בלוג

תשליך – משליכים ומתאחדים

מאת רחל דרוק (עברית: דנה פז פרינס)

Tashlich in the USA

תשליך, גלויית ברכה של חברת ויליאמסבורג גלויות, ארה"ב, שנות ה- 1920, בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אוסף זוננפלד

יש מעט מאד מנהגים שמשותפים לכל היהודים בני זמננו, טקסים שמקיימים ומכירים יהודים ספרדים ואשכנזים, רפורמים ואורתודוכסים, באוסטרליה, בהודו או בצרפת. התשליך הוא אחד מהם.

נהוג לקיים את התשליך בין ראש השנה להושענא רבה, ובדרך כלל בחג הראשון של ראש השנה. את התשליך עורכים על יד מאגר מים, רצוי עם דגים בתוכו. לאחר התפילות, משליכים אל המים פירורי לחם, כסמל להשלכת החטאים. לא ברור לגמרי מתי וכיצד התפתח המנהג. במהלך התשליך נהוג לקרוא פסוק מספר מיכה (7,19), אבל מבחינה היסטורית ברור שבציטוט הזה השתמשו כשהטקס כבר היה קיים. מקורות מגרמניה מהמאה ה- 14 מלמדים שתשליך כבר היה אז מנהג רווח, למרות שרבנים הסתייגו ממנו, ובעיקר להשלכת הלחם הסמלית. שורשי המנהג עמוקים אפילו יותר. בתלמוד, לדוגמא, מתואר מנהג של גידול פולים בסל קלוע במשך שבועיים או שלושה לפני ראש השנה. את הסל – שסימל את האדם – סובבו סביב הראש שבע פעמים ואז השליכו אותו למים. בנוסף קיימת מצוות שילוח שעיר לעזאזל, שהיא חלק מטקסי יום כיפור בתקופת התלמוד, ועד היום יש לה גרסאות רבות בתפילת מוסף לראש השנה: מעבירים באופן סמלי את החטאים על ראש התיש, שאותו משלחים אל המדבר במקום להעלותו קורבן.

TASHLIKH The Scapegoat, William Holman Hunt

שעיר לעזאזל, ויליאם הולמן האנט, ויקיפדיה

על אף כל התקדימים, הסמכויות ההלכתיות לא התלהבו מהמנהג. חלק סברו שמדובר באמונה תפלה שעלולה בהדרגה לתפוס את מקומם של טקסי הכאה על חטא אמיתיים. ובנוסף ניצבה בפניהם השאלה האם מותר לפי ההלכה לשאת פירורי לחם ממקום למקום בחג.

בסופו של דבר הבינו הרבנים שמדובר בקרב אבוד והתחילו לצקת במנהג הזה משמעויות דתיות כדי להרחיקו מתחום האמונות התפלות, ולהכניסו למסגרת המנהגים והמצוות היהודיים. הם התחילו לקשר את התשליך עם עקדת יצחק, תמה מוכרת בליטורגיה של חגי תשרי. מדרש על העקדה מספר על השטן שניסה למנוע מאברהם למלא את מצוות אלוהים. השטן שם בדרכו של אברהם מכשולים, בין היתר נהר זורם שאברהם לא יכול היה לחצות. אברהם התקדם בכל זאת וכשהמים הגיעו לצווארו הוא זעק לאלוהים והאל ייבש את הנהר ואפשר לו וליצחק להמשיך ליעדם. המהרי"ל (יעקב בן משה לוי מולין מגרמניה, 1365 – 1427) והגאון מווילנה (אליהו בן שלמה זלמן, וילנה, ליטא, 1720 – 1797) קישרו את המדרש אל מנהג התשליך, וכתבו כי יהודים הולכים אל מקור מים בראש השנה כדי להזכיר לאלוהים את מעלותיהם של אבותינו.

המנהג נפוץ ברחבי העולם, וכדרכם של מנהגים, קיבל אפיונים מקומיים מיוחדים בקהילות יהודיות שונות:

הנוסע ישראל בן יוסף בנימין כתב ב 1859 שהיהודים בכורדיסטן נוהגים לומר את תפילות התשליך ואז לקפוץ אל המים ולשחות כדי להמחיש את הסרת החטא מגופם ממש.

באזור גליציה היה מנהג חסידי להשיט ענפים קטנים או קש על המים ולהבעיר אותם, ולהביע שמחה גדולה למראה הענפים הנסחפים.

נהוג לחשוב שמוטב תשליך אל מאגר מים עם דגים. יש לזה כמה הסברים, או שהדגים יישאו וירחיקו את החטאים (שאותם מסמלות חתיכות הלחם), או כתזכורת שכשם שדג יכול להילכד בחכה, גם האדם עשוי להילכד. יהודים מזרחיים אפילו נהגו להביא עמם דגים, ולקיים את התשליך בבית כנסת מסביב לחבית מלאה דגים חיים.

יהודים בהודו רואים בתשליך זמן טוב לשידוכים. הציבור/הקהילה הולכים לים וזו ההזדמנות להפגיש בחורים ובחורות בגיל הנישואין. ובכלל, אופן קיום התשליך בהודו יכול להסביר כיצד המנהג נמשך דורות כה רבים למרות התנגדות הרבנים. התשליך הוא טקס של הקהילה כולה. כולם משתתפים בו יחד, זקנים וצעירים, גברים ונשים, שומרי מצוות וחילונים. מבלים יום שלם בתפילות בבית כנסת ואז נפגשים בתשליך. אין זה רק טקס של חרטה אלא גם דרך לגבש את הקהילה ולהזכיר עד כמה חשובים יחסינו עם שכנינו וחברינו.

TASHLIKH INDIA NURIN

יהודים מ"בני ישראל" עושים תשליך, הודו 1950 (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות נורין סלומון, ישראל)

TASHLIKH BROOKLYN

תשליך על גשר ויליאמסבורג, ברוקלין, ניו יורק 1930. (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר באדיבות ארכיון פארווערטס, ניו יורק)

ובאיזה סוג של לחם יש להשתמש? הרב ריצ'רד י. ישראל מציע את האפשרויות האלה:

לחטאים רגילים – לחם לבן

לחטאים אקזוטיים – לחם צרפתי או איטלקי

לחטאים אפלים – פומפרניקל

לחטאים מורכבים – לחם מכמה סוגי דגנים

לחטאים ממש סוטים/מעוותים – פרצל

לחטאים מהוססים – וופל

למזג מרושע – לחם שאור

לאירוניית יתר – לחם שיפון

להומור גרוע – לחם תירס

לחוסר חמלה – סופגניות

שנה טובה!

בית התפוצות