בלוג

זונה, גנב וישו נכנסים לבית מרזח: סיפורו הטראגי של "דיקנס היהודי"

לא פעם עבודות אמנות שנחשבות לקיצוניות מעוררות ויכוחים ודיונים בשאלה האם יש להן מקום בזירה הציבורית, גם כשאלו מתקיימות בין יהודים. למעשה, הן יכולות להחריב קריירה של סופר מוערך, שמלכתחילה בחן את הגבולות. זה היה המקרה של הסופר היידי שלום אש.

הביוגרפיה של אש, דומה מאד ללא מעט סופרים בני זמנו. הוא נולד בשנת 1880 בעיירה קוטנו שבאזור לודז' למשפחה מסורתית, וכבר בגיל צעיר נחשף ליצירות מערביות. הוא גילה יכולות אוטודידקטיות מרשימות, וחוץ מעברית, יידיש ורוסית שידע מבית, הוא גם לימד את עצמו גרמנית, והחל לנסות כמו לא מעט סופרים יהודיים אחרים, לכתוב בנעוריו סיפורים בעברית. מהר מאד עבר אש דווקא ללשון השנייה שבה שלט – היידיש, וכשהיה בן 23 פורסמו קבצי הסיפורים הראשונים שלו.

עם זאת, למרות שהביוגרפיה שלו הייתה דומה לזו של סופרים שקדמו לו, כבר בשלב מוקדם בכתיבה שלו גילה אש נטייה לעצמאות מסוימת. הוא לא רצה להיות עוד סופר שכותב על עיירות יהודיות. הוא חי בתקופה של מתיחות פוליטית עצומה ברוסיה, כאשר לא מעט יהודים נמשכו לסוציאליזם, קומוניזם וציונות. כמי שהושפע מהמתח של המעמדות הנמוכים, אש התחיל לכתוב סיפורים ומחזות לא על החברה היהודית הרגילה – אלא על החברה הנמוכה. הוא כתב על זונות, גנבים ופושעים יהודים.

"שלום אש מקלקל ברית מילה", קריקטורה בעיתון הסאטירי "דער גרויסער קונדס". ניו יורק, ארצות הברית, 1920-1900 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

"שלום אש מקלקל ברית מילה", קריקטורה בעיתון הסאטירי "דער גרויסער קונדס". ניו יורק, ארצות הברית, 1920-1900 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

היהודים ביצירה של אש עסוקים במיניות וחומרנות מצד אחד, ובבקשות של מחילה וגאולה ותחושת חטא עמוקה מהצד השני. אש לראשונה עורר סערה כאשר כתב מחזה ביידיש בשם "אל נקמות" (המוצג גם בימים אלו בתיאטרון הקאמרי), ועסק במשפחה יהודית דתית לכאורה, כשאב המשפחה היה חסיד אדוק שניסה לשמור על ביתו – בה בעת שניהל בסתר בית זונות במרתף הבית, ולא ידע כי בתו התאהבה באחת הנשים שסרסר. המחזה של אש הפך ללהיט באירופה, אבל יהודי ארה"ב חששו שהוא יעורר אנטישמיות ומחו נגדו. עם זאת, המחאה עשתה טוב לאש – הוא הוכר כצעיר פורץ דרך, ובהדרגה הפך לאחד מסופרי היידיש המפורסמים בעולם. יצירותיו תורגמו לשפות רבות, וגם הקהל הלא-יהודי הכיר בכישרונו. הוא כונה לעתים "דיקנס היידי", בשל עיסוקו בשכבות הנמוכות בחברה.

במקביל, אש הסתכסך עם הציבור החרדי. הרקע היה בפרשה שאירעה בשנת 1907, אז נפטר תינוק יהודי בוורשה לפני שעבר ברית מילה, וחברה קדישא התעקשו לבצע לו ברית מילה לפני הקבורה, למרות התנגדות הוריו. אש כתב בחריפות נגד חברה קדישא, גינה את טקס ברית המילה, הוקיע אותו כברברי ופרסם את דבריו בכתב עת פולני עם נטיות אנטישמיות. עם זאת, הפופולריות של אש לא נפגעה בעקבות התקרית. הוא הפך לסופר היידי המוביל, כשהוא כותב בכל פעם יצירות על נושאים מפתיעים – בין אם מדובר על יהודים אנוסים בספרד, או משיח השקר שבתי צבי. הוא ביקר כמה פעמים בארץ ישראל, חי בעיקר באירופה, ולקראת מלחמת העולם השנייה עקר לארצות הברית.

