בלוג

עקידה וארץ מובטחת: צילומי הסתר המדהימים מגטו קובנה

רמי נוידרפר, ביה"ס למדעי היהדות, אוניברסיטת תל אביב

קובנה (KAUNAS בליטאית), בירת ליטא מאז 1918, סופחה לברית המועצות ב-1940 כתוצאה מהסכם ריבנטרופ-מולוטוב. ב24 ביוני 1941 כבשה גרמניה הנאצית את קובנה, כיבוש שלווה במעשי רצח המוני של יהודים על ידי ליטאים וגרמנים. השלטון הגרמני ציווה על הקמת גטו כמעט באופן מיידי והוא הוקם ב15 באוגוסט ברובע העתיק שנקרא על ידי היהודים סלובודקה, שם התגוררו כבר חלק  מיהודי העיר, במיוחד העניים שבהם. בעת הקמתו היו בגטו כ-30,000 יהודים. לאחר תקופה של אקציות רצח המוניות בסתיו 1941, שררה בגטו תקופה שקטה יחסית, והתפתחו בו חיים תוססים, באופן יחסי. בסתיו 1943 הפך הגטו למחנה ריכוז וביולי 1944 חוסל. חלק גדול מתושביו נרצחו והשאר נשלחו למחנות ריכוז בגרמניה.

מקור חשוב ביותר לחקר חיי הפנים של גטו קובנה הוא אוסף צילומיו של צלם הגטו צבי הירש קדושין, שקרא לעצמו לימים ג'ורג' קדיש. בשנת 1982 תרם קדיש לארכיון בית התפוצות חלק ניכר מהאוסף שלו, ובו כ-2,000 קונטקטים שצילם בגטו קובנה בין השנים 1942–1944 וכ-1,000 תצלומים ממחנות העקורים בגרמניה (1945–1946). חלק אחר מצילומיו תרם למוזיאון השואה בוושינגטון. אוסף  קדושין הוא אחד מאוספי התצלומים הנדירים של חיי הגטו שנעשו בידי צלם יהודי.

הלוויה בגטו קובנה, ליטא 1941-1944 (צילום: צבי קדושין. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין)

הלוויה בגטו קובנה, ליטא 1941-1944 (צילום: צבי קדושין. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין)

קדושין היה מהנדס אלקטרוניקה וצלם חובב שהתגורר בסלובודקה בזמן פלישת הנאצים לליטא, בקיץ 1941. בוקר אחד ביוני הוא נקלע לדירת שכנו לאחר שלאומנים פאשיסטים ליטאים טבחו ביהודי הרובע. הוא מצא את שכנו כשאצבעו טובלת בדם, כותב על הרצפה: "אידן נקמה" – "יהודים נקמה" וצילם את הכתובת. באותו רגע גמלה בליבו ההחלטה לתעד בצילום את סבלות היהודים בקובנה. קדושין רכש מצלמה חדישה מתוצרת "לייקה" שעליה הרכיב עדשה קטנה שתוכל לקלוט תמונות דרך חור כפתור, מאחר והגרמנים אסרו באיום עונש מוות על החזקת מצלמות בגטו. עבודתו של קדושין כטכנאי רנטגן בבית חולים צבאי אפשרה לו לרכוש סרטי צילום, לפתח אותם בבית החולים ולהבריח אותם חזרה לגטו בעזרתו של יהודה זופוביץ', סגן מפקד משטרת הגטו.

אוסף צילומי קדושין מגטו קובנה במאגרי המידע המקוונים של בית התפוצות

קדושין שידע כי הגרמנים מודעים לאוסף צילומיו ומחפשים אחריו, הכמין את הצילומים בכדים אטומים בבארות יבשות ונמלט מהגטו. הוא נשאר במסתור עד לשחרור הגטו באוגוסט 1944. אחר כך הוציא את צילומיו המוכמנים ממחבואם, ותיעד את הניצולים הספורים שהגיחו מבין הריסות הגטו. בהמשך הגיע דרך פולין לגרמניה, בה המשיך לצלם ולתעד את החיים במחנות העקורים.

הצלם צבי קדושין בגטו קובנה, ליטא, 1942. במשך יותר משנתיים צילם מאות תמונות בגטו קובנה עם מצלמה שהסתיר מהגרמנים, המראות חיי יום יום בגטו (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין)

הצלם צבי קדושין בגטו קובנה, ליטא, 1942. במשך יותר משנתיים צילם מאות תמונות בגטו קובנה עם מצלמה שהסתיר מהגרמנים, המראות חיי יום יום בגטו (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין)

חלק גדול מצילומיו של קדושין צולמו בחשאי, במיוחד כאשר היה חשש שגרמנים או מלשינים יהודים נמצאים בסביבה, אולם צילומים אחרים צולמו בידיעת המצולמים, המישירים מבטם למצלמה ואף מחייכים. קבוצה קטנה וחשובה בין צילומי קדושין הם צילומים שבוימו ככל הנראה בקפידה והם מהווים ביטוי לכשרונו העצום כאמן, כמו גם ניסיונו להעביר לצופה מסרים תרבותיים חבויים.

לפניכם שני צילומים של הגטו בהם התכוון קדושין ליצור אצל הצופה קונוטציות יהודיות עתיקות יומין, המשוחחות עם שניים מאירועי השיא של המקרא:

חלוקת בשר בגטו

אספקת בשר לתושבי גטו קובנה, ליטא, 1944-1941 הבשר שסופק לגטו היה בעיקר בשר סוס. כל יהודי קיבל 125 גר' בשר לשבוע ואילו עובדי הכפייה קיבלו מנה כפולה (צילום: צבי קדושין. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין)

אספקת בשר לתושבי גטו קובנה, ליטא, 1944-1941 הבשר שסופק לגטו היה בעיקר בשר סוס. כל יהודי קיבל 125 גר' בשר לשבוע ואילו עובדי הכפייה קיבלו מנה כפולה (צילום: צבי קדושין. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין) 

בצילום הראשון נראה קצב, המניף את גרזנו כדי לחתוך בשר סוס קפוא, אותו חילקו הגרמנים במשורה לתושבי הגטו כחלק מהקצאת המזון שלהם. אולם נראה כי המסר הסמוי הוא המעניין כאן. נתח בשר הסוס מעוצב בבירור בדמות אדם. הקצב מניף את גרזנו בפוזה של שוחט, כאילו מחכה שיבוא מישהו ויעצור בעדו. נראה כי קדושין מנסה בצילום הזה להעביר מסר של "עקידה" – עקידה שבה הציבור היהודי נשחט. בעקידה המקורית, ברגע הנפת המאכלת התערב מלאך האל ואמר לאברהם "אל תשלח ידך אל הנער", ואילו שם, בגטו, כאומר לעצמו הצופה – ירדה המאכלת.

איסור לרחוץ בנהר

נערים יהודים מביטים בשלט האוסר גישה של יהודים לנהר. קובנה, ליטא 1941 - 1944 (צילום: צבי קדושין. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין)

נערים יהודים מביטים בשלט האוסר גישה של יהודים לנהר. קובנה, ליטא 1941 – 1944 (צילום: צבי קדושין. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין)

גטו קובנה שכן על הגדה השמאלית של נהר הוִילְיָה. בימות הקיץ נהגו תושבי קובנה לרחוץ בנהר. אחת הגזרות האנטישמיות שגזרו שלטונות הכיבוש הגרמניים על היהודים היה האיסור לרחוץ בנהר. רחצה שהייתה חשובה ביותר לא רק כבילוי בימי הקיץ, אלא גם מבחינה היגיינית מאחר ובגטו לא היו מים זורמים. בצילום הזה של קדושין נראית קבוצה של ילדים, שכנראה כונסה במיוחד לצילום, מתבוננים בשלט שבו כתוב בגרמנית ובליטאית "הכניסה לנהר ליהודים אסורה". ניתן לראות גם כי התמונה צולמה ביום קיץ חם – הילדים לבושים חולצות קצרות.

הקונוטציה שניסה לדעתי קדושין, שהכיר היטב את המסורת היהודית, להעביר לצופה, היא שיאו הדרמטי של סיום ספר דברים. ה' מתיר למשה רבנו, שהקדיש את כל חייו להובלת בני ישראל ממצרים לארץ המובטחת, לראות אותה רק מרחוק, מעבר לנהר הירדן, אך נאמר לו: כִּי מִנֶּגֶד, תִּרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמָּה, לֹא תָבוֹא (דברים ל"ב, פסוק נ"ב)

על דרגשים בגטו קובנה, ליטא, 1941-1944 (צילום: צבי קדושין. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין)

על דרגשים בגטו קובנה, ליטא, 1941-1944 (צילום: צבי קדושין. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין)

לסיכום, צילומיו של קדושין הם מקור חשוב ביותר להבנת חיי הפנים בגטאות. על צילומיו כתב  אדוארד ט. ליננטל, עורך העיתון  Journal of American History: "התמונות שצולמו על ידי הגרמנים [בגטאות] … עומדות בניגוד מוחלט לאלה… שצילם הירש קדושין. הוא הצליח להעביר מבט עדין ואוהב באנשים שגורלם נחרץ. צילומיו מתמקדים באנשים ספציפיים, שלא כמו צילומיהם של הרוצחים, המתמקדים בגופות הסובלים".

אוסף צילומי קדושין מגטו קובנה במאגרי המידע המקוונים של בית התפוצות

רמי נוידרפר הוא דוקטורנט בבית הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב הכותב מחקר על חיי הפנים בגטו קובנה.

בית התפוצות