הקהילה היהודית בוורנה, בולגריה | בית התפוצות

הקהילה היהודית בוורנה, בולגריה


מאת חיים גיוזלי
עברית: דנה פז פרינס

ורנה היא עיר הנמל הגדולה ביותר על חוף הים השחור של בולגריה. היא בנויה על יסודות המושבה היוונית אודסוס (Odessos), מן המאה ה-6 לפני ספירה. פרסים, תורכים, רומים וביזנטיים שלטו בה. במאה ה-6 לסה"נ נוסדה העיר ורנה על ידי שבטים סלאבים, והיא נקראת כך עד היום. במאה ה-8 הייתה תחת שלטון הממלכה הבולגרית, וב-1399 נכבשה על ידי העותומנים. ורנה היא אחת מארבע ערי המבצר של העותומנים באזור, והאחרות הן שומן, סיליסטרה ורוסצ'וק (רוסה). ב-1866 הונחה מסילת הברזל הראשונה בבולגריה, בין רוסצ'וק לוורנה, וכלכלת העיר התפתחה. ב-1880 מנתה אוכלוסיית ורנה כ-25,000 תושבים. ב-1965 חיו בה 180,000 תושבים, וב-1992 עלה מסרם ל-308,000 תושבים. ורנה היא העיר השלישית בגודלה בבולגריה. כלכלתה מבוססת בעיקר על הנמל, הובלה ימית ומסחר בינלאומי, מפעלי מתכת, עץ ושימורים, וכן על תיירות ונופש, ב"חופי הזהב" של העיר.

הקהילה היהודית

ראשית תולדות היהודים במקום בתחילת המאה ה-19. בתום השלטון העותומני, ב-1878, הייתה במקום קהילה ספרדית מאורגנת, וגם קהילה אשכנזית קטנה, מהבודדות בבולגריה. היהודים הראשונים בוורנה היו סוחרים ובעלי מלאכה. עם פיתוח התעשייה עבדו רבים כפועלים וכפקידים. כמה יהודים עסקו ביצוא. סיומו של השלטון העותומני בשנת 1878 הביא לעלייה מהירה במספר היהודים בעיר. מספרם גדל מ-255 בסוף שנות ה-70, ל-719 בשנת 1880, שהיוו 0.7 אחוזים מאוכלוסיית העיר. בשנת 1888 היה מספרם 760, בקרב אוכלוסייה של 25,000 נפש. מגמת הצמיחה נמשכה, ובשנת 1903 חיו בוורנה 1,308 יהודים, בשנת 1910 -1,706, ובשנת 1913 הגיע מסרם ל-1,615 יהודים, בתוך אוכלוסייה שמנתה 34,417 תושבים.

בימי המלחמה נגד סרביה (1885) השתתפה קהילת ורנה, יחד עם קהילות אחרות, במימון ציוד לצבא הבולגרי. גברים יהודים רבים התגייסו לצבא, וגם נשים, ששירתו כאחיות. בימי מלחמות הבלקן (1912 – 1913) גויסו 135 יהודים מוורנה לצבא הבולגרי. היהודים הוסיפו לשרת בצבא גם בימי מלחמת העולם הראשונה, וחלקם נהרג בקרבות. קרנות צדקה מבולגריה ומחוצה לה תמכו במשפחות המגויסים.

במפקד האוכלוסין של שנת 1926 נמנו בוורנה 1,806 יהודים, ובשנת 1934 היו בעיר 1,596 יהודים, והקהילה נהייתה לרביעית בגודלה בבולגריה. ערב מלחמת העולם השנייה, חיו בוורנה כ-2,000 יהודים, כולל פליטים מאזורים אחרים בבולגריה, ומארצות אחרות.

לקהילה היהודית בוורנה היו שני בתי כנסת, האחד ספרדי, הוקם בסוף המאה ה-19, ועל ידו היה מבנה לתפילות בוקר וערב, והשני, הקטן יותר, בית כנסת אשכנזי. על פי המודל העותומני, התפללה כל קהילה בבית כנסת משלה, ובוורנה, כבמקומות אחרים במזרח בולגריה, הן השלטונות הבולגריים והן המוסדות היהודיים התירו פעילותן של שתי קהילות נפרדות. בבעלות הקהילה הספרדית, בה היו חברים רוב יהודי העיר, היה גם בית העם ובו אולם אסיפות גדול, חברה קדישא, בית עלמין, וארגוני צדקה כגון "גמילות חסדים" ו"מלביש ערומים". בית העלמין היהודי הראשון היה על יד החוף. הוא פעל עד 1935, ואז הוחרם ובמקומו ניטע גן עירוני. בית עלמין חדש נפתח באותה שנה, וידוע כ"בית העלמין הישן". הקהילה הקימה בו קיר זיכרון שבו נחרטו שמותיהם של כמה מאות הנפטרים שנקברו בבית העלמין הקודם. הקיר קיים עד היום.

בראשית המאה ה-20 הוקמה בוורנה לשכת הסעד "עזרה", של תנועת בני ברית. עד 1933 הייתה "עזרה" מסונפת ללשכה באיסטנבול ומשנה זו – ללשכה שהוקמה בסופיה. באולם הסניף התקיימו אירועי חברה ותרבות. אחרי מלחמת העולם הראשונה קמה קואופרציה בולגרית, אשר פגעה במסחר היהודי בוורנה. יהודי בולגריה הקימו קואופרציות שתמכו בנפגעים. ב-1926, בעזרת הג'וינט והבנק "גאולה" בסופיה, הוקם קואופרטיב אשראי "אהבת אחים", במטרה לתמוך בסוחרים היהודים. באותה תקופה היו יותר ויותר בעלי מקצועות חופשיים יהודים.

בשנת 1880 פתחה חברת יק"א בית ספר יסודי במרכז העיר ושני מרכזים להכשרה מקצועית. כעבור זמן יסדה חברת "כל ישראל חברים" בתי ספר ומוסדות להכשרה מקצועית לבנים ולבנות. "כי"ח" לא הייתה מעוניינת שהחוגים הציונים בעיר ישתמשו בסניפיה, משום שפחדה מתגובה עוינת מצד השלטונות העותומניים כלפי מוסדותיה במקומות אחרים. בהמשך התפתחה מערכת חינוך יהודית בבעלות הקהילה שכללה גן ילדים, בית ספר יסודי ובשנות ה-20 של המאה ה-20 – גם חטיבת ביניים. ב-1920 למדו במערכת החינוך היהודית כ-80 אחוזים מילדי היהודים, 184 ילדים. ב-1927 ירד מספרם ל-125 ומגמת הירידה נמשכה, בעיקר בקרב האמידים – תופעה מוכרת גם בערים אחרות בבולגריה.

בראשית המאה ה-20 התחילה בוורנה פעילות ציונית. ב-1902 נוסד סניף של תנועת "מכבי", לימים אחד הסניפים הפעילים והותיקים בבולגריה, עם 20 חברים. בתוך שנה וחצי עלה מספרם ל-120. "מכבי" וורנה הכשיר מדריכים של סניפים אחרים. בקיץ 1910 התקיימה בעיר הועידה הציונית השביעית ובאותה הזדמנות קיימו נציגי "מכבי" מפגש, בו השתתפו לראשונה נציגים מבולגריה ומתורכיה.

הפעילות הציונית הואטה בימי מלחמת העולם הראשונה, והתחדשה ביתר שאת אחריה. הייתה אגודה ציונית שקיימה הרצאות בספרות בהיסטוריה יהודית ופרסמה ספרים בנושאים לאומיים. בסוף שנת 1914 השתתפו יהודים מוורנה בוועידה ארצית של אגודות דומות. ב-1919 השתתפו נציגים מוורנה בוועידה ארצית של "מכבי", לחידוש הפעילות שנפסקה במלחמת העולם הראשונה. ב-1925 הגיעו לוורנה מורים מארץ ישראל וסייעו בהקמת סניף של "הצופים", שבמרוצת הזמן נהיה לסניף של "השומר הצעיר". באותה תקופה נוסד גם סניף של המפלגה הרוויזיוניסטית, של ויצ"ו, של "פועלי ציון" ושל תנועת "העובד", לפועלים ובעלי מלאכה ששאפו לעלות לישראל. צעירים יהודים היו פעילים גם בשורות המפלגה הקומוניסטית המחתרתית. בשנים 1922-1927 יצא לאור בוורנה עיתון בשפה הלדינו בשם Il Judio ("היהודי").

יחסיה של קהילת ורנה עם קהילות יהודיות אחרות בבולגריה היו לעתים מתוחים. בשנת 1926 התנגדה הקהילה למדיניותה של ה"קונסיסטוריה" (ארגון הגג של יהדות בולגריה) בעניין מימון קורסים מקצועיים למורים לעברית. קהילת ורנה התלוננה בפני קהילות אחרות על ההתערבות בתקציב החינוך של הקהילה. כעבור ששה חודשים של משא ומתן, שלא צלח, החליטה הקונסיסטוריה להוציא את קהילת ורנה מן הארגון. רוב קהילות בולגריה קיבלו את ההחלטה מייד, כולל הקהילות הגדולות בסופיה ובפלובדיב. כעבור זמן קצר, הקהילה בוורנה ויתרה וקיבלה על עצמה את מדיניות הארגון. במשך שנות ה-20, אחת לשלוש שנים, התקיימו בכל קהילות בולגריה בחירות לועדי בתי-כנסת ולבתי ספר. בוורנה זכו הציונים לרוב עד סוף העשור. בבחירות 1929 ו-1932 זכו מתנגדי הציונות לרוב.

