שפות האתר
שפות נוספות

הקהילה היהודית בטורנו סוורין, רומניה


מאת חיים גיוזלי

2001

עברית: דנה פז פרינס

העיירה טורנו-סוורין, שנקראת כיום דרובטה טורנו-סוורין, פרחה בעשורים האחרונים של המאה, ובתחילת המאה ה-20. ב-1899 חיו בטורנו-סוורין 899 יהודים, שהיוו כמעט 5 אחוזים מאוכלוסיית העיירה. האוכלוסייה הכללית הייתה מורכבת ממגוון של לאומים, תכונה אופיינית לערי הנמל של הדנובה באותה תקופה. היהודים היו הקבוצה האתנית הרביעית בגודלה, אחרי הרומנים, הגרמנים והסרבים. בעיירה היו גם קהילות של יוונים, ארמנים, בולגרים וטורקים.

בשל מיקומה על הנהר דנובה קרוב לגבולות רומניה עם אוסטרו-הונגריה ועם סרביה, ידעה טורנו-סוורין במאה ה-19 צמיחה כלכלית, שמשכה אליה יהודים רבים. על פי מסורות מקומיות, ההתיישבות היהודית במקום החלה בסוף המאה ה-18, כאשר הרסו חייליו של המורד הטורקי פאזוואנוגלו את האזור. אולם רק בשנות ה-30 של המאה ה-19, אחרי חורבנה של בירת המחוז הקודמת, קארנטי, במלחמת 1828-1829 בין רוסיה לאימפריה העות'מאנית, החלו יהודים לשבת בטורנו-סוורין ישיבה של קבע. בנוסף לפליטים יהודים מקארנטי, הגיעו לטורנו-סוורין גם יהודים ספרדים מקהילות הבלקן, בעיקר מווידין ומניקופול בבולגריה, וגם יהודים אשכנזים מהונגריה וממזרח רומניה. בסוף המאה ה-19, כשני שלישים מיהודי טורנו-סוורין היו ספרדים דוברי לדינו, ושליש אשכנזים. כל עדה הקימה קהילה משלה, וכך נהייתה טורנו-סוורין לצומת בו נפגשו קבוצות יהודיות כה שונות זו מזו: ספרדים מהאימפריה העות'מאנית, אשכנזים מתרבות היידיש של מזרח אירופה, ואשכנזים יוצאי מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, אשר הביאו עמם גישה יהודית ליברלית, שהייתה אופיינית ליהודי מרכז אירופה שלהי המאה ה-19.

רוב היהודים התפרנסו ממסחר, בעיקר בדגנים. היו גם בעלי מלאכות זעירות. בשנת 1910 חיו בטורנו-סוורין 172 סוחרים יהודים, 3 חייטים, נגר אחד ועשרה בעלי מלאכה אחרים.

לא פעם היו היחסים בין הספרדים לאשכנזים מתוחים. כל עדה קיימה מוסדות וארגונים נפרדים. היו בתי כנסת נפרדים, בתי עלמין, וחברות קבורה. ה"חברה קדישא" של הספרדים נקראה רחיצה גדולה. בשנת 1871 פתחה הקהילה הספרדית בית-ספר יהודי. 7 שנים אחרי פתיחתו למדו בו 58 תלמידים. בשנת 1910 גדל מספרם ל-170. בית-הספר נהנה מיוקרה רבה בעיירה, וגם תלמידים לא יהודים למדו בו. הוא נסגר בימי מלחמת העולם הראשונה. הקהילה האשכנזית פתחה בית-ספר משלה ב-1878, ובו למדו 45 תלמידים ותלמידות. הוא נסגר כעבור זמן קצר, ומאז נהגו האשכנזים לשלוח את ילדיהם אל בית-הספר הקתולי או הגרמני-פרוטסטנטי שהיו בעיירה.

