הקהילה היהודית בז'לכוב, פולין


פרסום המאמר מתאפשר הודות לעזרתם של קבוצת יוצאי ז'לכוב בישראל
מאת פיטר רייש
(המחבר הוא עיתונאי בגימלאות, מדריך בהתנדבות במוזיאון בית התפוצות)
עברית: אורית עוזיאל

ראשית הקהילה

העיירה ז'לכוב נמצאת במחוז מאזוביה של פולין, ומרוחקת מרחק שווה מוורשה ומלובלין. הכפר ז'לכוב נוסד כנראה במאה ה-14. בזכות האדמה הפורייה של האזור, התפתח והפך למרכז חשוב בשליטת הכנסייה והאצילים העשירים. העיירה נודעה במוצרי העור המעולים שיצרו בעלי מלאכה מקומיים. ב-1447 קיבלה מעמד של עיר והיתר לקיים ימי שוק פעמיים בשבוע ולארגן שני ירידים בשנה. במאה ה-15 נהייתה ז'לכוב למרכז מסחרי אזורי חשוב, בו התקיימו ימי שוק קבועים ואיכרים מכל האזור הביאו אליה את תוצרתם.

יהודים החלו להתיישב בז'לכוב במאה ה-17 לאחר שקיבלו היתר לכך מן האדונים הפיאודלים של האזור. נראה שנוכחותם התקבלה בברכה בזכות כישורי המסחר והפעילות הכלכלית שלהם. הם לא נפגעו בפרעות 1649-1648 ויהודים מערים אחרות באזור מצאו בעיירה מקלט. כמה בתי מרזח בעיירה היו בבעלות של יהודים, מה שהקל על פיתוח המסחר. בין היהודים לבין האיכרים המקומיים היה הסכם, שלפיו היהודים ינהלו עבור האיכרים את הקניה והמכירה של התוצרת.

החזן יהודה לייב, הידוע יותר בשם יהודה לייב ז'לכובר, נולד במקום במאה ה-17. הוא שימש כחזן בהמבורג ובאלטונה ובקהילות חשובות אחרות בגרמניה. הרב הראשון שכיהן בקהילה היה כנראה אישיות נחשבת, שכן חתימתו נמצאת בין חתימותיהם של רבני "ועד ארבע הארצות".

כ-1500 יהודים חיו בז'לכוב והם היו ככל הנראה הרוב בקרב האוכלוסייה הכללית. במהלך המאה ה-18 הוקם בית הכנסת הקבוע הראשון. את מקומו של הרב יהודה לייב ירש הרב לוי יצחק מברדיצ'ב (שנודע בקרב החסידים בשם הברדיצ'ב, על שם העיר שבה שירת לאחר שעזב את ז'לכוב), מחברו של הספר "קדושת לוי". הוא כיהן בתפקידו שתים-עשרה שנים. רבי לוי יצחק הביע בתחילה את הסתייגותו מרמתם המוסרית של יהודי העיירה, אבל נראה שהייתה לו השפעה חיובית על רבים שהלכו בדרכיו. יש עדות שבעיירה התקיימה חבורה של קוראי תהילים (תהילים-זוגן, ביידיש) ואיגוד של חייטים יהודים.

הפולמוס בעד ונגד החסידות לא פסח על ז'לכוב. הרב לוי היה מתומכי החסידות, אבל מכיוון שרבים מיהודי העיירה היו מהמתנגדים הוא נאלץ לעזוב. הוא עבר לפינסק ובשנת 1785 השתקע בברדיצ'ב. למרות זאת נודעה ז'לכוב כמרכז חסידי חשוב עד למאה ה-19.

המאה ה-19

במהלך המאה ה-19 כיהנו בעיירה הרב יעקב שמעון דויטש והרב יהושע אשר רבינוביץ, שני רבנים ידועים ומכובדים. רבי יהושע אשר רבינוביץ היה בנו של רבי יעקב יצחק רבינוביץ' המכונה "היהודי הקדוש", שהיה האדמו"ר הראשון של חסידות פשיסחה. ב-1885 התמנה הרב יצחק אליהו לרב הקהילה. אחריו בא הרב אליעזר לייב טריטסמן שנשאר בתפקיד עד שנת 1906, ואז נתמנה לרב בראדום ואחר כך בלודז'. מ-1908 עד 1941 רב העיירה היה רבי יצחק דוד הכהן פרז'ישר Ferzischer. בראשית המאה ה-19 יסד הרב יצחק שלמה גולדברג ישיבה בז'לכוב. כשנפטר ב-1872 ירש את מקומו בנו, הרב משה אליקום, שנפטר בשנת 1901. אחריו כיהן רבי יהושע דוד אשר. האדמו"ר האחרון של הישיבה היה הרב אברהם שלום גולדברג, אשר נספה בשואה. הרב שמעון אנגל ז'לכוב, יליד העיירה, היה ראש ישיבת לובלין, וגם הוא נספה בשואה.

