אירועים

אירועים

תוצאות חיפוש

פוסטים אחרונים

פרסומים אחרונים

פוסטים אחרונים

שנים אחרונות

בלוג

אודסה, 1910 (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות ייבגני ירושביץ, ישראל)

דיימון ראניון מאודסה: סופר הביבים היהודי של רוסיה – ואני

המחזה חזר על עצמו כל סוף שבוע. בעודנו חוזרים מארוחת שבת אצל אחותי בשכונת אחוזה בחיפה, סבי עליו השלום היה נעצר ליד סמטת רחוב קטנה וקד קידה ארוכה לפני שלט הרחוב. הטקס המוזר נמשך שניות ארוכות, בסיומו סבא היה ממשיך ללכת כאילו כלום לא קרה. כשהגעתי לכיתה א', כשצורות האותיות החלו לקבל משמעות עבורי, קראתי בפעם הראשונה את המילים על אותו שלט רחוב: "איסאק באבל, סופר יהודי–רוסי". זמן לא ארוך אחר כך הגיש לי סבא את קובץ "סיפורי  אודסה" של באבל וציווה עלי: תקרא! סבא, יהודי קשיש ושובב לא קטן, סבר כי סיפורי הפשע של הסופר הנערץ עליו ילמדו אותי[]

המשך קריאה
צילום נדיר שצולם בסתר, גטו לודז', 1941-1942 (אוסף צבי קדושין, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

יום השואה הבין לאומי: על מעמדות וזוועות אחרות בגטו לודז'

"זוהמה, העדר משמעת! בואו ונעיף מבט על הזירה שבה התרחשה הטרגדיה הזאת… חלונות מנופצים דלתות פרוצות, רצפות מפורקות….בתי שימוש סדירים רק בבית אחד… כמה זמן דרוש לאדם אירופי כדי לאבד בתנאים כאלה את טיפת התרבות? כלום ניתן לשמור על תרבות זו בעזרת עונשים דרקוניים כגון שלילת המרק או הדרגש? כיצד לא יהיו בני  אדם אכולי כינים? מה פירוש המילה תרבות כאן? האם מי מן האחראים בילה פעם ולו רק לילה אחד בגיהנום שכזה? מה רוצים מבני אדם אלה? כיצד מעז מישהו עוד לבקר אותם? מה יכול היה לצמוח על קרקע זו הרוויה זוהמה? אצולה יהודית לבטח לא!" את הדברים הללו[]

המשך קריאה
ההיבראיסט בה"א הידיעה של המאה ה-17. ג'ון סלדן

נוצרי, דבר עברית: סיפור האהבה של מלומדי אירופה עם כתבי היהודים

נשיא מכללת ספיר לשעבר, פרופסור זאב צחור ז"ל, סיפר פעם כי במהלך מפגש שהיה לו עם אינטלקטואלים אנגלים, הוא שאל אותם מדוע האליטה הבריטית כל כך עוינת את ישראל. תשובתם של הג'נטלמנים הבריטים הפתיעה את צחור: "הקמנו לכם מדינה", אמרו לו, "כי חלמנו על מקום שבו ספר הספרים יכתב מחדש לקראת גאולת עולם, כי אתם הרי עם סגולה. היו לעולם ציפיות לכינון אומה עברית שתהיה אור לגויים, וראו מה עשיתם". מקריאה ראשונה תשובתם של המלומדים הבריטים גבוהי המצח נשמעת מופרכת. למה שאקדמאים רציונליים ואתאיסטים ישאפו לכתיבה מחדש של טקסט עתיק כמו התנ"ך ולתחייתם של מושגים דוגמת "גאולת עולם" ו-"אור לגויים"?[]

המשך קריאה
בובי פישר בן 17 (משמאל) משחק נגד אלוף העולם, מיכאיל טל מברית המועצות, לייפציג 1960 (Bundesarchiv, Bild 183-76052-0335 / Kohls, Ulrich / CC-BY-SA 3.0)

פישר קינג: גאוני משחק המלכים היהודי ורב אמן פסיכי אחד

הוא היה פרנואיד, פרובוקטור, גזען ושוביניסט, אבל לרוב סלחו לו על הכל, כי הוא היה גם גאון חד פעמי עם איי קיו מעל 200, וזיכרון בנפח חוות השרתים של גוגל. הנוירוזות של בובי פישר, אלוף העולם בשחמט בין השנים 1972-1975, גלשו גם לחייו האישיים והציבוריים. בבגרותו חבר לכת נוצרית בשם "כנסיית האלוהים העולמית", שהאמינה בבוא האפוקליפסה בימינו, ובנוסף פיתח תחביב שהפך למרכז חייו אחרי פרישתו: פעילות אנטישמית אינטנסיבית. אחד ההסברים לנפשו המסוכסכת של רב האמן המבריק, שהחל בשלב מסוים בחייו לבדוק לפני כל משחק שהכלים על לוח השחמט אינם עשויים מחומר רעיל, היא העובדה שגדל ללא דמות אב. אביו של[]

המשך קריאה
The Northern Region Rabbinical Board during the annual Robert Burns dinner party, Glasgow, Scotland 1983 (Beit Hatfutsot, the Oster Visual Documentation Center, courtesy of the Scottish Jewish Archive Centre, Glasgow)

