שפות האתר
שפות נוספות

הקהילה היהודית בסמרה, רוסיה


ד"ר אירנה ולדימירסקי
היסטוריונית וחוקרת במחלקה להיסטוריה של מכללת אחווה לחינוך, מתמחה בהיסטוריה של מרכז אסיה. כתבה מאמר זה במיוחד עבור אתר האינטרנט של בית התפוצות.
עברית: דנה פז פרינס

ראשית תולדותיה של סמרה

העיר סמרה נמצאת באזור הוולגה התחתון של רוסיה האירופית. בשנים 1935-1991 נודעה בשם קויבישב. במאה השביעית היה המחוז בו שוכנת העיר חלק מאזור ההשפעה של ממלכת הכוזרים. היה זה צומת דרכים מרכזי לנתיבי מסחר, שקישר את ממלכת הכוזרים עם סין. השלטון הכוזרי הסתיים בשלהי המאה העשירית, כאשר צבאות הנסיך סבייטוסלב מקייב הביסו את צבאות יוסף, מלך הכוזרים. העיר סמרה נוסדה בשנת 1568 במטרה להגן על גבולות רוסיה הדרומיים מפני הטטארים של נוגאי ושל קרים. סמרה מוזכרת במסמכים רשמיים החל משנת 1586, בימי שלטון פיודור יוהאנוביץ (1557-1598), שהקים את המצודה על נהר הוולגה להגנת מפני הקלמיקים והטטארים.

עם גיבושה של המדינה הרוסית סביב מוסקבה, פחתה חשיבותה האסטרטגית של סמרה. בשנת 1688 הוכרזה כעיר מחוז, והחלה מתפתחת כמרכז סחר עבור קהילות במרכז רוסיה ובבקעת הוולגה. במאות ה-17 וה-18, שימשה סמרה עיר מקלט למי שהשתתפו במהפכת האיכרים של סטפן רזין (1630, לערך – 1671) וימיליאן פוגצ'ב (1742, לערך – 1775). אחרי ביטול הצמיתות ברוסיה (1861), סמרה נהייתה למרכז של חקלאות ותעשיית קמח. מסילת הברזל הראשונה שקישרה את סיביר עם אזור אורל עברה בסמרה.

תחילת ההתיישבות היהודית

כיוון שסמרה הייתה מחוץ לתחום המושב, החלו יהודים להתיישב בה רק במחצית השנייה של המאה ה-19, כשהורשו קבוצות יהודים מסוימות לצאת מהתחום. קנטוניסטים לשעבר (יהודים שגויסו לצבא הרוסי בילדותם), היו בין הראשונים להתיישב מחוץ לתחום, לאחר 25 שנות שירות צבאי. על פי חוקים משנת 1859 ו-1865, הורשו סוחרים ובעלי מלאכה יהודים להתיישב בערים שמחוץ לתחום המושב, להוציא את מוסקבה וסנט פטרסבורג. בשנת 1853 חיו בסמרה רק שמונה יהודים, גברים, כולם כנראה קנטוניסטים לשעבר. בשנת 1862 עלה מספרם ל-92 והמשיך לעלות בשנים הבאות. ב-1871 חיו בעיר 339 יהודים, ובשנת 1878 כבר חיו בה 515 יהודים, רובם סוחרים, חיילים בדימוס, אומנים ובעלי מלאכה, ובני משפחותיהם. היהודים היו שותפים לפרויקט אורנבורג, שהוביל להנחת מסילת ברזל שקישרה את סמרה עם מחוזות מרכז רוסיה.

ב-1874 הגיע לסמרה הרב הראשון. ב-1880 נחנך בעיר בית כנסת, וב-1887 – בית כנסת נוסף, אולם רק ב-1895 נרשמה קהילת סמרה רשמית כקהילה יהודית מוכרת. ב-1897 חיו בעיר למעלה מ-1,300 יהודים, שהיוו אחוז וחצי מהאוכלוסייה. שלוש שנים אחר כך, גדל מספרם לכ-1,550. סוחרים יהודים גדולים התחילו לייצא מוצרים חקלאיים ממחוז סמרה. הם גם יסדו מזקקת הבירה הראשונה, בירה ז'יגולבסקו, מותג נודע גם כיום.

בית הכנסת "הגדול", ובו כאלף מקומות, נבנה בשנת 1908. ב-1910 נוסד מוסד להשכלה גבוהה לחברי הקהילה, במימון סניף החברה הרוסית להפצת חינוך בקרב יהודים רוסים. בקהילה בלטו במיוחד יעקב טייטל (1850-1939), עורך דין נודע, ובנימין פורטוגלוב (1835-1936), רופא, עיתונאי ודמות מרכזית בקהילה.

