בלוג

גן עדן פלורליסטי

הקהילה היהודית במאווי, הוואי

מאת פרופ' ברנרד כץ, פרופ' לשיווק ופרסום בגמלאות. פרופ' כץ חיבר מאמר זה עבור אתר האינטרנט של בית התפוצות

מאנגלית: דנה פז פרינס

הסטריאוטיפ הבא מוכר לכולנו מכל שיחות הסלון על חופשה באיי הוואי: משבים טרופיים, עצי דקל, נערות בחצאיות קש רוקדות "הולה", חופים צחורים, וצעירים וצעירות גולשים על גלי ענק. התיירות, מענפי הכלכלה העיקריים בהוואי, משגשגת בשל דימויים אלה. ספק אם רוב האנשים, בעיקר יהודים מארצות הברית שמגיעים להוואי (המרוחקת כ-3,800 קילומטרים מחופה המערבי של ארה"ב) לחופשות או לכנסים, יודעים שבשלושת האיים המאוכלסים ביותר בהוואי – אואהו, מאווי והוואי (המכונה גם "האי הגדול") – יש קהילות יהודיות בנות קיימא. במאווי ובהוואי הקהילות פעילות כבר יותר מחצי יובל שנים.

היהודים בהוואי

על תולדות היהודים בהוואי אפשר ללמוד ממסמכים בארכיונים של המחלקה להיסטוריה באוניברסיטת הוואי, ממסמכי ה Jewish Welfare Board (JWB), ומתעודות בבית הכנסת "עמנואל", שלושתם באי אואהו שבהונולולו (ביומניה של "נפטון", ספינת ציידי הלווייתנים, שהגיעה להוואי ב-1798, מסופר על "המלך ההוואי", שעלה לסיפון והביא עמו טבח יהודי. לא מוזכר שם מהיכן הגיע הטבח, מה היה טיב קשריו עם המלך, או מה עשה לאחר מכן). בקרב הסוחרים הרבים שהגיעו להוואי במחצית השנייה של המאה ה-19 היו גם יהודים. המהגרים ביקשו לייסד עסקים ולספק סחורות עבור המשקים והחוות שהתפתחו במקום. באותה תקופה ניטעו באזור מטעים של קני-סוכר ואננס. מקרב היהודים רק מעטים ביותר התיישבו באיים ישיבת קבע (אנקדוטה מעניינת בנושא זה נחקרה ונכתבה על ידי ד"ר ג'ייקוב אדלר ופרופסור אמריטוס מאוניברסיטת הוואי, הרב ג'וליוס נודל והרב אמריטוס מבית הכנסת עמנואל בהונולולו).

אחד הניסיונות הראשונים לייסד בהונולולו קהילה יהודית היה ב-1901. בגרעין הראשון היו כ-40 יהודים, שייסדו את הקהילה היהודית של הוואי (The Hebrew Congregation of Hawaii), אולם זו התפרקה כעבור שש שנים בלבד.

אחרי מלחמת העולם הראשונה פתח ה JWB סניף בבית פרטי בהונולולו. פעילותו העשירה של הסניף הביאה בשנת 1938 לייסודה של הקהילה היהודית של הונולולו, שמנתה כ-35 משפחות. במהירה הקימו מרכז קהילתי, ששימש בהמשך כבית הכנסת הראשון. בהמשך הקימה הקהילה את בית הכנסת "עמנואל".

כיום ישנם בהוואי כ-10,000 תושבי קבע יהודים. יותר ממחציתם חיים באואהו ובאזור הונולולו. הקהילה השנייה בגודלה נמצאת במאווי, ורוב הנותרים, בהוואי.

ראשית תולדותיה של הקהילה היהודית במאווי

אין תיעוד הקובע מתי בדיוק הגיעו היהודים הראשונים למאווי. אפשר להניח שכשם שסוחרים יהודים הגיעו להונולולו במאה ה-19, הגיעו אחרים גם למאווי, אשר באותה תקופה התפתחה בו החקלאות, בעיקר גידולי האננס וקני הסוכר, דיג ומשקי-חי. גם אחרי מלחמת העולם הראשונה נמשכו סוחרים ואנשי מקצוע למאווי. בימי מלחמת העולם השנייה, היה האי בסיס צבאי חשוב. יהודים בשירות צבאי נהגו להשתתף בתפילות שערך רב צבאי. בתום המלחמה, בחרו חלקם להישאר במאווי, או לשוב אליו ולהתיישב בו.

