הקהילה היהודית באינדונזיה


ד"ר אילה קלמפרר-מרקמן
מלמדת היסטוריה יפנית באוניברסיטת תל-אביב. המחקר על יהודי אינדונזיה נעשה במסגרת מלגת פוסט-דוקטורט מאוניברסיטת חיפה, בהנחיית פרופסור רותם קובנר.

אינדונזיה, המדינה המוסלמית הגדולה בעולם, מכירה בשש דתות באופן רשמי: איסלאם, נצרות פרוטסטנטית, נצרות קתולית, הינדואיזם, בודהיזם וקונפוציאניזם. יהדות אינה אחת הדתות המוכרות במדינת-איים זו, על אף שיהודים נכחו בה באופן קבוע במשך ארבע-מאות השנים האחרונות לפחות. עם זאת, למרות הנוכחות הממושכת של היהודים בארכיפלג, אחרי מלחמת העולם השניה היגרו ממנו מרבית היהודים, וכיום מוערך מספרם באינדונזיה בכ-20 בלבד.

ראשוני היהודים הגיעו לאינדונזיה במאה ה-17, כחלק מן הפקידים והסוחרים שהפעילו את חברת המסחר הגדולה "חברת-הודו המזרחית ההולנדית" (VOC). החברה, שריכזה את פעולתה באסיה בארכיפלג של אינדונזיה, פתחה במלחמות, בנתה מבצרים, וחתמה הסכמים בכל רחבי אסיה, פורקה בשנת 1800, וכל נכסיה, שכללו את מרבית שטחו של האי יאווה (Java) וחלקים מן האיים האחרים – הולאמו על ידי ההולנדים, והיו לקולוניה, שכונתה "איי הודו המזרחית ההולנדית" (The Dutch East Indies).

הדיווח הכתוב הראשון על יהודים באינדונזיה אשר מוכר לנו כיום, נימצא בספרו של יעקב הלוי ספיר (1822-1885), אשר יצא כשד"ר (שליח דרבנן) מירושלים, והגיע לארכיפלג בשנת 1861. בספרו מדווח ספיר על קיומן של כעשרים משפחות יהודיות מהולנד ומ"אשכנז" בבטוויה (Batavia, היום ג'קרטה, Jakarta), בסורביה (Surabaya) ובסמרנג (Semarang), אך הוא מביע את דאגתו לעתידם, שכן אין הם מקיימים את מנהגי העם היהודי, ורבים מהם אף נישאים לנשים שאינן יהודיות. עוד טוען ספיר, כי לבקשתו שיגרה קהילת אמסטרדם רב למקום, וזה ניסה לארגן חיי קהילה בבאטוויה ובסמרנג, אולם הוא נפטר בטרם עת #1. באיים התיישבו גם יהודים מארצות-המזרח התיכון, בעיקר מבגדד ומבצרה (קבוצה זו של יהודים מכונה לעיתים "יהודי בגדאד"), אך נראה שמן הבחינה הדתית גם גל הגירה זה לא חולל שינוי משמעותי.

ב-1921 הגיע ליאווה שליח נוסף מארץ ישראל. הפעם היה זה השליח הציוני ישראל כהן. הוא אמד את מספר היהודים ביאווה באותה עת באלפיים, אך גם בדיווחיו נמצא תלונות על כך שלא מתקיימים חיי-קהילה בקרב היהודים, ורבים בקרבם נישואי-התערובת. עם זאת, אולי בסיוע השתדלותו של כהן, החלה במקום פעילות ציונית, ומ-1926 ועד 1939 יצא לאור בעיר פדנג (Padang) העיתון הציוני "ארץ ישראל" (בשפה ההולנדית) #2.

בשנות השלושים ובראשית שנות הארבעים של המאה העשרים המשיכה הקהילה להתרחב, בעיקר בשל הגירה של פליטים מאירופה הנאצית, שהתיישבו במחוזות השונים של הקולוניה ההולנדית, וערב הכיבוש היפני (ראשית 1942) חיו בקולוניה ההולנדית כ-3000 יהודים. מרביתם היו נתינים הולנדים או נתינים של מדינות אירופה אחרות ומקצתם היו "יהודי בגדאד".

זמן קצר לאחר השלמת הכיבוש היפני (מרץ 1942) נשלחו מרבית הנתינים האירופאים באינדונזיה למחנות מעצר – בתחילה אנשי הצבא, לאחר מכן הגברים הצעירים ולבסוף מרבית האוכלוסייה האירופית. בשלב זה התייחסו היפנים ליהודים כאירופים לכל דבר והיחס השלילי כלפיהם היה דומה ליחס שסבלו יתר האירופים. משום כך "יהודי בגדאד", שלא היו אירופים, לא הושמו במעצר וכך גם יהודים שהיו נתינים של מדינות אירופיות בנות ברית ליפן.

אולם בשנת 1943 נעצרו גם היהודים הבגדאדים יחד עם יהודים מגרמניה. רותם קובנר מסביר, ששינוי היחס נבע משילוב של מספר אלמנטים, בהם לחץ גרמני כבד על השלטונות היפנים לפגוע באוכלוסייה היהודית, נטיה אנטישמית בקרב האוכלוסיה המקומית ונטיות אנטישמיות בקרב יפנים מסוימים, ששירתו קודם לכן בכוחות הכיבוש היפניים במנצ'וריה, והושפעו מתעמולה אנטישמית. עם זאת, חשוב לציין, שבניגוד למה שהתרחש בגרמניה, שינוי זה לא היה חלק מאידיאולוגיה יפנית או ממדיניות רשמית של יפן #3.

עם תום המלחמה סבלו רבים מן היהודים גם ממתקפות של צעירים מקומיים, שפעלו באלימות קשה למען עצמאות אינדונזיה. לאור מוראות הכיבוש והפרעות עזבו מרבית היהודים את אינדונזיה במהלך שנות הארבעים והחמישים של המאה ה- 20, והיגרו לארצות אירופה השונות, לארה"ב ולאוסטרליה. מיעוטם הגיע לישראל.

בסוף שנות ה-2000 מוערכת האוכלוסייה היהודית באינדונזיה בעשרים בני אדם בלבד. רובם יושבים בבירה ג'קארטה ובעיר המסחר סורביה.

בישראל חיים בשנת 2010 כמה עשרות מיוצאי אינדונזיה, ורובם מאוגדים בעמותת "טמפו דולו" (Tempo Dulu) , אשר הוקמה על-ידי הגברת שושנה לרר (Suzy Lehrer) באמצע שנות ה-1990.

הערות:

#1 יעקב הלוי ספיר, אבן ספיר, חלק ב, (ליק – מגנצא: הוצאת חברת מקיצי נרדמים, 1866), עמודים קיז-קכח.

#2 Jeffrey Hadler, "Translations of Antisemitism: Jews, the Chinese, and Violence in Colonial and Post-Colonial Indonesia", Indonesia & the Malay World, 32:94 (November 2004):291-313.

#3 Rotem Kowner, "The Japanese Internment Of Jews In Wartime Indonesia And Its Causes", Indonesia & the Malay World, 38:112 (November 2010):349-371.

CEMETERY SURABAYA

בית הקברות. סוראבאייה, אינדונזיה, 1980. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי

Ark of the Law in the Synagogue

ארון הקודש בבית הכנסת בסוראבאייה, אינדונזיה, 1980. צילום: אילן שחר. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי.