הקהילה היהודית בזמושץ', פולין


חיים גיוזלי

ראשית תולדות העיירה

העיירה זמושץ' ((Zamosc שוכנת במחוז לובלין במזרח פולין, וידועה גם בשמות זמוסטיה או זמוץ'. זמושץ' נוסדה בסוף המאה ה- 16 על ידי המדינאי הפולני יאן זמויסקי (1542-1605), גנרל וקנצלר הכתר בתקופת מלכותו של סטפאן באטורי (1576-1587). ליאן זמויסקי, שרכש את השכלתו באיטליה, היה תפקיד מכריע בהכנסתם לפולין של רעיונות הומניסטיים, ואותם יישם במדיניותו הלאומית והמקומית. זמושץ', שכונתה לעתים "פדואה של המזרח", תוכננה על ידי האדריכל האיטלקי ברנרדו מורנדו (1540-1600) מפדואה, לפי עקרונות "העיר האידיאלית" של הרננסנס. היא נחשבת לדוגמה הטובה של עיר בנוייה בסגנון הרנסנס הפולני. בהתאם למדיניותו הנאורה ולגישתו הסובלנית, הזמין זמויסקי, פרט לפולנים, גם בני לאומים אחרים שלא היו קתולים להתיישב בעיירה, ביניהם ארמנים, יוונים, איטלקים, הונגרים, סקוטים ויהודים, וחיזק בכך את כלכלת העיר ותרבותה. בעידן שבו בארצות קתוליות אירופאיות אחרות רדפו יהודים ופרוטסטנטים, נהייתה זמושץ' למעין אי קטן של סובלנות.

ראשוני היהודים התיישבו בזמושץ' בשנת 1588, שמונה שנים לאחר ייסודה. היו אלה יהודים ספרדים מהאימפריה העות'מנית ומוונציה. הקהילה בזמושץ' הייתה הקהילה הספרדית הצפונית ביותר במזרח אירופה. הם קיבלו שוויון זכויות, ובין היתר פטור ממס למשך 25 שנים, והורשו לייסד קהילה משלהם, שאליה יקלטו רק יהודים ספרדים או פורטוגזים. הזכויות שהוענקו להם כללו זכות לבעלות על בתים, לבניית בית כנסת מלבנים, מקווה, ובית עלמין. מבחינה כלכלית היו רשאים לעסוק ברוב התחומים, חוץ מייצור נעליים, פרוונות וקדרות. הרובע היהודי היה באזור "שוק המלח" (Rynak Solny), "הרחוב היהודי" (Ul. Zydowska, כיום Ul. Zamenhofa), ורחוב ע"ש פרץ בימינו ((Ul. Pereca, בחלקו הצפון-מזרחי של מרכז העיר. בתחילת המאה ה- 19 התפתח בעיר אזור יהודי חדש, במתחם שבין סטארה בראמה לבובסקה לבין נובה אוסאדה.

בשנות ה- 20 של המאה ה- 17, בעקבות משבר כלכלי שנגרם מהצטברות חובות של חייבים פולנים, התפרקה הקהילה הספרדית המקורית. מתחילת המאה ה- 17 התחילו להתיישב בזמושץ' יהודים אשכנזים, אשר נמשכו אליה משום חשיבותה הכלכלית. זרם היהודים האשכנזים גבר בשנות ה- 40 של המאה ה- 17. רבים מהם היו פליטים שנמלטו מפרעות חמלניצקי במהלך המרד האוקראיני נגד השלטון הפולני. זמושץ' אמנם עמדה במצור שהטילו עליה אנשי חמלניצקי, אולם יהודים רבים מתו באותה תקופה מרעב וממחלות.

