בלוג

השיר שהכריע במשפט – סיפורה של סוזנה גינצ'נקה

סוזנה גינצ'נקה – משוררת יוצאת דופן שכתבה שירה בעלת עוצמה וחיות שאפילו ההשמדה הנאצית והדיכוי הסובייטי לא יכלו למחוץ

מאת רחל דרוק

ראשית חייה

סוזנה גינצ'נקה נולדה בשם סוזנה פולינה גינצבורג בקייב, במרס 1917. הוריה נמלטו משם אל העיר רובנו זמן קצר אחרי שנולדה, כדי לחמוק מאימי המהפכה הרוסית. היתה זו תקופה מטלטלת הן ברמה הלאומית והן מבחינה אישית ומשפחתית. כמה שנים אחרי המעבר לרובנו עזב אביה את המשפחה לברלין ומשם לאמריקה, ואמה עזבה לספרד עם בעלה החדש. גינצ'נקה לא ראתה את אביה יותר לעולם, ואת אמה – רק עוד פעם אחת. היא גרה עם סבתה, קלרה סדברג, שהיתה בעלת בית מרקחת במרכז העיירה.

רובנו היתה בין שתי מלחמות העולם חלק מווהלין בפולין, וכיום באוקראינה. בשנת 1921 היתה רובנו עיירה יהודית, שכן 71 אחוזים מהאוכלוסייה היו יהודים. היה זה מקום טוב למשוררת צעירה. מרובנו יצאו לא מעט כותבים, יוצרים ואינטלקטואלים, וביניהם דן בן אמוץ ומרק וישניצר. רובנו מתוארת בספרו של עמוס עוז, "סיפור על אהבה וחושך", זו העיירה שבה נולדה וגדלה אמו של עוז, פאניה מוסמן. לסיפוריה של אמו על המקום היו השפעה עצומה על עמוס עוז. חייה של גינצ'נקה ברובנו השפיעו מאד על התפתחותה כיוצרת אשר לשיריה העוצמתיים היה סיפור ייחודי משלהם.

רובנו שבין שתי המלחמות מתוארת כעיירת שדה פרובינציאלית שנצצה בברק המסורת מחד, ומאידך כמהה למודרניות. למרות האוכלוסייה היהודית הגדולה היא נחשבה בנעוריה של גינצ'נקה לעיר רב-תרבותית שבה חיו יחד רוסים, אוקראינים, טטרים, ארמנים ופולנים. גם האוכלוסייה היהודית היתה מגוונת. היו בה חסידים, משכילים, ציונים, סוציאליסטים, יידישיסטים וחוקרי עברית. חיי תרבות וחברה תוססים וסוערים התקיימו ברובנו.

שוק פשפשים ברובנה, 1915-16. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות ד"ר צ'רלס פין

שוק פשפשים ברובנה, 1915-16. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות ד"ר צ'רלס פין

גינצ'נקה השכילה להפיק תועלת משלל האפשרויות שעמדו בפניה בנעוריה. כשהגיעה לגיל התיכון רשאית היתה לבחור בין כמה מסלולי לימודים. כל בית ספר התמקד בשפה ובתרבות אחרת והיה בעל גוון פוליטי ייחודי. שפת אמה היתה אמנם רוסית, וזו גם השפה שבה דיברו בבית, אבל סוזנה בחרה ללכת לבית ספר שבו שפת ההוראה היתה פולנית – בחירה שהשפיעה על צמיחתה כמשוררת. בתקופת לימודיה הושפעה מהסיפורים והנובלות שכתבה אשת המנהל, אווה שלבורג זרמבינה. בגיל 14 (בשנת 1931) פרסמה גינצ'נקה את שירה הראשון, בעתון בית הספר.

באותה תקופה התחילה להתכתב עם דמות ספרותית חשובה נוספת, המשורר היהודי פולני ג'וליאן יוליאן טובים. כמוהו, גם היא היתה משוררת שהתמסרה לכתיבה בפולנית ולזהותה הפולנית אף שלא יכלה לברוח מתזכורות תכופות ליהדותה, תזכורות אשר הלכו ונעשו טעונות יותר ויותר.

כשהתחילו גינצ'נקה וטובים להתכתב, היתה היא תלמידת תיכון והוא העניק למשוררת הצעירה עצות, ידידות וליווי רוחני, אבל רובנו היתה מרוחקת מהעיר הגדולה ורשה, מרכז חיי הספרות והשירה של פולין. מיד אחרי שסיימה תיכון בשנת 1935, גינצ'נקה עזבה לוורשה.

