בלוג – בית התפוצות https://www.bh.org.il/he מוזיאון העם היהודי Mon, 12 Nov 2018 13:57:20 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=4.9.2 https://www.bh.org.il/wp-content/uploads/cropped-favicon-512-32x32.png בלוג – בית התפוצות https://www.bh.org.il/he 32 32 חור שחור: היום בו נמחק חיוכו של גדול מכחישי השואה https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%91%d7%95-%d7%a0%d7%9e%d7%97%d7%a7-%d7%97%d7%99%d7%95%d7%9b%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c-%d7%9e%d7%9b%d7%97/ Mon, 12 Nov 2018 10:33:09 +0000 https://www.bh.org.il/?p=38457 אם היינו צריכים לקבוע תאריך ליום הזיכרון להכחשת השואה, ה-11 בנובמבר היה יכול להיות מועמד מוביל. מדוע? כי בתאריך הזה, בשנת 2005, נעצר ההיסטוריון דייוויד אירווינג, מי שנחשב לגדול מכחישי השואה בעולם. את הטייטל המפוקפק חייב אירווינג לדברה ליפשטדט, אינטלקטואלית יהודייה ומרצה מאוניברסיטת "אמורי" שבג'ורג'יה, ארה"ב. ליפשטדט, בת למשפחת יהודים מהגרים מגרמניה, הייתה יכולה להיבלע [...]

The post חור שחור: היום בו נמחק חיוכו של גדול מכחישי השואה appeared first on בית התפוצות.

]]>
אם היינו צריכים לקבוע תאריך ליום הזיכרון להכחשת השואה, ה-11 בנובמבר היה יכול להיות מועמד מוביל. מדוע? כי בתאריך הזה, בשנת 2005, נעצר ההיסטוריון דייוויד אירווינג, מי שנחשב לגדול מכחישי השואה בעולם.

את הטייטל המפוקפק חייב אירווינג לדברה ליפשטדט, אינטלקטואלית יהודייה ומרצה מאוניברסיטת "אמורי" שבג'ורג'יה, ארה"ב. ליפשטדט, בת למשפחת יהודים מהגרים מגרמניה, הייתה יכולה להיבלע בקלות באנונימיות המנומנמת של האקדמיה האמריקאית, אלמלא יום אחד פנו אליה שני חוקרי שואה בעלי שם עולמי בהצעה לכתוב מחקר על מכחישי שואה. "אלו שטוענים שהעולם שטוח? שאלביס חי?", צחקה ליפשטדט כששמעה את ההצעה.

אבל אז השניים הציגו בפניה מחקר על פיו 22% מהציבור באמריקה מאמינים שיכול להיות שהשואה לא התרחשה, וליפשטדט הפסיקה לחייך. היא ניגשה לעבודה וכעבור שלוש שנים, בשנת 1993, יצא לאור ספרה: "מכחישים את השואה: המתקפה הגוברת על האמת והזיכרון".

אנטישמי מהזן הנחות ביותר. דייוויד אירווינג (צילום: Allen Warren, Creative Commons)

אנטישמי מהזן הנחות ביותר. דייוויד אירווינג (צילום: Allen Warren, Creative Commons)

בספר מצליחה ליפשטדט לשרטט פרופיל של מכחיש שואה אופייני. מדובר בזאבים בעור של כבש, היא טוענת. את האנטישמיות שלהם הם מכסים בשיח "רציונלי", הם מחזיקים "מכון למחקר היסטורי" משלהם וכתב עת כמו "הביטאון למחקר היסטורי", עמוס בהערות שוליים שקריות. אנשים אלו לא יציגו את עצמם כניאו-נאציים או גזענים. הם יכנו את עצמם "רוויזיוניסטים" ששאיפתם היא למצוא ולתקן שגיאות מההיסטוריה.

בכל מקרה, אחרי שסימנה וי על חשיפת זהותם של מכחישי השואה, המשיכה ליפשטדט בעיסוקיה כמרצה באוניברסיטה, עד שיום אחד קיבלה טלפון מהוצאת הספרים "פנגווין" שהוציא את ספרה לאור בבריטניה. החדשות מעבר לקו היו כי ההיסטוריון דייוויד אירווינג הגיש נגדה תביעת דיבה על שכינתה אותו בספרה "מכחיש שואה".

כמה מילים על אירווינג: מדובר באוטודידקט שלימד את עצמו גרמנית ושתקופה מסוימת קשרו לו כתרים כאחד הסופרים החשובים שעסקו ברייך השלישי. אלא שעם הזמן אירווינג הלך והתאהב במושא המחקר שלו. אט אט הוא החל להציג תמונה פחות או יותר כזו: הנאצים לא היו כל כך גרועים וכוחות הברית לא היו כל כך טובים. והיהודים? די הגיע להם מה שעשו להם.

למרות שהכיר את המסמכים והעובדות, איכשהו הצליח אירווינג לעוות את ההיסטוריה כדי שתתיישר עם עמדתו. בסוף שנות ה-1980 הוא כבר אימץ לגמרי את התפישה כי השואה לא התקיימה. בניגוד אליו נציין למען ההגינות כי אירווינג לא הכחיש את העובדה שהיהודים כונסו במחנות ריכוז, אלא את העובדה שהנאצים ביצעו בהם רצח עם שיטתי באמצעות תאי גזים.

נמחק לה החיוך והיא יצאה לעבודה, להוכיח את מכחישי השואה ואירווינג בראשם. דברה ליפשטדט (צילום: ICRC, Creative Commons)

נמחק לה החיוך והיא יצאה לעבודה, להוכיח את מכחישי השואה ואירווינג בראשם. דברה ליפשטדט (צילום: ICRC, Creative Commons)

לטענתו, היהודים המציאו את סיפור ההשמדה כדי לסחוט מגרמניה כסף ולהקים להם מדינה. No hole, No holocaust"" (אין חורים, אין שואה) הייתה הסיסמא שהפכה לסלוגן של אירווינג. הסיסמא התייחסה לשאלת הפתחים בתקרה של קרמטוריום 2 באושוויץ (שעל פי ההערכה כחצי מיליון יהודים נחנקו בו למוות). אירוווינג טען כי אי קיומם של פתחים בתקרה משמש ראיה כי לא הוחדר גז לביתנים, ולכן השמדת היהודים בתאי הגזים היא בדיה. "אני אטביע את ספינת המלחמה אושוויץ", התגאה באחת ההרצאות שנשא, "אושוויץ היא דיסנילנד", המשיך להפיץ רעל. פעם הצביע על מספר מקועקע בזרועו של ניצול שואה ושאל אותו: "כמה כסף שילמו לך לעשות את זה?".

תאמרו, מה הסיפור הגדול, הרי כל בר דעת מבין מיד כי מדובר באנטישמי מהזן הנחות ביותר. הבעיה הייתה שעל פי חוקי המשפט הבריטי – המדינה בה הגיש אירווינג את תביעת הדיבה נגד ליפשטדט – בתביעה בעלת אופי כזה, חובת ההוכחה היא על הנתבע, לא על התובע. כלומר, על ליפשטדט הוטל לספק ראיות כי אירווינג אכן מכחיש שואה. אבל בגלל שארווינג טען כי אין להגדיר אותו "מכחיש שואה" הואיל ואין מה להכחיש כי השואה לא התרחשה, המשפט נסוב סביב השאלה האבסורדית: האם השואה התקיימה?

המשפט "אירווינג נגד ליפשטדט" הפך בן לילה לזירה משפטית מסוקרת בבריטניה ובעולם כולו. בצד אחד עמד סופר פופולארי שטען כי השואה לא התרחשה ובצד השני בת לפליטים יהודים מגרמניה, מאחוריה עמד העם היהודי כולו. ליפשטדט וצוות ההגנה שלה סרבו להעלות ניצולי שואה לדוכן העדים כדי לא להעמיד אותם בסיטואציה משפילה מול השאלות הפרובוקטיביות של אירווינג, שייצג את עצמו במשפט. קו ההגנה נשען על בדיקת המקורות ההיסטוריים המסולפים שציין אירווינג בספריו.

סיור הכחשת שואה באושוויץ ב-3,000 דולר. אחד מתאי הגזים באושוויץ 1 (צילום: Wikipedia)

סיור הכחשת שואה באושוויץ ב-3,000 דולר. אחד מתאי הגזים באושוויץ 1 (צילום: Wikipedia)

אז לטובת מי שלא מכיר את הסיפור, ספוילר – ליפשטדט ניצחה. זה אמנם לקח שש שנים, אבל בסיום המשפט קבע השופט כי אירווינג הוא שקרן ואנטישמי. צוות ההגנה של ליפשטדט הוכיח כי לאירווינג היה דפוס קבוע בספריו – הערות השוליים שלו מובילות לראיות מסולפות, נכונות למחצה, תאריכים שונו, סדר האירועים הוכתב על פי האג'נדה של המחבר, מישהו נכלל בפגישה בה הוא לא נכח, ועוד.

