תוצאות חיפוש - "חנוכה"

בנר חמישי של חנוכה 1982 שלח הרב אבבה ברהן מכתב קצר אך דרמטי בעברית, בכתב יד מושלם, מהכפר וולקה שבאתיופיה אל יהודי התפוצות – מכתב בו הוא מתחנן שיצילו את יהודי אתיופיה. בנר שביעי של חנוכה 2004 הוא נפטר על אדמת ארץ ישראל. הרבה מאוד עבר על אסיר ציון אבבה ברהן, ועל יהודי אתיופיה בכלל, בין השנים הללו. אבבה ברהן, או יאיר בן אורי בשמו העברי, היה איש דת וחינוך שפעל למען עליית יהודי אתיופיה לישראל, וכמו רבים אחרים, שילם מחיר כבד בדרך להגשמת חלומו הציוני. הוא הגיע ממשפחה יהודית מיוחסת במחוז גונדר שבמדינת אמהרה בצפון אתיופיה. אביו וסבו היו[�]

היה היה איש, מספר לנו התלמוד, שאשתו נפטרה בזמן הלידה. האיש היה עני כל כך שלא היה לו כסף לשכור מינקת לתינוק שנולד. ואז התרחש נס ובחזהו של האיש צמחו זוג שדיים מתפקעים מחלב. אמר ר' יוסף: כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס. אמר לו אביי: אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית. הסיפור, שמובא במסכת שבת דף נג', מייצג שתי גישות מנוגדות לגבי תפיסת הנס במחשבה היהודית. הגישה הראשונה רואה בנס אישור למציאות כוח עליון שמסוגל לשנות סדרי עולם, להתערב בחוקי הטבע ולעקם את המציאות הטבעית בהתאם לרצונו. הגישה השנייה מאמינה שהחכמה האלוהית מתגלמת בחוקי הטבע[�]

בשנות ה-30 המוקדמות של המאה שעברה פרסם משורר עברי צעיר ואלמוני בשם אהרון זאב את השיר "אנו נושאים לפידים" שהפך בן לילה לשלאגר בקרב חובבי השירה בתנועה הציונית. במיוחד בלט הטקסט של פזמון השיר שלכד את ליבת הרעיון המרכזי של התנועה הציונית בוואן ליינר: "נס לא קרה לנו. פך שמן לא מצאנו. בסלע חצבנו עד דם, ויהי אור". מילות הפזמון זיקקו את סיפורה של התנועה הציונית, שאחד מהישגיה הגדולים ביותר היה העמדת ארכיטיפ של יהודי חדש. יהודי אקטיבי, אדון לגורלו, כזה שנגמל מהתמכרות פאסיבית בת אלפיים שנה לניסים, וכזה שבעט בערכיו של אבותיו הגלותיים, שחילקו את זמנם בין התעמקות בסוגיות[�]

חנוכה, כה' בכסלו התרכ"ג, 1862 למניינם. בחוץ משתוללת סופת שלגים כבדה ובבתי העיירה מתגודדים משפחות היהודים סביב נר ראשון. הלטקס משתזפים על המחבת, הסביבונים מחממים מנועים ואב המשפחה מברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". לפתע נשמעות בדלת דפיקות חזקות, מלוות בקריאות מחרישות אוזניים "יהודים החוצה". על חזיתות הבתים ממוסמרים צווים. פקודת גירוש מספר 11 יוצאת לדרך. הסצנה הנ"ל מוכרת מסיפורי גירוש רבים בתולדות העם היהודי. בד"כ היא מתרחשת באמצע חג ולרוב מלווה בדפיקות חזקות בדלת ובקריאות מכווצת קרביים. "יהודים החוצה". המיקום גם הוא פחות או יותר מוכר וידוע –  המרחב העצום של אירופה, ממערבו של חצי האי האיברי ועד צפונה[�]

יחלפו כמעט אלפיים שנה מאז הופיע באגן הים התיכון זרם הגנוסטיקה שחילק את העולם לשתי ממלכות – ממלכת הטוב וממלכת הרע – ועד הולדתו של אדם אחד, גאון יהודי חד-פעמי, שגילם באישיותו את הדואליות הזו בעוצמה כמעט בלתי נתפשת. מחד היה את ד"ר פריץ, חתן פרס נובל לכימיה, המדען ש"קטף לחם מהשמיים" אחרי שתגליתו להפקת דשן כימי מאמוניה, הצילה את העולם מרעב. מנגד, היה את מיסטר הבר, המדען שעל שמו רשומה הפעם הראשונה בתולדות האנושות בה השתמשו בנשק כימי, ושתגליותיו הניחו את הבסיס לפיתוח גז צקלון B, שחנק למוות כמיליון וחצי מאחיו היהודים בתאי הגזים. מי היה המדען המורכב והמבריק[�]

לכבוד התערוכה המצליחה שלנו "ויהי צחוק – הומור יהודי מסביב לעולם", שמוקדשת לתרומתם של יהודים לעולם הקומדיה, מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות מגיש את 15 הרגעים הגדולים בתולדות ההומור היהודי. ברשימה התמקמו בגאווה סיינפלד, איש בן אלפיים של מל ברוקס וקארל ריינר, חגורת הבורשט, הופעת הבכורה של ג'ואן ריברס ב"טונייט שואו" ב 1965, שיר החנוכה של אדם סנדלר ו"קחו את אשתי, בבקשה" – סימן ההיכר של הני יאנגמן. מאז פתיחתה כבר ביקרו בתערוכה "ויהי צחוק" יותר מ 110,000 אנשים. חלק מהרגעים שריכזנו ברשימה נמצאים בתערוכה, בצורה המקורית או בדרך של חפצים או שיחזור, למשל רפליקה של דירתו של ג'רי בניו[�]

השבוע לפני 100 שנה הסתיימה מלחמת העולם הראשונה – שגבתה את חייהם של כ-18 מיליון בני אדם – 10 מיליון לובשי מדים ו-8 מיליון אזרחים. מלבד מהלכה ההרסני היא ״הורישה״ לאנושות כמה מהחוליים שיאפיינו את המאה העשרים – הנאציזם, הפאשיזם והבולשביזם שעלו לאחריה. גם הרבה מסכסוכי המזרח התיכון – ואי היציבות התמידית של מדינות כמו סוריה, לבנון ועיראק – קשורים ישירות למלחמה ולתנאים בהם הסתיימה. זו הייתה גם אחת המלחמות הראשונות בהן יהודים נלחמו במספרים גדולים וברוח התנדבות גדולה בצבאות שני הצדדים. בחלק מהמדינות, בעיקר גרמניה ואוסטריה-הונגריה, ההתבוללות והשוויון האזרחי ליהודים העלו מאד את המוטיבציה שלהם להילחם. יהודים אחרים –[�]