את מסיהם שילמו היהודים לפי מערכת מיסוי שנקבעה במחצית השנייה של המאה ה- 16 על ידי ה"סיים" (הפרלמנט הפולני) ונשארה בתוקף עד לתחילת המאה ה- 19. היו מסים לבעלי בתים מקומיים, לרשויות העיר, ומס יהודי קבוע לטובת המדינה. במאה ה- 17 היו בפולין מלחמות רבות, וסכומי המסים עלו. בסוף המאה היה המס גבוה פי עשרה מאשר במאה שקדמה לה. גם מעמדם המשפטי של היהודים הורע, כשנקבעו הגבלות חדשות על מגוריהם בעיירה. נאסר עליהם לקנות בתים בתחום חומות העיר, והיו כמה מקרים של זיוף והסתרה של בעלות על נכסים. בשנת 1765 חיו בזמושץ' ובסביבה כ- 1,905 יהודים.

market place in Zamosc

ככר השוק בזמושץ'. רישום מאת יוסף צמפלה, 1958, מתוך "אבנים קדושות", שרידי בתי כנסת בפולין, ת"א, הוצאת "דביר, 1959. בית התפוצות – המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות שמואל לוין, ישראל

היהודים הספרדים עסקו בכספים, ואילו המתיישבים האשכנזים פתחו עסקים קטנים. הם סחרו בעץ, בחיטה, ובבקר. היו גם בעלי מלאכה, בעיקר חייטים, מנעולנים, פחחים ונגרים. כמה יהודים חכרו חלקות אדמה ועסקו בייצור ומכירה של אלכוהול, באישור מיוחד שחודש ב- 1726 ע"י בעל האדמות מיכל ז'דיסלאב זמוייסקי על סמך כתב זכויות קודם שניתן להם כבר ב- 1631. היהודים הורשו לשחוט בקר, ולמכור בשר כשר ולא-כשר בדוכנים נפרדים, ללא התנגדות מצד גילדת הקצבים. בשנים האחרונות של ממלכת פולין העצמאית, בסוף המאה ה- 18, בעידודן של הרשויות הפולניות, עזבו 18 משפחות יהודיות את זמושץ' ועברו לכפרי הסביבה, לעסוק בחקלאות. התפתחותה של התעשייה בתחילת המאה ה- 19 הביאה לייסודם של מפעלים קטנים בבעלות יהודית, שהעסיקו פועלים יהודים. בשנים 1846-1847 היו בזמושץ' יקב, שלושה מפעלי-לבנים, שלוש טחנות קמח, מפעל סבון, ומנסרות אחדות.

בעקבות חלוקת פולין בסוף המאה ה- 18, עברה זמושץ' לשלטון אוסטרי (1772-1809), ואחר כך צורפה לדוכסות ורשה שקמה בעקבות מלחמות נפוליון, שבמהלכן נגרמו לעיר נזקים כבדים. ערב קונגרס וינה (1815), כבשו הרוסים את זמושץ' והסביבה, והיא נשארה חלק ממלכות פולין הקונגרסאית, תחת שלטון רוסי, עד למלחמת העולם הראשונה. השלטון הרוסי לא הצטיין בסובלנות כלפי התושבים היהודים. בשנת 1830 שקל מושל זמושץ' להגלות את הקהילה בשלמותה, כעונש על סירובה להתפקד במפקד אוכלוסין. בשנות ה- 30 של המאה ה- 19, הכניסה לעיר הייתה אסורה ליהודים למשך כמה שנים. ב- 1845 הוטל עליהם מס עבור הזכות ללבוש בגדים מסורתיים. במהלך ההתקוממויות הפולניות של 1830 ושל 1863, יהודים רבים מזמושץ' תמכו בפולנים. ב- 1870 הואשמו שמונה יהודים בשוד של בסיס צבאי רוסי מקומי. הם כמעט ונדונו למוות, אך שוחררו בהתערבותם של אישים יהודים, ושל ארגון "כל ישראל חברים" מצרפת. בשנת 1856 חיו בזמושץ' 2,490 יהודים. בשנת 1897 עלה מספרם ל- 7,034 (כ- 50 אחוזים מאוכלוסיית העיר), ובשנת 1909 כבר היה מספרם 9,000, כ- 63 אחוזים מאוכלוסיית העיר.

בסוף המאה ה- 16 נבנה בית הכנסת הראשון מעץ, ובאותה תקופה הוקם גם בית עלמין. בתחילת המאה ה- 17 נבנה בית כנסת בסגנון הרנסנס. סמכותה של הקהילה של זמושץ' חלה גם על קהילות קטנות בסביבה: לאשצ'וב, בילגוראי, פראמפול, קרסנוברוד, זולקייבקה, וויסוקי, ומודליבורשיצה. על פי החלוקה של ועד ארבע הארצות, בשנת 1677 השתייכה קהילת זמושץ' לאזור חלם-בעלז, ושלוש שנים אחר כך, נהייתה לקהילה נפרדת, שהוכרה רשמית בשנת 1730.

במאות ה- 17 וה- 18 נודעה זמושץ' ברבניה ומלומדיה. הרב הראשון בעיירה היה ר' שלמה, ואחריו כיהנו ברבנות שורה ארוכה של גדולים בתורה, ביניהם ר' אריה לייב (המאה ה- 17), מחבר "שאגת אריה", שעבר לטיקוצ'ין, ונסע כשליח לאימפריה העות'מנית לפגוש את משיח השקר שבתאי צבי; ר' יעקב יצחק הוכגלרטנר (1710-1771), מייסד וראש ישיבת חכמי זמושץ', ובנו וממשיכו ר' יוסף הוכגלרטנר (1740-1807), מחבר "חידושי מהרי" ו"משנת חכמים", ונכדו ר' יעקב יצחק הוכגלרטנר (1771-1825), מחבר "זיכרון יצחק". חלק מהרבנים אימצו את הקבלה, ביניהם ר' בעל שם הראשון, חתנו של ר' אורי ונכדו של ר' יואל בעל שם מזמושץ', ור' אברהם בר דוד, ר' דוד הכהן, ור' יהודה לייב אדל (נפטר 1805), מחבר "אפיקי יהודה". המחלוקת בין ר' יונתן אייבשוץ (1690/4-1764) לבין ר' יעקב אמדן (1697-1776) באמצע המאה ה- 18 לא פסחה על קהילת זמושץ'. ר' אברהם הכהן תמך ברב אמדן, אולם רוב הקהילה, כך עולה ממסמכי ועד ארבע הארצות, צידד ברב אייבשוץ. הרעיונות המשיחיים של תנועת השבתאות ושל תנועתו של יעקב פרנק אחריה, זכו בזמושץ' לתמיכה מועטה בלבד.

התנועה החסידית סחפה אחריה יותר מאמינים בקרב הקהילות בכפרי הסביבה, מאשר בזמושץ' עצמה. רק לקראת המאה ה- 19 גדל מספר החסידים בעיר, רובם היו חסידי בעלז וחסידי גור. בסוף המאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20 השפיעו רבנים בולטים על חיי הדת בעיר, ביניהם ר' משה יהושע השל וואהל, שנפטר ב- 1873, מחבר "בית משה" ודודו של הסופר י.ל. פרץ; ר' יוסף שלמה שבתאי הלוי הורוביץ (1861-1943), צאצא של יעקב יצחק "החוזה מלובלין" (1745 – 1815), כיהן ברבנות בזמושץ' בשנים 1889-1928; ור' מרדכי הלוי הורוביץ-שטרנפלד, רבה של הקהילה באזור החדש בעיר, שנרצח בספטמבר 1939 על ידי אנטישמים פולנים.

בשלהי המאה ה- 18, בהשפעת השלטון האוסטרי, חדרה לקהילת זמושץ' ההשכלה, ויהודים רבים קידמו בברכה את הרעיונות החדשים, ביניהם יוסף צדרבאום (אביו של אלכסנדר צדרבאום, עורך העתון העברי "המליץ"), והמלומד ואיש החינוך יעקב אייכנבאום (1796-1861), שהיו לראשי תנועת ההשכלה בעיר. ההשפעה האוסטרית הביאה גם לפתיחת בתי ספר יהודיים גרמניים. במאה ה- 19 הייתה בקרב הקהילה פעילות חינוכית ענפה. הילדים המשיכו ללכת ל"חדר" המסורתי, ולתלמוד תורה, וחלקם המשיכו לישיבות. בשנת 1886, האינטליגנציה המקומית הקימה בית ספר יהודי לבנים, בו למדו בין השאר גם רוסית ומתימטיקה. ילדים אחרים נשלחו לתיכון הממלכתי או לתיכונים פרטיים. לקראת סוף המאה ה- 19 חלה עלייה ניכרת במספר הסטודנטים היהודים במוסדות להשכלה גבוהה. מלבד חינוך, עסקה הקהילה גם בסיוע לנזקקים. במחצית השנייה של המאה ה- 19 נפתח בעיר "ביקור חולים", ושירותי הבריאות והרווחה התפתחו והתרחבו. בשנת 1911 נוסדה המרפאה "לינת צדק", לימים בית חולים ובו 24 מיטות.

