חדשות

כל החדשות

ראיון עם איגור אוסטרובסקי

02.04.2012

סאונדמן, פסנתרן וחובב שירי לדינו: ראיון עם איגור אוסטרובסקי

 

איש אשכולות הוא איגור. פסנתרן מקצועי עם תואר בהנדסת סאונד, וגם צלם חובב, מסעדן, דובר שפות, ועוד. איגור ממלא תפקיד חשוב מאחורי הקלעים, כסגן מנהל התיפעול בבית התפוצות, אשר מספק תמיכה טכנית ולוגיסטית לכל האירועים שמתקיימים במוזיאון.


Igor Ostrovsky - sound management at Beit Hatfutsot

איגור התחיל לעבוד בקפיטריה של בית התפוצות לפני עשרים שנה, הרבה לפני שהשכיל לתרום מכשרונו המוזיקלי ומיכולותיו ההנדסיות למקום. החודש הוא מציין גם עשרים שנה לעלייתו לישראל. אילנה שטוקמן שוחחה עם איגור, המגולל סיפור של שני עשורים בישראל ובבית התפוצות.


מתי הגעת לישראל?
הגעתי לישראל עם אשתי ב- 25 במרס 1992 ממוסקבה. הוריי רצו לבוא כבר בשנות ה- 1970, אך החמיצו את ההזדמנות. אני פסנתרן, יש לי תואר שני במוזיקה. עזבנו את רוסיה מיד אחרי שסיימתי את הלימודים.  בסך הכל אנו מאד מרוצים לחיות כאן. זו ללא ספק היתה החלטה נכונה. יש לנו בית בתל אביב, אני הרחבתי את היכולות המקצועיות שלי ולמדתי גם הנדסת סאונד. היום, בנוסף לעבודה בבית התפוצות אני מנגן בקונצרטים ומספק טכנולוגיית קול לאירועים ומופעים.


מתי התחלת לעבוד בבית התפוצות?
בשנה הראשונה בישראל לא הצלחתי למצוא עבודה כפסנתרן, לכן החלטתי לעבוד במסעדה. התברר שהמסעדה היא הקפיטריה של בית התפוצות. חשבתי שזו תהיה עבודה זמנית, אבל כעבור זמן מה נהייתי למנהל המסעדה. במשך השנים ניהלתי את המסעדה וגם ניגנתי בפסנתר במקביל. לפעמים ניגנתי באירועים של בית התפוצות.


בשנת 2008, בתהליך התחדשותו של בית התפוצות, נסגרה המסעדה ובמקומה נפתח סניף של רשת ארומה. עזבתי סופסוף את עסקי המסעדנות והתמקדתי בעבודה שאני באמת אוהב. ידיעת השפות שלי עזרה מאד והתחלתי להדריך בתערוכה "מעולם לא נראינו טוב יותר", שהציגה תצלומים מאוסף זוננפלד. זו היתה חויה נהדרת – אוסף זוננפלד הוא אוצר בלום. אני צלם חובב בעצמי, ומדהים לראות את התצלומים של חיי היהודים בשנות ה- 1930. עבדתי גם עם קבוצות דוברות רוסית של תגלית, ונהניתי גם מזה.


עבדתי במרכז פהר למוסיקה יהודית, סייעתי בדיגיטציה של הקלטות. כאן כבר עסקתי בתחום ההתמחות שלי. אני פריק של טכנולוגיה וניגנתי כל חיי, כך שאהבתי מאד את הפרוייקט. זמן קצר אחר כך הצטרפתי לצוות התיפעול. היום אני נותן שירות טכנולוגי ואור קולי לאירועים, ומשמש סגן מנהל התיפעול.


האם העבודה כרוכה בלחץ רב?
כן, יש הרבה לחץ משום שאנו אחראים לכל מה שמתרחש מאחורי הקלעים: חשמל ואלקטרוניקה, סאונד, לוגיסטיקה ותאורה. לפעמים מתקיימים כמה אירועים במקביל בכל החללים, האולמות והכיתות. יש תקופות שבהן מתקיימים אירועים מדי ערב, לפעמים עד חצות: הרצאות, קונצרטים, פתיחות, וכיו"ב. המחלקה שלנו עובדת בכל אירוע שמתקיים בבית התפוצות.


איך השפיעה עליך העבודה בבית התפוצות?
פיתחתי כיוון מוזיקלי שלעולם לא הייתי פוגש אילולא עבדתי בבית התפוצות: המוזיקה של תרבות הלדינו. עד שהגעתי למוזיאון לא שמעתי את המוזיקה הזאת. כשעבדתי בדיגיטציה של מוזיקה, שמעתי הרבה הקלטות ישנות, וזכיתי גם להשתתף בהופעות. המוזיקה הזו העניקה לי תענוג עצום. כיום איני מחמיץ אף הזדמנות ללכת להופעה של שירי לדינו.

 

מה היה הרגע המרגש ביותר עבורך בבית התפוצות?
כשהדרכתי בתערוכת זוננפלד, פגשתי זוג מבוגר שמצאו את עצמם באחד התצלומים, כזוג צעיר עם ילד בשנות השלושים. הם קראו בקול "זה אנחנו!" הם לא ראו את התמונה לפני כן. זה היה מרגש, רשמנו כמובן את כל הפרטים שלהם והכנסנו למאגר. זה היה רגע אמוציונלי מאד שלא חוויתי קודם לכן. וזה בעצם הסיפור של בית התפוצות.