רוב היהודים בוורנה, כבמקומות אחרים בבולגריה, היו ממוצא ספרדי, אולם ורנה הייתה אחת מכמה ערים שבהן פעלה גם קהילה אשכנזית נפרדת. היהודים האשכנזים, שכונו "טודסקוס" ("גרמנים", בלדינו), התיישבו בעיר עוד לפני 1880. הקהילה נקראה "דויטשה איזראליטישה קולטוס גמיינדה ורנה" ("הקהילה היהודית הגרמנית הדתית של ורנה"), אף שרוב החברים היו מהגרים מרוסיה ומארצות מזרח אירופה אחרות. הקהילה האשכנזית התקיימה בנפרד עד אמצע המאה ה-20. בשנת 1920, הקונסיסטוריה החדשה שאפה לאחד את הקהילה הספרדית והאשכנזית בוורנה לקהילה אחת, משום שהקהילה האשכנזית הייתה דלה במספר חבריה ובמשאביה. תהליך המיזוג נמשך כעשרים שנים. ב-1926, משרד הפנים הבולגרי קבע כי בוורנה (וגם בסופיה וברוסה) יהיו היהודים האשכנזים רשאים להתפלל בבית כנסת משלהם. אולם הם לקחו חלק בפעילותם של היהודים הספרדים, בארגונים המקומיים כמו ויצ"ו, חברת העזרה "אהבת אחים", ו"מכבי". בשנת 1939, 23 יהודים אשכנזים מוורנה חתמו על עצומה שנשלחה לקונסיסטוריה ובה ביקשו להצטרף לקהילה הספרדית. באותה תקופה היו בקהילה האשכנזית 141 חברים, מתוכם 36 מהגרים, שרובם (25) היו ממוצא רוסי. רוב האשכנזים היו בעלי מלאכה: ספרים, אופים, צבעים, נפחים וכולי. היו גם שבעה סוחרים, וכמה בעלי מקצועות חפשיים. בתחילת שנת 1940, חדלה הקהילה האשכנזית בוורנה להתקיים כגוף נפרד וחבריה ונכסיה הצטרפו לקהילה הספרדית.

בתחילת המאה ה-20 התעוררה בבולגריה אנטישמיות. בוורנה הופיע העיתון "סטראנדז'ה", בעל נטייה אנטישמית חזקה. ב-1904 אירעו בוורנה ובכמה ערים אחרות התפרעויות נגד יהודים, שנבלמו במידת מה על ידי השלטונות. גם ב-1932 וב-1934 אירעו התנפלויות על בתי יהודים ועל בתי הכנסת שלהם.

תקופת השואה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, החליטה ממשלת בולגריה ביום 16 בספטמבר 1939, לגרש את כל היהודים בעלי אזרחות זרה שחיו בבולגריה. היו אז בבולגריה כ-4,000 יהודים כאלה, בעיקר מצ'כוסלובקיה, יוון, טורקיה, הונגריה וגרמניה. הם גורשו ליוון ולטורקיה, אולם ארצות אלה קלטו רק את אזרחיהן. האחרים הועברו לבסוף לוורנה במטרה להביאם אל הנמל, על מנת שיוכלו לעלות על אחת מספינות המעפילים לארץ ישראל. הקהילה של ורנה שיכנה את הפליטים במבני ציבור, וטיפלה בהם במשך שנה. באוקטובר 1940 נמצאו בוורנה כ-500 יהודים ללא אזרחות בולגרית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התקרבה בולגריה לגרמניה הנאצית. באוקטובר 1940 חוקקה הממשלה את "החוק להגנת האומה" ותקנותיו הוצאו אל הפועל בפברואר 1941. בעקבות חוק זה הפכו היהודים לאזרחים חסרי זכויות. הם חויבו לשאת סימן צהוב מפלה, בתיהם ועסקיהם סומנו, והם סולקו מן המוסדות להשכלה גבוהה.