הקהילה הפעילה מזנון כשר לחיילי חיל המצב הרוסי היהודים, בית אבות, וקרן עזרה הדדית שהעניקה הלוואות ללא ריבית לסוחרים ולבעלי מלאכה יהודים. בשנת 1872 נבנה במחוז נובה אוסאדה בית כנסת שני, שהורחב בשנים 1909-1913.

בעשורים האחרונים של המאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20 הלך וגבר הדיכוי הפוליטי מצד השלטון הצארי. הדבר גרם לעזיבתם של יהודים רבים, בעיקר לארצות הברית, ולהעמקתם מעורבותם ופעילותם הפוליטית של היהודים שנותרו בעיר. יהודים רבים הצטרפו לסניף ה"בונד" (מפלגה יהודית סוציאליסטית) המקומי, שנפתח ב- 1903, ולמפלגה הציונית הסוציאליסטית "פועלי ציון". המהפכה הרוסית של 1905 זכתה לתמיכתם של פועלים יהודים בעיר, שדרשו שיפור בתנאי העבודה. במסגרת דיכוי המהפכה נעצרו רבים, ורבים הוגלו לסיביר.

בתחילת מלחמת העולם הראשונה, בספטמבר 1914, נכבשה זמושץ' לזמן קצר על ידי הצבא האוסטרו-הונגרי. כששב לשם הצבא הרוסי, הואשמו היהודים בתמיכה באוסטרים, ו- 11 יהודים הוצאו להורג. בשנת 1915 נכנס הצבא האוסטרו-הונגרי בשנית, ושלט בזמושץ' עד לסוף המלחמה. תושבים רבים עזבו את העיר בגלל הקרבות, ואחרים מתו ממגיפת טיפוס, שפרצה בשנת 1916.

בין שתי מלחמות העולם

מסוף מלחמת העולם הראשונה (1918) הייתה זמושץ' חלק מהרפובליקה הפולנית. בין שתי מלחמות העולם, למרות עזיבה גוברת, בעיקר של הצעירים, חלה בכל זאת עלייה משמעותית במספר היהודים. בשנת 1921 חיו בזמושץ' 9,383 יהודים. ערב מלחמת העולם השנייה עלה מספרם ל- 12,000 בקירוב, כ- 45 אחוזים מכלל האוכלוסייה בעיר.

למלחמת העולם הראשונה ולמלחמה בין פולין לבין רוסיה הסובייטית היו השלכות חמורות על יהודי זמושץ'. הפעילות הכלכלית החלה לשוב למסלולה רק בשנות ה- 20 המוקדמות, אך אז הואטה שוב, ורמת החיים ירדה, בשל השפל הכלכלי הגדול בפולין, ובשל המדיניות האנטי יהודית של הממשלה. יהודים רבים קיבלו סיוע מהקהילה באמצעות קרן חיסכון שסובסדה על ידי ה"ג'וינט". רובם היו שכירים בבתי עסק קטנים, או פועלי תעשייה (שהייתה עדיין בחיתוליה) שסיפקה את צרכי האזור הכפרי. היו איגודים מסחריים יהודים שהגנו על אופים, סוחרים, עובדי עץ ותחבורה, וכן אגודת סוחרים, ואיגוד של בעלי מלאכה דתיים, שנוסדו בתחילת שנות ה- 30 של המאה ה- 20.