יהודים בוורשה, 1935 בקירוב. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות דוד רוטבליט

יהודים בוורשה, 1935 בקירוב. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות דוד רוטבליט

בעיר הגדולה

היא היתה מוקפת הערצה בשל כשרונה, חכמתה ויופייה הרב. גינצ'נקה פרסמה קובץ שירים ראשון, "על הקנטאורים", כשהיתה רק בת 19. ובכל זאת לא הצליחה לברוח מזהותה האתנית, על אף שהיא עצמה כמעט שלא הרגישה זיקה ליהדותה. מאוחר יותר, אפילו תחת עינויים לא הסכימה להודות שהיא יהודייה. על אף שגינצ'נקה הזכירה לעתים את האנטישמיות במאמרים סטיריים שכתבה למגזין שפילקי, בשירתה לא התייחסה כלל ליהדותה שלה או לנושא היהודי הרחב.

ידידיה בוורשה כינו אותה "כוכב ציון", ויופייה הכהה המדהים זכה לא פעם ליחס אקזוטי, והיווה תזכורת מתמדת לשונותה, גם בקרב ידידים שלכאורה קיבלו אותה. במעגלים החברתיים של ורשה בשנות ה-1930 היתה סוזנה לא פעם האישה היחידה וגם היהודייה היחידה. היו אלה זמנים מסוכנים ליהודייה בוורשה. האנטישמיות גברה וחבריה היהודים בכל פולין נפלו קורבן למעשי פגיעה או אלימות אנטישמיים.

סטודנטים בהפגנת שנאה נגד יהודית בלבוב, 1937. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות ולדימיר בקנרוט

סטודנטים בהפגנת שנאה נגד יהודית בלבוב, 1937. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות ולדימיר בקנרוט

גינצ'נקה המשיכה לבוא לבקר ברובנו אצל סבתה. שם שהתה כשפרצה מלחמת העולם ורובנו עברה תחת שלטון סובייטי. סבתא של גינצ'נקה, שהיתה בעלת בית מרקחת ברחוב הראשי, נחשבה לבורגנית ולכן ספגה סנקציות כלכליות והתעמרות מצד השלטון הקומוניסטי. בית המרקחת נלקח ממנה וביתה שימש למגוריהם של בעלי תפקידים סובייטים. גינצ'נקה נמלטה ללבוב הכבושה בידי הרוסים (כיום לביב באוקראינה) וחיה במסתור. על אף כל הטלטלות, לא חדלה מן הכתיבה. בלבוב עבדה כעורכת וכתבה כמה שירי תעמולה סובייטיים. באותה תקופה כתבה את שירה “Non Omnis Moriar” (לא אמות כל כולי), שעתיד להיות שירה המפורסם ביותר.

Non Omnis Moriar – הבגידה

השיר, שכותרתו לקוחה משירת הורציוס, נכתב בתקופה קשה ומסוכנת במיוחד בחייה של גינצ'נקה. ב- 22 ביוני 1941 פלשו הנאצים לשטחים שהיו תחת שלטון רוסי מאז ספטמבר 1939. סבתה נעצרה על ידי הנאצים ומתה מהתקף לב בדרך לאתר ההוצאה להורג בזבולבונוב. גינצ'נקה עצמה הסתתרה בלבוב וניסתה נואשות לא להיתפס. יופיה המדהים, שהיה כה יהודי, נהיה כעת לנטל מרשיע ומסוכן.

על אף כל המאמצים, סוכנת הבית שבו הסתתרה גינצ'נקה הלשינה עליה לרשויות הנאציות. גינצ'נקה נמלטה לקרקוב. שירה הידוע נכתב בעקבות בגידה זו, והוא נחשב ליצירתה החזקה ביותר.

להלן השיר בתרגום לאנגלית:

Non omnis moriar — my proud estate,

of table linen fields and wardrobes staunch

like fortresses, with precious bedclothes, sheets,

bright dresses — all remain behind me now.

And as I did not leave here any heir

you, Chomin’s wife, the snitch’s daring wife,

Volksdeutcher’s mother, swift informer, do

allow your hand to dig up Jewish things.

May they serve you and yours, and not some strangers.

“My dear ones” — it’s no song, nor empty name.

I do remember you, and when the Schupo came,

you did remember me. Reminded them of me.

So let my friends all sit with goblets raised

to toast my memory and their own wealth,

their drapes and kilims, candlesticks and bowls.

And may they drink all night, till break of dawn,

and then begin to search for jewels and gold

in mattresses and sofas, quilts and rugs.

Oh, and what quick work they’ll make of it!

Thick clumps of horsehair, sea grass stuffing, clouds

of cushions torn and puffs of eiderdown

will coat their hands and turn their arms to wings.

My blood will bind these fibers with fresh down,

and thus transform these wingèd ones to angels.

