חדשות

כל החדשות

מרתה מאזה - הרוח החיה מאחורי "סיפור משפחתי"

24.06.2012

מרתה מאזה"סיפור משפחתי" היא מהוותיקות והנפוצות שבתכניות בית התפוצות. הוגת הרעיון היא מרתה מאזה, אשר מודה שמעולם לא שיערה בנפשה שחלומה יתגשם בהצלחה שכזו. מרתה היא פסיכולוגית בהכשרתה, אם לשלוש בנות וסבתא לשבעה נכדים ונכדות, והיא אחד הנכסים החשובים של בית התפוצות. אישה חמה ואנרגטית, שמתייחסת למשתתפים בתכנית – כמו שהיא מתייחסת לכולם - באהבה ובדאגה אין קץ. אילנה שטוקמן הצליחה לראיין את מרתה באחד השבועות הכי עמוסים שלה, שבוע לפני טקס הענקת הפרסים לזוכים בתחרות סיפור משפחתי, שהתקיים ב- 14 ביוני.


מתי התחלת לעבוד בבית התפוצות?
עליתי לישראל מארגנטינה בשנת 1987 וכמעט מיד התחלתי לעבוד כאן. עוד לפני שעלינו לישראל ידעתי שאני רוצה לעבוד בבית התפוצות. ביקרתי שם בשנת 1978, שנת הפתיחה, ושוב בשנת 1986 ופשוט ידעתי שזה המקום בשבילי. כשהגעתי לישראל התקשרתי כמעט מיד וביקשתי עבודה. העיתוי היה מושלם, הם שמחו לשמוע ממני כי באותה תקופה רצו לפתוח קורס למדריכים דוברי ספרדית. התקבלתי לעבודה כמדריכה לדוברי ספרדית, ומאז אני כאן.


כיצד נולד הרעיון של תחרות סיפור משפחתי?
בגלל הרקע שלי כמורה ופסיכולוגית התחלתי לעבוד עם קבוצות. במקביל עבדתי גם במרכז לגניאלוגיה ואהבתי את זה מאד. כשעבדתי שם חשבתי בכיוונים של חינוך. רציתי למצוא דרך לערב בתי ספר בעשייה שלנו. בשנת 1994 קשרתי קשרים עם שני בתי ספר בישראל וככה התחלנו - בקטן. כיום משתתפים בתחרות 110 בתי ספר. לפעמים אני לא מאמינה עד כמה התכנית התרחבה וצמחה, בחלומות הכי פרועים לא חשבתי שכל כך הרבה תלמידים ישתתפו בפרויקט. יש בתי ספר שבהם התכנית נהייתה לחלק בלתי נפרד מהווי בית הספר והקהילה כולה. כל המשפחה מעורבת בעבודה. השנה, לדוגמא, תגיע לטקס משפחה מורחבת ענקית, כי כל בני המשפחה רוצים להיות חלק מהחוויה.
 

 

מה היו הרגעים הגדולים ביותר בעבודתך?
היו כל כך הרבה! בכל יום יש לי סיפוק והשראה רק לראות כמה אנשים נהנים לעבוד על התכנית, כמה זה חשוב לבית התפוצות, ולראות את חלומי מתגשם. לא כל אחד זוכה לזה. בייחוד בשנתיים האחרונות, בעקבות הקמת צוות חדש בבית הספר ללימודי העם היהודי, לא מעט א/נשים מוכשרות ומסורות עוזרות להגשים את הרעיונות שלי ולהפכם למציאות וזו פשוט חוויה נהדרת.
אחד הרגעים הנפלאים היה כשפגשתי את סרג'יו וקוקי גרוסקופף. ביקשו ממני להדריך אותם בסיור בספרדית, התחלנו לדבר וסיפרתי להם על תחרות סיפור משפחתי. באותה תקופה לא ידענו מהיכן יבוא המימון של התכנית והיה חשש שלא נוכל להמשיך במסורת. מר גרוסקופף פשוט שאל "כמה אתם צריכים" ולמחרת שלח לי המחאה! מאז בני הזוג מחוייבים לתמיכה בתכנית שנה אחר שנה. זה היה לא ייאמן, לפגוש אדם כזה שיש לו גם היכולת וגם האיכפתיות להעניק תמיכה כזאת, זה היה רגע מרגש ומאלף.


מהם האתגרים הגדולים בעבודתך?
האתגר הכי גדול הוא לשחרר ולאפשר גם לאחרים להשתתף בחזון. בשלב מסויים הבנתי שלא אוכל להמשיך לעשות הכל בעצמי, ולמדתי שאם אוהבים משהו צריך לשחרר אותו לחופשי. יש כמה א/נשים מוכשרים מאד סביבי ואני יודעת שהתכנית בידיים טובות, עובדה – היא פשוט ממריאה!!