בסוף המאה ה-19 חיו בז'לכוב 5,000 יהודים, שהיו כ- 70 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית במקום. באותן שנים שלטו היהודים בחיי הכלכלה של המקום. יהודי ז'לכוב מספרים שאחרי ההתקוממות הלאומית הפולנית בשנת 1863, אשר חלק מהיהודים תמכו בה, והסיפוח המוחלט של פולין לאימפריה הרוסית שבא בעקבותיה, הם חיו זמן מה בהרמוניה עם שכניהם הלא-יהודים ולא חשו כמעט בכלל באנטישמיות. באותן שנים החלו לקום ארגונים פוליטיים יהודיים בז'לכוב.

הכיבוש הרוסי הביא לעיירה פריחה כלכלית מכיוון שמספר גדול של חיילים הוצבו באזור והגדילו את הביקוש לסחורות ולשירותים. בנאים ובעלי מלאכה, חנויות של חייטים, חנויות מכולת, בתי מרזח וחנויות בדים נפתחו כדי לשרת את הצבא הרוסי. חברות בנייה הוקמו כדי לבנות את מחנות הצבא ואת המגורים. ז'לכוב התפרסמה כמקום בו החיילים הרוסים יכלו לקנות את מגפי העור הטובים ביותר שנעשו בידי הסנדלרים היהודים.

על אף כל זאת, לקראת סוף המאה ה- 19 התעצמו החשדנות והעויינות בין היהודים לבין לא-יהודים בעיר. התושבים הפולנים הקימו קואופרטיבים כדי להתחרות בסוחרים היהודים. בשנות ה-80 של המאה ה-19 פרצה שריפה גדולה שהחריבה את מרכז העיר. שריפה אחרת שפרצה ב-1910 גרמה לנזק גדול עוד יותר. בשני המקרים העיר השתקמה במהירות ואת בנייני העץ הישנים החליפו בנייני אבן מרשימים.

היהודים פתחו מספר בתי חרושת בעיר, בין היתר מפעל להפקת סוכר ואחר לייצור סודה לשתייה, שניהם שימשו את תושבי כל האזור. בנוסף היו היהודים בעלי נגריות ובתי מלאכה לעיבוד ברזל. היו גם בעלי בתי מלאכה קטנים לבגדים ומבשלת שיכר אחת.

במחצית הראשונה של המאה ה-20 החלה בז'לכוב פעילות ציונית. היהודים אספו תרומות לקק"ל ולמטרות ציוניות אחרות, הקימו סניף של "פועלי ציון" לצד סניף של התנועה הסוציאליסטית הלא-ציונית, "הבונד". הם קיימו שיעורי ערב בעברית ואף ניסו (נסיון שלא צלח) לפתוח ספרייה בקהילה היהודית. נערים למדו ב'חדר' ובתלמוד תורה וכמאה וחמישים נערות התחנכו בבית הספר המקומי, "בית יעקב". בית ספר יסודי לילדים יהודים נפתח קצת אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה. ב-1905 נפסקה הפעילות הפוליטית היהודית בלחץ השלטונות. למרות זאת, ב-1915 כבר היו קיימים בעיר סניפים של תנועת "המזרחי" ו"אגודת ישראל".

הפריחה הכלכלית בעיר הגיעה לקצה במהלך מלחמת העולם הראשונה (1914 – 1918). ז'לכוב הייתה אמנם רחוקה מקו החזית אבל עם תחילת הקרבות הגיעו אליה פליטים רבים מאזורים שונים. יהודים אחדים נחשדו בריגול למען גרמניה ונאסרו בידי הרוסים. אחרים עזבו את העיר ועברו להתגורר בגבולות רוסיה. ב-1915 כבש הצבא הגרמני את ז'לכוב. ב-1920, בזמן מלחמת רוסיה-פולין, הייתה העיר למשך תקופה קצרה תחת שלטון בולשביקי.