בשנות ה-50 התפתח האי במהירות כמרכז תיירות ונופש. מהגרים רבים, יחידים ומשפחות, בעיקר מערי החוף המערבי של ארה"ב, נמשכו אל האי בשל אפשרויות התעסוקה , האקלים ומחירי הקרקע הנמוכים. ביניהם היו גם יהודים.

בשנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 התיישבו כמה משפחות יהודיות, בעיקר של גמלאים, באזור לאהאינה-קאנאפאלי, בצפון-מערב מאווי. לפנים היה האזור מרכז של תעשיית קני-סוכר, ובאותה תקופה התפתח כמרכז תיירות. משפחות יהודיות אחדות נהגו להתאסף בבתים פרטיים ולחגוג את החגים, או לקבל את פני השבת. בהמשך הפכו התכנסויות ספונטניות אלה למפגשים גדולים מעט יותר, לסדרי פסח משותפים, תפילות לחגים ועוד אירועים, שנערכו בחופים, או באולמות אירועים של בתי מלון.

צמיחתה של הקהילה

התרחבות התיירות ומרכזי הכנסים בהוואי, ובעיקר במאווי, הביאו לאי הרבה אנשים מארצות הברית. נוסדו גם חברות היי-טק. מאווי, "גן עדן" חדש, החל למשוך אליו צעירים יהודים נוספים, יחידים ומשפחות. יהודים נוספים באו בעקבותיהם, ומגמת הצמיחה נמשכה.

רוב מתיישבי שנות ה-70 גרו בעיירה המתפתחת קיהאי, לאורך החוף הדרומי-מערבי, ובעיירות ותיקות יותר במורדות הר הגעש הרדום האלאקאלה, בפנים הארץ. יהודים רבים, בעלי רקע מסורתי או קונסרבטיבי, נהגו להתאסף ולחגוג את החגים היהודיים בבתיהם. זרם הצעירים היהודים, משפחות ויחידים, אשר ביקשו לשמר את זהותם היהודית, החיה את הקהילה. ההתכנסויות התרחבו מפה לאוזן. עד שנות ה-80 המוקדמות הנהיגו את הקהילה כמה אנשים, ובראשם תקווה בן-דיין ובעלה הישראלי "ג'ו-ג'ו". באביב 1983 חגגו בר מצווה לבנם. את הטקס ניהל ישראלי שהוזמן מהונולולו, והביא עמו משם ספר תורה.

האוכלוסייה היהודית החדשה שהתיישבה בהוואי, ובעיקר במאווי, מורכבת בעיקר מבעלי מקצועות חופשיים, יזמים עסקיים, מדענים, בעלי חנויות, מומחי היי-טק ואנשי ניהול, שהאקלים הנוח, האפשרויות המקצועיות ואורח החיים הרגוע קסמו להם. אחרים הגיעו בעקבות עיסוקיהם הספורטיביים, בענפים שונים של ספורט מים, גלישה והפלגה, והשתלבו גם הם בכלכלה המתפתחת.

היהודים במאווי, השני בגודלו ובאוכלוסייתו מבין איי הוואי, והקרוב יחסית לאי אואהו ולאיים האחרים, היו מפוזרים בחמש-שש עיירות בהן התגוררה רוב אוכלוסיית האי. גם הם היו בעיקר בעלי מקצועות חופשיים ואנשי עסקים. רופאים, פסיכולוגים ורופאי שיניים פתחו מרפאות, סוחרים יסדו עסקים קמעונאים ושירותים לענף התיירות הפורח. אחרים מצאו מקומם בעסקי נדל"ן, ושאר שירותים לאוכלוסייה ההולכת וגדלה.

החברה במאווי, כמו באיי הוואי האחרים, היא רב תרבותית ורב גזעית. רבים מהתושבים הם צאצאי פועלי חוות יפנים וסינים שהובאו לאי במאה ה-18 וה-19. הללו התערבו בקרב המקומיים, ההוואים והפולינזים, ובהמשך גם האירופאים. עוד חיים באי תושבים ממוצא פולינזי, מיקרונזי, וכן מהגרים מאוסטרליה, ניו-זילנד וארצות הברית, ועוד. תופעות כמו גזענות, קנאות או אנטישמיות כמעט ואינן קיימות בחברה זו.

מאווי, הנקרא גם "אי העמק", ניכר ביפי נופו, נוף של קניונים המבתרים שני הרים וולקניים, עמקים ירוקים, שטח הררי ויערות גשם, וכמובן חופים מגוונים. על הכל חולש הר הגעש הרדום האלאקאלה, שגובהו 3,300 מטרים.