פעילות ציונית

בעשורים האחרונים של המאה ה-19 תמכו רבים מאד מקרב הקהילה היהודית בתנועת שיבת ציון. אחד הפעילים הנלהבים ביותר של התנועה היה הרב הספרדי א. קריספין, שנודע כעורך כתב העת El Luzera de la Pasiensia (1885-1887), הירחון היחיד בלדינו ברומניה, אשר הפיץ וטיפח את רעיון יישוב ארץ ישראל ברומניה. ב-1894 פרסם הרב קריספין גם ירחון בעברית בשם "הר סיני". לקהילה הספרדית בטורנו-סוורין היה תפקיד חשוב בקידום הציונות בקרב יהודי צפון בולגריה וסרביה שעמם היו לה קשרים קרובים.

בין מנהיגי הקהילה ראוי לציין במיוחד גם את הרב מ. שוורץ, יליד הונגריה, שכיהן כרב הקהילה האשכנזית בשנים 1911-1920. הרב שוורץ היה ציוני פעיל, ובהשפעתו נמשכו בני נוער רבים לאידיאלים הציוניים. הוא עלה לארץ ישראל ב-1920, ונפטר בה ב-1955. את מקומו בראש התנועה הציונית בעיירה תפס מ. כלב, חזן הקהילה הספרדית ומחברו של ספר תפילות בלדינו, מיוחד לנשים, בשם תחינות רחל, שפורסם ב-1915.

אחרי מלחמת העולם הראשונה הצטמצם מספרם של היהודים בטורנו-סוורין. בשנת 1925 היו בעיירה 640 יהודים. ב-1930 ירד מספרם ל-446, כשני אחוזים מאוכלוסיית העיירה.

ב-1928 הצטרפה הקהילה הספרדית לאיגוד הקהילות הספרדיות ברומניה שנוסד זמן קצר קודם לכן. ב-1925 נוסדה אגודה ציונית לנוער, וכעבור שנתיים נהייתה לסניף של "השומר הצעיר". כמו במקומות אחרים, התנועה הציונית ליכדה סביבה יהודים משתי העדות, ספרדים ואשכנזים.

המחצית הראשונה של המאה ה-20

אחרי מלחמת העולם הראשונה הצטמצם מספרם של היהודים בטורנו-סוורין. בשנת 1925 היו בעיירה 640 יהודים. ב-1930 ירד מספרם ל-446, כשני אחוזים מאוכלוסיית העיירה.

ב-1928 הצטרפה הקהילה הספרדית לאיגוד הקהילות הספרדיות ברומניה שנוסד זמן קצר קודם לכן. ב-1925 נוסדה אגודה ציונית לנוער, וכעבור שנתיים נהייתה לסניף של "השומר הצעיר". כמו במקומות אחרים, התנועה הציונית ליכדה סביבה יהודים משתי העדות, ספרדים ואשכנזים.

בין שתי מלחמות העולם התגברה האנטישמיות באופן משמעותי. ההסתה וההשמצה נגד היהודים הגיעו לשיאן ב-1925, במהלך משפטו של קורנליו קודראנו, לימים מנהיג "משמר הברזל", התנועה הפשיסטית הרומנית. המשפט הועבר לטורנו-סוורין על ידי הממשלה הרומנית מתוך כוונה להרגיע התפרעויות של קיצונים ימניים במקומות אחרים. אך תומכיו של קודראנו באו בעקבותיו לטורנו-סוורין והחלו להתסיס את האוכלוסייה המקומית כנגד היהודים. ב-1940 תפסו אנשי "משמר הברזל" את השלטון ברומניה, ורדיפת היהודים נעשתה גלויה ותכופה יותר, כולל חרם על חנויות ועסקים של יהודים. בימי המרד של "משמר הברזל" בינואר 1941 נבזזו חנויות יהודיות רבות על ידי פשיסטים. כמה גרמנים מקומיים סייעו בידם. יהודים אחדים מטורנו-סוורין, שהיו בעלי אזרחות יוגוסלבית, וביניהם החזן מ. כלב, גורשו ליוגוסלביה, שם נספו בידי הנאצים. בשנים 1941-1944 נמנע השלטון המקומי מליישם חלק מן הצעדים האנטי-יהודיים שנקט הממשל המרכזי הרומני. הפקודה על ענידת טלאי צהוב, לדוגמא, לא קוימה. ב-1944, לאחר שתכפו תקיפות האוויר של בנות הברית על העיירה, הורשו היהודים לברוח ולמצוא מקלט בכפרי הסביבה, זאת בניגוד גמור ליהודים באזורים אחרים של רומניה.

