בלוג

היכלי בודפשט: המפץ היהודי של העיתונות בהונגריה

"אם השאיפה של העיתונות היא לשרת את הציבור, עליה להיות בעלת תפוצה כמה שיותר רחבה. הסיבה לכך פשוטה – תפוצה רחבה משמעותה יותר פרסום, יותר פרסום משמעותו יותר כסף, ויותר כסף שווה יותר חופש עיתונאי". הציטוט הזה שייך לג'וזף פוליצר, איל העיתונות היהודי שהיגר לאמריקה במהלך המאה ה-19 והיה לאחד מסנדקי העיתונות האמריקאית – לצדו של ויליאם הרסט.

פוליצר אמנם קנה את עולמו בארצו של הדוד סם, אבל את העקרונות הוא ינק בארץ מוצאו –הונגריה. הציטוט שלו מזקק את ארבעת המשתנים שהרכיבו את המודל הכלכלי של עולם העיתונות מאז ועד היום: עיתונות = פרסום = כסף = חופש. אלו מספרים גם את סיפורה יוצא הדופן של רפובליקת העיתונות היהודית המשגשגת שצמחה בהונגריה בסוף המאה ה-19 והייתה חלק מהמפץ התרבותי הגדול של יהדות הונגריה.

ב 1867 זכו יהודי הונגריה באמנסיפציה ששחררה אותם ממאות שנים של אפליה ודיכוי. האות ניתן ובני דת משה התנפלו על השוק החופשי במרץ בלתי נדלה עד כדי כך שחוקרים סבורים כי להשפעתם על הכלכלה בארצם במהלך בהמאה ה-19 לא היה אח ורע בכל אירופה באותה תקופה.

אנדור מיקלוש (בחליפה שחורה, בקצה השולחן) ראש קונגלומרט העיתונות הגדול בהונגריה, במערכת העיתון Az Est ,1920

אנדור מיקלוש (בחליפה שחורה, בקצה השולחן) ראש קונגלומרט העיתונות הגדול בהונגריה, במערכת העיתון Az Est ,1920

האירוניה היא שדווקא הדרתם של היהודים מהגילדות המסורתיות במשך מאות שנים והאיסור להחזיק בקניין, סייעה להם לפתח מיומנויות וכישורים ששרתו אותם אחרי המהפכה התעשייתית. או במילים אחרות, הברירה הטבעית האכזרית שיצרה המהפכה התעשייתית עם הופעתם של מקצועות חדשים והשוק החופשי שהחליף את הסדר הפיאודלי, מצאה את היהודים באירופה בכלל ובהונגריה בפרט מתאימים ומוכנים יותר. הנסיון וההתמקצעות בענפי המסחר שונים, החינוך לאוריינות והדחף להצליח המאפיין מיעוטים, העניקו להם מקפצה משמעותית מול האוכלוסייה המקומית שהורכבה בעיקר מאיכרים.

רק לסבר את האוזן, הנתונים מלמדים כי בראשית המאה ה-20 חיו בהונגריה כ-900,000 יהודים. 80% מתוכם היו בעלי מקצועות חופשיים ועבדו בתעשיות השונות, לעומת 70% מהאוכלוסיה הכללית שעסקה בחקלאות.

יהודי הונגריה נחשבו לחלוצים בתעשיות רבות ומגוונות: משפחת גולדנברג ייסדה את תעשיית הטקסטיל, מנדל ברנט הביא את מכונת הקיטור, וחברת הביטוח הראשונה שהוקמה בהונגריה הייתה שייכת לקבוצת יזמים יהודית. אבל הדובדבן שבקצפת הייתה השפעת היהודים על העיתונות ההונגרית והקמתם של "היכלי העיתונות" המפורסמים בבודפשט.

משיכתם של היהודים ההונגרים לעולם העיתונות נבעה בראש ובראשונה מהעובדה שהם חיו בערים. עיתונות חיה ונושמת את חמצן העיר ובסוף המאה ה-19, כ-20% אחוז מיהודי הונגריה התגוררו בבירת העיתונות ההונגרית – בודפשט.