התיישבותם של היהודים במקום, כמו גם התיישבותם של כל האחרים, הוכתבה על ידי הטופוגרפיה באי. הם התיישבו בעיקר לאורך חופים רחבים, על לשון היבשה הרחבה והארוכה שבמרכז האי בין ההרים, ולאורך מורדותיו של ההאלאקאלה בפנים הארץ.

כמה משפחות יהודיות התיישבו, לפני כשלושה עשורים, באזורים המיושבים פחות. ריחוקם הקשה עליהם ליצור לעצמם חיים יהודים שיכללו פגישות, תפילות, חגים ואירועים משפחתיים. הם נפגשו לעתים בבתים פרטיים, דבר שהיה כרוך בנסיעות ארוכות מאד.

גיבושה של הקהילה

בתחילת שנות ה-80 הלכה הקהילה היהודית הצעירה והתגבשה. בתים פרטיים לא התאימו עוד לכמות האנשים במפגשים, והם עברו לקיימם במועדוני ספורט בפארקים הציבוריים. באותה תקופה אימצו רשמית את השם "הקהילה היהודית של מאווי" (TheJewish Congregation of Maui או בראשי תיבות JCM). במהירה הפכו המפגשים לקבלות שבת אחת לחודש. באותה תקופה התיישב במאווי צעיר מרקע קונסרבטיבי בשם ג'ונתן ווקסמן. הוא היה פעיל מאד בהנהגת הקהילה, נתמנה לנשיא וסייע בעריכת תפילות. ווקסמן שאף לעשות יותר לגיבושה של הקהילה, וגייס לעזרתו את ידידו ג'ואל ריצ'מן, אף הוא תושב מאווי. סבו של רי'צמן היה רב של קהילה אורתודוקסית במזרח ארה"ב. הוא קיבל חינוך אדוק והיה בקיא בתורה ובמצוות. ריצ'מן החל לערוך את התפילות בעצמו. הוא ופעילים אחרים הכינו תכנית מסודרת שמטרתה הייתה להביא את פעילות הקהילה לידיעת יהודים רבים ככל האפשר, באמצעות הטלפון, העיתונות המקומית, ושאר אמצעי הפרסום באי. הם פנו לתושבי האי וגם לתיירים יהודים, בייחוד כאלה ששהו בו בחופשות ארוכות. משפחת פויירשטיין, בעלת מעון חורף באי, תרמה ספר תורה. אחר תרם מצביע לתורה. גוייסו כספים לרכישת ספרי תפילה לשבת וחגים. בתום כל פגישה נארזו הספרים בארגזים ונלקחו לבתים פרטיים לשמירה. גם את ספר התורה והמצביע שמר אחד מבני הקהילה בביתו. אפילו ארון הקודש פורק והורכב לפי הצורך.

הקהילה החדשה פיתחה אופי ייחודי משלה. קשת רחבה של החוויה היהודית נפרשת בקרב הקהילה. רוב החברים הגיעו מארה"ב, ואחרים מדרום אמריקה, ממקסיקו, מדרום אפריקה, מאוסטרליה, מניו-זילנד ומישראל. הם הביאו עמם חינוך ומסורות יהודיות מגוונות. יש בהם אורתודוקסים, רפורמים, קונסרבטיבים, וחילונים, אשר אמנם היו בעלי תודעה יהודית חלשה יחסית, אך נמשכו לתחושת הקהילתיות, ולתמיכה המיוחדת לה נזקקו, ביושבם בחברה רב תרבותית. הגימלאים בקרב הקהילה תרמו את תרומתם בהעשרת פניה המגוונים.

ככל שגדלה הקהילה התחזקה גם הנהגתה. בשנת 1989 נתמנה ג'ואל ריצ'מן לנשיא הקהילה, במקום ג'ונתן ווקסמן. באותה תקופה פעלה הקהילה במרץ להשגת שני יעדים עיקריים: בית לקהילה, שיהווה בית כנסת ומרכז תרבותי, ובית עלמין. לבית העלמין נמצא מימון בקלות יחסית, ובמהירה אף נקברה בו היהודיה הראשונה, מוותיקי הגמלאים היהודיים באי, שהייתה פעילה בחיי הקהילה. ב-1995 ספגה הקהילה מכה קשה. ג'ונתן ווקסמן, מעמודי התווך, נהרג בתאונת דרכים. הוא נקבר, כפי שביקש בחייו, ב"אדמה יהודית" בבית העלמין היהודי במאווי.