כשפולין זכתה לעצמאותה והצבא הרוסי עזב, החמיר המצב הכלכלי עוד יותר הן בקרב היהודים והן בקרב הפולנים והתחרות בין יהודים ללא-יהודים הפכה קשה הרבה יותר. אירעו יותר ויותר תקריות על רקע אנטישמי, בתכיפות גוברת. היהודים חזרו לעסוק במקצועות הקודמים. יהודים שחיו קודם לכן ברווחה נהיו עתה לעניים. כתוצאה מכך לא רק שמספר היהודים בעיר פסק לגדול אלא שיהודים רבים עזבו את המקום: יהודים היגרו לצרפת, לקוסטה ריקה, לארצות הברית וגם לארץ ישראל.

הג'וינט, וכן משפחותיהם של מי שהיגרו מהעיירה, סייעו ליהודים הנצרכים. ארגונים של עזרה ההדדית וסעד הוקמו לעזור למי שמצבם הכלכלי היה חמור. הוקמה חברה שנתנה הלוואות בריבית נמוכה לבעלי עסקים קטנים. ב-1931 הוקמה חברה להלוואה חופשית כד להעניק הלוואות ללא ריבית בכלל לעניים ביותר. חברי הקהילה הקימו גם אגודות של ביקור חולים ולינת צדק, כדי לחלק אוכל ומצרכים אחרים לעניים, במיוחד לקראת חג הפסח.

חיי התרבות המשיכו לפרוח גם בתקופת המחסור. קבוצות דתיות, חילוניות, ציוניות וסוציאליסטיות התחרו ביניהן על ליבם של חברי הקהילה. רוב ברור היה בעד הפעילות הציונית בפלשתינה. הציונים הכלליים, המזרחי ופועלי ציון המשיכו את פעילותם כמקודם. ב-1927 קם סניף של התנועה הרוויזיוניסטית. מיד אחריו צצו סניפים של "בית"ר", "החלוץ", "השומר הצעיר" ו"השומר הלאומי". תנועות נוער יהודיות הוקמו. ב-1930 הקימו צעירים דתיים-ציוניים את "צעירי מזרחי". בין התנועות הפוליטיות הלא-ציוניות בלט "הבונד" שמשך אליו חברים רבים מאוד. ל"בונד" היה ארגון תרבותי מצליח שנקרא "פורווערס". יהודים אחדים בז'לכוב היו קומוניסטים, למרות שהמפלגה הקומוניסטית הייתה מחוץ לחוק בפולין.

היהודים לקחו חלק גם בענייני העיר, וכ- 30 אחוזים מהמושבים במועצה היו בידי יהודים. בשנות ה-1930 החלה האנטישמיות להתגבר. סוחרים פולנים ארגנו חרם על עסקים יהודיים, וזריקת אבנים על בתי עסק ובנייני קהילה יהודים הפכה לעניין שבשגרה.

תקופת השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה (1939 – 1945) חיו בז'לכוב 5,800 יהודים ו-2,700 לא-יהודים. הגרמנים נכנסו לז'לכוב ב-12 בספטמבר 1939. הם והפולנים היכו והשפילו יהודים רבים, ואסרו רבים אחרים. הם שדדו ושרפו רכוש ובתים והציתו את בית הכנסת על היהודים שהתפללו בו. קבוצהשל חיילים פולנים שהסתתרו באזור חטפו את הרב פרזישר.

בנובמבר 1939 הנאצים הקימו את היודנראט ומיד אחר כך תבעו מכל היהודים לשלם כופר בסך 100,000 זלוטי. בחודשים שבאו אחר כך יותר מעשרת אלפים יהודים מהכפרים והעיירות הסמוכות הועברו לז'לכוב. כל היהודים חוייבו לענוד טלאי על בגדם החיצוני. הוקם משרד לגיוס עובדי כפייה. הנאצים אילצו יהודים לחפור תעלות ניקוז בעמק הסמוך.

ב-1940 החרימו הגרמנים את רכושם של יהודי ז'לכוב והכריחו אותם לשלם דמי שכירות על הזכות להתגורר בביתם שלהם. המקום הפך לגטו פתוח אליו נדחסו עוד ועוד יהודים מהאזור ואפילו מוורשה הרחוקה. הג'וינט סיפק אוכל ובגדים אבל זה לא הספיק למספר הגדול של היהודים שהיו במקום. כתוצאה מהרעב והתנאים הקשים פרצה ב-1941 מגיפת טיפוס. יהודים רבים המשיכו להיאחז בתקווה שלמרות התנאים הגרועים בגטו הם לא יישלחו בסופו של דבר למחנות ריכוז. אבל ב-30 בספטמבר 1942, בחג הסוכות, סגרו הגרמנים את הגטו. הם הוציאו להורג בירייה במקום 300 יהודים, ואת השאר שלחו אל מחנה המוות טרבלינקה, שם נספו כולם. בודדים הצליחו להימלט וחברו לקבוצות של פרטיזנים יהודים או יהודים ופולנים שלחמו נגד הצבא הגרמני עד סוף המלחמה. ב-28 בפברואר 1943 נתפשו כמה עשרות יהודים שהצליחו לשרוד את הגטו ואת הגירוש והוצאו להורג בעיר.