אדולף אגאי, חברו של הרצל ואבי הסאטירה הפוליטית בהונגריה

אדולף אגאי, חברו של הרצל ואבי הסאטירה הפוליטית בהונגריה

עוד לפני האמנסיפציה היה זה העיתונאי מיקשה פאלק Miksa Falk) ) שהביא חידושים בתחום העיתונות בהונגריה, כשהמציא שיטה להצפין מסרים כדי להימנע מהצנזורה ויצר שפה עיתונאית ייחודית שהתכתבה עם שפת הרחוב. אבל המפץ הגדול היהודי בעולם העיתונות ההונגרי התרחש אחרי מתן האמנסיפציה. זו פתחה את הדלת בפני כותבים יהודים, שנחשבו לחלוצי העיתונות ההונגרית. הבולט מכולם היה הסאטיריקן המחונן אדולף אגאי (Ágai Adolf), חברו של הרצל – בעצמו עיתונאי בעיתון "נויה פרייה פרסה". אגאי, מחבר הפיליטונים הצולפניים, נחשב לאבי הסאטירה הפוליטית ההונגרית ושלח ידו גם בכתיבת ספרי ילדים. דמות יהודית בולטת נוספת בנוף העיתונות ההונגרית בשנות ה-1870 היה המו"ל קרול לגרדי (Légrády Károly) שייסד את העיתון הפוליטי Pesti Hírlap  שבניגוד לשאר העיתונים הפוליטיים באותו זמן שיקף את דעת הקהל ולא את האינטרס של הפוליטיקאים.

פרשייה מפורסמת שסוקרה בעיתונות ההונגרית ב-1882 הייתה עלילת הדם שהתרחשה בכפר טיסאסלר, במהלכה נעלמה נערה נוצרייה, ושוחט יהודי הואשם כי השתמש בדמה לצורכי פולחן דתי. לבסוף נמצאה גופתה של הנערה והוכח כי היא התאבדה לאחר שאהובה נטש אותה. הפרשייה, שזכתה לתהודה רבה בעיתוני הונגריה ואירופה, עוררה זעם ותסכול בקרב יהודי הונגריה והולידה שני שבועונים יהודים חשובים בעלי אג'נדה חברתית. הראשון היה ה- Egyenlöség (שוויון בהונגרית) והשני Múlt és Jövő שבועון שיועד לבני הדור הצעיר היהודי והיה מקורב לרוח התנועה הציונית.

המו"ל קרול לגרדי שייסד את העיתון הפוליטי ששיקף את דעת הקהל ולא את האינטרס של הפוליטיקאים

המו"ל קרול לגרדי שייסד את העיתון הפוליטי ששיקף את דעת הקהל ולא את האינטרס של הפוליטיקאים

בשנת 1896 נולד פורמט חדש ומסעיר במרחב העיתונות ההונגרית: "הטבלואיד" שהתאפיין בשימוש בנייר זול, כותרות גדולות ועמודים קטנים יותר. הפורמט החדש והנוח למשתמש שחולק ברחובות והפיץ בעיקר עיתונות צהובה היה רשום כולו על שמם של מו"לים ועיתונאים יהודים. הטבלואיד הראשון Esti újság נוסד על ידי המו"ל היהודי סימון זילאי (simon zilahi) שבני התקופה כינו את עורכו, היהודי גם כן, איזידור בארנה ( Barna Izidor), "הכתב הראשון בהונגריה".

שמונה שנים מאוחר יותר ייסד המו"ל היהודי שנדור בראון (sandor braun) את הטבלואיד הסנסציוני A Nap (השמש) וכעבור שנתיים נוסד ה-Az Est שנחשב לעיתון הנפוץ ביותר בהונגריה. מייסדו היה אנדור מיקלוש ((Andor Miklós בן למשפחה יהודית ענייה ומרובת ילדים שהעובדה שלא סיים אפילו בית ספר יסודי לא הפריע לו לעמוד בראש קונצרן Est" " שנחשב לקונגלומרט העיתונות הגדול בהונגריה.

עמוד השער של הטבלואיד הסנסציוני A NAP מפברואר 1905. מייסד העיתון היה המו"ל היהודי שנדור בראון

עמוד השער של הטבלואיד הסנסציוני A NAP מפברואר 1905. מייסד העיתון היה המו"ל היהודי שנדור בראון

אבל גולת הכותרת של העיתונות היהודית בהונגריה הייתה הקמת "היכלי העיתונות" המפורסמים של בודפשט. היכלי העיתונות ריכזו לראשונה את כל העבודה העיתונאית – כתיבה, עריכה, הגהה, הדפסה, שיווק והפצה – תחת קורת גג אחת. בקרב חוקרי התקופה ישנה תמימות דעים כי היכלי העיתונות נולדו במוחם הקודח של יזמים יהודים נמרצים. המפורסמים שבהם היו המו"ל סימון טולנאי (Tolnai Simon) המייסד של  tolnai világlapja  שנחשב למגזין הראשון בהונגריה וזכה לתפוצה של 100,000 עותקים במהלך מלחמת העולם הראשונה, וכן השבועון הפופולארי  szinhazi elet שנוסד על ידי המו"ל היהודי שנדור אינזה ( Sándor Incze).

עם סיומה של מלחמת העולם הראשונה ועקירתם של שטחים עצומים מריבונותה של הונגריה ירד קרנה של העיתונות ההונגרית בכלל והעיתונות היהודית בפרט. יחלפו שלושה עשורים עד שהיטלר ינעץ בארון הקבורה שלה את המסמר האחרון.

אושי דרמן
על ידי אושי דרמן