בעקבות מותו של ווקסמן, תפס ג'ואל ריצ'מן את מקומו במשרה מלאה. הוא כיהן כנשיא, ובנוסף ערך את כל תפילות השבת והחגים הגדולים, תוך מתן מקום וכבוד למגוון הרחב של דעות ואורחות חיים בקרב הקהילה. בהמשך הוזמן האווארד קופר, מחנך וסופר, לערוך את תפילות החגים. במשך ארבע שנים הייתה לקופר השפעה מכרעת על עיצוב דמותה של הקהילה, על הקבוצות השונות שבה. ייחודה של הקהילה במאווי הוא שלא היו בה מחלוקות דתית ותופעות של חוסר סובלנות. האורתודוקסים הסכימו לתפילה משותפת לגברים ולנשים, ולעלייה לתורה של נשים, לבושות בכיפה ובטלית. הרפורמים והחילונים כיבדו את רגשותיהם של האורתודוקסים. טקס ברכת הכהנים, למשל, שאינו נהוג בקרב קהילות רפורמיות, נהיה חלק בלתי נפרד מחיי הדת של הקהילה בחגים הגדולים. גברים ונשים בעלי ידע מתאים יכלו לעלות לתורה ולהפטיר. חברי קהילה אחדים בעלי הכשרה החלו להכין נערים ונערות לבר ובת מצווה. ייחודה של הקהילה הביא לבואם של יהודים נוספים שרצו להצטרף. גם תיירים ומבקרים נהגו להצטרף לאירועים ולתפילות. אישי ציבור ובידור יהודים ביקרו בקהילה, ביניהם לינדה לינגל, בעבר ראש עיריית מאווי, ואחר מושלת הוואי.

הקהילה הקימה גוף נבחר, מועצה, וועדות בנושאים שונים. ב-1991 נרשמה הקהילה היהודית של מאווי כארגון ללא כוונות רווח. נפתחו תכניות ללימוד עברית ויהדות לילדים ולנוער. בדרנים, אנשי רוח ומרצים הובאו מארה"ב על ידי ה JWB בהונולולו, להופיע או להרצות בפני הקהילה.

עד 1997 עדיין לא היה לקהילה בית-קבע. באותה שנה שכרו מבנה מקבוצה נוצרית קטנה, שהתפרקה. הבניין, ובו מקום לכ-100 איש, שימש כבית כנסת וכמרכז קהילתי, והתאים מאד לייעודו. ארון הקודש הנייד הוצב סופסוף במשכנו הקבוע. הבניין נקרא "בית שלום", ועם פתיחתו החל שלב חדש בתולדות הקהילה היהודית במאווי. בסוף שנת 1998 קנתה הקהילה את הבניין, ובשנת 2001 שולם התשלום האחרון.

ב-1990 הגיע למאווי דוד גליקמן, כיום (2003) רב הקהילה. הוא היה חבר בצוות שעסק בחקר לוויתנים. גליקמן נולד בלוס-אנג'לס, בבית אורתודוקסי מודרני. אביו היה חזן, והשפיע עליו מאד. בגיל 16 עלה לישראל והתיישב בירושלים, מקום הולדתו של אביו, ומקום מגוריהם של רבים מבני משפחתו. הוא סיים את לימודיו בתיכון דתי, התגייס לצבא ושירת בחטיבת "גולני". זמן קצר אחרי בואו למאווי, נהיה פעיל בענייני הקהילה. כיוון שהיה לו רקע חזק ביהדות ובעברית, במהירה החל לערוך את התפילות ואת האירועים הקהילתיים. במקביל המשיך את לימודיו באוניברסיטת הוואי, וסיים תואר ראשון בפסיכולוגיה. ב-1998 עבר לארה"ב, וסייע לצד אביו בתקופות החגים הגדולים. שם החליט לחזור במרץ ללימודי יהדות, וקיבל הסמכה כרב אורתודוקסי. הקהילה במאווי הזמינה אותו לכהן כרב הקהילה במשרה מלאה, והוא נעתר. הוא נשא לאישה את ג'ודי-לין, ילידת מאווי, והשניים הקימו בית יהודי שומר מצוות.