בעקבות המשפט נאלץ אירווינג לשלם את הוצאות ההגנה של ליפשטדט בסך שני מיליון ליש"ט והכריז על פשיטת רגל. היום לפני 13 שנה, ב-11.11.2005 נעצר אירווינג באוסטריה, בעקבות צו מעצר שהוצא נגדו כבר ב-1989 באשמת הכחשת שואה, עבירה עליה החוק האוסטרי משית עד 10 שנות מאסר. על אירווינג נגזרו 3 שנות מאסר אך הוא שוחרר כעבור 13 חודשים בלבד בעקבות ערעורו וניכוי שני שליש מתקופת מאסרו.

אבל ההיסטוריון המכחישן לא למד לקח והמשיך להפיץ שקרים. מי שייכנס היום לאתר האינטרנט שלו יוכל לראות כי אירווינג מציע סיורים להכחשת שואה באושוויץ. בסיורים אלו יוכלו המשתתפים "ללמוד את ההיסטוריה האמיתית" ולהיווכח בעצמם כי אושוויץ היא בסך הכל "מחנה עבודה בכפייה לשעבר שהפך לאטרקציה תיירותית מושלמת בעזרת דוכני נקניקיות וחנויות מזכרות". אגב, אירווינג גובה על סיור הכחשת השואה שלו 3,000 דולר. בכך הוא מוכיח שאם כבר מישהו עושה כסף מהשואה אלו לא היהודים, אלא מכחישי השואה.

The post חור שחור: היום בו נמחק חיוכו של גדול מכחישי השואה appeared first on בית התפוצות.

]]>
100 שנה למלחמת העולם הראשונה: זכרון יהודי נדיר בתמונות https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/100-%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99/ Mon, 12 Nov 2018 10:32:15 +0000 https://www.bh.org.il/?p=38475 השבוע לפני 100 שנה הסתיימה מלחמת העולם הראשונה – שגבתה את חייהם של כ-18 מיליון בני אדם – 10 מיליון לובשי מדים ו-8 מיליון אזרחים. מלבד מהלכה ההרסני היא ״הורישה״ לאנושות כמה מהחוליים שיאפיינו את המאה העשרים – הנאציזם, הפאשיזם והבולשביזם שעלו לאחריה. גם הרבה מסכסוכי המזרח התיכון – ואי היציבות התמידית של מדינות כמו [...]

The post 100 שנה למלחמת העולם הראשונה: זכרון יהודי נדיר בתמונות appeared first on בית התפוצות.

]]>
השבוע לפני 100 שנה הסתיימה מלחמת העולם הראשונה – שגבתה את חייהם של כ-18 מיליון בני אדם – 10 מיליון לובשי מדים ו-8 מיליון אזרחים. מלבד מהלכה ההרסני היא ״הורישה״ לאנושות כמה מהחוליים שיאפיינו את המאה העשרים – הנאציזם, הפאשיזם והבולשביזם שעלו לאחריה. גם הרבה מסכסוכי המזרח התיכון – ואי היציבות התמידית של מדינות כמו סוריה, לבנון ועיראק – קשורים ישירות למלחמה ולתנאים בהם הסתיימה.

זו הייתה גם אחת המלחמות הראשונות בהן יהודים נלחמו במספרים גדולים וברוח התנדבות גדולה בצבאות שני הצדדים. בחלק מהמדינות, בעיקר גרמניה ואוסטריה-הונגריה, ההתבוללות והשוויון האזרחי ליהודים העלו מאד את המוטיבציה שלהם להילחם. יהודים אחרים – כמו רבים ממנהיגי הציונות – תלו הרבה תקוות בניצחון בריטי במזרח התיכון – תקווה שבסופו של דבר התממשה.

המלחמה גם חשפה גיבורים יהודים רבים. זו גם הייתה אחת המלחמות הראשונות שתועדו באינטנסיביות בעין המצלמה. בארכיון בית התפוצות תמונות רבות המתעדות את הסיפור היהודי במה שכונתה ״המלחמה הגדולה״.

 

(חיילים יהודים בצבא האוסטרו-הונגרי, טרנסילבניה, מלחמת העולם הראשונה (1914-1918)

(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות אלישה רוטן, תל אביב)

(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות אלישה רוטן, תל אביב)

יהודים מאזור לובלין נמלטים מהחזית, פולין, 1916. צילום שנעשה בידי הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה

(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות האקדמיה הפולנית למדעים, ורשה)

(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות האקדמיה הפולנית למדעים, ורשה)

ד"ר בנו גרינפלדר, רופא בצבא אוסטרו-הונגריה, מטפל ברגלו הפצועה של חייל. גרינפלדר נולד ב-1883, התמחה במחלות ילדים אך הפסיק את עבודתו וגויס לצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה עלה לארץ ישראל והיה ממונה על מחלקת הילדים בבית החולים 'הדסה' בירושלים. הפרופסור הראשון למחלות ילדים בארץ ישראל

(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות ד"ר נוח גינות, ישראל)

(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות ד"ר נוח גינות, ישראל)

חיילים יהודים בצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה (1914-1917)

(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות רות גולדצוייג לבית גולדשמיד, חיפה)

(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות רות גולדצוייג לבית גולדשמיד, חיפה)

שבויי מלחמה יהודים מרוסיה במלחמת העולם הראשונה (1914-1918). גלויה

(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף משפחת גרוס)

(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף משפחת גרוס)

חיילים יהודים גרמנים מבקרים את משפחתם במהלך המלחמה (1914-1918)

(מתוך תערוכת בית התפוצות: ",דנציג, אוצרותיה של קהילה שהוכחדה" 1983)

(מתוך תערוכת בית התפוצות: ",דנציג, אוצרותיה של קהילה שהוכחדה" 1983)

רוזה קרפלוס לבית אנקר (שלישית משמאל), אחות בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, 1916 בקירוב. היא נולדה בדנציג בשנת 1887 ונפטרה בלונדון בשנת 1981

(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות ג'ורג' פוגלמן, ארה"ב)

(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות ג'ורג' פוגלמן, ארה"ב)

חיילים יהודים בחזית הדרומית של הצבא האוסטרי חוגגים את חג החנוכה, מלחמת העולם הראשונה (1914-1918). הטקס נערך בידי ד"ר סמואל לינק, הרב הצבאי של הצבא האוסטרי. צולם על ידי חיילי הצבא הגרמני

(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות. באדיבות האקדמיה הפולנית למדעים, ורשה)

(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות. באדיבות האקדמיה הפולנית למדעים, ורשה)

ג'ולי מגדס לבית תמאם, מתנדבת בבית החולים הצבאי בתוניס, תוניסיה (1914-1918)

(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות חיים ואירן חיון, ירושלים)

(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות חיים ואירן חיון, ירושלים)

יהודים שהוחזקו במחנה המעצר באי מאן מכיוון שנחשבו לאזרחי מדינות אויב. אנגליה, מלחמת העולם הראשונה (1914-1918)

המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות. (מנצ'סטר, יחידת הלימודים הפוליטכניים)

המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות. (מנצ'סטר, יחידת הלימודים הפוליטכניים)

חיו אלבז, בן לאה אלבז, נולד בקונסטנטין,  אלג'יריה ב-1892. שירת בצבא הצרפתי כמתורגמן ונשלח במלחמת העולם הראשונה לדרדנלים, שם נפל באחד הקרבות ב-1916

(בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות מיכאל אלוש, ישראל)

(בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות מיכאל אלוש, ישראל)

חיילים יהודים בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה במחנה ליד ירושלים, ארץ ישראל, 1918-1917

המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף רולף קנלר

המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף רולף קנלר

 

The post 100 שנה למלחמת העולם הראשונה: זכרון יהודי נדיר בתמונות appeared first on בית התפוצות.

]]>
כולנו בולגרים: תור הזהב המכריע של יהודי הבלקן https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%9b%d7%95%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%91%d7%95%d7%9c%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%aa%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%96%d7%94%d7%91-%d7%94%d7%9e%d7%9b%d7%a8%d7%99%d7%a2-%d7%a9%d7%9c-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99/ Wed, 07 Nov 2018 10:31:26 +0000 https://www.bh.org.il/?p=38374 גם היום, כשמדברים על "תור זהב יהודי", המחשבה הראשונה שעולה בראש היא כמובן זו של יהדות ספרד – תקופה שנחשבת לשיא של מעורבות יהודית בח'ליפות המוסלמית בספרד, עם השפעות הדדיות במחשבה הפילוסופית, בשירה, במדע ובעוד שפע תחומים אחרים שהותירו חותם על היהודים וסביבתם. אבל ליהודים היה תור זהב במקום נוסף, גם בימי הביניים, ולמרות שיש [...]

The post כולנו בולגרים: תור הזהב המכריע של יהודי הבלקן appeared first on בית התפוצות.

]]>
גם היום, כשמדברים על "תור זהב יהודי", המחשבה הראשונה שעולה בראש היא כמובן זו של יהדות ספרד – תקופה שנחשבת לשיא של מעורבות יהודית בח'ליפות המוסלמית בספרד, עם השפעות הדדיות במחשבה הפילוסופית, בשירה, במדע ובעוד שפע תחומים אחרים שהותירו חותם על היהודים וסביבתם. אבל ליהודים היה תור זהב במקום נוסף, גם בימי הביניים, ולמרות שיש לנו פחות מקורות עליו נראה שהוא היה לא פחות משמעותי מזה שהתרחש בספרד – תור הזהב של היהודים בבולגריה.

בדרך כלל בולגריה והיהודים מזוהים עם מאורעות המאה ה-20 בדגש על השואה, וההצלה של מרבית היהודים המקומיים. אבל יותר מ-1,000 שנה לפני כן, לא רק שהיהודים נטלו חלק חשוב בממלכה שנודעה כאימפריה הבולגרית הראשונה – אלא שיש סיכוי שבלעדיהם, האימפריה הזו כלל לא הייתה קיימת. הסיבה לכך נובעת כנראה מכך שעוד לפני שהיו בולגרים בבולגריה – היו בה יהודים. עדויות ארכאולוגיות מתקופת האימפריה הרומית והאימפריה הביזנטית (שקדמו לבולגרים במקום) מעידות על נוכחות יהודית ברורה בשטח.

חיילים יהודים בצבא בולגריה, 1916 (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות דב רוזנשטיין, ישראל)

חיילים יהודים בצבא בולגריה, 1916 (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות דב רוזנשטיין, ישראל)

במאה השביעית התחילו לנדוד לבולגריה מי שאנחנו מכירים היום בתור העם הבולגרי – שבטים טורקיים וסלאביים מאזורי מרכז אסיה, אשר היו עובדי אלילים, ועזבו את מקום מושבם. הסיבה לכך הייתה באופן מפתיע – היהודים, אבל לא מסיבות חיוביות. באותה תקופה קמה ממלכת הכוזרים, שעל פי עדויות שונות של מוסלמים היו תחת השפעה יהודית. טיבם של הכוזרים לא ברור עד היום, ויש מסקנות סותרות בשאלה עד כמה הממלכה הזו באמת הייתה יהודית, אבל נראה שלפחות ראשי הממלכה והאליטות שלה קיבלו על עצמם חלקים עיקריים מהאמונה היהודית, והאימפריה החלה להתפשט ברחבי אסיה, כששבטים ועמים רבים מצאו את עצמם במנוסה.

כך הגיעו חלק מהשבטים הללו לאזור בולגריה של ימינו וסביר מאד להניח שהם פגשו שם את היהודים. לשבטים המקומיים לקח זמן מה לקבל עליהם את הנצרות, שהחלה להתפשט ברחבי אירופה. למרות שיש עדות שהבולגרים הראשונים הגיעו לבולגריה במאה השביעית, נראה שרק 200 שנה מאוחר יותר, עם עלייתו לשלטון של בוריס הראשון והקמת האימפריה הבולגרית הראשונה – קיבלו על עצמם הבולגרים את הנצרות.

אולם דווקא עם קבלת הנצרות, אנחנו מקבלים הצצה להשפעה האמיתית של היהודים על הבולגרים שהחלו להתיישב במקום. נראה שרבים מהבולגרים היו נבוכים מאד מהשאלה מה זה בעצם אומר להיות נוצרים, ובמה זה שונה מלהיות יהודים? האליטה הבולגרית שלחה מכתב לאפיפיור ניקולוס הראשון, עם לא פחות מ-106 שאלות שונות בענייני הנצרות ומהתשובות של הכס הקדוש משתמע כי במידה רבה הבולגרים ניהלו סוג של חיים יהודיים, או לפחות גרסה מרוככת שלהם.

האפיפיור ניקולאוס הראשון 800-867 לספירה (ציור של ארטוד דה מונטור, ויקימדיה)

האפיפיור ניקולאוס הראשון 800-867 לספירה (ציור של ארטוד דה מונטור, ויקימדיה)

כך למשל, האפיפיור מסביר לבולגרים כי כעת כאשר המשיח הגיע, אין עוד שום צורך בשמירת השבת. הוא אפילו מזהיר אותם שאם חלילה הם ימשיכו לשמור את השבת הם יחזירו את חוקי היהדות הכוזבת. שאלה נוספת נגעה למחזור התפילה והאם מותר להמשיך ולהתפלל להורדת הגשם. האפיפיור הבהיר שמותר אבל שלא יתפללו בעצמם – אלא אך ורק בתיווך הכמרים של הכנסייה. העובדה שאנשים התפללו לגשם יכולה להעיד כי מוטיבים פגאניים ויהודיים היו מעורבבים אצל הבולגרים – אך בוודאי שהם לא נעזרו בכומר אם האפיפיור היה צריך להבהיר זאת.

חיזוק נוסף לכיוון היהודי מגיע מאיסורי האוכל. האפיפיור הבהיר כי נשאל בנוגע לשחיטה של בעלי חיים, והאם ישנם בעלי חיים ספציפיים שאסור לאכול – וענה שכל בעלי החיים טהורים בעיני האל. אמנם בתשובת האפיפיור לא מוזכרים בעלי חיים ספציפיים שאסורים למאכל ביהדות, אך עצם העובדה שהבולגרים העלו את השאלה, מראה כי הם הכירו מסביבתם את האיסורים היהודיים על מאכלים שונים ועל כללי השחיטה המותרים.

האפיפיור נדרש לעוד סוגיות רבות הקשורות לעיסוקים יהודיים – האם ישנה חובת ביכורים בחג השבועות (חג שגם הנוצרים מציינים), האם יש חובה לבצע את טקס פדיון הבן לבנים בכורים, וגם האם יום המנוחה כעת הוא שבת או ראשון, והאם ישנם כללים על איסורי מלאכות ביום זה.

קירילוס ומתודיוס, ציור של יאן מטייקו, המאה ה-19

קירילוס ומתודיוס, ציור של יאן מטייקו, המאה ה-19

אז האם הבולגרים שמרו על חוקי היהדות עד ההתנצרות? לא ברור לגמרי, אך נראה שהיהודים היו קבוצה בולטת מאד בחברה הבולגרית בשלבי הגיבוש שלה. הם היו המיעוט המונותאיסטי הבולט ביותר, וחוקיהם המרכזיים שנגעו לימי מנוחה, אכילה ותפילה היו מוכרים על ידי השכנים הפגאנים שלהם, שאפשר ואימצו כמה מהעקרונות הללו. אפשר גם להבין את הבלבול של הבולגרים בפנייתם לאפיפיור – המונותאיזם המרכזי שהם הכירו היה מהכיוון היהודי, ונראה שלא היה ברור להם מה ההבדלים בין נוצרים ליהודים, אם שניהם מאמינים באותו אל. העובדה שהאפיפיור היה צריך להבהיר לבולגרים כי הנצרות היא דת מונותאיסטית ולא עבודת אלילים, מעיד על הבלבול בעניין.

אפשרות נוספת היא שלמרות שהבולגרים ברחו ממלכת הכוזרים ואף נלחמו בה, הם המשיכו לשמור איתה על קשרים מסחריים ותרבותיים, והייתה תנועה נרחבת של אזרחים בין שתי הממלכות, ובמיוחד של היהודים. יתכן שהשבטים שהרכיבו את בולגריה הביאו כמה מעקרונות היהדות של הכוזרים, ואפשר שיהודים כוזרים אף הגיעו בעצמם לבולגריה.

העדות המרתקת ביותר להשפעה של היהודים על הבולגרים נמצאת עד היום בשפה הבולגרית. מי שיצרו את הא"ב הראשון ששימש ככתב עבור השפה הסלאבית העתיקה היו שני אחים בשם קירילוס ומתודיוס שחיו בעיר סלוניקי. הם אמנם השתמשו באותיות היווניות (הא"ב הקירילי מבוסס על זה שהמציאו שני האחים), אך ייתכן כי קירילוס היה בקשר עם יהודים כוזרים או עם יהודים מקומיים מאזור בולגריה, וכך נחשף לא"ב העברי. הדבר עוזר להסביר את הדמיון בין האות שי"ן העברית, לאות Ш (שָה) שנוצרה על ידי האחים מסלוניקי. הכנסת צליל עברי לא"ב הבולגרי מעיד על הרושם הרב שהיהודים יצרו בסביבתם – ואת העובדה שבלעדיהם, העם הבולגרי היה כנראה מתפתח בצורה אחרת לגמרי.

The post כולנו בולגרים: תור הזהב המכריע של יהודי הבלקן appeared first on בית התפוצות.

]]>
דוקטור, תציל אותם: העילוי ששבר את החרם האנטישמי על רופאים יהודים https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%93%d7%95%d7%a7%d7%98%d7%95%d7%a8-%d7%aa%d7%a6%d7%99%d7%9c-%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%9d-%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%99-%d7%a9%d7%a9%d7%91%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%a8%d7%9d-%d7%94/ Thu, 01 Nov 2018 10:01:16 +0000 https://www.bh.org.il/?p=38257 מפתיע או שלא, אבל הציוץ של הרוצח בבית הכנסת בפיטסבורג כי "היהודים הם בני השטן" מעיד כי בכל הנוגע לשנאת יהודים שום דבר לא השתנה כבר מאות שנים. התוכן אותו תוכן והאנטישמיות אותה אנטישמיות. הדבר היחיד שפשט ולבש צורה זו הטכנולוגיה שמעבירה את הרוע ממקום למקום בעולם. כמו למשל בסיפור הבא, שהתרחש בגרמניה של המאה [...]

The post דוקטור, תציל אותם: העילוי ששבר את החרם האנטישמי על רופאים יהודים appeared first on בית התפוצות.

]]>
מפתיע או שלא, אבל הציוץ של הרוצח בבית הכנסת בפיטסבורג כי "היהודים הם בני השטן" מעיד כי בכל הנוגע לשנאת יהודים שום דבר לא השתנה כבר מאות שנים. התוכן אותו תוכן והאנטישמיות אותה אנטישמיות. הדבר היחיד שפשט ולבש צורה זו הטכנולוגיה שמעבירה את הרוע ממקום למקום בעולם. כמו למשל בסיפור הבא, שהתרחש בגרמניה של המאה ה-17 ומספר על הופעתם הראשונה של רופאים יהודים במרחב האירופי – הופעה שלוותה בטונים אנטישמיים צורמים ובאיש אחד יחיד ומיוחד.

יוסף שלמה דלמדיגו, המכונה "ישר" (יוסף שלמה רופא) נולד בשנת 1591 בכרתים למשפחת מלומדים מפורסמת. דלמדיגו – רופא, פילוסוף, מתמטיקאי ואסטרונום מחונן שיצק מים מהגאון האיטלקי גלילאו גליליי – השתייך למועדון עילית של יהודים אינטלקטואלים שחיו ופעלו בראשית העת החדשה. קבוצה זו כללה בין השאר את החוקר רבי עזריה מן האדומים שפעל במנטובה, רבי יהודה אריה די מודינה מוונציה, ובהמשך את הפילוסופים אוריאל ד'קוסטה וברוך שפינוזה מאמסטרדם.

יוסף דלמדיגו 1591-1655 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

יוסף דלמדיגו 1591-1655 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

בעבודת הדוקטורט הנפלאה שלו "בעל השם והרופא" משרטט ד"ר נמרוד זינגר את תולדות חייו של יוסף דלמדיגו, שנחשב לאחד הרופאים היהודים הראשונים שזכו לקבל דיפלומה מאוניברסיטה אירופאית. בילדותו בכרתים כלל תפריט הלימודים של דלמדיגו מקצועות תורניים כמו משנה ותלמוד, אולם הנער הסקרן לא הסתפק בידע תורני, וביקש לספק את הצמא האינטלקטואלי שלו בחכמות החיצוניות. לצורך כך הרחיק בגיל 15 עד לצפון איטליה, שם החל ללמוד רפואה במוסד האקדמי שנחשב להרווארד של ראשית העת החדשה – אוניברסיטת פדובה.

כאן המקום לציין כי מבחינה פורמלית באותם זמנים מוסד האוניברסיטה היה סגור בפני יהודים. ועידת באזל (1431-1433) קבעה במפורש כי אוניברסיטאות ברחבי אירופה לא יקבלו סטודנטים יהודים. קביעה זו הצטרפה לצו שהוציא האפיפיור פיוס הרביעי אשר התנה קבלת סטודנטים לאוניברסיטה, רק במידה ויכריזו על אמונתם הקתולית.

דף מספר האילם מאת יוסף דלמדיגו, אמסטרדם 1629 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

דף מספר האילם מאת יוסף דלמדיגו, אמסטרדם 1629 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

למרות זאת, מספר אוניברסיטאות איטלקיות כן קיבלו אליהן סטודנטים יהודים, וזאת תחת מגבלות מסוימות. אלו כללו תשלום שכר לימוד גבוה יותר משאר הסטודנטים וכן, בהתאם למסורת ההשפלה הנוצרית, גם העברת סכום כסף שיועד לרכישת דברי מתיקה עבור חבריהם הנוצריים לספסל הלימודים בזמן קבלת התואר. אחד ממוסדות הלימוד האלה הייתה אוניברסיטת פדובה.

במחצית הראשונה של המאה ה-17 נחשבה אוניברסיטת פדובה למרכז החשוב ביותר ללימודי רפואה ומדעים באירופה. סטודנט שהתרוצץ במסדרונות האוניברסיטה באותם ימים יכול היה ללמוד אנטומיה מפי האנטומיסט אנדראס ווסליוס, שפרסם בשנת 1593 את החיבור פורץ הדרך "מבנה הגוף האנושי", לאחר מכן לדלג לשיעור שבו ימצא את עצמו יושב לצד וויליאם הרווי שגילה את מחזור הדם, ולסיום לקנח בשיעור מתמטיקה מפי לא אחר מאשר גלילאו גליליי.

כפי שמציין ד"ר נמרוד זינגר, "אוניברסיטת פדובה הציעה לתלמידיה במהלך שנות לימודיהם לא רק את אפשרות להתחנך על ברכיהם של גדולי הרופאים בתקופה, אלא גם קוריקולום נועז וחדשני, אשר כלל דגש על תחום האנטומיה, בוטניקה, ועל חשיבותה של התנסותם האישית של הסטודנטים בטיפול בחולים עוד במהלך לימודיהם".

"מעין גנים", מתוך "ספר האילם" מאת יוסף שלמה דלמדיגו. דפוס מנשה בן ישראל. אמסטרדם, הולנד, 1628 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

"מעין גנים", מתוך "ספר האילם" מאת יוסף שלמה דלמדיגו. דפוס מנשה בן ישראל. אמסטרדם, הולנד, 1628 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

על כל אלו הסתער דלמדיגו בעזוז ובתשוקה רבה, עד שסיים את לימודיו ב-1613 וחזר לעבוד כרופא בכרתים. פרשנויות מתקדמות שהעניק ליהדות גררו עמם מחלוקות עם חברי הקהילה ואחרי שלוש שנים עזב הרופא הצעיר את אי הולדתו והחל במסע נדודים ארוך. מכרתים הוא נדד למצרים, ומשם לקושטא, פולין וליטא. בשלב כלשהו הגיע דלמדיגו לאמסטרדם שם הוא הדפיס את ספרו הידוע "ספר האילם" בבית הדפוס העברי של מנשה בן ישראל. לאורך הספר, המורכב מתשובות לשאלות בענייני אסטרונומיה ומתמטיקה, מזכיר דלמדיגו לא אחת את מורו, גלילאו גליליי, אותו הוא מכנה בתואר הכבוד "רבי".

בשנת 1631 הגיע דלמדיגו לפרנקפורט, שם הוא נתקל באנטישמיות והתנגדות חריפה לרופאים יהודים. "בכל מקום שישו בונה את כנסייתו, בסמוך בונה בן השטן היהודי את בית התפילה שלו" כתב בן העיר, התיאולוג לודוויג פון הורניק, בדיוק באותה שנה בה הגיע דלמדיגו לעיר והמשיך, "כך במקצוע הנאצל של הרפואה, שבו הנוראים שבמתחזים הם אוהבי הזהב ושונאי הנוצרים – היהודים". החרה החזיק אחריו התיאולוג יוהאן יעקב שודט, שבספרו "מוזריות היהודים" מעלה את התהיה הקיומית הבאה: האם חולה נוצרי רשאי לפנות במצב חירום לטיפול אצל רופא יהודי? שודט קובע כי מותר לפנות לרופא יהודי במצב חירום, רק אם התקיימו התנאים הבאים: הרופא היהודי בקיא במלאכתו, מחזיק אישור מהרשויות, מרשמיו מקובלים בבתי מרקחת נוצריים וידוע כי הוא איננו שונא נוצרים באופן מיוחד.

קברו של יוסף דלמדיגו בבית הקברות בפראג (צילום:Talmidavi, Creative Commons, WikiMedia )

קברו של יוסף דלמדיגו בבית הקברות בפראג (צילום:Talmidavi, Creative Commons, WikiMedia )

לאלו שמצאו פתח של תקווה בדבריו של שודט נכונה אכזבה. "למצוא רופא כזה זו משימה בלתי אפשרית" הוא ממשיך, הואיל והרופאים היהודים הינם "חסרי השכלה, חסרי ידע בלטינית ולא קראו מימיהם את חיבוריהם של גלנוס והיפוקרטס". מה אתה שח, מר שודט.

יוסף דלמדיגו נחר בבוז לשמע הרעל האנטישמי של שודט וחבריו והמשיך בשלו. עד מהרה הפך לאחד הרופאים היהודים הראשונים בעיר שהוסמך לרפואה באוניברסיטה. הוא מונה לרופא הקהילה היהודית, אבל הקפיד לטפל גם בלא יהודים, בניהם בני אצולה רבים. חוקרים סבורים כי הופעתו של דלמדיגו בפרנקפורט מייצגת לא רק שינוי משמעותי ביחס אל רופאים יהודים בעיר, אלא גם מסמלת את פתיחתה של תקופה חדשה "בהיסטוריה הרפואית" של יהדות אירופה.

במהלך חייו חיבר יוסף דלמדיגו 25 ספרים בשלל נושאים מגוונים: רפואה, אסטרונומיה ומתמטיקה ועד מאמרים על מוסיקה. את סוף ימיו עשה בפראג, שם הוא נפטר ב-1655. על מצבתו אין כל אזכור לתפקידו ההיסטורי בתולדות הרפואה המודרנית.

The post דוקטור, תציל אותם: העילוי ששבר את החרם האנטישמי על רופאים יהודים appeared first on בית התפוצות.

]]>
אין לי מה לומר, רק להראות: עקבות של רצח עם יהודי באירופה https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%9c%d7%99-%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%a8-%d7%a8%d7%a7-%d7%9c%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%a8%d7%a6%d7%97-%d7%a2%d7%9d/ Mon, 29 Oct 2018 09:19:53 +0000 https://www.bh.org.il/?p=38194 מאת: כריסטיאן הרמן כבר שנים שבזמני הפנוי אני מסייר ברחבי מזרח אירופה ומצלם שרידים של חיים יהודים. תמיד אני לוקח אתי מצלמה אנלוגית לצילומי שחור-לבן ומצלמה דיגיטלית, ולא פעם אני מטייל עם חברים יקרים ששותפים גם הם לשיגעון שלי. רבים – יהודים וגם לא יהודים כאחד – שואלים אותי למה אני עושה את זה. זה [...]

The post אין לי מה לומר, רק להראות: עקבות של רצח עם יהודי באירופה appeared first on בית התפוצות.

]]>
מאת: כריסטיאן הרמן

כבר שנים שבזמני הפנוי אני מסייר ברחבי מזרח אירופה ומצלם שרידים של חיים יהודים. תמיד אני לוקח אתי מצלמה אנלוגית לצילומי שחור-לבן ומצלמה דיגיטלית, ולא פעם אני מטייל עם חברים יקרים ששותפים גם הם לשיגעון שלי. רבים – יהודים וגם לא יהודים כאחד – שואלים אותי למה אני עושה את זה. זה כנראה מבלבל אותם במקצת. זה גם מה שידידתי רחל דרוק רצתה לדעת כשביקשה ממני לכתוב משהו עבור בלוג בית התפוצות.

אמנם ברור לי שהם שואלים מתוך כוונות טובות, ועדיין זה מרגיז אותי בכל פעם מחדש. עבורי, ה"למה" ברור לגמרי מאליו מתוך ה"מה". כל מה שאני מתעד, באזורים שכבר נעלמו ממפת אירופה, למשל בסרביה, גליציה, פודוליה או בוקובינה – זה הריסות, בתי כנסת נטושים, בתי עלמין מוזנחים מכוסי צמחייה, שיירי מזוזות או משקופי דלתות, מדרכות עם חלקי מצבות וקברי המונים – לפעמים מסומנים, לפעמים לא מסומנים. כל אלה הם סימנים של רצח עם. אני מאמין שעלינו לדעת את עברנו – למען עצמנו.

בגלל ה"מה" הזה, ומשום שאני רוצה למקד את תשומת לבי בתמונות ובתוכן שלהן, נתתי לפוסט זה את הכותרת שהיא ציטוט מוולטר בנימין, חלק ממאמר על הקולאז'ים שלו: "אין לי מה לומר, רק מה להראות". הצילומים שלי משקפים הד קליידוסקופי, דמוי קולאז', של עולם שחרב. יש רמות שונות שאפשר לגלות בהם: יופיה של התרבות שהושמדה, שנאתם ההרסנית של הכובשים הגרמנים ובני בריתם, האדישות הסובייטית והכחשת ההיסטוריה, נוכחותם של מי שמתגוררים כיום בין שרידי העבר, וגם – אחרי קריסת הקומוניזם – נסיונותיהם של אנשים וארגונים לשמר מה שניתן.

בחרתי בציטוט הזה גם משום שאני לא רוצה ללמד אנשים איך להתמודד עם התמונות שלי או מה להרגיש כלפיהן. התגובה והתחושה של המתבונן תלויה רק בו. חלק מהאנשים נרתעים, חלק חשים מוכי צער, חלק כועסים, נבעתים או אדישים. אני לא רוצה להצהיר מהי התגובה הרגשית ה"נכונה". אבל דבר אחד משותף לכל הרגשות האלה: אי ודאות. בחלקים גדולים במזרח אירופה אנו בעצם פוסעים בארץ לא נודעת. המשקוף שממנו נקרעה המזוזה לא נצבע כבר 75 שנים. את הרחובות שהנאצים ריצפו בשברי מצבות יהודיות – רק כעת מתחילים לשקם. אין שום לוח זיכרון על קבר ההמונים ביער. במסעותיי, תמיד פגשתי אנשים מבוגרים שרוצים לספר את זיכרונותיהם – שכן זמן רב מדי זיכרונות אלה לא עניינו איש. כאן, הפצעים שהותירו הדיקטטורות של המאה העשרים פעורים ומכים בנו בכל הכוח. הם לא מוסגרו בתרבות של זיכרון. איש לא תחם את הרשע והפך אותו למוזיאון שיעניק לנו אשליה שהכל קרה מזמן. לא, זה קרה רק לפני רגע ולא נוכל להימלט מזה.

ראדז'ייחוב, גליציה, אוקראינה, 2017 |חנויות ובתים, לשעבר של יהודים, בכיכר השוק

ראדז'ייחוב היא שטעטל טיפוסי במזרח גליציה. בתי היהודים בשוק נשתמרו היטב ומעידים על חיי העיירה. בקומת הקרקע היתה החנות, במרתף שכן המחסן, ובקומה הראשונה התגוררה המשפחה. בראדז'ייחוב אין יותר יהודים.

ראדז'ייחוב, גליציה, אוקראינה, 2017 | שרידי מזוזה

סטארי סמביר, אוקראינה, 2017 | בית כנסת לשעבר

בית הכנסת של סטארי סמביר שימש כמחסן אחרי השמדת היהודים בידי הכובשים הגרמנים. ב- 2017, בנו מתנדבים גג חדש כדי להגן על המבנה ובאותה שנה, לראשונה זה 75 שנים, התקיימה במבנה הנטוש תפילה יהודית.

פרוביז'נה, גליציה, אוקראינה, 2017 | הריסות בית הכנסת הגדול

בתקופת השלטון הסובייטי בית הכנסת הגדול של פרוביז'נה הוסב למפעל. כיום הבניין הרוס ומתפורר.

מונסטירסקה, גליציה, אוקראינה, 2017 | חווה חקלאית שיתופית לשעבר

בית העלמין היהודי של מונסטירסקה נהרס בשנות ה- 1980. במצבות השתמשו לבניית דירי חזירים בחווה החקלאית השיתופית. ניתן לראות בבירור אותיות בעברית במקומות שבהם המלט מתפורר.

נובוסלציה, בסרביה, אוקראינה, 2014 | בית הכנסת

בית הכנסת בנובוסליציה שימש כמועדון לתנועת נוער קומוניסטית בתקופת השלטון הסובייטי. את הפרסקות הסתירו תחת שכבות צבע וטפטים. לפני כמה שנים, אומן מקומי קנה את הבניין כדי שישמש לו כסדנה. הפרסקות נחשפו במהלך השיפוצים וכיום בית הכנסת, שנמצא בסכנת התמוטטות, שייך לאיגוד הארגונים היהודיים של אוקראינה, אשר מחפש לגייס משאבים לשימור ושיפוץ המבנה.

קישינב, בסרביה, הרפובליקה של מולדובה, 2016 | חומה עשויה מאבני מצבות בבית הקברות הנוצרי

בית העלמין היהודי בקישינב נהרס אחרי מלחמת העולם השנייה ובמצבות השתמשו כלבנים לבניין. כיום עדיין אפשר לראות שתי חומות שמצבות יהודיות משולבות בהן, אחת בבית הקברות הנוצרי והשנייה בבית הקברות היהודי החדש. קיר נוסף, שלא נשתמר, ניצב בעבר מדרום לעיר העתיקה, על יד תחנת האוטובוס.

ניקולייב, גליציה, אוקראינה, 2017 | שטח מיושר מעל קבר המונים

בתי הקברות היהודי והנוצרי בניקולייב נמצאים זה לצד זה. בבית הקברות היהודי לא נערכו קבורות מאז הכיבוש הגרמני, ואילו בית הקברות הנוצרי פעיל גם כיום. כדי לפנות מקום לקברים חדשים, יישרו שטח שתחתיו קבורים יהודים שנורו לתוך בור בזמן המלחמה, באביב של 2017.

טרוכנברוד, ווליניה, אוקראינה, 2015 | לשעבר מרכז העיר ההרוסה

טרוכנברוד היתה עיירה שכל תושביה יהודים, בקרב אזור מיושב בדלילות בווליניה. אחרי שכל האוכלוסייה נרצחה, נעלם המקום לחלוטין מהמפה. המקום זכה לתחייה מחודשת בספרו של ג'ונתן ספרן פוייר "הכל מואר", ובעיבוד ההוליוודי שלו.

חירוב, גליציה, אוקראינה, 2017 | בית עלמין יהודי הרוס, כיום גן ילדים ומגרש משחקים

סטרי, גליציה, אוקראינה, 2017 | בית עלמין יהודי הרוס, כיום מגרש גרוטאות

צ'רנוביץ, בוקובינה, אוקראינה, 2014 | בית ההלוויות של בית העלמין היהודי

שטחו של בית העלמין היהודי בצ'רנוביץ הוא כמאה דונם והוא הגדול ביותר בשטח ברית המועצות לשעבר. במשך יותר מעשור, ניסו ארגונים אזרחיים באוקראינה וברחבי אירופה לשמר ולתחזק את האתר. בית ההלוויות הישן הוא אחד המבנים המרכזיים והמרשימים. מאז 2017 הבניין עובר שיפוץ.