בימי השואה, למרות הסיכונים המרובים, הושיטה הקהילה הקטנה של טורנו-סוורין עזרה לפליטים יהודים מווינה ומצ'רנוביץ שנתקעו על שתי ספינות שעגנו בקלאדובה, על החוף הסרבי של הדנובה. ב-1941, אירחו יהודי טורנו-סוורין בבתי הכנסת ובמשרדי הקהילה כ-600 נשים וילדים, פליטים יהודים שגורשו מדאראבאני במולדביה.

בתי כנסת

ישנם שני בתי כנסת בעיירה. שניהם מוכרים כאתרים היסטוריים, וזקוקים בדחיפות לשיפוץ. בית הכנסת הספרדי, ברחוב אברסקו 3, היה הראשון שנבנה בעיירה, באמצע המאה ה-19. חזית הבניין עוצבה בסגנון דומה לעיצוב המורי ששלט בבתי כנסת בספרד בימי הביניים, כדי להדגיש את "ספרדיותו" של המבנה. הפנים מקושט בסגנון מזרחי עשיר, ויש גם עזרת נשים בגלריה על עמודים. מעל ארון הקודש ניצבים מגן דוד ושני לוחות הברית.

בית הכנסת האשכנזי, ברחוב יוליו קיזר 6 אינו שונה מבחוץ מבניינים אחרים בסביבה, וחזיתו אופיינית לבתי העיירה מן המאה ה-19. הרשויות המקומיות הרשו לקהילה לבנות בית כנסת שני בעיירה בתנאי שלא ייבדל בחיצוניותו מבתים אחרים. פנים בית הכנסת, לעומת זאת, מקושט מאד, ויש עזרת נשים בגלריה על עמודים קטנים. הבימה ממוקמת על יד ארון הקודש, ומשקפת גישה מודרנית של הקהילה. מעליה נברשות גבוהות. מעל ארון הקודש שני לוחות הברית. הארון ממוקם במרכז ועיצובו נועד לרכז אליו את תשומת לב כל המתפללים.

קצה של הקהילה

אחרי מלחמת העולם השנייה שבו החיים היהודיים בטורנו-סוורין למסלולם. ב-1947 חיו בעיירה 530 יהודים. אולם, החל משנות ה-50 המוקדמות, כאשר החלה הגירה מסיבית של יהודי רומניה, ירד מספרם בהתמדה. כמו בכל הקהילות הקטנות האחרות, מי שלא היגר, עבר לערים הגדולות, בעיקר לבוקרשט, וכך בא קצם של החיים היהודיים המאורגנים בטורנו-סוורין.

בשנת 2001 היו רשומים בדרובטה טורנו-סוורין, שאוכלוסייתה מונה מעל ל-120,000 תושבים, רק ארבעה יהודים.

FELDMAN TURNU

שרה ומוריץ פלדמן וילדיהם (משמאל לימין): סופי, רוזה, מרסל וביאטריס. טורנו-סוורין, 1905. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי

Simcha Benoni

שמחה בנוני ושלוש בנותיה (משמאל לימין): שרה, מזל, צימבול (מרים), ושתי נכדותיה בוינה (עומדת) ובוקה. טורנו-סוורין, 1886. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי

The Lovy family

משפחת לובי, ספרדים מטורנו-סוורין, 1895 בקירוב. דוד לובי היה ראש האגודה הציונית בעיר. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי, באדיבות ד"ר דוד לוי, ישראל

Turnu Severin

ילדה וילד יהודים, טורנו-סוורין, תחילת המאה ה-20. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי

The Sephardi synagogue

בית הכנסת הספרדי בטורנו-סוורין, 1970. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי. באדיבות מרכז לחקר יהדות רומניה, האונ' העברית ירושלים

לרכישה:


ROMANIA