קהילת מאווי כיום

כיום חיים במאווי כ-2,500 יהודים בקירוב, רובם תושבי קבע, ומיעוטם מתגוררים בחלק מהשנה בארה"ב. בעונת התיירות גדל מספרם, בשל מאות משפחות השוכרות דירות נופש באי. רוב היהודים תושבי הקבע חיים בעיר קיהאי, בחוף הדרום-מערבי, ובכמה עיירות קטנות יותר במורדות ההר. באזור יש כמה רשתות שיווק גדולות המספקות מזון כשר. "בית שלום" ממשיך להוות מרכז של פעילות יהודית באי מאווי. אופייה הרבגוני של הקהילה עדיין מושך מבקרים יהודים רבים, וגם התושבים המקומיים מגלים עניין בפעילות הקהילה. כך מנסח הרב גליקמן את ה"אני מאמין" שלו ושל קהילתו:

הקהילה היהודית של מאווי (JCM) עצמאית ואינה שייכת לשום ארגון. מטרתה לשרת יהודים מכל הזרמים, הדעות והאמונות. גישתנו הלא-שיוכית מושרשת במסורת יהודית חזקה, בדבקות בהלכה, וביישום פתוח ויצירתי של החוקים ועיקרי האמונה.

תפיסה ייחודית זו מאפשרת לקהילה להמשיך ולצמוח, עם הרב גליקמן כמנהיגה הרוחני. הוא גם מלמד בבית הספר היהודי הדו חודשי. רעייתו ג'ודי-לין עובדת הן במשרד בית הכנסת, הן כמנהלנית בית הספר היהודי, וכן פעילה בהקמתו של בית ספר יסודי יהודי, ובענייני קהילה רבים אחרים.

בערבי שבת ובשבתות בבוקר מתקיימות ב"בית שלום" תפילות, בהן משתתף גרעין קבוע, אליו מצטרפים לעתים קרובות גם תושבים זמניים, מבקרים ונופשים. רוב המשתתפים הם רפורמים וקונסרבטיבים, והתפילה ברוח שוויונית-קונסרבטיבית. הרב גליקמן מנהל את התפילה. בכל שבת שנייה מצטרפת אליו החזנית רוז רוזלינסקי קרו, בעבר החזנית של הקהילה הרפורמית "גן עדן", שהתפרקה. חברי "גן עדן" לשעבר נוהגים להשתתף בתפילות אלה, הכוללות קבלת שבת מקוצרת ותפילת מעריב מלאה. נוהגים לשיר חלק מהתפילה, וחלק לקרוא באנגלית. את שתי התפילות האחרות בחודש מנהל הרב גליקמן לבדו, בנוסח מסורתי יותר, כשהוא מתאים את כמות הטקסט העברי בתפילה למידת ידיעת העברית של הקהל. את הפרשה קוראים לפי החלוקה הקונסרבטיבית.

בתפילות החגים הגדולים משתתפים כ-130 איש. במוצאי יום כיפור עורכים סעודה מפסקת קהילתית כשרה. "בית שלום" ממוקם קרוב לחוף, ובטקס ה"תשליך" נוהגים ללכת מבית הכנסת לחוף האוקיינוס, לרוקן את הכיסים ולקרוא פסוקים מספר מיכה.

עם הולדת תינוק/ת חדש/ה, יכולה כל משפחה הבוחרת בכך לקיים טקס מתן שם. לברית המילה ניתן להזמין מוהל מארה"ב, או לבצע את המילה אצל רופא ילדים יהודים מקומי.

בקהילה מתקיימות חגיגות בני מצווה בסגנונות שונים. יש אירועי בר מצווה בחוף או בבית מלון, ויש אירועים מסורתיים יותר. יש המגיעים לחגוג בר מצווה מארה"ב.

בקהילה נישאו כמה זוגות יהודים, ויש הבאים ממקומות אחרים להינשא במקום המיוחד. הרב גליקמן משיא בטקס אורתודוקסי.

יש בית עלמין יהודי וחברה קדישא בלתי קבועה, המורכבת ממתנדבים.

גאוותה של הקהילה, בין היתר, היא על בית הספר היהודי, בו לומדים ילדים בני 4 עד 16, מדי יום ראשון במשך שעתיים. המורים הם בעלי הכשרה מקרב הקהילה. תכנית הלימודים כוללת עברית, סמלים יהודיים, חגים, מנהגים, מעגל החיים היהודי, מצוות, תורה, היסטוריה, וישראל. בני מצווה נפגשים באופן פרטי עם הרב מעבר לשעות הלימודים.

