הקהילה היהודית בשיראז, איראן | בית התפוצות

הקהילה היהודית בשיראז, איראן


שיראז, בירת מחוז פארס לשעבר, דרום איראן.

על קיומה של קהילה יהודית בשיראז מעידים כתביהם של גיאוגרפים פרסיים וערביים מהמאה העשירית. בין היתר נכתב כי בשנת 981 הגיעו מוסלמים, נוצרים ויהודים להלווייתו של מנהיג סופי חשוב. במאה העשירית כתב מוקדאסי שבמחוז היו פחות יהודים מנוצרים. בנימין מטודלה (1162 בקירוב) תיאר את שיראז כעיר גדולה עם אוכלוסייה יהודית של 10,000 נפש בערך. עם הצלחתו (ב- 1288) של סעד אל-דאולה, יהודי ששימש וזיר ורופאו של ארגון חאן, נהנו יהודי שיראז מחופש יחסי, בדומה ליתר הקהילות בפרס. כמותן, גם הם סבלו מגל הרדיפות ששטף את מסופוטמיה ואת יהדות פרס אחרי מותו של ארגון חאן.

שיראז היא מקום הולדתו של שאהין (במאה ה- 14), חלוץ השירה הפרסית-יהודית, ושל ממשיך דרכו אמראני במאה ה- 16. רדיפות היהודים בשיראז תחת שלטון הספווים מתוארות בפירוט בכרוניקות יהודיות-פרסיות מאת באבאי אבן לוטף ובאבאי אבן פרחאד.

קוג'ה יעקב אהרון, בנקאי יהודי מאנגליה וסוכן של חברת הודו המערבית בבצרה, עירק, הגיע לשיראז בתקופת הכיבוש הפרסי של בצרה בשנת 1777. במאה ה- 19 רוב יהודי העיר היו צורפים או בעלי חנויות. על פי כתביהם של נוסעים ומיסיונרים מאירופה, נאמד מספר היהודים בשיראז בראשית המאה ה- 19 ב- 400 משפחות. בשנת 1830 נאמד מספרם ב- 3,000, אולם ירד ל- 500 בשנת 1850 – לפחות 2,500 יהודים התאסלמו בשל הרדיפות הקשות. על אף אימת הרדיפות המשיכו היהודים לקיים את דתם בסתר. בשנת 1850 פעלו בעיר תשעה בתי כנסת, והרב הראשי היה מולאי ישראל.

בשנת 1904, כתגובת נגד לפעילותם של המיסיון הנוצרי ושל התנועה הבהאית בקרב יהודי הקהילה, נוסד בעיר בית ספר של רשת אליאנס, שפעל עד שנות ה- 1960. לקראת סוף המאה ה- 19 יהודים רבים היגרו לארץ ישראל, ביניהם רחמים ראובן מלמד ורפאל חיים הכהן ומשפחותיהם.

בשנות "הקונסטיטוציה" (1906 –1911) השתפר במידה מסוימת מעמדם החוקי של היהודים ושל מיעוטים דתיים אחרים באיראן. אולם הרדיפות נמשכו שנים רבות, גם במאה העשרים. ביום 30 באוקטובר 1910 הותקף הרובע היהודי של שיראז בעקבות האשמות שווא שהיהודים הרגו ילדה מוסלמית לצרכי פולחן. 12 יהודים נהרגו בעלילת הדם הזו, ו 50 אחרים נפצעו. הרובע כולו נשדד בידי המון הפורעים.

בשנת 1948 חיו בשיראז בין 12,000 ל 15,000 יהודים.

לפי מפקד איראני משנת 1956, נמנו אז בעיר 8,304. שיראז היתה הקהילה השנייה בגודלה באיראן. כאלפיים יהודים עזבו לישראל בין 1956 ל 1968. רובם היו בעלי מלאכה ורוכלים, אך היו גם סוחרים ומלווי כספים. כמחצית היהודים קיבלו סיוע כספי עד שעזבו את העיר. מי שנותרו השתייכו למעמד הביניים.

בשנות ה- 1960 החלו היהודים לצאת מהרובע היהודי. "אוצר התורה" הפעילה ישיבה עם 18 תלמידים, סמינר למורים ובו 20 תלמידים, וכמה בתי ספר. בסך הכל למדו ב"אוצר התורה" 1,100 תלמידים בשנת 1949, ו 2,020 תלמידים בשנת 1961. גם רשת אורט הפעילה מוסדות חינוך במקום. בשנת 1960 כאלף ילדים יהודים למדו בבתי ספר ממשלתיים. בשיראז פעל סניף של ארגון הנשים האיראני ושל ארגון הצעירים קאנון ג'וואנאן. בשנת 1967 הקהילה היהודית מנתה 7,000 נפש.

בשנת 1979, ערב המהפכה האיסלאמית, חיו בעיר 8,000 יהודים.

באפריל 2000, הובאו למשפט בשיראז 13 יהודים שנאשמו בריגול לטובת ישראל. בלחץ הקהיליה הבינלאומית הם שוחררו לבסוף, האחרונים בשנת 2003. בסוף אותו עשור מספר היהודים בשיראז נאמד ב 5,000. על אף שלא התגורר שם רב, פעלו בעיר 15 בתי כנסת ויותר.

Ya'acov Rahamani

יעקב רחמאני (משמאל) ופרג'ולה אמינוף בתלבושות מסורתיות. שיראז, 1930. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי. באדיבות מינו חכמי, ניו יורק

Class in Shiraz

תלמידים בשיראז, 1966. צילום: אידה קואן, ניו יורק. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי, באדיבות אידה קואן

Jewish kindergarten, Shiraz

פעוטה בגן ילדים. שיראז, 1973. צילום: לני זוננפלד. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי. אוסף זוננפלד

Aziz Cohanim

עזיז כוהנים בגיל 70, האיש העשיר בשיראז ומנהיג הקהילה היהודית. שיראז, 1973. צילום: לני זוננפלד. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי. אוסף זוננפלד

working in Azis Cohanim's textile factory

פועלות במפעל הטקסטיל של עזיז כוהנים. שיראז, 1973. צילום: לני זוננפלד. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי. אוסף זוננפלד

Circumcision

טקס ברית מילה. שיראז, 1940. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי, באדיבות ארגון יוצאי משהד

לרכישה:


light and shadows heb