הפעילות הציונית בזמושץ' התחזקה בתקופת הכיבוש האוסטרי בימי מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1916 נפתח סניף של תנועת "מזרחי". שנה אחר כך התקיימה בעיר ועידה ציונית, בה השתתפו צירים מעיירות האזור. התנועה הציונית התחזקה בשנות ה- 20 וכמעט לכל המפלגות הציוניות היו תומכים בעיר. תנועות הנוער הציוניות כללו את "צעירי מזרחי" (1918), "השומר הצעיר" (1919), "דרור" (1929), "בית"ר" (1929), "הנוער הציוני" (1929), ו"גורדוניה" (1931). חוות הכשרה לחלוצים של תנועת "החלוץ" פעלה ב"אביגדוריה", על קרקע בבעלותו של אביגדור אילנדר. חברי התנועה הרביזיוניסטית היו פעילים ב"ברית החייל", ואילו חברי התנועה  הדתית – ב"ברית ישורון". כמה יהודים עלו לארץ ישראל בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. התנועות הציוניות תמכו במועדוני הספורט היהודיים "מכבי" (מ- 1912), "נורדיה" (1932) ו"הפועל".

המפלגות הציוניות שפעלו בזמושץ' היו "הציונים הכלליים", "ציונים סוציאליסטים", "פועלי ציון", "מזרחי", והמפלגה הרביזיוניסטית. לציונים שהונהגו על ידי הסוציאליסטים היה רוב מוחץ בבחירות האחרונות, שהתקיימו לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. בנוסף פעלו בעיר גם המפלגות "אגודת ישראל" החרדית, ה"בונד" – אשר היא ותנועת הנוער שלה "צוקונפט" (עתיד) שלטו באיגודי המסחר בעיר –  וגם קבוצה קטנה של קומוניסטים (שהייתה למעשה מחוץ לחוק). לכל המפלגות היו נציגים בועד הקהילה, הגוף האדמינסיטרטיבי של יהודי זמושץ'. הקהילה סייעה רבות משפחות נזקקות, בייחוד בשנות המשבר הכלכלי, והיה לה גם בית יתומים, בית חולים, וסניף של ארגון הבריאות "טא"ז".

בקרב חברי מועצת העיר זמושץ' היו גם יהודים. ב- 1928 מחצית מחברי המועצה (שהיו בה 24 מושבים) היו יהודים, אך ב- 1929 ירד מספרם לששה, ולא השתנה עד ל- 1939, שאז נערכו הבחירות האחרונות. היחס כלפי היהודים הורע בשנות ה- 1930, בגלל אנטישמיות גוברת בפולין כולה. בזמושץ' בא הדבר לידי ביטוי בחרמות על עסקים יהודיים ובהתקפות אלימות כנגד יהודים ורכושם.

בשנת 1916 פתחה תנועה המזרחי את בית הספר העברי המודרני הראשון בזמושץ', שהיה שייך לרשת "יבנה". הוא פעל עד שנת 1923. בין שתי המלחמות התרחב החינוך היהודי, נפתחו גני ילדים ובתי ספר יסודיים, ביניהם "קדימה" (1918), שהצטרף לרשת "תרבות" מ- 1936. התיכון היהודי נפתח ב- 1927 כמוסד ממלכתי. שפת הלימוד הייתה פולנית. היה גם בית ספר יסודי ביידיש, על שם י.ל. פרץ.

Zamosc, 1923

הצגה של תלמידי ביה"ס התיכון היהודי. זמושץ', 1923. בית התפוצות – המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר. באדיבות אסתר הרינג, ישראל

Kibbutz Tel Hai ZAMOSC

חברי קיבוץ תל חי, זמושץ', 20 ביולי 1934. בית התפוצות – המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר. באדיבות אסתר הרינג, ישראל