החיים היהודים בתקופה הסובייטית

בתקופת מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הרוסית, התיישבו בסמרה פליטים יהודים רבים, שחיפשו מקלט מאלימות נגד יהודים. בשנת 1926 חיו בסמרה כ-7,000 יהודים, שהיוו כ-4 אחוזים מהאוכלוסייה. בשנות עשרים של המאה ה-20 הגבילו המפלגה הבולשביקית והקומסומול – ארגון הנוער של התנועה הקומוניסטית – את חיי הדת, כולל אלה של היהודים. ב-1929 נהפך בית הכנסת הגדול לבית תרבות, ואחר כך – למפעל לחם. בית הספר היידי, שהיה בו גם בית ספר לדרמה, פעל עד שנת 1938.

בימי מלחמת העולם השנייה הוצבו בסמרה שלושים ותשעה משרדים סובייטים חשובים ושגרירויות זרות.

בשנות המלחמה נקשרו החיים יהודים בעיר בפעילותה של הוועד היהודי האנטי פשיסטי, אשר נוסד בסמרה באפריל 1942. יוזם הרעיון היה ראש הק.ג.ב. – נ.ק.ב.ד. לוורנטי בריה (1899-1953), ומטרת הארגון הייתה להתגייס למען מדיניות החוץ הסובייטית והצבא הסובייטי, באמצעי תעמולה ותקשורת, וגם בעזרת קשרים עם יהודים בחו"ל, בעיקר בבריטניה ובארה"ב. אישי המפתח בארגון היו העיתונאי הנריק ארליק (וולף הרש) (1882-1941), מוותיקי ה"בונד" (המפלגה הסוציאליסטית היהודית) בפולין, וויקטור אלתר (1890-1941), חבר בוועד הפועל של ה"בונד" בפולין. ארליך, שבתחילת דרכו, משנת 1917, היה חבר בוועד הפועל של הסובייט בפטרסבורג בעת המהפכה הקומוניסטית, היגר אחר כך לפולין. בשנת 1939 נעצר ונכלא על ידי הסובייטים, ואז שוחרר כדי לארגן את פעילות הוועד האנטי פשיסטי. אלתר, חברו הקרוב, שוחרר גם הוא מן הכלא, וסייע לו. בסמרה יצרו השניים קשרים עם נציגויות זרות, בעיקר אמריקניות. הם הציעו להקים לגיון יהודי בארה"ב, ולשלוח אותו למשימות בחזית הרוסית-גרמנית. שניהם האמינו ביכולתם לשנות את המערכת הפוליטית הסובייטית, ולעשותה ליברלית יותר. בסוף 1942 נעצרו שוב, באשמת "פעילות אנטי קומוניסטית". ארליך התאבד בכלא העירוני, ואלתר הוצא להורג.

סולומון מיכולס (1890-1948), שחקן ובמאי ידוע מהתיאטרון היידי הממלכתי במוסקבה, נתמנה ליו"ר הוועד האנטי פשיסטי. שכנא אפשטיין, עיתונאי יידי, ערך את עיתון "איניקייט" ("אחדות") של הוועד האנטי פשיסטי. בין היתר, היו חברים בארגון גם המשורר איציק פפר (1900-1952), חבר "בונד" לשעבר, הסופר אליה ארנבורג (1891-1967), הגנרל אהרון כץ (נפטר 1952) מהאקדמיה הצבאית הראשית ע"ש סטלין, ובוריס שימלוביץ' (נפטר 1952), המנתח הראשי בצבא האדום. שנה לאחר ייסודו, עבר הוועד האנטי פשיסטי למוסקבה ונהייה למרכז חשוב לתרבות יהודית ולספרות יידיש. ב-1952, כל חברי הוועד האנטי פשיסטי הואשמו בפעילות אנטי סובייטית, והוצאו להורג.

בשנת 1959 חיו בסמרה 17,167 יהודים. בשנת 1970, ירד מספרם ל-15,929, ב-1979 ל-14,185, וב-1989 היה מספרם 11,464. מגמת הירידה שיקפה, בין היתר, את תחילת ההגירה לארצות הברית, לקנדה ולישראל בשנות ה-70 וה-80. הקהילה היהודית בסמרה המשיכה להתקיים בשנות ה-60 וה-70, וניסתה לשמר אורח חיים יהודי, למרות תופעת האנטישמיות בעיר. חברי הקהילה שכרו רב ושוחט. בבית הכנסת החסידי הישן התקיימו תפילות שבת ומועדים. באמצע שנות ה-80, חלה התעוררות בחיים היהודים בעיר, בעקבות תהליך הפרסטרויקה והפתיחות בברית המועצות. יהודי סמרה היו בין הראשונים בברית המועצות שיסדו מרכז תרבות יהודי (1986), וספרייה (1988).

החיים היהודים בתחילת המאה ה- 21

בשנות סוף המאה ה-20 התחולל תהליך תחייה ושיקום. נוסדו כמה ארגונים חדשים, ביניהם ארגון יהדות פרוגרסיבית בשם "חיים", ארגון הנשים "אסתר", תנועת הנוער "שומרון – בני עקיבא", ועוד. נפתחו שלושה בתי ספר יהודיים של יום א', מועדון, ואוניברסיטה פתוחה. אגודת תרבות לעם הוציאה עיתון בתפוצה של 3,000 עותקים, אותו הפיצו לא רק ליהודים בסמרה, אלא גם בעיירות לאורך הוולגה ובעוד מקומות.