פסח הוא החג התוסס ביותר בקהילה. בסדר משתתפים מדי שנה מעל ל-350 אנשים. את ל"ג בעומר חוגגים על החוף, בט"ו בשבט נוטעים נטיעות ועורכים פיקניקים. בפורים יש קרנבל, מסיבות תחפושות, ודוכני מכירות שבאמצעותם מגייסים תרומות לקהילה. בשמחת תורה יש "הקפות" (לקהילת מאווי יש שלושה ספרי תורה. הראשון הוא, כאמור, תרומתה של משפחת פויירמן. השניים האחרים מושאלים באופן קבוע מה-Czech TorahNetwork, אחד עבור קהילת מאווי (JCM), והשני עבור קהילת "גן עדן". שניהם נשמרים בקהילת מאווי. שני ספרי תורה אלה הוחרמו, הם ו-1,500 ספרים נוספים, בידי הנאצים בימי מלחמת העולם השנייה. אחרי המלחמה נמצאו בבית כנסת עתיק והועברו למוזיאון היהודי הלאומי של פראג. למידע נוסף על ספרי תורה אלה בקרו באתר Czech TorahNetwork4), וריקודי עם ישראליים. בשבועות מתאספים לסעודת ערב חלבית, ואחר כך נשארים רבים לתיקון חצות של שבועות.

במסיבת החנוכה השנתית משתתפות כ-100 משפחות, להדלקת נרות, שירים, משחקי סביבון, וברכות. קבוצת מתנדבים מכינה מאות לביבות. במרכז הקניות הגדול מדליקים נרות, ויהודים ולא יהודים עוצרים לראות חנוכיות, להדליק נרות, לשיר יחד, לאכול סופגניות וללמוד מעט על משמעות החג. הבנתן של דתות אחרות במאווי היא גורם חשוב בסובלנות הדתית בין התרבויות הרבות והמגוונות באי, ובהיעדרן של תופעות אנטישמיות.

קהילת מאווי בעתיד

בתוך זמן קצר התלכדו יהודים בודדים לכדי קהילה יהודית בת קיימא. הם הצליחו ליצור אווירה דינמית ויצירתית, ולגבש יהודים ממסורות ומרקעים שונים, בעלי גישות דתיות שונות, לכדי קהילה מאורגנת ומלוכדת. הקהילה מקיימת פעילויות בעלות תוכן יהודי חזק, ויש בה בית ספר יהודי ובית כנסת עם רב במשרה מלאה. כך יכולים יהודי מאווי לציין את כל החגים, הטקסים וימי הזיכרון היהודיים.

במאווי יצרו היהודים תופעה נדירה בימינו: קהילה יהודית חדשה וצומחת, באזור מבודד ומרוחק מזרמים תרבותיים וחברתיים מרכזיים.

בית התפוצות מודה מקרב לב לכל חברי הקהילה שסייעו באיסוף המידע אודות הקהילה היהודית במאווי ובית הכנסת "בית שלום". תודה מיוחדת שלוחה לפרופ' ברנרד כץ, כותב המאמר, לרב דוד גליקמן, למר ג'ואל ריצ'מן, ולמר לארי פיינברג, על שתרמו להיכרותנו עם קהילה ייחודית זו.

כתובות:

The Jewish Congregation of Maui

634 Alulike Street

USA

Kihei, Hawaii 96753

Phone: 1-808-874-5397

קישורים:

קהילת מאווי

בית הכנסת עמנואל, הונולולו

Tu B’Shvat group planting of trees. Courtesy of Rabbi David Glickman, USA

Tu B’Shvat group planting of trees.
Courtesy of Rabbi David Glickman, USA

Entrance to Beth Shalom synagogue. Courtesy of Beth Shalom website

Entrance to Beth Shalom synagogue.
Courtesy of Beth Shalom website

Completed Sukkah with building crew, 2001. Courtesy Larry Feinberg, USA

Completed Sukkah with building crew, 2001.
Courtesy Larry Feinberg, USA

Tu B’Shvat planting along the ocean shore. Courtesy of Rabbi David Glickman, USA

Tu B’Shvat planting along the ocean shore.
Courtesy of Rabbi David Glickman, USA

Hanuka party, Courtesy of Rabbi David Glickman, USA

Hanuka party, Courtesy of Rabbi David Glickman, USA

Preparing traditional Latkes for Channukah party. Courtesy of Larry Feinberg, USA

Preparing traditional Latkes for Hanuka party. Courtesy of Larry Feinberg, USA

Larry Feinberg and daughter holding Torahs. Courtesy of Larry Feinberg, USA

Larry Feinberg and daughter holding Torahs.
Courtesy of Larry Feinberg, USA

בית התפוצות