לחיי התרבות בקהילה תרמו מספר ספריות, הוותיקה שבהן ספריית "י.ל. פרץ", שנפתחה כבר ב- 1912, והיו בה בעיקר ספרים ביידיש, וקהל מבקרים מקרב חברי ה"בונד". הספרייה ידעה הרבה תהפוכות: כ- 5,000 ספרים נהרסו כשהמשטרה הפולנית פשטה על הבניין של הספריה בשנת 1923. פעילותה התחדשה ב – 1926, אך ב- 1931 נסגרה על ידי השלטונות, באשמת מתן חסות לפעילות קומוניסטית. ב- 1932 נפתחה מחדש, ופעלה עד לשואה. ספריית "דוד פרישמן" נפתחה ב- 1922 ושימשה כמרכז תרבות לנוער הציוני בעיר. בספריית "סולומון אטינגר" היו ספרים ביידיש, בפולנית וברוסית, ואיגודי המסחר הפעילו ספרייה קטנה משלהם. הספריות היו מקום מפגש לחוגי ספרות, לועידות, לתיאטרון חובבים, ולתזמורת. כתב העת היידי של "פועלי ציון" "זאמושטישער שטימע", ("קול זמושץ'") יצא לאור בשנים 1928-1939. כתב העת "זאמושטישער ווארט" ("דבר זמושץ'"), של אגודת ישראל יצא לאור משנת 1930, והיו גם שני כתבי עת בנושאי דת: "הבאר" – משנת 1923, ו"אונזער גייסט" ("רוחנו").

תקופת השואה

הצבא הגרמני כבש את זמושץ' ב- 14 בספטמבר 1939. מאות יהודים נהרגו מהפצצות האוויר הכבדות של הגרמנים, הן מקרב יהודי העיר, והן מקרב הפליטים הרבים ממערב פולין. הגרמנים הכובשים, ביחד עם אנטישמים מקומיים, ניצלו את ההזדמנות לביזה ולרצח של יהודים. בסוף ספטמבר 1939, נכבשה זמושץ' למשך שבועיים על ידי הצבא הסובייטי. כאשר נסוגו הרוסים, כ- 5,000 יהודים עזבו את זמושץ' לברית המועצות. באוקטובר 1939, הקימו הגרמנים "יודנראט", הכריחו את היהודים לשלם "תרומה" של 100,000 זלוטי, ולהקצות בכל יום 250 יהודים לעבודת פרך. מכסה זו גדלה בהמשך ל- 500 ול- 600 איש. לפי מפקד שערך היודנראט, היו בזמושץ' באותה עת 4,984 יהודים. בדצמבר 1939 יישבו הגרמנים בזמושץ' 500 יהודים מלודז', מקאלו ומוולוצלאבק. היודנראט שיכן את הפליטים בבתי היהודים שנמלטו לברית המועצות. כעבור זמן קצר רצחו הגרמנים 150 זקנים וילדים מבין הפליטים. ב- 1940 גברו הרדיפות. היהודים נאלצו ללבוש סרט-זרוע ובו מגן דוד צהוב, תנועתם, עיסוקיהם ואספקת המזון הוגבלו. מספר עובדי הכפייה גדל ומאות נשלחו מין העיר, לאזור לובלין. ב- 1941 נשלחו 1,500-2,000 יהודים למחנה עבודה חדש באיזביצה הסמוכה. עד 1 במאי 1941 נאלצו כל היהודים בזמושץ', כ- 7,000 במספר, לעבור לגטו פתוח באזור החדש של העיר, סביב רחוב הרוביישובסקה. משרד היודנראט שכן בבניין בית הכנסת באזור החדש. בחורף 1941-1942 פרצה בגטו מגיפת טיפוס קשה. הגירוש הגדול הראשון אירע ב- 11 באפריל 1942, בערב פסח. כל היהודים רוכזו בכיכר השוק ונורו. 89 נהרגו מייד, ו- 150 נורו על ידי הגרמנים בדרך אל תחנת הרכבת. כ- 3,000 יהודים גורשו מייד, אל מחנה המוות בלזץ. בגטו נותרו 2,000 יהודים, ואליהם הצטרפו ב- 20 באפריל 1942 2,100 מגורשים יהודים מצ'כוסלובקיה ומגרמניה. הגירוש שני אירע ב- 27 במאי, ובו נשלחו כ- 2,100 יהודים לבלזץ ונרצחו שם. במהלך קיץ 1942 נשלחו למחנות מוות, בכמה גירושים קטנים יותר, כמעט אלף יהודים. הגירוש הגדול השלישי אירע ב- 16 באוקטובר 1942. שוב ריכזו את היהודים בכיכר השוק, ונלקחו לאיזביצה, ומשם לבלזץ ולסוביבור, שם נספו. כמה מאות יהודים שהסתתרו במחבואים שהכינו מראש, התגלו ונעצרו בעזרת מכבי האש הפולנים. הם הוחזקו שמונה ימים ללא מזון ושתייה, ומי ששרד, הוצא להורג בבית העלמין היהודי. עד מרץ 1943 נרצחו כל היהודים שנותרו בגטו של זמושץ'. במאי 1943 נשלחו אלף היהודים האחרונים ממחנות מוות ליד בלזץ אל מחנה מאידנק, ונספו שם. בכל אותה תקופה, נמלטו מאות יהודים ליערות וחלקם הצטרפו לפרטיזנים סובייטים או מקומיים שפעלו ביערות פולסיה.

