בלוג

אוטו מרכוס: הגאון היהודי שהמציא את המכונית ונמחק על ידי הנאצים

פיג'ו, סיטרואן, פורד, הונדה, פרארי, בנטלי, רנו. לפני שמותגים אלו הפכו לתאגידים עוצמתיים שמעסיקים מאות אלפי עובדים, הם היו אנשים בשר ודם. ארמאנד, אנדרה, הנרי, סויצ'ירו, אנזו, וולטר ולואי – מהנדסים, ממציאים ותעשיינים בעלי חזון שנכנסו לפנתיאון של המהפכה התעשייתית, ונצרבו בזיכרון האנושי כדמויות מופת ששינ(ע)ו את חיינו לנצח.

ויש עוד אחד. בעצם שניים. מרצדס בנץ. ולפני שעברו אינקרנציה למכונית – קרל בנץ וגוטליב דיימלר. ולמי שתוהה מאין צצה "מרצדס", ההסבר הוא שהלקוח הראשון של דיימלר, איש עסקים ממולח בשם אמיל גילניק, התנה את רכישת הרכבים הראשונים מהחברה רק במידה והיא תיקרא על שם בתו הצעירה – מרצדס.

A group of Jewish friends in their car, on an outing. Austria 1919. (Beit Hatfutsot, the Oster Visual Documentation Center, courtesy of Dana Bush-Kaury, Israel)

קבוצת יהודים בטיול במכונית היוקרה שלהם. אוסטריה 1919. (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות דנה בוש-קעורי)

לפני כחודש, במהלך טיול משפחתי בגרמניה, ביקרתי במוזיאון מרצדס-בנץ בשטוטגרט. המוזיאון שוכן בבניין זכוכית מרהיב בן ארבע קומות, מצוחצח ומבריק. גשר ברזל מכוסה בשטיח עבה מוביל את המבקרים בין דגמי מכוניות המרצדס הראשונים, האופנוע של דיימלר משנת 1895, משאית בנץ הראשונה משנת 1912, דגם מרצדס sl300 האייקוני משנת 1954, ועד למכוניות ה-"אי קלאס" וה-"סמרט" שמיוצרת כיום.

לפתע נשמע רעש חזק שמשך את המבקרים לאולם גדול. במרכז האולם, על בימה קטנה, עמדה גברת ענקית בעלת מראה ארי קלאסי, ארוזה במדים מעומלנים וחיוך מנומס עד להתפקע. הרעש, שהלך והתגבר ככל שהתקרבנו, דמה לנחירה של סוס שמתנשף בעליה ובועט מידי פעם בפח מזדמן. נדחקנו בין הקהל המצטופף עד שגילינו מהו המקור – חגורה נמרצת שהסתובבה בעקשנות והפעילה גלגל תנופה ענק. "תכירו" אמרה הגברת עם המדים "זהו מנוע הבנזין הראשון בהיסטוריה שיוצר בשנת 1885 על ידי קרל בנץ".

האמנם?

Siegfried Marcus 1831-1898

זיגפריד מרכוס 1831-1898

זיגפריד מרכוס נולד בשנת 1831 בעיירה קטנה בצפון גרמניה של היום. כבר מגיל צעיר הבחינו אימו רוזה ואביו ליפמן, ראש הקהילה היהודית בעיירה, כי בניגוד לשאר בני התמותה בנם חושב רק לעיתים נדירות בתוך הקופסא. בשאר הזמן משתוללת במוחו סופת ברקים של נוירונים שלא מפסיקים להבזיק רעיונות והמצאות מקוריות.

בהיותו בן 12 הצטרף זיגפריד לבית מלאכה למכונאות בעירו, כשוליה. שלוש שנים אחר כך נדד לברלין, בעידודו של אביו, שם התמקצע בבית המלאכה שייסד אחד, ארנסט סימנס. בשנת 1851, והוא בסך הכל בן 20, זכה בפרס מהממשלה הגרמנית על המצאה בתחום הטלגרף. שנה אחר כך עבר לאוסטריה, שם עבד במכון המלכותי לפיזיקה ובמכון הגאולוגי המלכותי.

מרכוס היה משרד פטנטים מהלך של איש אחד. במהלך חייו עסק בשלל נושאים הקשורים למכניקה, חשמל, תאורה, אלקטרו-מכניקה ופיתוח תותחים מבוססי הצתה חשמלית. 131 פטנטים נרשמו על שמו. אלו כללו מגוון אקלקטי של המצאות: נורות להט, הדק למוקשים ימיים, מכשיר להדפסות, סכין לצייד לווייתנים, דיסטרביוטר וקרבורטור למנוע בעירה פנימית ועוד.

