הקהילה היהודית בפולנייץ, פולין


פולנייץ, עיירה במחוז קילצה (Kielce), מרכז פולין

(במקורות יהודיים פלונש, פלאנש)

פולנייץ שוכנת על גדת הנהר ויסטולה (Wistula), סמוך לעיר סטשוב (Staszow) אחרי חלוקות פולין בסוף המאה ה- 18 היה האזור בשליטת רוסיה הצארית. בהתקוממות הפולנים ב- 1794, פירסם מנהיג ההתקוממות הגנרל טדיאוש קושצ'ושקו (Tadeusz Kosciuszko) את ה"מניפסט פולנייצקי" (Manifest Polaniecki) שבישר לעם הפולני על הניצחון.

יהודים ישבו בפולנייץ בשנת 1579. בשנת 1765 הוענקו ליהודי המקום זכויות לישיבת קבע ופתיחת בתי מלאכה.

חיי הקהילה החלו להתפתח עם הקמת בית הכנסת בעיירה. בית הכנסת של פולנייץ נודע באדריכלות ובציורי הקיר שלו.

במחצית הראשונה של המאה ה- 18 כיהן הרב יחיאל מיכל בעל "עמק ברכה" כרב בעיירה. הוא היה גם אב בית הדין במקום.

באמצע המאה ה- 18 היו בעיירה, בנוסף לבית כנסת, גם בית מדרש, ישיבת תלמוד תורה וחדרים, ביניהם חדר של חסידי פריסק (Prisk). באותה תקופה רוב היהודים בפולנייץ היו דתיים מהזרם החסידי. היו להם בית עלמין, חברה קדישא ומוסדות צדקה וגמילות חסדים. כמו כן התקיים בית ספר עברי.

בראשית המאה ה- 19 היו בפולנייץ כ – 600 יהודים ובאמצע המאה הם מנו מעל 750 נפש.

פעולות הקהילה מומנו על ידי מסים פרוגרסיביים (על פי היכולת) שהוטלו על המשפחות. ראש הקהילה פירסם מאזן מדי שנה.

בשנת 1912 כיהן כרב בעיירה האדמו"ר חיים הורוויץ, אביו של "הרב הצעיר" אליעזר הורוויץ מראדומישל (Radomiszl); ובשנים 1935 – 1937 היה הרב ישראל מאיר הכהן ראפפורט (Rappaport) אב בית הדין בפולנייץ.

על פי מפקד אוכלוסין משנת 1921 חיו בעיירה 1,025 יהודים.

בשריפה שפרצה בעיירה במאי 1929 נשרפו בית המדרש, המקוה ובית הספר תלמוד תורה. כמאה משפחות נותרו ללא קורת גג.

במאה ה- 18 היו במקום ארבעה חייטים יהודים, כובען אחד, שני קצבים, שני אופים, זגג אחד, בדחן אחד ושלושה מלמדים. מאוחר יותר התפרנסו רוב יהודי פולנייץ ממסחר זעיר ומלאכה. היהודים סחרו עם איכרי הסביבה וסיפקו את צרכיהם תמורת תוצרת חקלאית, אותה שיווקו היהודים לערים אחרות.

במקום היה איגוד מקצועי, אך התעסוקה לא היתה רבה וברבע הראשון של המאה העשרים עזבו רבים את העיירה בחיפוש אחר מקורות פרנסה בערים הגדולות; חלק הגיעו ללודז'.

מראשית המאה העשרים הוקמו בפולנייץ סניפים של תנועות ציוניות: השומר הצעיר, החלוץ, המזרחי, השומר הדתי ופועלי ציון. במסגרתם התקיימו שעורים ללימודי עברית ופעילות למען הקרן הקיימת.

בשנת 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, חיו בפולנייץ 864 יהודים.

תקופת השואה

הגרמנים כבשו את האזור בראשית ספטמבר 1939. אין לנו ידיעות על גורל יהודי פולנייץ בשנים הראשונות של המלחמה, אך ידוע שאל העיירה גורשו יהודים מן הכפרים בסביבה ובאוקטובר 1940 היו במקום 1,200 יהודים.

ממסמכים המצויים בארכיון המקומי ידוע שב – 23 בפברואר 1942 ירו הגרמנים בנער יהודי שניסה להימלט מן העיירה וביום 8 באוגוסט 1942 רדפו אנשי המשטרה הגרמנית אחרי יהודי והרגוהו ליד חומת הכנסייה שעל יד הנהר.

בקיץ 1942 הוקם גטו ברובע היהודי של פולנייץ. לעיירה גורשו יהודים נוספים ובאוקטובר הגיע מספרם ל – 2,000 נפש, שהיו אז מחצית מאוכלוסיית המקום.

ב- 11 באוקטובר נשלחו יהודים מפולנייץ לסטאשוב, שם התקיימה אקציה. הגרמנים רצחו שם מאות יהודים.

גטו פולנייץ חוסל בסוף חודש אוקטובר 1942.

כ- 60 מאנשי העיירה שרדו את ימי השואה. בני משפחת ברגר, שחזרו למקום, נרצחו בידי שכניהם הפולנים.

על פי הרשות המקומית ב-1987 נמצא בית הכנסת בפולנייץ תחת חסות האגודה לשימור אתרים היסטוריים של עיר המחוז קילצה.