קולות מן הדממה: עדות לחיים יהודיים בליטא

ארון הקודש בבית הכנסת ביאנישוק. צילום: ריימונדאס פאקניס.

קולות מן הדממה: עדות לחיים יהודיים בליטא

תצלומים של ריימונדאס פאקניס

פתיחה: דצמבר 17, 2009

[נעילה: דצמבר 2009]

 

לרגל ביקורו של שר החוץ של ליטא בישראל, מר ויגאודס אוסאקאס, תיפתח בבית התפוצות ביום חמישי 17.12.09, תערוכה מיוחדת, "קולות מן הדממה: עדות לחיים יהודיים בליטא". באירוע יתארח גם  מר מרקאס זינגריס, מנהל המוזיאון היהודי בווילנה. התערוכה בחסות שגרירות ליטא בישראל. התערוכה תוצג בבית התפוצות עשרה ימים בלבד, עד ליום 27 בדצמבר.

 

קולות מן הדממה, שרידים יהודיים בליטא / מאת דוביד כץ, המכון ליידיש של וילנה, אוניברסיטת וילנה  


אנשים ועמים, שבטים ואומות מותירים לאחר מותם משהו משל עצמם גם בצאצאיהם, גם באחרים שחיו בסביבתם, וגם בתרבות הקולקטיבית שהם מנחילים, זו המועברת בעל-פה, בכתב, או בכל דרך אחרת.

 

כשהדברים מתנהלים באורח רגיל, ההמשכיות של הקולקטיב חסינה במידה זו או אחרת מפני המוות. המטען התרבותי חזק ועמיד והוא משמר את עצמו. אלא שכל זה נעלם באחת כאשר מדובר ברצח-עם – כשציבור שלם מושמד. וזה מה שאירע בשואה, אחד ממקרי רצח-העם הקיצוניים וחסרי התקדים שבוצעו מאז ומעולם.

 

בסיפור השואה תופסת ליטא מקום מרכזי. אחוז הנרצחים בליטא עלה על 95 אחוזים, השיעור הגבוה באירופה. זאת במידה רבה בשל ההשתתפות הפעילה של האוכלוסייה המקומית. וכל זה אירע בחבל ארץ שבמשך שש מאות שנים נודע בסובלנות הרבה כלפי המיעוטים האתניים שחיו בשטחו.

 

בה בעת חשוב לזכור את הגבורה העילאית של אלה שסיכנו את הכול כדי לעשות את הדבר הנכון – להציל שכן.

 

כשמדובר ביהדות ליטא, אין הכוונה לליטא בגבולותיה הנוכחיים. ליטא המודרנית מכסה רק את חלקה המערבי של ליטא היהודית. שטחה של ליטא היהודית משקף את שלבי התפתחותה ההיסטורית של הדוכסות הגדולה של ליטא, שבעבר כללה גם שטחים המצויים כיום בבלרוס, בלטביה, בצפון מזרח פולין וברוסיה, וגם נתחים גדולים משטחים בצפון ובמזרח אוקראינה. בירתה של ליטא היהודית הייתה וילנה שנודעה גם בשם "ירושלים ד'ליטא" בזכות ההישגים המפליגים בלמדנות היהודית.

 

רבים תרמו לתפארתה של יהדות ליטא. אחד מהבולטים שבהם היה ר' אליהו בן שלמה זלמן, הגאון מווילנה (1720 – 1797). כשהשלטונות הסובייטיים החליטו לאחר המלחמה לחסל את בית הקברות שבו היה קבור, הם נתנו רשות, כמחווה של הוקרה לדמותו, להעביר את עצמותיו לבית קברות חדש, והיום פוקדים אותו מבקרים מכל רחבי העולם.