בשנים 1939-1941, עברו בוורנה אלפי פליטים יהודים מארצות מזרח אירופה, בדרכם לארץ ישראל. ב-4 בדצמבר 1940 הפליגה הספינה "סלבדור" מוורנה לישראל, ועל סיפונה 326 מעפילים. אחרי עיכוב של כשבוע ימים באיסטנבול, המשיכה בדרכה לארץ ישראל, אולם ב-14 בדצמבר טבעה בים השיש מול חופה של העיירה הטורקית סיליברי, ו-213 נוסעים, ובהם 66 ילדים, נספו. בפברואר 1941 הגיעה לוורנה האוניה הרומנית "דוריאן 2", ועליה 160 פליטים מרומניה ומפולין. ב-28 בפברואר הצטרפו אליהם 170 יהודים מבולגריה. בו ביום נאלצה הספינה להפליג, בצו הצבא הבולגרי, ולהותיר מאחור 150 פליטים נוספים, בעיקר מיוגוסלביה, שהיו אמורים להצטרף למסע. למחרת, ב-1 במרץ 1941, נכנס הצבא הגרמני לבולגריה, ומנע את המשך מבצעי ההעפלה. יהודי בולגריה נלכדו בארצם ללא מוצא.

ב-25 באפריל 1941 נשלחו לוורנה כ-100 יהודים מיוגוסלביה, ויחד עם פליטים שכבר נמצאו שם, גורשו לכפר הסמוך איגנטיבו . הקבוצה מנתה 300 איש, הם שבו לבתיהם רק כעבור חודשים מספר, הודות למאמצי הקהילה היהודית ובעיקר נשיא הקהילה ז'אק (יעקב) טולדו. כמו בערים אחרות בבולגריה, גורשו יהודי ורנה מהעיר ב-17 ביוני 1943, לכפרי הסביבה. ניתנה להם התראה בת שלושה ימים, ונאסר עליהם לקחת עמם רכוש, פרט לציוד לכמה ימים. הם הורשו לשוב אל העיר רק לאחר שחרורה של בולגריה, בספטמבר 1944.

אחרי מלחמת העולם השנייה

על פי נתוני הקונסיסטוריה, בסתיו 1945 נמצאו בוורנה 1,223 יהודים. אחרי המלחמה התחדשה הפעילות הציונית. הכנס הרביעי של תנועת "החלוץ" התקיים בעיר. החל מ-1945 יצאו מנמל ורנה כמה אניות מעפילים. את יום ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל ציינו המוני יהודים בהפגנות ובעצרת עם.

בשנת 1948 חיו בעיר כ-2,200 יהודים, בתוך אוכלוסייה של כ-80,000 נפש. רובם עלו ארצה במסגרת העלייה ההמונית של יהודי בולגריה, בשנים 1948 -1950. בשנות השלטון הקומוניסטי, נעלמו למעשה החיים היהודים המאורגנים בעיר. הקונסיסטוריה נהייתה לארגון חינוכי ותרבותי בשם PCEOJ. בשנת 1990 הוקם במקומה ארגון "שלום", ארגון הגג של יהדות בולגריה.

בשנת 1991 חיו בוורנה כ-300 יהודים, רבים מהם נשואים ללא-יהודים. שני בתי הכנסת, הספרדי והאשכנזי, הולאמו. בית הכנסת הספרדי, שסביבו התגבשה הקהילה, שימש במשך שנים כזירת אגרוף. בית הכנסת האשכנזי שימש עד אמצע שנות ה-90 כמועדון ג'ודו. בשלהי שנות ה-90, עמדו שני בתי הכנסת נטושים, במצב מוזנח מאד. מבית העלמין היהודי הראשון נותרה רק מצבה אחת משנת 1878, אשר שמורה כעת במוזיאון העירוני. משנת 1973 נפסקה הקבורה בבית העלמין הישן, והיהודים קוברים את מתיהם בחלקה נפרדת בבית העלמין הכללי. ביוזמת "שלום", ובתמיכת ה"ג'וינט" האמריקני, נפתח בעיר בית ספר של יום א'. בתחילת שנות האלפיים חיים בוורנה כ-100 יהודים.

ביבליוגרפיה

יהדות בולגריה .מערכת ספר "יהדות בולגריה": א. רומנו, יוסף בן, נסים (בוקו) לוי. 1018 ע', איורים. ירושלים :חברת "אנציקלופדיה של גלויות", תשכ"ז – 1967

Gymnastics Committee of Maccabi

הוועדה להתעמלות ב"מכבי", ורנה, 1939. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי. באדיבותו של נסים ברוך, ישראל

Students of Maccabi Varna

סטודנטים חברי "מכבי", ורנה, 1939. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי. באדיבותו של נסים ברוך, ישראל

Dvora Drechler Maccabi

קבוצת "דבורה דרכלר" של מכבי בנשף חנוכה, ורנה, 1940. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי. באדיבות נסים ברוך, ישראל

Jewish refugees  varna

פליטים וילדיהם ב"בית העם", בדרך לארץ ישראל. ורנה, 1941. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי

cemetery. Varna

בית הקברות היהודי. ורנה, 1992. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי, באדיבות ארנסטו פיון, בולגריה

Passover Seder. Varna

סדר פסח ב"בית העם", ורנה, 1992. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי, באדיבות ארנסטו פיון, בולגריה