מקהלת בית הכנסת הגדול, אמסטרדם


מאת אנטון קראס

(מנהל האוספים האודיו-ויזואליים בספרייה של המוזיאון ההיסטורי היהודי באמסטרדם)

בית הכנסת הגדול ובית הכנסת החדש, אמסטרדם. צלם: לא ידוע. תאריך: 1900 בערך. המוזיאון ההיסטורי היהודי, אמסטרדם (אוסף י' ון ולזן; 103N062)

בית הכנסת הגדול ובית הכנסת החדש, אמסטרדם. צלם: לא ידוע. תאריך: 1900 בערך. המוזיאון ההיסטורי היהודי, אמסטרדם (אוסף י' ון ולזן; 103N062)

מקהלת בית הכנסת הגדול בעת הקלטה לרשת הרדיו האמריקנית NBC, צלם: לא ידוע. תאריך: אוקטובר 1936. משמאל לימין: מיכל גובץ (מוסתר במקצת); יופ דלכנהו; סם אנגלנדר; סאל סטודל (מוסתר כמעט לגמרי); מרקוס בון; נתן גובץ; מאייר נביג; לו ניווג; יו רבי; ב' מולר; לואיס דה ויט. המוזיאון ההיסטורי היהודי, אמסטרדם (140N028)

מקהלת בית הכנסת הגדול בעת הקלטה לרשת הרדיו האמריקנית NBC, צלם: לא ידוע. תאריך: אוקטובר 1936. משמאל לימין: מיכל גובץ (מוסתר במקצת); יופ דלכנהו; סם אנגלנדר; סאל סטודל (מוסתר כמעט לגמרי); מרקוס בון; נתן גובץ; מאייר נביג; לו ניווג; יו רבי; ב' מולר; לואיס דה ויט. המוזיאון ההיסטורי היהודי, אמסטרדם (140N028)

ידוע כי מקהלות העשירו את התפילות בבית הכנסת הגדול באמסטרדם במשך שנים רבות. אולם, כאשר מדברים על 'מקהלת בית הכנסת הגדול' מתכוונים לזאת שפעלה בשנים 1916-1942 בהנהגת סמואל הנרי (סם) אנגלנדר (Samuel Henri Englander). בשנים אלה היה הרכב המקהלה – רביעיית גברים כפולה – כמעט קבוע. בכך היה, בוודאי, כדי לסייע לאנגלנדר, שנודע בקפדנותו בחזרות ובתובענותו, לגבש את המקהלה שלו לאנסמבל קולי הומוגני ואיכותי במיוחד. כתוצאה מכך, שמה של המקהלה של אנגלנדר הלך לפניה והתפשט מעבר לתחומיה של הולנד אל ארצות אחרות.

ב-1928 התמודדה המקהלה בלונדון בתחרות בינלאומית שאורגנה על-ידי השבועון הבריטי Jewish Chronicle. מקהלת בית הכנסת הגדול זכתה בפרס הראשון – גביע כסף. יושב-ראש חבר השופטים, ד"ר וויטאקר (Dr. Whitaker), כתב לאנגלנדר, ב-19 ביולי 1929:

"שכחתי כבר את הנוסח המדויק של הדברים שאמרתי על מקהלתך הנפלאה, אך אחזור עליהם במונחים כלליים. זוהי מקהלה מצוינת באמת. מצד אחד, עצמת הצליל מדהימה, בהתחשב במספרם הקטן של הקולות. הדיוק והמשמעת שלהם יוצאים מן הכלל. אך מעל לכול, הביצועים שלהם הם מן המעולים ששמעתי מעודי. חברי המקהלה מגיעים ממש ללבו של כל דבר שהם שרים, הם סוחפים את המאזינים בעצמה הרגשית הכבירה שלהם, הם משכנעים אותנו באינטנסיביות הטהורה שלהם. זוהי בוודאי אחת המקהלות הטובות בעולם, ונהניתי להקשיב לה."

לדעה זאת הייתה שותפה חברת התקליטים His Master’s Voice ששכנה ליד לונדון. ייתכן אפילו שאותו קונצרט ממש שכנע את אנשי החברה להקליט את המוסיקה של מקהלת בית הכנסת הגדול. נקבע תאריך – 16 באוקטובר 1929. באמצעות אולפן נייד שנשלח על-ידי החברה להאג (The Hague) הוקלטו שמונה קטעים ליטורגיים ושירים ביידיש. כולם מופיעים בדיסק "מקום" בהוצאת בית התפוצות.