 

ליטא נודעה כמרכז רוחני יהודי ראשון במעלה, שוקק חיים וחיוניות, במיוחד בתחומי מסורת הדת, והתפרסמה בשפע של כתבים בעברית, בארמית וביידיש. היהדות האורתודוקסית התייחדה בזרמים וזרמי-נגד שייצגו קשת רחבה של גוונים: החל מחסידות חב"ד העולצת במזרחה של ליטא היהודית  - באזורי ויטבסק ומוגילב - ועד לתנועת המוסר חמורת-הסבר שבמערבה. עיירות שהיו שוליות וחסרות חשיבות כמו לאדי, לובאביץ' וסלאנט, הפכו למקומות מפורסמים בכל רחבי העולם היהודי.

 

אך לא רק במסורת הדתית התייחדה יהדות ליטא. היא הובילה גם בתחומי הדעת המודרניים. ההיקף היה מדהים: תחיית השפה העברית ותחילתה של ספרות עברית מודרנית; תרבות יידיש ויידיש מודרנית כתחומי מחקר במדעי הרוח; בליטא גם התפתח ענף ייחודי של הסוציאליזם היהודי שראה ביידיש שפה יהודית לאומית. חתירתם של יהודי ליטא לחינוך ולהשכלה נודעה בכל רחבי העולם היהודי, והתוצאה – שורה ארוכה של יוצרים מקוריים ופורצי-דרך ובהם הפילוסוף שלמה מיימון, יוצר שפת האספרנטו אליעזר זמנהוף והאמנים מרק שאגאל וחיים סוטין.

 

במשך מאות בשנים נודעה יהדות ליטא בהישגיה המפוארים. בספרו "מסע בליטא" כתב החוקר היהודי נחום סלושץ "אנחנו מבקרים בארץ יהודית, אפשר שזו הארץ היהודית היחידה בעולם".

 

כיום נותרו בליטא שרידים של 239 קהילות יהודית שהפכו ברובן לערי רפאים. תערוכה זו מנציחה את זכרן של קהילות אלה בסדרת תצלומים מטרידה ומטלטלת המתמקדת בעיקר בתרבות הדתית: בתי קברות, בתי מדרש, בתי כנסת וחיי העיירה.

 

האגדה היהודית עשירה בתיאורים של נשמות העולות מן הקברים השמיימה בערפל הלילה. והיו בליטא מקומות שבהם אף נהגו ללכת לבית הקברות ולהזמין את נשמות המתים לחתונה או לשמחה אחרת. הכתובות העבריות שעל המצבות מעוררות בנו רעד וזעזוע. הן מהוות תזכורת חקוקה באבן לאנשים שהיו ואינם; הן מנציחות את יהדות ליטא כולה.

 

בתערוכה נכללות תמונות של שרידי בתי כנסת שנבנו מאבן או מעץ. המלה "בית כנסת" אינה מצליחה להקיף את מגוון הפעילויות שהתנהלו בו ומסביבו. בבית הכנסת נפגשו האנשים לתפילה וללימוד, לשיחה, להעברת חדשות ולהחלפת דעות. במקומות אלה היידיש הליטאית העשירה, שפת היום-יום, התערבבה בעברית ובארמית של שפת התפילות ובלשון ספרי הקודש והלימוד. ברבות מעיירות ליטא נשמעו בשעות הלילה המאוחרות קולות הלומדים העולים מבתי המדרש. 


 
מי ייתן ואלה החיים בהווה או יחיו בעתיד בקרבת ההריסות יתגייסו למלאכת השיקום ויבנו מחדש את החורבות. אם יעשו כך, יכבדו את זכרם של מי שחיו ופעלו שם לפני החורבן.

 

רבים הם הספרים שנכתבו על ההיסטוריה של יהדות ליטא ומקצתם כוללים גם תצלומים מהימים שלפני המלחמה. בתערוכה זו נוסף להם עוד ממד: תצלומים אמנותיים של מה שנותר מבתי הקברות, מבתי התפילה וממבנים אחרים. בדרך זו ניתנת לצופים האפשרות לחוש, ואולי אף לגעת בשרידי יהדות ליטא האבודה, שרידים מרטיטים ונוגעים ללב.