וולוצ'יסק, פודוליה, אוקראינה, 2017 | אבן ריחיים שעשויה ממצבה יהודית

יש שני הסברים לאבן זו. ייתכן שזו אבן ריחיים – הצלם הפולני לוקש בקסיק תיעד בהרחבה שימוש באבני מצבה בתור אבני ריחיים בספרו "מצבות בשימוש יומיומי". אך ייתכן שזו אבן טחינה מהרעב הגדול של 1947, כשטחינה פרטית היתה אסורה בחוק. סברה זו נתמכת בעובדה שיש שתי אבנים זהות בצורה ובגודל בבית העלמין של וולוצ'יסק, שתיהן כנראה הושבו לבית העלמין על ידי צאצאי הבעלים הקודם.

קארצ'ב, מזוביה, פולין 2017 | בית עלמין

מלכתחילה היתה זו טעות להקים  את בית העלמין היהודי בקארצ'ב על קרקע חולית שכזו. כעת, כשאין יותר קהילה יהודית, המצבות נמצאות בסכנת שקיעה בחול לחלוטין.

לביב, גליציה, אוקראינה, 2017 | מצבות יהודיות שנתגלו בעת עבודות בכביש

ברחוב ברבינוק בלביב, התגוררו קציני אס.אס. ומשטרה בכירים בבית שהוחרם מבעליו היהודים. להנאתם הם אילצו אסירים ממחנה הריכוז ינובסקה לרצף את הרחוב במצבות משני בתי העלמין היהודיים שנהרסו בעיר. בשנים האחרונות התחילו המצבות לצוץ במהלך עבודות בנייה. מתנדבים ממרכז המתנדבים העירוני הצילו אותן ולקחו אותן לבית העלמין היהודי. רוב המצבות עדיין קבורות תחת האספלט.

לביב, גליציה, אוקראינה, 2017 | סשה נזר ומתנדבים ממרכז המתנדבים העירוני מחלצים אבני מצבה מחצר.

כשהסתיים הכיבוש הגרמני בלביב, עדיין השתמשו במצבות יהודיות כחומרי בניין גם בתקופת השלטון הסובייטי. בין היתר שימשו לבניין מדרגות של מרתף במרכז העיר. מתנדבים ממרכז המתנדבים העירוני חילצו את האבנים והשיבו אותן לבית העלמין היהודי.

כריסטיאן הרמן, יליד 1962, חי בקלן ועובד עבור ארגון ללא כוונת רווח בעיר בון. במשך שנים נסע בעקבות שרידים של חיים יהודים במזרח אירופה. התמונות שצילם הוצגו בתערוכות ובספרים. הוא מתעד את חוויותיו בבלוג “Vanished World“ , ארכיון אונליין שמתעדכן כל הזמן. בספטמבר 2018 יצא לאור ספרו Fading Light. Traces of Jewish Life in the East of Europe, בהוצאת לוקס.

The post אין לי מה לומר, רק להראות: עקבות של רצח עם יהודי באירופה appeared first on בית התפוצות.

]]>
ממזר חסר כבוד? תעלומת ילדותו של דוד המלך https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%9e%d7%9e%d7%96%d7%a8-%d7%97%d7%a1%d7%a8-%d7%9b%d7%91%d7%95%d7%93-%d7%aa%d7%a2%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%aa-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%95%d7%aa%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%93%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%9a/ Thu, 25 Oct 2018 09:48:14 +0000 https://www.bh.org.il/?p=38001 אפשר ללמוד הרבה על דתות לפי הגיבור הארכיטיפי שהן מעמידות בראשן. בהכללה גורפת במיוחד, הדת הנוצרית אוהבת את גיבוריה זכים, טהורים ומגישים את הלחי השנייה, המוסלמים מעלים על נס את מי שמקריב את חייו כדי להגיע לגן עדן, והבודהיסטים מעריצים את מי שמצליח להעביר חיים שלמים בלעשות דבר אחד – להימנע. מאכילה מיותרת, ממין חסר [...]

The post ממזר חסר כבוד? תעלומת ילדותו של דוד המלך appeared first on בית התפוצות.

]]>
אפשר ללמוד הרבה על דתות לפי הגיבור הארכיטיפי שהן מעמידות בראשן. בהכללה גורפת במיוחד, הדת הנוצרית אוהבת את גיבוריה זכים, טהורים ומגישים את הלחי השנייה, המוסלמים מעלים על נס את מי שמקריב את חייו כדי להגיע לגן עדן, והבודהיסטים מעריצים את מי שמצליח להעביר חיים שלמים בלעשות דבר אחד – להימנע. מאכילה מיותרת, ממין חסר עכבות, מאלכוהול ומסמים. ובאופן כללי, מהחיים.

היהדות, לעומת זאת, מסתייגת מדמות "הקדוש המעונה". להיפך. ביהדות אוהבים לצייר את הגיבורים שלה פגומים, יצריים והכי רחוק שאפשר מקדושים. אברהם מניפולטיבי, יצחק חלש, יעקב דו-פרצופי, משה כבד פה, יוסף יהיר ונקמן, שמשון אימפולסיבי ושלמה נהנתן.

שמואל מושח את דוד למלך. ציור של ויקטור בייאנורי 1842 (Creative Commons, Wikipedia)

שמואל מושח את דוד למלך. ציור של ויקטור בייאנורי 1842 (Creative Commons, Wikipedia)

דוגמא מצוינת לכך אפשר למצוא במדרש ילקוט שמעוני, ששואל את השאלה הבאה: מדוע פסקה מלכותו של שאול המלך? ומיד משיב: מפני שלא נמצא בו פגם. לכאורה מוזר. מנהיג ללא פגם אמור להיות חלומו הרטוב של כל עם. רבי יוחנן מסביר שהסיבה לכך היא "שאין מעמידים פרנס על הציבור, אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו". כלומר, תנאי הכרחי להצלחה מנהיגותית, הוא לפחות ביקור אחד או שניים במשרדי להב 433. רבי יוחנן גם מסביר מדוע: "כדי שאם תזוח עליו דעתו, אומרים לו חזור מאחוריך". בתרגום לעברית עממית – כדי שאם המנהיג יתחיל לעוף על עצמו, יזכירו לו אירועים לא נעימים מהעבר, שיחזירו את האגו שלו למצב צבירה נורמלי.

הדמות הפגומה ביותר במקרא ובה בעת גם הכריזמטית והמרשימה מכולן היא זו של דוד המלך. דוד מלך ישראל, שחי וקיים בתודעתנו עד היום, היה אחד המנהיגים המעוטרים בתנ"ך. למען האמת לא היה מנהיג שזכה לכל כך הרבה תארים כמו דוד. שימו לב כיצד התנ"ך מפרט את כישוריו: "יודע נגן, וגיבור חיל, ואיש מלחמה, ונבון דבר, ואיש תואר והשם עמו" (שמואל א', טז').

מנגד, דוד היה חתיכת נבל לא קטן. במלחמה בגלבוע, אם תרצו מלחמת יום כיפור של ישראל בעת העתיקה, הוא חצה את הקווים ונלחם לצד האויב הפלשתי. לאחר מכן בגד עם בת שבע ואם זה לא מספיק גם שלח את בעלה – אוריה החיתי –  למות בקרב. אבל דוד גם שילם על מעשיו. בנו אבשלום מרד בו ושכב עם פילגשיו לעיניו על גג הארמון המלכותי, בנו אמנון אנס את בתו תמר, ובקשתו להיות המלך הראשון שיבנה את בית המקדש, נדחתה והועברה אחר כבוד לבנו שלמה.

דוד הצעיר רועה צאן. ציור של וויליאם דייס, 1860 (הגלריה הלאומית, אדינבורו, סקוטלנד)

דוד הצעיר רועה צאן. ציור של וויליאם דייס, 1860 (הגלריה הלאומית, אדינבורו, סקוטלנד)

אחת הפרשנויות המרתקות שמנסות לפצח את דמותו המסוכסכת של דוד, תולה את האשמה, כרגיל, בגן העדן האבוד של הילדות. המקרא, שמקדיש פרקים רבים למעלליו של דוד המלך ומדווח לנו בהרחבה על הקרבות, התככים, הבריתות והבגידות, מקפיד בקנאות להימנע מדיווחים על ילדותו. וזה מוזר מאוד, כי אחד הדגמים הקבועים המאפיינים תיאורי מנהיגים בספרות הקאנונית בכלל ובתנ"ך בפרט הוא תיאור ילדותם ולידתם. יעקב, משה, שמשון, יוסף, שמואל, ישו, סיהדרתא – כולם זכו לתיאור מפורט של ילדותם. דוד לעומתם מגיח מרחם אימו היישר לגיל 28, אז אנו פוגשים בו לראשונה כרעה צאן בבית לחם.