First Marcus Car of 1888

הדגם הראשון של מרכוס, 1870

המצאות אלו אמנם חשובות ומקוריות, אבל הן היו כאין וכאפס לעומת האופוס ויטה של מרכוס. בשנת 1870 ויש הגורסים אפילו עוד ב-1867, השתמש הממציא היצירתי בעגלת יד פשוטה כדי להתקין עליה מנוע בעירה פנימית שהונע באמצעות בנזין. מרכוס הספיק לנסוע על הרכב המאולתר למשך 15 דקות, עד ששוטרים מקומיים, שכנראה נבהלו מהחוצן שנוסע מולם, עצרו אותו. בכך היה לאדם הראשון בהיסטוריה שהניע כלי תחבורה בעזרת בנזין.

בשנת 1887 מרכוס החל לשתף פעולה עם חברת המנועים Märky, Bromovsky & Schulz. שיתוף הפעולה הוליד את מי שכונתה לימים Marcuswagen (המכונית של מרכוס). סוף סוף דפקה התהילה על דלתו של הגאון המפוזר. מכוניתו הוצבה במוזיאון לטכנולוגיה בוינה והאגודה האמריקאית להנדסת מכונות (ASME) הכירה בו רשמית כממציא המכונית.

אם מתוך כישורי שיווק גרועים או פיזור דעת המאפיין גאונים, מרכוס לא רשם את המצאת הרכב כפטנט. לכו תבינו. מי שכן עשה זאת היה קרל בנץ, שהצליח לשדרג את הכרכרה הממונעת של מרכוס לכלי רכב של ממש עם מערכת קירור ובלמים, שלדה עמידה וכל מה שצריך כדי לנסוע למרחקים ארוכים. לימים יהיה זה הדגם הראשון של מרצדס-בנץ.

אין ראיות שקרל בנץ, בעצמו מהנדס מחונן ויצירתי, גנב את הפטנט במודע. הופעת המצאות טכנולוגיות חדשות היא תולדה של אינספור שכבות ידע קודמות, כפי שניסח זאת ניוטון "כולנו ננסים שיושבים על כתפי ענקים". השאלה היא מי כאן הננס ומי הענק?

Second Marcus Car of 1888

הדגם השני של מרכוס, 1888

זיגפריד מרכוס נפטר בשנת 1898 ונקבר בהלוויה מכובדת בבית הקברות המרכזי בווינה. הממציא היהודי הלך לעולמו רגוע. באותה עת כל הגופים הרשמיים האמונים על עיצוב הזיכרון הכירו בו כאדם הראשון שהניע רכב באמצעות בנזין.  ואז הגיעו הנאצים.

"לכבוד המנהל הכללי של חברת דמיילר בנץ" כך נפתח מסמך רשמי מטעם משרד התעמולה הגרמני מיולי 1940. זוהי הצצה מרתקת לגרסת "מיניסטריון האמת" של התעמולה הנאצית.

"הנדון: הממציא האמיתי של המכונית.

בהמשך למכתבך מחודש מאי 1940 המכון הביבליוגרפי והמו"ל F. A. Brockhaus קיבלו הודעה כי לעתיד לבוא יתייחסו האנציקלופדיות Meyers Konversations Lexikon ו Große Brockhaus לשני המהנדסים הגרמנים גוטליב דיימלר וקרל בנץ כממציאים של המכונית המודרנית, ולא זיגפריד מרכוס".

Leah- Alizah Pikbeski next to her fancy car. Cairo, Egypt 1920 (Beit Hatfutsot, the Oster Visual Documentation Center, courtesy of Gila Hershkovitz, Israel)

לאה-עליזה פיקבסקי ליד מכונית מפוארת. קהיר, מצרים 1920 (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות גילה הרשקוביץ)

עם סיפוח אוסטריה בידי הנאצים הוסר פסלו של מרכוס מחזית המוזיאון הטכנולוגי בוינה ודגם המכונית הראשון שפיתח, ה- "Marcuswagen", נעלם. התעמולה הנאצית לא הסתפקה בכך ובהמשך גם קברו חולל והושחת. כך במסמך אחד נמחקה המצאתו של הגאון היהודי.

עם תום המלחמה נעשו ניסיונות לתקן את העוול. היסטוריונים של הרכב הקפידו לציין את תרומתו של מרכוס, פסלו הושב למקומו במוזיאון הטכנולוגי בוינה, ודגם המכונית הראשונה שייצר הוצג לראווה בחזית המוזיאון.

אבל האם זה משנה? האם מישהו למעט קוראים קנאים של מגזיני רכב שמעו אי פעם את השם זיגפריד מרכוס? הנזק כבר נעשה ומרכוס נעלם אל אופק השכחה יחד עם מכוניתו. לא מאמינים? תשאלו את הגברת עם המדים ממפעל מרצדס.

אושי דרמן
על ידי אושי דרמן