שפות האתר
שפות נוספות
אירועים | ביקורים | חדשות

יצחק נבון ז"ל – זכרונות ילדות

(התצלום באדיבות משפחת נבון)

יצחק נבון, הנשיא החמישי של מדינת ישראל, הלך לעולמו ב-6.11 בגיל 94. סיפור מזכרונותיו התפרסם לא מזמן בקטלוג שהוצאנו לכבוד עשרים שנה לתכנית "סיפור משפחתי", ששמו "מנהיגים יהודים מספרים" (להזמנת הקטלוג לחצו כאן)

"אמא ידעה להכין שבעה מיני חמין. היא הייתה מנקה, מקלפת, חותכת, תופרת שקיות לאורז, מרתיחה, מטבילה, טועמת ולבסוף היינו באים אנו ומפקידים גורלנו וגורלה בידי האופה.

אגדה משפחתית שעברה מדור לדור מספרת כיצד עזבו אבותיי את תורכיה שאליה הגיעו בעקבות גירוש יהודי ספרד. במחצית השנייה של המאה ה-17, באחת ממלחמות הבלקנים, נכנסה לחצר משפחת נבון פִּרדה עמוסה בשני שקים כבדים, מלאים זהב. פחדם היה רב פן יחזרו חיילי האויב לחפש ולנקום. לפיכך החליטו לחלק את האוצר ולעזוב את עירם. אח אחד הגיע לירושלים ואני צאצאו.

משפחתה של אמי, בן-עטר, שעלתה ממרוקו – מוצאה גם מספרד ולה שרשרת דורות ארוכה של נגידים ורבנים. סבי, ר' יעקב בן עטר, החליט  לעלות לירושלים בסוף שנת תרמ"ד (1884) עם אשתו חנה, ובתם מרים בת הארבע, אמי.

הוריי נישאו בארץ וכשמלאו לי שלוש עברנו להתגורר בשכונת שייח באדר. בימי שישי של חודשי החורף הוטל עליי ועל אחי לשאת את סיר החמין שאימא בישלה לתנור בשכונת מחנה יהודה. אימא ידעה להכין שבעה מיני חמין. היא הייתה מנקה, מקלפת, חותכת, תופרת שקיות לאורז, מרתיחה, מטבילה, טועמת ולבסוף היינו מפקידים את גורלנו בידי האופה. למחרת, יום השבת, היינו יוצאים אחרי התפילה, אחי ואני אל התנור. היינו נוטלים את הסיר והולכים הביתה. ממרחק הייתי רואה את אבא צופה מעל המרפסת וממתין. מיד היה ניגש למלאכת התרת החבלים הקושרים את מכסה הסיר, לבדוק איך יצא החמין? והיה אם יצא יפה, היה מברך את האופה ומאחל לו בריאות טובה ואריכות ימים. אך אם התגלה כי החמין נחרך – לא עלינו – מיד היה ממטיר אבא קללות על האופה האומלל. אימא הייתה מנסה להציל משהו מן הסיר החרוך ואומרת בספרדית: "גֶרָה, גֶרָה! (מלחמה, מלחמה!)"

בית התפוצות