כששמואל נשלח לבית ישי הלחמי ובידו קרן גדושה בשמן למשיחת המלך הבא של ישראל, ישי מציג בפניו את ששת בניו. שמואל כבר יודע מאלוהים שאחד מהם ימשח למלך. הבנים עוברים לפני הנביא הגדול בחיל ורעדה, ומכולם שמואל מתרשם מקומתו ויופיו של הבכור, אליאב. זה הרגע של אלוהים לנעוץ בשמואל את תוכחתו המפורסמת: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ, כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב" (שמואל א', טז). ההמשך ידוע. שמואל שואל את ישי: "התמו הנערים?" וישי משיב לו באגביות, מתוך יאוש, שיש עוד ילד אחד קטן ולא חשוב, שרועה את הצאן בשדה.

העובדה שישי "לא ספר" את דוד מציפה סימני שאלה רבים. מי שמספק לנו רמז הוא דווקא דוד עצמו. בספר תהילים (שדוד הוא מחברו, לפי המסורת) הוא מעניק לנו רמז קטן אודות ילדותו: "הֵן-בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי; וּבְחֵטְא, יֶחֱמַתְנִי אִמִּי" (תהילים נא). למה מתכוון דוד כשהוא אומר שאמו ילדה אותו בחטא?

ציור של קבר דוד במאה ה-18 (Creative Commons, Wikipedia)

ציור של קבר דוד במאה ה-18 (Creative Commons, Wikipedia)

החוקר פרופ' אביגדור שנאן מצא מדרש מרתק, מדרש המכירי, שהופיע בפרובנס במאה ה-14 ופותר את התעלומה. המדרש מספר שאחרי הולדת בנו השישי, ישי פרש מאשתו, נִצֶבֶת בת עדאל, למשך שלוש שנים ולמעשה הפסיק לקיים את מצוות פרו ורבו. אבל הלב לא פסק מלפעום. מסתבר, כך מספר המדרש, שישי היה מאוהב בסתר בשפחה של אשתו. יום אחד, כשגבר עליו הפיתוי, התוודה ישי בפני השפחה על אהבתו ובאותה הזדמנות ביקש ממנה "להתקין את עצמה בשבילו לקראת לילה" (הגרסא העתיקה לשאלה "נעלה אלי לקפה?"). נסערת מתעוזתו של אדונה פנתה השפחה לגבירתה, אשתו של ישי, וסיפרה לה את שארע.

המחקר עדיין לא מצא איך כתבו #ME_TOO בעברית עתיקה, אבל אשתו של ישי בחרה דווקא את האופציה הישנה והטובה להתמודד עם גברים חצופים. היא הורתה לשפחתה להתכונן לערב, להתרחץ ולהתקשט ולחכות לו במיטתה, ורגע לפני שהוא יכנס לחדר השינה, שתי הנשים ינצלו את החשיכה ויתחלפו. מדובר בטריק אהוב במיוחד על הסופר המקראי. בתו של לוט השתמשה בו, תמר אשת יהודה השתמשה בו וכמובן אימותינו הנפלאות רחל ולאה עשו זאת ליעקב.

הטריק הצליח ובאותו לילה נִצֶבֶת התעברה, אבל מאחר וישי חשב ששכב עם השפחה, הבן שנולד כעבור תשעה חודשים היה לדידו ממזר. היחידה שידעה שדוד אינו ממזר הייתה אמו ושפחתה. וכך גדל מלך ישראל לעתיד כבן דחוי במשפחה מיוחסת, כבשה שחורה שרועה כבשים שחורות. עד שהגיע שמואל, הפך אותו למנהיג דגול, כזה שמחזיק קופת שרצים עמוסה מספיק כדי לצאת אל העולם ולהנהיג – והשאר היסטוריה.

The post ממזר חסר כבוד? תעלומת ילדותו של דוד המלך appeared first on בית התפוצות.

]]>
זונה, גנב וישו נכנסים לבית מרזח: סיפורו הטראגי של "דיקנס היהודי" https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%96%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%92%d7%a0%d7%91-%d7%95%d7%99%d7%a9%d7%95-%d7%a0%d7%9b%d7%a0%d7%a1%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%a8%d7%96%d7%97-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%95/ Thu, 18 Oct 2018 11:41:01 +0000 https://www.bh.org.il/?p=37747 לא פעם עבודות אמנות שנחשבות לקיצוניות מעוררות ויכוחים ודיונים בשאלה האם יש להן מקום בזירה הציבורית, גם כשאלו מתקיימות בין יהודים. למעשה, הן יכולות להחריב קריירה של סופר מוערך, שמלכתחילה בחן את הגבולות. זה היה המקרה של הסופר היידי שלום אש. הביוגרפיה של אש, דומה מאד ללא מעט סופרים בני זמנו. הוא נולד בשנת 1880 [...]

The post זונה, גנב וישו נכנסים לבית מרזח: סיפורו הטראגי של "דיקנס היהודי" appeared first on בית התפוצות.

]]>
לא פעם עבודות אמנות שנחשבות לקיצוניות מעוררות ויכוחים ודיונים בשאלה האם יש להן מקום בזירה הציבורית, גם כשאלו מתקיימות בין יהודים. למעשה, הן יכולות להחריב קריירה של סופר מוערך, שמלכתחילה בחן את הגבולות. זה היה המקרה של הסופר היידי שלום אש.

הביוגרפיה של אש, דומה מאד ללא מעט סופרים בני זמנו. הוא נולד בשנת 1880 בעיירה קוטנו שבאזור לודז' למשפחה מסורתית, וכבר בגיל צעיר נחשף ליצירות מערביות. הוא גילה יכולות אוטודידקטיות מרשימות, וחוץ מעברית, יידיש ורוסית שידע מבית, הוא גם לימד את עצמו גרמנית, והחל לנסות כמו לא מעט סופרים יהודיים אחרים, לכתוב בנעוריו סיפורים בעברית. מהר מאד עבר אש דווקא ללשון השנייה שבה שלט – היידיש, וכשהיה בן 23 פורסמו קבצי הסיפורים הראשונים שלו.

עם זאת, למרות שהביוגרפיה שלו הייתה דומה לזו של סופרים שקדמו לו, כבר בשלב מוקדם בכתיבה שלו גילה אש נטייה לעצמאות מסוימת. הוא לא רצה להיות עוד סופר שכותב על עיירות יהודיות. הוא חי בתקופה של מתיחות פוליטית עצומה ברוסיה, כאשר לא מעט יהודים נמשכו לסוציאליזם, קומוניזם וציונות. כמי שהושפע מהמתח של המעמדות הנמוכים, אש התחיל לכתוב סיפורים ומחזות לא על החברה היהודית הרגילה – אלא על החברה הנמוכה. הוא כתב על זונות, גנבים ופושעים יהודים.

"שלום אש מקלקל ברית מילה", קריקטורה בעיתון הסאטירי "דער גרויסער קונדס". ניו יורק, ארצות הברית, 1920-1900 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

"שלום אש מקלקל ברית מילה", קריקטורה בעיתון הסאטירי "דער גרויסער קונדס". ניו יורק, ארצות הברית, 1920-1900 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

היהודים ביצירה של אש עסוקים במיניות וחומרנות מצד אחד, ובבקשות של מחילה וגאולה ותחושת חטא עמוקה מהצד השני. אש לראשונה עורר סערה כאשר כתב מחזה ביידיש בשם "אל נקמות" (המוצג גם בימים אלו בתיאטרון הקאמרי), ועסק במשפחה יהודית דתית לכאורה, כשאב המשפחה היה חסיד אדוק שניסה לשמור על ביתו – בה בעת שניהל בסתר בית זונות במרתף הבית, ולא ידע כי בתו התאהבה באחת הנשים שסרסר. המחזה של אש הפך ללהיט באירופה, אבל יהודי ארה"ב חששו שהוא יעורר אנטישמיות ומחו נגדו. עם זאת, המחאה עשתה טוב לאש – הוא הוכר כצעיר פורץ דרך, ובהדרגה הפך לאחד מסופרי היידיש המפורסמים בעולם. יצירותיו תורגמו לשפות רבות, וגם הקהל הלא-יהודי הכיר בכישרונו. הוא כונה לעתים "דיקנס היידי", בשל עיסוקו בשכבות הנמוכות בחברה.

במקביל, אש הסתכסך עם הציבור החרדי. הרקע היה בפרשה שאירעה בשנת 1907, אז נפטר תינוק יהודי בוורשה לפני שעבר ברית מילה, וחברה קדישא התעקשו לבצע לו ברית מילה לפני הקבורה, למרות התנגדות הוריו. אש כתב בחריפות נגד חברה קדישא, גינה את טקס ברית המילה, הוקיע אותו כברברי ופרסם את דבריו בכתב עת פולני עם נטיות אנטישמיות. עם זאת, הפופולריות של אש לא נפגעה בעקבות התקרית. הוא הפך לסופר היידי המוביל, כשהוא כותב בכל פעם יצירות על נושאים מפתיעים – בין אם מדובר על יהודים אנוסים בספרד, או משיח השקר שבתי צבי. הוא ביקר כמה פעמים בארץ ישראל, חי בעיקר באירופה, ולקראת מלחמת העולם השנייה עקר לארצות הברית.

