בלוג

בוב דילן – צעיר לנצח

"אם אין לך שום דבר – אין לך שום דבר להפסיד". שני מיליון דולר. זה היה הסכום ששילם איש עסקים אנונימי תמורת כתב היד המקורי בן ארבעת העמודים של השיר "Like a rolling stone".

אכן, אירוניה היא בהחלט אחת הדרכים לתאר את הקריירה של בוב דילן, האיש שכתב את השיר המורכב והיפהפה הזה בגיל 24 בלבד. דילן, שנמשח על ידי דור ילדי הפרחים לנביא הרוקנרול ובשיא תהילתו מאס בתפקידו והפנה עורף לצאן מרעיתו. דילן, שהחליף סגנון מוסיקלי בכל פעם שהחל למצוא חן בעיני מעריציו. דילן שהוריו היהודים, אברהם צימרמן ובטי סטון – בני מהגרים שנמלטו ממזרח אירופה – העניקו לו ביום בריתו את השם שבתאי זיסל – עובדה שלא מנעה ממנו להתנצר כעבור שלושה עשורים מול מצלמות התקשורת, ואז לשוב לזרועות היהדות ולפלרטט עם חסידות חב"ד.

דילן, בעל הזהות החמקמקה: זמר המחאה, הנווד, האינדיבידואליסט, הטרובדור, הפעיל הפוליטי. וכן, אי אפשר לשכוח את זה – דילן האנטיפת, שלא ענה לטלפון של ועדת פרס נובל ולא הגיע לקבל את הפרס החשוב ביותר בהיסטוריה המודרנית בגלל "התחייבויות קודמות".

יש כאלו שאלוהים נגע בהם ויש כאלו שאלוהים התפנה מכל עיסוקיו וערך להם קבלת פנים רבת הוד. בוב דילן היה אחד מברי המזל הללו. הסינגר סונג-רייטר היהודי הגדול ביותר בכל הזמנים, האיש שנולד "עם נחש באגרופו בזמן סערת הוריקן" והמשורר הבועט שהמילים שכתב חדרו עמוק עמוק פנימה ,למקומות שאף פסיכולוג לא יוכל להגיע אליהן.

בעולם שמקדש את ריבוי הזהויות בוב דילן הוא מודל לחיקוי – אולי הפוזה השנואה עליו ביותר. בתרבות של פייק ניוז, נראות על ספידים, עודף ייצוגים ופוסט-אמת, טוב לדעת שאי שם יושב יהודי עם גיטרה מפוחית וכובע קאובוי, ומאזין באלף אזניים "כדי לשמוע את בכיים של הבוכים".  דילן נחשב למי שמתח את גבולות המוזיקה הפופולרית מעבר לנושאים המוכרים של "הוא והיא" אל תחומי הפוליטיקה, הפילוסופיה ואותו הומור אבסורדי של זרם התודעה שכה קשה להגדירו. הליריקה בשיריו מאופיינת בכפלי משמעויות ומשחקי מילים שלא היו נפוצים עד אז, ולכן הפך עם הזמן להיות מזוהה כמשורר. דילן חידש בשיריו את המסגרות המוכרות של המוזיקה האמריקאית ושאב ממקורות הפולק, הקאנטרי, הבלוז, הרוק ואפילו הג'אז והסווינג.

נער היה דילן וגם זקן ולא אכזב. בכל פעם שנקש על דלתי מרום נקישתו הצליחה ושערי שמים נפתחו בפניו. אלא שאז גילה שאלו לא שערי השמים שאליהם כיוון והלך לחפש את עצמו במקום אחר – גם בגיל 75. שיריו מלאים וגדושים אזכורים של אלוהים, של התנ"ך ושל הברית החדשה. לפעמים הוא מתייחס אליהם כמאמין ולעתים כאפיקורס, אך תמיד ניכרת אהבתו הגדולה למקורות הקדומים. ביחסו לכתבי הקודש בולטת זיקתו לקטעים האפוקליפטיים המבשרים על קץ העולם והאנושות. נראה שיותר מכל, דילן מחפש גאולה.

בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי הציג בגאווה בשנה וחצי האחרונות תערוכה המוקדשת כולה למוזיקאי היהודי הגדול ואחד מסנדקי הרוקנרול של המאה העשרים. "משורר, אמן, מבקר חברתי והרוח המדריכה של דור תרבות הנגד", כפי שהגדירו אותו במגזין טיימס בשנת 1999 כשנכנס לרשימת "מאה האנשים החשובים ביותר של המאה העשרים". התערוכה הציגה לקהל הישראלי את דמותו החידתית של בוב דילן באמצעות וידאו קליפים, סרטים, צילומים, דימויים, פוסטרים, מוצגים, והרבה הרבה מוזיקה. ייחודה בכך שהיא לא נעה על ציר כרונולוגי בעקבות מסלול חייו של דילן, אלא פירקה את סיפורו לשלושה נושאים מרכזיים: המהפכה שחולל; השפעתו על המוזיקה העולמית ויחסיו עם היהדות, אלוהים ודת. אז עד שנפגש שוב, שישמור אותך האל בוב דילן, ושתשאר צעיר לנצח.

אושי דרמן
על ידי אושי דרמן