zamosc

יהודים ברחוב בזמושץ', מאי 1941. צלם: מקס קינרסברג. בית התפוצות – המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אוסף האנוס

Lamp at the Dawna synagogue in ZamoscPhoto S Zajczyk zamosc

אחרי מלחמת העולם השנייה

זמושץ' שוחררה על ידי הצבא האדום. אחרי השיחרור, חזרו לעיר 12 הניצולים הראשונים. בהמשך הגיעו עוד 300 יהודים, שחזרו מברית המועצות. קבלת הפנים שזכו לה מצד האוכלוסייה הפולנית הייתה עויינת. בשנת 1945 נרצחו שני יהודים על ידי אנטישמים. רוב היהודים עזבו את זמושץ' לאחר זמן מה, ובשנת 1947 נותרו בעיר רק 5 יהודים.

בית הכנסת "דאוונה" נפגע קשות במלחמה, ושוחזר אחריה ובשנת 1958 הוסב המבנה לשמש כספרייה ציבורית. בשנות ה- 1960 ערכו שיפוץ נוסף, בתחילת שנות האלפיים היו תכניות לפנות את הספרייה ולשפץ את המבנה ההיסטורי. ברחוב גמינה 32 יש מבנה של בית כנסת החדש,  אשר שימש כגן ילדים בשנת 1948. על אתר בית העלמין היהודי העתיק מהמאה ה- 17 שוכן כעת מבנה ציבור. בבית העלמין ברחוב פרוסטה הוקמה בשנת 1950 אנדרטת זיכרון לזכר קורבנות השואה היהודים בעיר. האנדרטה נעשתה משברי מצבות, ועליה הכתובת "לא תרצח".

ביבליוגרפיה:

BARANOWSCY, Zofia. Dzielnica zydowska i synagoga w Zamosciu (The Jewish quarter and synagogue in Zamosc). Biuletyn Zydowskiego Instytutu Historycznego, 63(1967):39-56

GOLDBERG, Jacob (Ed.). Jewish privileges in the Polish commonwealth: charters of rights granted to Jewish communities in Poland-Lithuania in the sixteenth to eighteenth centuries critical edition of original Latin and Polish documents with English introductions and notes. Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities, 1985

MORGENSZTERN, Janina. Operacje kredytowe Zydow w Zamosciu w XVII w. (Credit operations of Zamosc Jews in the 17th century). Biuletyn Zydowskiego Instytutu Historycznego, 64 (1967):3-32

MORGENSZTERN, Janina. Indebtement of Jewish communities in the Zamosc estate in tail in the second half of the 17th century. Biuletyn Zydowskiego Instytutu Historycznego, 73(1970):47-65

MORGENSZTERN, Janina. The inventory of the property of the Zamosc merchant Lejba Jozefowicz (1675). Biuletyn Zydowskiego Instytutu Historycznego, 70(1969):51-72

