בית הכנסת הגדול ברחוב דוהאני, בודפשט, הונגריה


מאת חיים גיוזלי

(עברית: דנה פז פרינס)

בית הכנסת הגדול ברחוב דוהאני נקרא גם "בית הכנסת דוהאני" (טבק בהונגרית), או "טבק-שול". הוא נמצא בשכונת בלווארוס, במרכז העיר פשט לשעבר, אשר במזרח בודפשט. בית הכנסת נבנה בשנים 1854-1859 על ידי הקהילה היהודית הניאולוגית של פשט, לפי תכניות האדריכל לודוויג פורסטר מווינה. מיקומו, על יד רחוב ראשי, משקף תחושות חדשות של אופטימיות, מעמד וביטחון, שאפיינו את יהודי הונגריה באמצע המאה -19.

המבנה מונומנטלי ומפואר, ובו 2,964 מקומות (1,492 לגברים, והיתר ביציעי הנשים) – מן הגדולים בעולם כולו. אורכו מעל ל-53 מטרים ורוחבו 26.5 מטרים. העיצוב ברובו מורי אך משולבים בו גם סגנונות ביזנטיים, רומנטיים וגותיים.

את החזית המערבית מפארים חלונות מקושתים עם גילופי אבן ולבנים בצבעיה של בודפשט: כחול, צהוב ואדום. בכניסה המערבית ויטרז'ים ומעליהם חלונות רוזטה. משני צדי שער הכניסה שני מגדלים מצולעים בעלי חלונות מקושתים מוארכים, ועליהם כיפות נחושת עם קישוטי זהב. המגדלים מתנשאים לגובה של 43.6 מטרים, הקישוטים שעליהם מגולפים באבן, צורות גיאומטריות, ושעונים בקוטר 1.34 מטרים. מעל לחזית ניצבים שני לוחות הברית.

בית הכנסת ברחוב דוהאני, 1982. בית התפוצות, מרכז אוסטר לתיעוד חזותי. באדיבות גאבור הגיי

בית הכנסת ברחוב דוהאני, 1982.
בית התפוצות, מרכז אוסטר לתיעוד חזותי.
באדיבות גאבור הגיי

יום הכיפורים בבית הכנסת ברחוב דוהאני, 1980. בית התפוצות, מרכז אוסטר לתיעוד חזותי

יום הכיפורים בבית הכנסת ברחוב דוהאני, 1980.
בית התפוצות, מרכז אוסטר לתיעוד חזותי

בפנים בית הכנסת (אותו עיצב פ. פשל) מקושטים הקירות בצורות גיאומטריות צבעוניות ומוזהבות. ארון הקודש נמצא בקיר המזרח, ומולו הבימה. מעל לארון יציע המקהלה. בצד הדרומי והצפוני יציע עזרת הנשים, מעל עמודים מקושטים קישוטי פלדה. בעת שיפוץ שנערך בשנת 1933 נתגלה מתחת לארון הקודש מקווה.

בבית הכנסת עוגב בעל 5,000 צינורות, שנבנה ב-1859. מוזיקאים ידועים ניגנו בו, כמו למשל פרנץ ליסט וקמיל סן סאנס.

חזנים בעלי שם עולמי שוררו בבית הכנסת, ביניהם מ. פרידמן, א. לזרוס, ז. קוורטין ומ. אברהמסון. תאודור הרצל, שנולד באותה סביבה, ערך בר מצווה בבית הכנסת.

בימי מלחמת העולם השנייה, בשנת 1944, נכלל בית הכנסת בתחילה בשטח צבאי, ואחר כך בשטחו של מחנה מעצר עבור יהודי העיר. אדולף אייכמן הפך את בית הכנסת למקום הריכוז שממנו שלחו הנאצים רבים מיהודי בודפשט להשמדה. אלפים מתו בגטו מרעב וקור, ויותר מאלפיים מהם קבורים בחצר בית הכנסת. המבנה שימש גם כמקלט, ולקראת סוף המלחמה ניזוק קשה מהפצצות אוויר במהלך הקרב על שיחרור בודפשט.

אחרי המלחמה, חזר המבנה הפגוע לשמש בית כנסת לקהילה יהודית מדולדלת ומצומצמת. רק בשנת 1991, בעקבות השבת הדמוקרטיה להונגריה, החלו עבודות השיפוץ. הן הושלמו ב-1996, והשיבו לבניין את פארו כמקודם.

ב-1991 הוצבה בחצר האחורית של בית הכנסת אנדרטה לזכר יהודי הונגריה שנספו בשואה, בפארק קטן על שם ראול וולנברג. את האנדרטה עיצב אימרה וארגה. היא מעוצבת כערבה בוכיה שעל עליה המוארכים רשומים שמות הקורבנות, ומעליה כתובת: "אם יש מכאוב כמכאובי עולל לי" (מגילת איכה, א, 12). שמותיהם של 240 חסידי אומות העולם הונגרים שהצילו יהודים בתקופת השואה, כתובים על ארבעה לוחות שיש גדולים. הקמת האנדרטה התאפשרה הודות לנדיבותה של קרן עמנואל לתרבות הונגריה (ניו יורק), ומתרומות פרטיות. במתחם בית הכנסת נמצא כיום גם המוזיאון היהודי הלאומי.

בית הכנסת הגדול ברח' דוהאני, אחת משכיות החמדה של בודפשט, משמש כיום כבית הכנסת הראשי של הקהילה היהודית, והוא גם אתר תיירות פופולארי.

פריטים קשורים:

בארץ הגר – מבט על יהודי הונגריה (ספר) 

הקהילה היהודית בבודפשט