בלוג

בשנת 1928, מיד אחרי מות אימה, הקליטה הזמרת היהודייה-אמריקאית סופי טאקר את השיר "א יידישע מאמע" וקנתה את עולמה. מאז, בכל פעם ששרה את השיר בהופעות, נהגה טאקר לספר על אימה האהובה, "אישה עם לב יהודי טהור ומסירות אין קץ הניבטת מעיניה". השיר "א יידישע מאמע" הוא פס הקול של הנשמה היהודית, לפחות עבור כל מי שהוריו נולדו מזרחית לנהר הוויסלה. השיר הוא מעין מנהרת זמן רגשית לגן העדן האבוד של העיירה היהודית; הימים בהם לאימהות יהודיות היו אמנם הרבה פחות זכויות, אבל הרבה יותר כוח – אותו הן הפעילו נגד כל מי שניסה לפגוע בגוזלים שלהן. למי ששפת היידיש[�]

במידה רבה סיפורו של מלון "גרין פארק" הוא סיפורה של יהדות אנגליה. סיפור שראשיתו בהגירה המונית בעקבות הפוגרומים והרדיפות במזרח אירופה, המשכו בקהילה יהודית מלוכדת ומשגשגת ואחריתו בגלובליזציה, התפוררות וקמילה. על ארבעה דברים עמד מלון "גרין פארק": מסורת, דת, משפחה ואוכל. כך נפתח הסרט התיעודי באותו שם המתאר את קורותיו של המלון היהודי המפורסם ביותר באנגליה. הכל מתחיל בשתי משפחות יהודיות – ריצ'מן ומריוט, שכמו רבים מיהודי מזרח אירופה, בורחות מפולין ורוסיה בסוף המאה ה-19 ומתמקמות באיסט-אנד של לונדון. חבלי הקליטה לא מכבים את האהבה, וכעבור זמן מה מוצאים את עצמם הילדים, רובי מריוט ושרה ריצ'מן, זה בזרועות זו. השניים[�]

מסתננת? פליטה? מהגרת בלתי חוקית? מבקשת עבודה? מעניין לאיזו קבוצה היינו משייכים את רות המואבייה אילו סיפורה היה מתרחש היום. רות כנראה לא הייתה מספיק "יהודיה" כדי לעבור גיור ברבנות ולא מספיק "ישראלית" כדי לייצג אותנו באירווויזיון. היא הייתה "האחר", אבל לא "אחר" פלקטי שעטוף באריזות שיווקיות כוזבות. היא לא נולדה כאן ולא חונכה כאן. גרוע מכך, רות הייתה מבנות האויב המואבי, וע"פ חז"ל נכדתו של עגלון מלך מואב – ההוא שאהוד בן גרא דקר בחרב פיפיות באחת ההתנקשויות המקוריות ביותר המתוארות במקרא. אבל הפלא ופלא. דווקא רות, שהיו לה את כל הסיבות בעולם לטפח שנאה יוקדת כלפינו, בחרה לנהוג[�]

ב-30 בינואר 1939 נשא אדולף היטלר נאום שעתיד להיכנס לדפי ההיסטוריה כפעם הראשונה בה הצהיר קבל עם ועדה על שאיפתו להשמיד את העם היהודי. במהלך הנאום שיבץ היטלר מספר פעמים את המונח "יהדות הממון הבינלאומית" כמקור לכל צרות העולם. מחקרים רבים הראו שהשנאה הפתולוגית של היטלר לבני העם הנבחר הייתה תולדה של פראנויה מדומיינת מכוחם הכלכלי של היהודים – באותו זמן עם חלש, מפוזר, ונעדר זכויות פוליטיות וריבוניות. אבל מילניום שלם לפני שהיטלר השליך את ההפרעות הנפשיות שלו על היהודים, עלתה לגדולה שכבה אליטיסטית של סוחרים יהודים שהחזיקה בעמדת מפתח בכלכלה הבינלאומית. הם שלטו  בעשרות שפות, עשו עסקים חובקי עולם[�]

הגירוש וההמרה הכפויים של יהודי ספרד ופורטוגל בסוף המאה ה-15 גרם לשינויים מרחיקי לכת בעם היהודי. כמעט באבחה אחת, אחד המרכזים הגדולים והחשובים קרס, רבים מהיהודים ברחו למקומות אחרים או שהתנצרו והפכו לנוצרים חדשים וחלק מהיהודים בחרו לשמור על גרעין של יהדות בסתר וכונו "אנוסים". אולם הגירוש וההמרה הכפויים גרמו לעוד שינוי משמעותי בעולם היהודי – התעוררות משיחית גדולה וציפייה לגאולה הקרובה על רקע המשבר הקשה. על רקע זה, נולד בליסבון, פורטוגל בשנת 1500 דייגו פירס. רק שמונה שנים קודם לכן זרמו אל אותה פורטוגל יהודים רבים לאחר הגירוש מספרד, אבל כעת המלך כפה על כל יהודי הממלכה את הדת[�]

עבור רוב עם ישראל, הניצחונות הגדולים של החשמונאים במאה השנייה לפני הספירה היו סיבה גדולה לחגיגה, ועד היום יהודים ברחבי העולם מציינים את הניצחון בחג החנוכה. אבל באותה תקופה ממש קבוצה של יהודים התאכזבה מאד מהחשמונאים. הפתרון שהם מצאו לעצמם היה להסתגר ולהתבודד, הרחק מהחברה היהודית או כל חברה אחרת. הם קראו לעצמם עדת היחד. אנחנו מכירים אותם לפעמים בשמות אחרים כמו "כת מדבר יהודה" או "אנשי קומראן" – על שם המקום בו מצאו לפני 70 שנה את מגילותיהם. הגילוי של הארכאולוגים אכן היה נדיר וייחודי – הם מצאו בבת אחת מאות כתבים של קבוצה יהודית שלמה מימי בית שני[�]

"הוא היה גיבור, הוא קרא לדרור, כל העם אהב אותו, הוא היה גיבור". בשנת 1930 חיבר סופר הילדים לוין קיפניס את שירו המפורסם "בר-כוכבא". קיפניס צייר את בר-כוכבא כסוג של צ'ה גווארה, הגרסה הנימולה: גבה קומה, בנוי לתלפיות, דוהר על אריה שואג – ביד אחת מכפכף את הרומאים וביד השנייה מנופף בדגל החירות. השיר נכנס מיד לפלייליסט של כל תנועת נוער יהודית שכיבדה את עצמה. עד מהרה גורי חלוצים בארץ ישראל חונכו על ברכי גבורתו של בר-כוכבא, שהפך למנהיג נערץ – ונכנס, יחד עם מתתיהו ובניו החשמונאים, לפנתיאון הגיבורים הלאומיים של העם היהודי. האריה השואג, שבהמשך יגויס לטובת סיפור גבורת[�]