בלוג

טוטו רצח: הסטודנט היהודי ששילם בחייו על האנטישמיות הרומנית

"דוד פאליק נהרג מהכדורים שירה לעברו ניקולאה טוטו, וזה מה שיקרה גם לכל הבהמות המלוכלכות, אויבי האומה הרומנית. מכובדי חבר המושבעים, ניקולאה טוטו הוא מרטיר וגיבור, והוא חייב לצאת לחופשי" (מתוך נאום הסיכום של הסנגור הראשי במשפטו של ניקולאה טוטו, רוצחו של דוד פאליק). 

השנה היא 1926, העידן אותו נהוג לכנות בהיסטוריוגרפיה "בין שתי מלחמות עולם". כמה שנים לפני כן, בתום מלחמת העולם הראשונה, אירופה מחולקת מחדש. במשחק המונופול היבשתי זוכים הרומנים במחוז בוקובינה, אזור היסטורי שנמצא כיום בריבונות אוקראינית.

מבחינת יהודי צ'רנוביץ, עיר הבירה של מחוז בוקובינה, חלוקת השלל הגאוגרפית החדשה הייתה לא פחות מטרגדיה. המעבר לריבונות הרומנית קטע את "תור הזהב" של יהדות צ'רנוביץ, תקופת פריחה בת קרוב ל-150 שנים, בה הייתה העיר תחת ריבונות האימפריה האוסטרו-הונגרית הסובלנית. הקיסרים לבית הבסבורג העניקו ליהודי צ'רנוביץ שוויון זכויות מלא וחופש לשמור על זהותם היהודית. והחירות, מטבעה, יצרה עושר של זהויות שונות ומנוגדות.

בית הכנסת הגדול של צ'רנוביץ, תחילת המאה ה-20

באותם ימים, מי שהיה משוטט ברחובות העיר היה נתקל בעולם יהודי קוסמופוליטי קטן. בצ'רנוביץ' חיו זו לצד זו קהילה רפורמית מפותחת, שכונתה "ההולכים קדימה", וקהילה אורתודוקסית נטועה היטב שכונתה "העומדים במקום". אל קדירת הזהויות התווספו בסוף המאה ה-19 תנועות נוער ציוניות, זרמים קומוניסטים ובונדיסטים, וגם יהודים שחצו את הרחוב לכיוון הקתדרלה המקומית והמירו את דתם לקתוליות. יהודי צ'רנוביץ דיברו בגרמנית עם דיאלקט וינאי, ותיבלו את שיחתם במילים ובביטויים ביידיש ובאוקראינית. בצ'רנוביץ חיו ופעלו סופרי יידיש מפורסמים כמו איציק מאגנר ואליעזר שטיינברג, ובשנת 1908 אירחה העיר את "ועידת צ'רנוביץ" שנחשבה לאחד מאירועי השיא הדרמטיים בתולדות מלחמת השפות בין היידיש והעברית. עדות לדומיננטיות היהודים בעיר הייתה העובדה שבשנת 1912 עמד בראשה יהודי בשם סאלו וייסלברגר.

אבל אז הסתיימה מלחמת העולם הראשונה ושמה קץ לרנסנס של השלטון ההבסבורגי בבוקובינה. כבר עם כניסתו של הצבא הרומני לצ'רנוביץ, ב-11 בנובמבר 1918, החלו ההתנכלויות כלפי היהודים מצדם של איכרים רומנים, והחל ממחצית שנות ה-20 הצטרפו גם האיכרים האוקראינים אל הפורעים.

לרומנים הייתה היסטוריה ארוכה של אנטישמיות. למרות ההתחייבות להעניק ליהודים שוויון זכויות עוד מימי "קונגרס ברלין" ב-1878, השלטון הרומני לא הצליח להתגבר על הרפלקס הבלתי מותנה להפלות את בני דת משה. אחד ההסברים לכך היה קנאה, פשוט כמשמעו. הנתונים מדברים בעד עצמם. בתחילת המאה ה-20 יהודי רומניה היוו כ-4.6% מהאוכלוסייה, והחזיקו ב-31% מכלל המפעלים התעשייתיים והמסחריים ברומניה. כשאזרח רומני נסע ברכבת הוא השתמש במסילות הברזל שהניח היהודי מקס אאושניט, הטייקון הגדול ביותר ברומניה, שכונה גם "מלך הברזל". כשאותו אזרח יצא לשתות בבר הוא השתכר מהבירה שהופקה במזקקות של האחים נוימן, בעלי מפעל הכוהל הגדול והמודרני ביותר ברומניה.

