תוצאות חיפוש - "רימון"

איתמר קרמר ביום 11.2.1954 הודיע דובר צה"ל הודעה קצרה ולקונית: "טוראי נתן אלבז, בן 21 הקריב את חייו, כדי למנוע אסון ואובדן חיים בין חבריו בהתפוצצות רימון. למנוח אין כתובת ואין למי להודיע על מותו". אבל לנתן אלבז ז"ל דווקא היתה כתובת. כשעלה לארץ, אלבז השאיר את הוריו בעיירה צפרו, הסמוכה לעיר פאס שבמרוקו, שם נולד ב-17.10.1932, היום לפני 87 שנים. לשם גם הגיעה לבסוף האיגרת המבשרת על מותו של הבן, עם ציון לשבח מאת הרמטכ"ל משה דיין. סיפור גבורתו של החייל הצעיר נתן אלבז הפך לחלק מאתוס הגבורה הישראלי. לוחם גבעתי שהתנדב לפרק מנגנוני רימונים לאחר פעילות מבצעית, ובטעות[�]

אם האיורים המרהיבים האלה בצבעי זהב וכחול ואדום עז נראים לכם מוכרים זה כי רבים מהם הודפסו מחדש בהגדות מודרניות, וללא ספק יצא לכם לראות אותם מתישהו בשולחן הסדר, בין הגפילטע פיש לכוס השנייה. לרובנו היו בבית הגדות פסח עם תמונות הלקוחות מאותה הגדה עתיקה ומפוארת הידועה בשם הגדת סרייבו, שהפכו עם השנים לחלק בלתי נפרד ממראות החג. הגדת סרייבו היא ההגדה המפורסמת ביותר, ואולי גם היפה ביותר, שנשתמרה לאורך הדורות. היא נכתבה על עור מולבן וצבעיה השתמרו היטב לאורך מאות שנים בזכות המינרלים הנדירים בהם השתמשו. זו הגדה ארוכה המכילה גם הרבה תוכן נוסף, לא רק את נוסח ההגדה[�]

מהו הופך נאום לנאום גדול? נאום גדול מעמיד שני ערכים אוניברסליים למלחמת אין מוצא, כמו נאומו המטלטל של אלעזר בן יאיר, שהוביל להתאבדות המונית במצדה. נאום גדול נישא ברגע קטן ולכאורה לא חשוב, שמנער את האדישים מאדישותם כמו נאומו של אלי ויזל בבית הלבן, או ברגע גדול והיסטורי שהרעיד אומה שלמה בטראומה כמו נאום הפתיחה של גדעון האוזנר במשפט אייכמן. אבל נאום גדול גם יכול להיות כזה שמחטט בפצעים המדממים ביותר, כמו נאומו המוכיח של מנחם בגין נגד הסכם השילומים. מספרים על בגין כי לפני כל נאום שנשא נהג לעמוד שעות ארוכות מול המראה ולהתאמן על תנועות הנפת הידיים, קפיצת[�]

כשזה נוגע לענייני מין ומגדר יהיה זה מטופש מצדנו לשפוט את חז"ל במונחים של תקופתנו. בעידן בו פעלו חכמינו הקשישים טרם נולדו מונחים כמו "החפצה", "הסגברה", "שיח פוגעני" וגם החוג למגדר באוניברסיטת בבל – עד כמה שידוע לנו – טרם נוסד. הצייטגייסט של הימים ההם – גם ובעיקר בקרב לא יהודים – התייחס לאישה כמחולל ילדים ותו לא. כואב, כן. אבל לא כך ראו זאת אנשי התקופה. בדיוק כשם שהם לא מצאו פגם בתופעות יומיומיות כגון רכישת עבדים, נקמת דם וסקילת כופרים, ועוד כהנה וכהנה מרעין בישין, שלמזלנו חלפו מן העולם. אולם בדרכם החכמה והממזרית, סופרי חז"ל השתמשו בכל מיני טכניקות[�]