Translated by Irena Grudzińska-Gross, Aniela Pramik and Geoffrey Cebula

השיר מתאר את יחסם של בני האדם זה לזה בפולין בתקופת המלחמה. החברים שבגדו, משחק הגומלין שבין בגידה וניצחון. אף שמסגיריה עשויים לשבת עם חפציה ולחגוג את נצחונם, היא שומרת על כוחה ועליונותה – גם אחרי מותה. זוהי התייחסותה הראשונה של המשוררת ליהדותה בהקשר פואטי. ה"דברים היהודיים" שהיא מעניקה לזו שבגדה בה מייצגים את ההכרה בזהותה, זו שאין להימלט ממנה עד שאפילו חפציה האישיים מזוהים כיהודים. בהתאמה לריאליזם של השיר כולו, גינצ'נקה קוראת לאישה שהסגירה אותה בשמה האמיתי, גברת שומין, ככתב אשמה שעתיד להדהד עוד שנים אחר כך.

Ginczanka's home in Lvov, where she lived from 1939 until she was betrayed in 1942 By Aeou - Own work, CC BY 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=16368477

הבית שבו גרה גינצ'נקה בלבוב מ- 1939 עד להסגרתה ב- 1942. https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=16368477

גינצ'נקה נחשפה ונעצרה על ידי הגסטפו בקרקוב בסתיו של 1944. בגיל 27 הוצאה להורג, ממש לפני סוף המלחמה. השיר, שנכתב בכתב יד על פיסת נייר מקומטת, הועבר לחבר שהצליח לשמור עליו במשך המלחמה. בתום המלחמה הגיע השיר לידיו של המשורר יוליאן פשיבוש, שפרסם אותו בשנת 1946 במגזין “Odrodzene”.

אחרי השואה

בינואר 1946 סופיה שומין, שעבדה כסוכנת בית בבניין שבו חיה גינצ'נקה בלבוב, נעצרה עם בנה מריאן שומין והואשמה בשיתוף פעולה. במהלך משפטם שימש השיר Non Omnis Moriar כראייה נגד השומינים. זוהי הפעם הראשונה ואולי היחידה שבה שיר מהווה ראייה מרשיעה במשפט פלילי. סופיה נשפטה לארבע שנים בכלא. גינצ'נקה אמנם נספתה בשואה אך קולה הפואטי רב העוצמה לא רק שרד – אלא אפילו צדק מסוים נעשה עמה.

מה שלא הצליחו הנאצים להשמיד, עלה בידם של הסובייטים לרמוס. בפולין שאחרי המלחמה, צינזר השלטון הקומוניסטי את שירתה של גינצ'נקה, שלא היתה רצויה לו. מותה בגיל צעיר, הדיכוי הסובייטי והעובדה שכתבה שירה בפולנית גבוהה ומסובכת מנעו ממנה להיות משוררת ומוכרת. אבל מאז שחזרה פולין להיות דמוקרטיה, בשנת 1991, יותר ויותר קוראים מגלים את המשוררת הייחודית. מוזיאון הספרות בוורשה הציג ב- 2016 תערוכה על חייה ויצירתה. היא נהפכה לדמות מרכזית בתאוריה ספרותית פמיניסטית ובלימודי מגדר בשל התנגדותה לנשיות המסורתית והתעקשותה על יכולותיה הספרותיות בלי צורך באישור גברי. הקול שהשמיעה בשירה "לא אמות כל כולי", הוכיח עצמו כנבואה מצמררת. קול, אשר כנגד כל הסיכויים התעקש להישמע ואשר עד היום לא ניתן להשתיקו.

(תרגמה מאנגלית: דנה פז פרינס)

תודה מיוחדת לפרופ' אירנה גרודז'ינסקה-גרוס על תרגום השיר לאנגלית.

http://culture.pl/en/article/zuzanna-ginczankas-beauty-and-brand

מקורות:

מאגרי בית התפוצות – הערך רובנו

Beit Hatfutsot Communities Database, “Rivne/Rovno”

“Zuzanna Ginczanka’s Beauty and Brand.” Culture.PL. N.p., n.d. Web. 28 Apr. 2016. <http://culture.pl/en/article/zuzanna-ginczankas-beauty-and-brand>.

“Zuzanna Ginczanka. Only Happiness Is Real Life…” Muzeum Literatury. April 28, 2016. <http://muzeumliteratury.pl/zuzanna-ginczanka-only-happiness-is-real-life/>.

Grudzinska-Gross, Irena. “SOMETHING OR OTHER: The Portrait of Zuzanna Ginczanka” April 28, 2016. http://www.biweekly.pl/article/2120-something-or-otherthe-portrait-of-zuzanna-ginczanka.html.

Haska, Agnieszka. “”I Knew Just One Little Jewess Hiding…”. The Case of Zofia and Marian Chomin (“Znalam Tylko Jedna Zydóweczke Ukrywajaca Sie…”. Sprawa Zofii I Mariana Chominów).” Zaglada Zydów. Studia I Materialy (Holocaust. Studies and Materials) 4 (2008): 392-407. The Central European Journal of Social Sciences and Humanities. Web. April 28, 2016.

Yaakov, Yifa. “Amos Oz ‘Overwhelmed’ by Film Documenting Family’s Past.” The Times of Israel. December 11, 2014. Web. April 28, 2016.

בית התפוצות