שאיפותיהם של מנצח המקהלה וחבריה הרחיקו לכת מעבר לקישוט של עבודת הקודש. בשמשה כמקהלה היהודית של אמסטרדם (Amsterdamsche Joodsche Koor) הופיעה המקהלה גם באתרים לא יהודיים, וביניהם אולם הקונצרטחבאו (Concertgebouw, בניין הקונצרטים) באמסטרדם. רפרטואר המקהלה הורחב וכלל מה שהוגדר שירי-עם יהודיים ממזרח אירופה ושירי-עם יהודיים מפלשתינה-א"י (כלומר, שירים עבריים בני הזמן). ב-1936 הפיקה המקהלה חוברת פרסום, שהוצאה לאור על-ידי יואכימסטאל (Joachimsthal). כפי שהוסבר בהקדמה, החוברת נועדה להציג את המקהלה לפני "סוכנויות קונצרטים ומנהלים של מוסדות אמנות". יכולתה של המקהלה לעמוד בשאיפותיה האמנותיות הללו נזקפת, במידה רבה, לשניים מן הסולנים המצוינים שלה: זמר הטנור מיכל גובץ (Michel Gobets) וזמר הטנור-בריטון יו רבי (Jo Rabbie). שניהם היו חברים קבועים במקהלה והופיעו תמיד בהקלטות רדיו ותקליטים, וכן בקונצרטים.

מספרם הקטן של הזמרים במקהלה התברר אמנם כיתרון גדול מבחינת השמירה על ההומוגניות שלה, אך עלול היה גם ליצור בעיות. בראיון לשבועון ההולנדי Vrijdagavond, קונן אנגלנדר ב-1926 ואמר, כי

"הייתי רוצה מאוד שמקהלת בית הכנסת הגדול תהיה גדולה יותר. אין זאת שאינה גדולה דיה בצורתה הנוכחית, אלא שאם רק אחד הזמרים חש ברע, אני יכול לארוז וללכת הביתה. הייתי שמח אם הרבנות הייתה תובענית פחות בדרישותיה כלפי מועמדים לשיר במקהלה. אחרי ככלות הכול, עלינו להיות מעט ריאליסטיים. באמת, זה אבסורד שבחתונה מדרגה השלישית הנערכת בקהילה כקהילת אמסטרדם, הטקס מעוטר … ברביעייה בת שלושה קולות בלבד!"

למרבה המזל, ההקלטות של מוסיקת חתונות בדיסק "מקום" נעשו בחתונה מדרגה ראשונה, כך שהשירים בביצוע המקהלה נשתמרו.

ההערות של אנגלנדר מצביעות על חיכוכים שנבעו משאיפותיה האמנותיות של המקהלה, מחד, ומן הדרישות שהוצבו על-ידי הרבנות, מאידך. אפשר בהחלט שאנגלנדר נזכר במילותיו כעשור אחר כך, כאשר נאסר על הסולן מיכל גובץ לשיר בבית הכנסת. שני הסברים ניתנו לחרם, והם אינם מנוגדים זה לזה, לאמתו של דבר. האחד הוא כי, היות שנעשה במשך הזמן זמר מקצועי, הופיע לפעמים בשבתות; והאחר – שנישא ללא-יהודייה.

במשך השנים האמורות נמנו עם המקהלה של בית הכנסת הגדול והמקהלה היהודית של אמסטרדם זמרים אלה (המסומנים בכוכבית שרו בתפילות בבית הכנסת):

  • ג'אקומו אלטרינו (Giacomo Aletrino), טנור
  • מרקוס בון (Marcus Bon), בס
  • יופ דלכנהו* (Joop Delcanto), טנור
  • דוד דוקה (David Duque), בס
  • מיכל גובץ (Michel Gobets), טנור
  • נתן גובץ* (Nathan Gobets) המבוגר, טנור
  • בארנד לוי מולר* (Barend Levie Muller), בס
  • מאייר נביג* (Meijer Nebig), בריטון
  • לו ניווג* (Lou Nieweg), טנור
  • דוד פפר* (David Peeper), בריטון
  • לואיס פולק (Louis Polak), בס
  • יו רבי* (Jo Rabbie), בריטון
  • סאל סטודל (Sal Stodel), בריטון
  • ברנרד דה ויט (Bernard de Wit), בס
  • לואיס דה ויט* (Louis de Wit), בס

מלבד לו ניווג, איש מחברי המקהלה לא שרד את מלחמת העולם השנייה.

ישראל אליהו מרוקו. הדפס צילום. אמן: לא ידוע. תאריך: 1929. המוזיאון ההיסטורי היהודי, אמסטרדם (JHM 2798)

ישראל אליהו מרוקו. הדפס צילום. אמן: לא ידוע. תאריך: 1929. המוזיאון ההיסטורי היהודי, אמסטרדם (JHM 2798)

BENZION MOSKOVITS

החזן בן-ציון מוסקוביץ, ולצדו הרב הראשי לודביג הרטוג סרלואיס, בבית הכנסת ברחוב לק, אמסטרדם צלם: "וילי" תאריך: לפני 1942 ארכיון הצילומים NIW, אמסטרדם (282N014)

דיסקים לרכישה:


KAMTI MOKUM