בשנות השלטון הקומוניסטי פעל בעיר רק אחד מבתי הכנסת, בית תפילה חסידי קטן. תחת הבניין מקווה קטן. מאז 1991, היה בית הכנסת מרכז הפעילות הדתית, תפילות שבת וחג, קידושים, בית ספר יום א', וגם בית תמחוי, ממומן בחלקו מתרומות.

בשנת 2002, החליט מושל סמרה להחזיר את בניין בית הכנסת הגדול, העמד רעוע ומוזנח, ליהודים. בית חב"ד, אחד משלושים ואחד ארגוני יהודיים בסמרה, השקיע בשיפוץ הבניין שלושה מיליוני דולרים, במטרה להפכו למרכז קהילתי יהודי בן ארבע קומות. ב-1992 התארגן בסמרה "המרכז היהודי הלאומי". הרב שלמה דויטש מתנועת חב"ד נתמנה לרב ראשי בשנת 2000. ב-2001 נבחר רומן בייגל לנשיא הקהילה. בינואר 2002, לראשונה אחרי מאה שנים, הכניסו אל בית הכנסת ספר תורה חדש. כיום סמרה היא מרכז פעילות יהודית ל-35,000 יהודים באזור. בשנת 2003 חיו בה כ-10,000 יהודים, שהיוו 0.67 אחוזים מהאוכלוסייה.

1 תחום המושב נוצר בעקבות שלושה צווים של הצארית קתרינה השנייה (בשנים 1783, 1791, 1794), על מנת להגביל את מגורי היהודים לשטחים שסופחו מפולין לאורך הגבול המערבי, או לשטחים שנלקחו מהאימפריה העותומאנית לאורך חופי הים השחור. מאוחר יותר נוספו לתחום המושב שטחים מסופחים נוספים בהם הורשו יהודים להתיישב, אך עדיין נאסר עליהם להתיישב בשטחי רוסיה הישנים.

כתובות:

Jewish Community of Samara

Chapaevskaya str. 84 b b

Samara, Russia 443099

Tel: (7 8462) 33-40-64, 32-05-29

Fax: (7 8462) 32-02-42

Synagogue

Chapaevskaya str. 84 b

Samara, Russia 443099

Tel: (7 8462) 33-40-64, 32-05-29

Fax: (7 8462) 32-02

Jewish Day School "Or Avner"

Maslennikova ave. 40-a

Samara, Russia 443056

Tel: (7 8462) 70-42-74, 34-32-79.

Fax: (7 8462) 34-32-79

samara

כנר בלהקה היהודית "עליה". סמרה, 1991. צילום: סופיה דניסנקו, אוקראינה. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי. באדיבות סופיה דניסנקו

  • יעקב טייטל (1850-1939)

    סיים תיכון במוזיר (כיום בבלרוס) בשנת 1871 וב-1875 השלים לימודי משפטים באוניברסיטה הממלכתית במוסקבה. כסטודנט, שאף לייסד עיתון לאומי יהודי ברוסית כדי להיאבק באנטישמיות במחוזות תחום המושב. משנת 1877, עבד כפרקליט בבית הדין המחוזי בסמרה והיה חבר בהנהלת בית המשפט. כינויו היה "החסיד המאושר", בשל נדיבותו ותרומתו. בשנת 1912 הוענק לו תואר "פרקליט המדינה", ואז פרש מחיי הציבור. בשנת 1921, היגר לברלין, שם ייסד קהילה של יהודים מרוסיה, ובשנת 1933 השתקע בצרפת.

  • ד"ר בנימין פורטוגלוב (1835-1936)

    נולד למשפחת סוחרים אמידה בעיר פולטבה (כיום באוקראינה) ולמד רפואה באוניברסיטאות של חארקוב ושל קייב. כבר בנעוריו, היה מעורב בפעילות מהפכנית. הוא נעצר כמה פעמים וגורש לעיר קאזאן, שם חי תחת השגחה משטרתית. הוא סיים את בית הספר לרפואה של קאזאן בשנת 1860 ועבר לסמרה ב-1871, שם חי עד מותו. היה שותף בפעילויות נדבניות וחינוכיות רבות בסמרה, ביניהן ארגון הרצאות בספרות, בהיסטוריה, ועוד, בתיאטרון העירוני, כחלק מ"תכנית חינוך פתוח". פורטוגלוב יזם ופיתח שירות רפואי אזורי לכל התושבים. השירות הורחב לבסוף לבית ספר מחוזי להכשרת סייעים רפואיים. הישג נוסף היה שיטה חדשה לטיפול באלכוהוליזם, שנהיה לבעיה קשה בקרב הקהילה היהודית. דעותיו באשר לעתידם של היהודים ברוסיה היו הפוכות מאלה של יעקב טייטל. פורטוגלוב היה בעד טמיעה מלאה של היהודים, והתנגד למה שכינה "האמונות הישנות ההרסניות" של היהודים שומרי המצוות, בנושאי מילה, שחיטה, ונישואין.