הטארטן הכשר של השבט היהודי-סקוטי

טארטן, אותו אריג משובץ שמכינים ממערך חוטים צבעוניים ארוגים בשתי וערב, הוא אחד ממאפייניה המוכרים ביותר של התרבות הסקוטית. בסקוטלנד מתייחסים לטארטן ברצינות כה רבה, שיש אפילו חקיקה רשמית שמגדירה מהו טארטן, והחוק קובע הליכי רישום מוסדרים לדוגמאות טארטן. במקור הגיע האריג מתושבי ההרים של סקוטלנד, אבל עם הזמן נהיה פופולרי גם בשאר המדינה. הטארטן נהיה לדרך המקובלת להפגין זיקה לשבט, משפחה או קבוצה. ככל שגדלה חשיבותו הלאומית, נהיה הטארטן לחלק חשוב מהתרבות הסקוטית באופן כללי, אמצעי להביע הזדהות כסקוטי או תחושת אהדה או שייכות לסקוטלנד. השימוש בבדי טארטן נפוץ במחצית הראשונה של המאה ה-19. ב-1822 הטרנד התחיל להתפשט –[]

המשך קריאה
אישה מקהילת האנוסים מדליקה נרות שבת בביתה, בלמונטה, פורטוגל, שנות ה-1970 (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות פאולו אמילקר, פורטוגל)

היהודים האחרונים בעולם: 400 שנה של קהילת אנוסים במחתרת

היראו אונודה היה קצין מודיעין בכיר בצבא היפני שנשלח בזמן מלחמת העולם השנייה לאי לובאנג בפיליפינים. לפני צאתו, השביעו אותו מפקדיו לעשות הכל כדי לסכל פלישת אויב לאי. במידה וייכשל, איימו עליו, עדיף שלא יחזור ליפן. היראו אונודה לא התכוון להפר פקודה, ולכן לאחר שכוח אמריקאי פלש לאי ב-28 בפברואר 1945 והכניע את היפנים, הוא לקח את הרגליים וברח ליערות. וכך חי היראו אונודה ביערות הפיליפינים – מצויד בחרב, ניזון מגבעולים ואורז גנוב ונכון בכל רגע להשיב מנה אחת אפיים לאויבים היאנקים. בפברואר 1974, כשלושים שנה לאחר שנשלח למשימה, פגש אונודה צעיר יפני בשם נוריו סוזוקי, שסיפר לו את האמת.[]

המשך קריאה
קצינים טורקים מחוץ לשער יפו בירושלים, סוף המאה ה-19

בשם האב: המושל העות'מאני שאמלל את יהודי ירושלים

יהודים חיו במשך רוב ההיסטוריה בתפוצות. בקהילות שונות הם שגשגו יותר או פחות, אך מקום אחד אופיין בדרך כלל בהתיישבות דלילה למדי – ארץ ישראל. בכל זאת, במאה ה-17 היו יהודים שחיו בארץ ישראל תחת שלטון העות'מאנים, ובראשית אותה מאה חיו רק בירושלים לא פחות מ3,000 יהודים. אבל במהלך אותה תקופה, אותם יהודים בירושלים סבלו משנתיים קשות של גזירות, מאסרים, רדיפות ורעב – שנותרו חקוקות בזיכרון הקולקטיבי במשך עשרות שנים. הסיבה לקשיים הללו הייתה נעוצה במי שהיה המושל לסירוגין של ירושלים בשנים 1626-1621 ונקרא מוחמד אבן פרוח'. באותה תקופה, האימפריה העות'מאנית הסתמכה על מושלים של שטחים גדולים שנקראו פלכים, ושטחים[]

המשך קריאה
לקונגרס הציוני הראשון, בזל, שוויץ, 1897 (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אוסף זוננפלד)

הרצל פינת אחד העם: הקרב המכוער על דמותה של הציונות

בצד אחד של הזירה עמד יהודי כחוש, זקן צרפתי עיטר את פניו ועל חוטמו נחו משקפיים עגולים שהסתירו זוג עיניים חודרות ועמוקות. בצד השני ניצב גבר בעל הדרת פנים, לראשו צילינדר מודרני ואת פניו כיסה זקן עבות שהותיר מקום רק לזוג עיניים שחורות ונוקבות שהשקיפו מעל פני המציאות בפריסקופ חד-מבט. היה זה קרב טיטנים מהנוקבים ביותר שידעה התנועה הציונית, הראשון ואולי החשוב ביותר מבין יריבויות מפורסמות שהגיעו אחריו, כמו הסכסוך המר בין דוד בן גוריון וז'בוטינסקי, ויצמן ולואי ברנדייס, רבין-פרס ועוד. כדי להבין את שורשי המחלוקת בין אחד העם להרצל, ששיאו בראשית המאה ה-20, אין לנו ברירה אלא לדלג לרגע[]

המשך קריאה

תכנון ביקור

שעות פתיחה

יום ראשון
17:00-10:00
יום שני
17:00-10:00
יום שלישי
17:00-10:00
יום רביעי
17:00-10:00
יום חמישי
17:00-10:00
יום שישי
14:00-10:00
יום שבת
17:00-10:00

סוגי כרטיסים

כרטיס רגיל
52 ש"ח
אזרח/ית ותיק/ה וסגל אוניברסיטת תל אביב
26 ש"ח
בעל/ת תעודת נכה, סטודנט/ית
42 ש"ח
דיגיתל
42 ש"ח
ילדים וילדות עד גיל 5
הכניסה חינם
חיילות וחיילים במדים
הכניסה חינם, בהצגת תעודה

סוכנים וקבוצות

טלפון

איפה אנחנו

קמפוס אוניברסיטת תל-אביב, רחוב קלאוזנר, רמת אביב