בלוג

"הפליצו בגאווה", הידוע גם בשם "מכתב לאקדמיית ההפלצה המלכותית", הוא שמו של מאמר אקדמי שחיבר בנג'מין פרנקלין אודות חקר נפיחות, בסביבות שנת 1781. המאמר של פרנקלין, באותו זמן שגריר ארה"ב בצרפת, נכתב כתגובה להזמנה שקיבל מהאקדמיה המלכותית של בריסל. פרנקלין סלד מהסביבה האקדמית הנפוחה של אירופה, הנגועה ביומרנות ובנרקיסיזם, ובתגובה חיבר מאמר סרקסטי, בו הוא מציע להפנות משאבי מחקר למציאת דרכים לשיפור ריחן של נפיחות אנושיות, במטרה להפיק מהן בושם למטרות מסחריות. מי שלא בקיא בביוגרפיה של  פרנקלין עלול לחשוב שמדובר בטיפוס גס רוח עם חוש הומור מפותח. אבל האמת היא אחרת. בנג'מין פרנקלין, מהאבות המייסדים של אמריקה – מחותמי[�]

ג'ון מונאש ג'ון מונאש הגיע לקהיר ב-1915 באמצע מלחמת העולם הראשונה בתור קצין בכיר ומפקד חטיבת החי"ר הרביעית, על אף שלא הייתה לו הכשרה צבאית רשמית. הוא נולד באוסטרליה הרחוקה להורים יהודים שהיגרו מגרמניה, היה מהנדס ואיש עסקים מצליח וגם בעל תואר במשפטים ובאמנות. הישגיו האקדמיים הובילו למינויו כקצין מילואים בחיל המודיעין האוסטרלי, ושם החל להתקדם במהירות בסולם הדרגות. הוא ניחן בראייה רחבה יוצאת דופן, שאפשרה לו לזהות את השגיאות הקטסטרופליות שהפכו את מלחמת העולם הראשונה למרחץ הדמים האיום ביותר בהיסטוריה הצבאית עד אז, ויכולותיו עשו אותו לגנרל המשפיע ביותר במלחמה – לאיש אשר יחתוך את הקשר הגורדי שותת הדם[�]

יום הבחירות הוא יום חג לדמוקרטיה, כמאמר הקלישאה. המומנט הפוליטי שבו האזרח משתמש במנדט שקיבל כדי להשפיע על עתידו הכלכלי, המשפטי, התרבותי והחינוכי, בין היתר, כפי שהיא רוצה לראות אותו מתעצב בחברה בה הוא חי. אבל 71 שנים של דמוקרטיה ישראלית הן כהרף עין לעומת ההיסטוריה היהודית הארוכה, במהלכה ההגדרה הפוליטית היהודית פשטה ולבשה צורות שונות. על דרך ההכללה אפשר לומר שבארצות האסלאם היהודים חיו במשך מאות שנים תחת סטאטוס של אַהְל אלדִ'מָּה (בני חסות נחותים), ובאירופה הם התחילו כ-"בני חסות", המשיכו בתור "יהודים נסבלים", שודרגו למעמד של "יהודים מועילים" עד שסוף סוף, במהלך המאה ה-19, זכו לשוויון עם הערת[�]

עדי אקוניס חופשה בקלאב מד נחשבה תמיד לכזו המכוונת קודם כל לעשירי העולם: אתרים אקזוטיים בלב אזורים מבודדים המעניקים חופשת הכלל כלול במובן המקורי והרחב של הביטוי: אוכל, בילויים, ספורט, הפעלות, מנוחה וחברה טובה. אבל הרבה לפני שהתהווה קונספט החופשה הזה, תחילת הדרך הייתה סביב רעיון אידאליסטי של שני יהודים ששרדו את מלחמת העולם השנייה ורק ביקשו לעשות לטובת הניצולים. ז'רארד בליץ נולד ב-1912 באנטוורפן, בלגיה, למשפחה יהודית אדוקה של יהלומנים עם חיבה יתרה לספורט מים. אביו, מוריס, ודודו, שנקרא גם הוא ז'רארד, היו חברי נבחרת בלגיה בכדור מים שזכתה בשתי מדליות אולימפיות, ב-1920 ו-1924. גם ז'רארד שלנו קפץ לבריכה[�]