בלוג

הם היו צעירים יהודים מאירופה שברחו לאמריקה מאימת הנאצים. הם הותירו מאחור הורים, אחים, חברים ואת היבשת האהובה עליהם, שתקעה להם סכין בגב. גם בחלומות הכי פרועים שלהם הם לא האמינו שישובו לזירת הפשע כחיילים בכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית. לא, זה לא הטריילר לסרט "ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו. זהו סיפורם המופלא של "נערי ריצ'י", פליטים יהודים שהגיעו לאמריקה בזמן המלחמה, וקיבלו הזדמנות חד-פעמית לנקום במכונת ההשמדה הנאצית שחיסלה את משפחתם ורבים כל כך מבני עמם. פרד הווארד וגאי שטרן זוכרים עד היום את הרגע בו נכנסו בשער מחנה המודיעין הסודי ריצ'י, ששכן בלב ההרים של מרילנד. "זה[�]

ב-1926 עמלו אלברט איינשטיין ותלמידו, ליאו סילארד, על המצאת מקרר עם גישה שונה, שפעל כמעט ללא חשמל וללא גזים מזיקים לאטמוספירה. המקרר האקולוגי אמנם לא תפס, אבל מכירת הפטנט לחברת הענק השבדית "אלקטרולוקס" העניקה לסילארד סכום כסף נאה שאפשר לו להתמסר למחקריו האקדמיים בתחום האנרגיה האטומית, ולתחביב האהוב עליו בשעות הפנאי – קריאת ספרי מדע בדיוני בדירתו בברלין. באחד מספרי המדע הבדיוני נחשף סילארד לרעיון ייצור נשק להשמדה המונית המבוסס על תגובת שרשרת גרעינית שגדלה באופן אקספוננציאלי. הרעיון הצית את פתיל הסקרנות במוחו הקודח של המדען היהודי המחונן, ועד מהרה הוא צלל לתוכו בחדווה. במקביל החלו מדענים בכירים נוספים להתעניין[�]

אם נתרגם את "משפט נתר" למונחים סוציולוגיים של ראשית המאה הקודמת, אפשר לומר כי באותה תקופה לא משנה אם היית אישה מוכשרת לאין שיעור מעמיתך לעבודה ו/או התפוקה שלך הייתה גדולה בעשרות מונים משלו, המערכת המינית הסימטרית בתוכה פעלת שמרה על אי-שוויון קבוע ביניכם. אמי נתר, אחת המתמטיקאיות החשובות אי פעם, הייתה קורבן מרכזי ובולט של אותה סימטריה מעוותת. היא חוותה על בשרה את האפליה המינית של העידן ההוא בסדר גודל היסטורי. ב-23 ביולי 1918, תאריך מכונן בתולדות המתמטיקה, הציגה המתמטיקאית היהודיה את "משפט נתר", בו הוכיחה כי חוק שימור האנרגיה במערכת פיזיקלית נובע מהסימטריה של המערכת. ולהפך – כל[�]

כמו רבים מיהודי אירופה גם הרשל גרינשפן ודודו, אברהם, היו דבוקים לרדיו ב-12 מרץ 1938 בשעה שהמליציות הנאציות צעדו ברחובות וינה, באירוע שכונה לימים "האנשלוס" – סיפוחה של אוסטריה לרייך השלישי. הרשל ודודו האזינו בחשש רב לנאום הכניעה המתרפס של הקנצלר האוסטרי ולקריאות הנקמה של אזרחים אוסטרים ממוצא גרמני, ששחררו רעל חומצתי בן 20 שנה, שמקורו בהסכם ורסאי המשפיל, שכפה על גרמניה לכרוע ברך בפני מדינות ההסכמה. בחצות, כשהפיהרר בכבודו ובעצמו נכנס לבירה, לא לפני שעצר להניח פרחים על קברה של אמו בעיר הולדתו בראונאו, כיבה אברהם גרינשפן את הרדיו. "זה תחילת הסוף" אמר לאחיינו בעיניים כבויות. כמה ימים מאוחר[�]