מאז חידושו?
 

התהליך החשוב ביותר היה יסודו של המאגר הדיגיטלי. במאי 2005 קרסה המערכת הישנה שבה השתמשנו. היה לנו קשה מאד, שכן לא יכולנו להוסיף חומרים חדשים או לערוך את המידע הקיים. קצת קודם לכן, במרס 2005, קיבלנו למשמרת את אוסף זוננפלד, שכולל כרבע מליון תצלומים. זו היתה תרומה פנומנלית, שמחנו מאד, אולם נוצר לחץ אדיר: הרבה עבודה, וכלים לעשותה - אין.


התחלנו לתעד את האוסף החדש, גייסנו מתנדבים, כולנו עבדנו קשה מאד. לבסוף קיבלנו תרומה גדולה מ"הקרן לזכר השואה, פריס" ובעזרתה הצלחנו למחשב את אוסף זוננפלד. זו היתה נקודת התפנית של המחלקה. 


ספרי קצת על הצוות שלך


במרכז עובד צוות מקצועי נהדר, וגם מתנדבים מסורים, שבלעדיהם לא היינו מגיעים לאן שהגענו. בנוסף למתנדבים הקבועים, מדי פעם עוזרים לנו סטודנטים ומתמחים מכל רחבי העולם, שמופנים דרך הסוכנות היהודית או מוסדות אחרים, וגם הם לעזר רב. ג'סיקה פרקר מקנדה, שבאה אלינו בעבר לכמה חודשים, כשרק סיימה את התואר, נהנתה כל כך מההתנדבות אצלנו, שהחליטה ללמוד מוזיאולוגיה ובשנה שעברה שבה לכאן לכתוב את התזה שלה על בית התפוצות.


מהם ההיבטים האהובים עלייך בעבודתך? 


אני אוהבת מאד לעבוד עם האנשים שמביאים אלינו את התצלומים מאוספי המשפחה שלהם. המפגש אתם מעניין ונוגע ללב. הם מספרים לי סיפורים משפחתיים מרתקים, וזה תענוג לראות כמה הם שמחים שהתצלומים שלהם יישמרו בבית התפוצות ויקבלו טיפול מסור. הם יודעים שנשמור וננצור אותם היטב. 
רוב האנשים משאילים לנו את התצלומים, ומקבלים אותם בחזרה אחרי שסרקנו והזנו את המידע למאגר. אולם יש מקרים, בעיקר של אנשים מבוגרים, שבאים ונותנים לנו את התצלומים שלהם למשמרת, כי הם חוששים שבעתיד הם עלולים להיזרק או להינזק. לפעמים הם מביאים גם מסמכים מקוריים, כדי שיהיו נגישים לציבור הרחב. 


בנוסף, אני הכי אוהבת כשהנכדים שלי באים לבקר בעבודה. הם אוהבים מאד את תערוכת א ב גע דע!