הועידה השנייה של "צעירי ציון" ברומניה, צ'רנוביץ, 1921 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר בבית התפוצות, מעיזבון דוד ויניצקי ז"ל, ישראל)

הממשל הרומני החדש זיהה את הבעיה, ובמקום לפתור אותה, הוא הוסיף כוהל למדורה, ופצח במדיניות "הרומניזציה". הרעיון מאחורי המדיניות הגזענית היה להדיר את היהודים מהסקטור הציבורי ולהחליש את כוחם. לצורך ההמחשה, בעידן האוסטרו-הונגרי כרבע מיהודי צ'רנוביץ' כיהנו במשרות ציבוריות.

מתוקף חוקי "הרומניזציה" הוציא הממשל הרומני תקנה, שקבעה כי ניהול מוסדות הציבור במדינה יהיה בשפה הרומנית בלבד. הפקידים הבכירים חויבו במבחני בקיאות בשפה, כתנאי להמשך העסקתם. כתוצאה מכך מצאו את עצמם רוב בעלי התפקידים היהודים, ששפתם הייתה גרמנית, מחוסרי עבודה. עד כדי כך חששו הרומנים מהיהודים, שבמסגרת "הרומניזציה" הורה שר התעמולה, מיכאי אנטונסקו, להשמיד את כל תבניות היציקה של התקליטים בהם מוקלטות יצירות של מלחינים ו/או נגנים יהודים.

אחד מאירועי השיא של "הרומניזציה" מפגיש אותנו עם בחור יהודי בשם דוד פאליק. הסיפור מתחיל בהכשלתם במזיד של 40 מתוך 69 נבחנים יהודיים בבחינות הבגרות באחד התיכונים בצ'רנוביץ'. ההכשלה הייתה מגמתית, שכן באותו מעמד עברו את המבחן כל הנבחנים הרומנים. הורי התלמידים לא הסכימו לעבור על האירוע בשתיקה, ועד מהרה הם התקבצו בשער בית הספר, ומחו על התוצאות המפוברקות.

הבנק היהודי המרכזי להלוואה וחיסכון, קואופרטיב לאשראי שנוסד בסיוע של הג'וינט. צ'רנוביץ, בוקובינה, רומניה, 1927 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר בבית התפוצות, באדיבות משה אוסישקין, ישראל)

לפי דיווח של העיתון הגרמני-יהודי, "צ'רנוויצער מורגנבלאט", כשיצא בוחן רומני בשם דיאקונסקו מתוך מתחם בית הספר, פנה אליו הסטודנט היהודי דוד פאליק בשאלה "למה עשית את זה?". תשובתו של דיאקונסקו הייתה "זה לא עניינך!". בתגובה פאליק צעק "הלאה עם דיאקונסקו" וציבור המפגינים החל לתקוף את המורה הרומני. דיאקונסקו חולץ מהמקום בסופו של דבר דווקא בידי שני יהודים אחרים, סוכן המשטרה רוטנברג, ועגלון יהודי שהיה בסביבה.

"פרשת הבגרות" שלא ירדה מהכותרת, פגעה בציפור הנפש הרומנית. האזרח הרומני הפשוט לא קיבל את העובדה שהיהודים הנחותים העזו לצאת נגד ולתקוף מורה רומני, בשר מבשרם. כנגד 24 יהודים, ביניהם דוד פאליק, הוגשו כתבי אישום בגין תקיפת עובד ציבור. ביום השני למשפט, ב-10 בנובמבר 1926, כאשר יצאו הנאשמים מפתח בית המשפט בצ'רנוביץ, המתין להם בחוץ סטודנט בשם ניקולאה טוטו מהעיר יאסי. ניקולאה שלף אקדח וירה שתי יריות "מטווח אפס" לעברו של דוד פאליק, שנפל במקום מתבוסס בדמו. פאליק נפטר מפצעיו כעבור יומיים.

מעל 3,000 עורכי דין רומנים התנדבו לייצג את ניקולאה טוטו. משפטו היה מכור מראש מההתחלה ועד הסוף, וכשחבר המושבעים זיכה אותו, למרות הודאתו כי רצח את פאליק בדם קר, הקהל פרץ בשאגות שמחה. טוטו נעטף בדגל הרומני, ונישא אל מחוץ לאולם על כתפי חסידיו.

רצח דוד פאליק ומשפט הבובות של ניקולאה טוטו הכה את יהודי רומניה בתדהמה, אך למרות זאת, רובם העדיפו להדחיק את מצבם ולהמשיך הלאה בחייהם. כעבור 16 שנה, יותר ממחצית יהדות רומניה הושמדה בשואה.

יהודים עומדים לפני הכנסיה הרוסית בכיכר השוק, צ'רנוביץ, רומניה, שנות ה-1910 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר בבית התפוצות)

 

אושי דרמן
על ידי אושי דרמן