שלום אש (במרכז עם כובע) וידידים על שפת הים בתל אביב, 1926 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות זהבה גורדון ורחל לוינגר, ישראל)

שלום אש (במרכז עם כובע) וידידים על שפת הים בתל אביב, 1926 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות זהבה גורדון ורחל לוינגר, ישראל)

הפופולריות של אש נסדקה כמעט באבחה אחת, בגלל חיבור יוצא דופן שלו שיצא לאור בשנת 1939 בשם "האיש מנצרת", העוסק בחייו של המשיח הנוצרי מנקודת מבט אוהדת. אש לא היה היהודי הראשון במאה ה-20 שבחר להציג את דמותו של ישו באופן חיובי. קדמו לו סופרים ואינטלקטואלים שראו בישו נביא מוסר יהודי, שאין קשר בינו לבין הנצרות. אולם התזמון של אש היה אומלל: באירופה השתוללה מלחמה, ומעשי הנאצים כלפי היהודים וכליאתם בגטאות היו ידועים. על הרקע הזה, העובדה שאש פרסם ספר שהציג את מייסד הנצרות באופן חיובי – אותה נצרות שרצחה יהודים בשיטתיות, הפכה אותו למוקד ישיר להתקפות.

אבל מה שבאמת גרם לפופולריות של אש לקרוס הייתה התגובה שלו לפולמוס שנוצר. לא רק שאש לא התנצל, הוא החל לדבר על ישו כשליח האל ממש ורמז על האופציה המשיחית הממשית שיש בו. ישו לא היה עבורו רק נביא מתקן "יהודי" – אלא משיח של ממש. אש לא הסתפק בזה – הוא חיבר ספר המשך בשם "השליח" שהוקדש לסיפור חייו של פאולוס, מי שעיצב את הנצרות כדת נפרדת. אם ישו עוד היה יכול לעבור כסוג של איש מוסר, פאולוס כבר היה חציית גבול בלתי אפשרית – האיש שטען שהאל נטש את היהודים, וכי אין צורך בברית המילה ושמירת המצוות כלל לא היה יכול לעבור כגיבור של סופר יהודי. אש הוצג כמי שנטש את היהדות לטובת הנצרות.

דמויות במחזה "אל נקמות" מאת שלום אש, בביצוע התיאטרון היהודי הממלכתי במוסקבה. בריה"מ, 1921 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף זוסקין)

דמויות במחזה "אל נקמות" מאת שלום אש, בביצוע התיאטרון היהודי הממלכתי במוסקבה. בריה"מ, 1921 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף זוסקין)

עם זאת, אש המשיך להחשיב עצמו כיהודי, ונראה שהחיבור של "השליח" ביטא דווקא את תחושתו והזדהותו עם פאולוס – אדם שנולד יהודי ועבר להאמין בישו. יתכן שמבחינה דתית מצא אש אמונה מסוימת בנצרות, אך לא היה מוכן בשום פנים ואופן להתנתק מהרקע היהודי שלו. כך או כך, עבור הציבור היהודי הדבר לא היה מקובל כלל. אף עיתון יהודי בארה"ב לא היה מוכן לפרסם את יצירותיו של אש, חוץ מעיתון קומוניסטי. כשהיצירות התפרסמו – הקונגרס האמריקאי האשים את אש בחתרנות פוליטית, מה שרק עוד יותר דרדר את מעמדו.

הדבר המפתיע ביותר לגבי אש היה אחרית ימיו. כל ימיו אש גילה גישה חיובית כלפי הרעיון של לאומיות יהודית, אם כי לאו דווקא לרעיון הציוני עצמו. עם זאת בשנת 1955, כשכבר היה מנודה לא מעט זמן החליט לעלות לישראל ולגור בדירה קטנה בבת ים. הציבור היהודי ברובו, שקרא בחדווה והנאה על אודות הפושעים והסרסורים היהודים שהביא לעולם מוחו הקודח והמבריק של אש, לא היה מוכן לקבל את זהותו המורכבת ומלאת הקונפליקטים של המחבר. שלום אש נפטר שנתיים לאחר מכן בעת שביקר את בתו בלונדון. הרב הראשי של בריטניה סרב להביא את אש למנוחות בקבר ישראל והוא נקבר בטקס מצומצם ודל משתתפים שניהל רב רפורמי.

שלום אש, ניו יורק, ארה"ב, 1938 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

שלום אש, ניו יורק, ארה"ב, 1938 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

דור סער-מן
על ידי דור סער-מן