ביולי 1944 שיחרר הצבא האדום את ז'לכוב. מכל האוכלוסייה היהודית שחיה בז'לכוב לפני השואה, נותרו רק 50 יהודים. ב-10 ביולי 1944, קצת לפני השחרור, הוציאו הגרמנים להורג שלוש נשים יהודיות, ויחד עמן את ולדיסלב סוקול, פולני נוצרי מהכפר וילצ'יסקה Wilczyska, שהסתיר אותן. קודם לכן הסתיר סוקול את בני משפחות בורוכוביץ, ויינברג ושיפמן. ולדיסלב סוקול זכה לתואר חסיד אומות עולם. היהודים הבודדים מז'לכוב ששרדו את השואה חיים היום בישראל, ארה"ב, ברזיל וארגנטינה.

בז'לכוב נותרו רק סימנים בודדים לחיים היהודים התוססים שהתקיימו שם. היהודים נהגו בתחילה לקבור את מתיהם ברחבה שממול לבית הכנסת הישן, שהיה עשוי עץ. מנהג זה נמשך עד ראשית המאה ה-19 כשהרשויות דרשו, מסיבות סניטריות, שהיהודים יקימו בית קברות אחר מחוץ למרכז העיר. היום נותרו בבית הקברות החדש רק כ-100 אבני מצבה. כנראה שהגרמנים והמקומיים השתמשו בהם כבחומרי בנייה. אחרי המלחמה נקברו במקום שרידיהם של היהודים שהוצאו להורג בעיר.

אחד המנהגים שהיו מקובלים במקום הייתה האמונה שיהודי המקום ינצלו מסכנת מגיפה אם יערך בבית הקברות טקס חתונה. באותה הזדמנות נהגו גם לקבור חלקים מספרי קודש. מנהג החתונה והקבורה הזה נערך בפעם האחרונה בז'לכוב בתחילת שנת 1942, בתקווה שמגיפת הטיפוס שקטלה מאות תיפסק. חברי הקהילה הוליכו את בני הזוג לחופה בבית הקברות ואחרי הטקס הוגש כיבוד ונוגנה מוסיקה בבניין היודנראט שבגטו.

ז'לכוב היא עיר הולדתם של הסופרים יצחק מאיר ויסנברג (1938-1881) ויחיאל לרר (1943-1910) שמתארים אותה בכתביהם.

ביבליוגרפיה

ז'לכוב – פנחס קהילות – פולין, כרך VII, יד ושם, ירושלים, 1999, עמ' 203-199

יזכור-בוך פון דער יידישער קהילה. עורך וץ יסני. שיקגו, איגוד יוצאי ז'לכוב בשיקגו, 1953

Yisker-bukh fun der Zhelekhover yidisher kehile, Memorial book of the community of Zelechow, ed W. Yassni. Chicago, Former Residents of Zelechow in Chicago, 1953 – digitization of the original edition online at New York Public Library – Dorot Jewish Division

We remember Jewish Zelechow! – based on Zelechow – Pinkas Hakehilot – Encyclopaedia of Jewish Communities, Poland, Vol. VII, Yad Vashem, Jerusalem, 1999:199-203 – with additional material and images (in Hebrew)
Zelechow – Jewish Cemeteries in Poland (in Polish)

Photographs from Zelechow

Jewish Cemetery of Zelechow – Virtual Shtetl – Museum of the History of Polish Jews

Zvia Popovsky

צביה פופובסקי עם ילדיה. ז'לכוב, פולין, 1910 בקירוב. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר. באדיבות דבורה שמאי קורן

Wedding of Motl Rothfarb

חתונתם של הינדה-רחל פופובסקי ומוטל רוטפארב מז'לכוב. וארשה, פולין, 1925. מוטל רוטפרב היגר לאוסטרליה בשנת 1937 והיה שם פעיל בתנועה הציונית. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר. באדיבות דבורה שמאי קורן

Members of the Judenrat

חברי היודנראט, אנשי המשטרה היהודית ונכבדי הקהילה היהודית ז'לכוב, פולין 1940. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר. באדיבות דבורה שמאי קורן