MORGENSZTERN, Janina. Taxes paid by the Zamosc fee tail Jews in the 16th and 17th centuries. Biuletyn Zydowskiego Instytutu Historycznego, 71-72(1969):9-38

SAWA, B. Contribution to the legal status of Zamosc Jews in the 16th-18th centuries. Biuletyn Zydowskiego Instytutu Historycznego, 99(1976):27-40

SOWINSKA, Gertruda. Udzial Zydow w zyciu kulturalnym Zamoscia w latach 1867-1914 (Jewish participation in the cultural life of Zamosc in 1867 to 1914). Biuletyn Zydowskiego Instytutu Historycznego, 150(1989):25-34

SZYSZKA, Bogdan. A contribution to the history of the Jewish educational system in Zamosc in the interwar period. Biuletyn Zydowskiego Instytutu Historycznego, 112(1979):79-85 (in Polish)

TAMARI, Moshe (Ed.). Zamosc be-geona ubeshibra. Tel Aviv: Vaad Oley Zamosc b'Israel, 713 (1952/3)

URBAN, Robert. Biblioteki zydowskie w Zamosciu (Jewish libraries in Zamosc). Kwartalnik Historii Zydow 198 (2001):210-222

WEIN, Abraham et al. (Eds.). Pinkas Kehilat. Poland, Vol. VII. Jerusalem: Yad VaShem, 1999:203-212

קישורים

“Zamosc” – English translation by Morris Gradel of the entry Zamosc from the Encyclopedia of Jewish Communities in Poland, Volume VII: 203-212

http://www.jewishgen.org/yizkor/pinkas_poland/pol7_00203.html

Zamosc – Simon Wiesenthal Center Multimedia Learning Center Online

http://motlc.wiesenthal.com/pages/t086/t08685.html

אישים מקהילת זמושץ'


  • ד"ר פיליפ לובסלקי (1778-1879), רופא ומנתח, רופא צבאי בלגיון הפולני של הגנרל יאן הנריק דומברובסקי (1755-1818) בצרפת, ובצבא הצרפתי בימי מלחמות נפוליון, בעל האיתור הצרפתי Legion d'Honneur. עד שנת 1826 היה לובלסקי רופא ראשי בבית החולים הצבאי בזמושץ', ואז עבר לוורשה.
  • אריה לב קינדרפרוינד (1798-1873), איש רוח. יליד זמושץ', חי רוב חייו בגליציה, בעוני רב. מחבר "שירים שונים" (1834), מאמר בלטינית על עליונות הלשון העברית, מאמר אפולוגטי על יהדות, ויצירות נוספות.
  • יעקב בן זאב (וולף) קרנץ (1741-1804), "המגיד מדובנו", חי ופעל גם בזמושץ'.
  • אלכסנדר צדרבאום (שם עט "ארז", שהוא תרגום של צדרבאום) (1816-1893), חלוץ בעיתונות העברית, יליד זמושץ', עבר לאודסה בשנת 1840, שם הוציא לאור את עיתון "המליץ", השבועון העברי הראשון ברוסיה (1860), אחר עבר לסנט. פטרסבורג. צדרבאום היה תומך נלהב של תנועת "חיבת ציון".
  • יצחק לייבוש פרץ (1852-1915), סופר יידי, אחד משלושת המחברים הבולטים בספרות היידית המודרנית.
  • רוזה לוקסמבורג (1871-1919), מהפכנית, ילידת בזמושץ'.
  • מרדכי שטריגלר (1921-1998), סופר יידי, עורך "פארווערטס" (1987-1998),  הוסמך לרבנות ב- 1937. אחרי השואה החל לכתוב ספרות יפה. בין כתביו, סדרה בת ששה כרכים על השואה, בשם "אויסגעברנטע ליכט" ("נרות שאכלו"), ו"געארעמט מיטן ווינט", רומן היסטורי על החיים היהודיים בפולין במאות ה- 17 וה- 18. בשנת 1978 הוענק לו פרס איציק מאנגר לספרות יידיש.

לרכישה:


poland heb