הקהילה היהודית בסינגפור


רפובליקה; נמל מרכזי בדרום מזרח אסיה, בעבר – מושבת כתר בריטית.

היהודים הראשונים שהתיישבו בסינגפור היו ממוצא בגדאדי, בעיקר מהודו, שהיגרו לסינגפור ב- 1840, כשמשפחת ששון פיתחה שם את עסקיה. בתחילה התקיימו התפילות בבית ברחוב ששמו עדיין "רחוב בית הכנסת". בית הכנסת "מגן אבות" נחנך ב- 1878, והיו בו ספרי תורה בנרתיקי כסף רקוע שהובאו מבגדאד. בית כנסת נוסף "חסד אל", נבנה ב- 1904 על ידי מנשה מאיר, שנודע בעושרו במזרח הרחוק. מנשה מאיר גם ייסד תלמוד תורה. המנהג המקומי התיר לבוא בשבת לבית הכנסת בריקשה.

הקהילה הייתה ברובה ספרדית, אך יהודים אשכנזים מאנגליה, הולנד, סין, רוסיה וגרמניה, התיישבו גם הם במקום. רובם היו סוחרים ובעלי מקצועות חופשיים. הקהילה שגשגה והשפעתה הייתה גדולה, ביחס הפוך לגודלה.

מנתוני מפקד האוכלוסין של 1931 עולה כי 832 היהודים ומספר גדול יותר של תושבים ערבים היו רוב מחזיקי הנכסים בעיר. ב- 1939 היו במקום יותר מ- 1,500 תושבים יהודים. רבים מהם נכלאו במחנות הסגר בזמן הכיבוש היפני במלחמת העולם השנייה, וחלקם היגרו אחרי המלחמה לאוסטרליה, אנגליה, ארה"ב וישראל. מלבד תרומתם למסחר, יהודים היו מעורבים גם בחיים הפוליטיים המקומיים, וב- 1955 דייויד מרשל היה ראש הממשלה הראשון של הרפובליקה. הקהילה היהודית מיוצגת על ידי האגודה לעזרה הדדית, המוציאה ירחון קהילתי. בשנת 1968 הקהילה היהודית מנתה כ- 450 נפשות.

מתחילת שנות 1960 החלו יחסי סחר בין סינגפור למדינת ישראל. מומחים מישראל סייעו לסינגפור. ב- 1968 נחתם הסכם סחר בין שתי המדינות, ולשכת מסחר ישראלית נפתחה בסינגפור. במאי 1969 נוסדו הקשרים הדיפלומטיים, והשגריר הראשון מישראל הגיש את כתב אמנתו ביולי 1969.

ב- 1997 חיו בסינגפור 300 יהודים.

לאתר הקהילה

REUBEN MANASSEH MEYER

המרכז הקהילתי ע"ש ראובן מנשה מאיר, מול בית הכנסת "חסד אל", סינגפור 1980. צילום: מיכאל טל, ישראל. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי. באדיבות מיכאל טל

Chessed El Synagogue

בית הכנסת "חסד אל", סינגפור, 1983. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי

Magen Avot Synagogue

בית הכנסת "מגן אבות" ברחוב ווטרלו, סינגפור 1984. צילום: אהוד מלץ. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי. באדיבות אהוד מלץ.

Jewish cemetery of Singapore

מצבות עתיקות בבית העלמין, סינגפור, שנות ה- 80. צילום: אהוד מלץ. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי. באדיבות אהוד מלץ