שלום אש (במרכז עם כובע) וידידים על שפת הים בתל אביב, 1926 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות זהבה גורדון ורחל לוינגר, ישראל)

שלום אש (במרכז עם כובע) וידידים על שפת הים בתל אביב, 1926 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות זהבה גורדון ורחל לוינגר, ישראל)

הפופולריות של אש נסדקה כמעט באבחה אחת, בגלל חיבור יוצא דופן שלו שיצא לאור בשנת 1939 בשם "האיש מנצרת", העוסק בחייו של המשיח הנוצרי מנקודת מבט אוהדת. אש לא היה היהודי הראשון במאה ה-20 שבחר להציג את דמותו של ישו באופן חיובי. קדמו לו סופרים ואינטלקטואלים שראו בישו נביא מוסר יהודי, שאין קשר בינו לבין הנצרות. אולם התזמון של אש היה אומלל: באירופה השתוללה מלחמה, ומעשי הנאצים כלפי היהודים וכליאתם בגטאות היו ידועים. על הרקע הזה, העובדה שאש פרסם ספר שהציג את מייסד הנצרות באופן חיובי – אותה נצרות שרצחה יהודים בשיטתיות, הפכה אותו למוקד ישיר להתקפות.

אבל מה שבאמת גרם לפופולריות של אש לקרוס הייתה התגובה שלו לפולמוס שנוצר. לא רק שאש לא התנצל, הוא החל לדבר על ישו כשליח האל ממש ורמז על האופציה המשיחית הממשית שיש בו. ישו לא היה עבורו רק נביא מתקן "יהודי" – אלא משיח של ממש. אש לא הסתפק בזה – הוא חיבר ספר המשך בשם "השליח" שהוקדש לסיפור חייו של פאולוס, מי שעיצב את הנצרות כדת נפרדת. אם ישו עוד היה יכול לעבור כסוג של איש מוסר, פאולוס כבר היה חציית גבול בלתי אפשרית – האיש שטען שהאל נטש את היהודים, וכי אין צורך בברית המילה ושמירת המצוות כלל לא היה יכול לעבור כגיבור של סופר יהודי. אש הוצג כמי שנטש את היהדות לטובת הנצרות.

דמויות במחזה "אל נקמות" מאת שלום אש, בביצוע התיאטרון היהודי הממלכתי במוסקבה. בריה"מ, 1921 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף זוסקין)

דמויות במחזה "אל נקמות" מאת שלום אש, בביצוע התיאטרון היהודי הממלכתי במוסקבה. בריה"מ, 1921 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף זוסקין)

עם זאת, אש המשיך להחשיב עצמו כיהודי, ונראה שהחיבור של "השליח" ביטא דווקא את תחושתו והזדהותו עם פאולוס – אדם שנולד יהודי ועבר להאמין בישו. יתכן שמבחינה דתית מצא אש אמונה מסוימת בנצרות, אך לא היה מוכן בשום פנים ואופן להתנתק מהרקע היהודי שלו. כך או כך, עבור הציבור היהודי הדבר לא היה מקובל כלל. אף עיתון יהודי בארה"ב לא היה מוכן לפרסם את יצירותיו של אש, חוץ מעיתון קומוניסטי. כשהיצירות התפרסמו – הקונגרס האמריקאי האשים את אש בחתרנות פוליטית, מה שרק עוד יותר דרדר את מעמדו.

הדבר המפתיע ביותר לגבי אש היה אחרית ימיו. כל ימיו אש גילה גישה חיובית כלפי הרעיון של לאומיות יהודית, אם כי לאו דווקא לרעיון הציוני עצמו. עם זאת בשנת 1955, כשכבר היה מנודה לא מעט זמן החליט לעלות לישראל ולגור בדירה קטנה בבת ים. הציבור היהודי ברובו, שקרא בחדווה והנאה על אודות הפושעים והסרסורים היהודים שהביא לעולם מוחו הקודח והמבריק של אש, לא היה מוכן לקבל את זהותו המורכבת ומלאת הקונפליקטים של המחבר. שלום אש נפטר שנתיים לאחר מכן בעת שביקר את בתו בלונדון. הרב הראשי של בריטניה סרב להביא את אש למנוחות בקבר ישראל והוא נקבר בטקס מצומצם ודל משתתפים שניהל רב רפורמי.

שלום אש, ניו יורק, ארה"ב, 1938 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

שלום אש, ניו יורק, ארה"ב, 1938 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

The post זונה, גנב וישו נכנסים לבית מרזח: סיפורו הטראגי של "דיקנס היהודי" appeared first on בית התפוצות.

]]>
מקווה בן ישראל הראשון: האיש שהחזיר את היהודים לאנגליה https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9-%d7%a9%d7%94%d7%97%d7%96%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%99/ Sun, 14 Oct 2018 13:38:51 +0000 https://www.bh.org.il/?p=37279 הנה פריט טריוויה שאולי לא הכרתם: היטלר לא היה רק פסיכופת שטני, אלא גם גנב עלוב של סימנים מסחריים. את הרעיון של הטלאי הצהוב, למשל, הוא שאל משונא יהודים אחר, שחי מאות שנים לפני עליית הנאצים לשלטון – המלך האנגלי אדוארד הראשון (1239-1309). קינג אד  תיעב את יהודי אנגליה. הוא הטיל עליהם קנסות, האשים אותם [...]

The post מקווה בן ישראל הראשון: האיש שהחזיר את היהודים לאנגליה appeared first on בית התפוצות.

]]>
הנה פריט טריוויה שאולי לא הכרתם: היטלר לא היה רק פסיכופת שטני, אלא גם גנב עלוב של סימנים מסחריים. את הרעיון של הטלאי הצהוב, למשל, הוא שאל משונא יהודים אחר, שחי מאות שנים לפני עליית הנאצים לשלטון – המלך האנגלי אדוארד הראשון (1239-1309). קינג אד  תיעב את יהודי אנגליה. הוא הטיל עליהם קנסות, האשים אותם בזיוף מטבעות, הוציא אותם להורג בצרורות, ולקינוח כפה בצו מלכותי על כל יהודי מגיל 7 לענוד על לבושו העליון "סמל עשוי אריג צהוב בצורת שני לוחות, שש אצבעות אורכו ושלוש אצבעות רוחבו".

כשלאדוארד הראשון נגמרו התירוצים להתעלל ביהודים הוא פשוט העיף אותם לאלף עזאזל. צו הגירוש ליהודי אנגליה הוצא בשנת 1290 ומאז, לאורך 350 שנה היה האי המעונן נקי מיהודים, "יודנריין", בלינגו הנאצי. עד שהגיע יהודי אחד שבכוח חכמתו ומסירותו ביטל את הגזירה ושינה את ההיסטוריה.

מנשה בן ישראל, ציור של רמברנדט 1636

מנשה בן ישראל, ציור של רמברנדט 1636 (Creative commons, Wikipedia)

מנשה בן ישראל נולד ב-1604 לזוג הורים אנוסים שנמלטו מהאינקוויזיציה הפורטוגלית אל אמסטרדם החופשית. עד מהרה הוא התגלה כילד פלא. בקיאותו במדעים ובשפות הייתה פנומנלית ולא פחות בלט בכישרונו הרטורי, כשכבר בגיל 15 החל לשאת דרשות בקהילה היהודית, בגיל 17 חיבר את חיבורו הראשון, "שפה ברורה" ובגיל 18, לאחר פטירת רבו, מונה ליורשו כמנהיג קהילת "נווה שלום" שבאמסטרדם.

כיאה לאדם מקורי שחשב מחוץ לקופסא עוד הרבה לפני שהביטוי הלעוס הזה הומצא, בן ישראל ייסד בעיר את בית הדפוס העברי הראשון על אדמת הולנד. כך תפס שלוש ציפורים במכה: מקור פרנסה ראוי לו ולמשפחתו, מכשיר הפצה יעיל ליצירות ספרותיות שחיבר ויצירת מערכת קשרים מסועפת עם אנשי רוח שנזקקו לשירותי ההוצאה לאור.

בשנות העשרים לחייו, שמו של בן ישראל כבר הלך לפניו, בקרב יהודים ולא יהודים. "עיטור החכמים והנזר המהולל של עמנו בעיני הגויים, הכותב דברים מלומדים, שכמותם לא נראו בקרב ארצות ועמים; וחכמי דתם נועצים בו דבר יום ביומו לשמוע את תלמודו" – כך תיאר את פועלו של בן ישראל החכם והרופא היהודי יוסף דלמדיגו. בין ידידיו היה גם רמברנדט, הצייר ההולנדי המחונן  שצייר פורטרט של בן ישראל ואף תרם ארבעה איורים לספרו "אבן יקרה".

בית דפוס באמטרדם, הולנד. תחריט מאת יאן לויקן, סוף המאה ה-17 (אוסף ס. אמרינג, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

בית דפוס באמטרדם, הולנד. תחריט מאת יאן לויקן, סוף המאה ה-17 (אוסף ס. אמרינג, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

מנשה בן ישראל היה נחקק בזיכרון הקולקטיבי כעוד עילוי יהודי, אחד מני רבים, אלמלא אירוע שהתרחש יום בהיר אחד בספטמבר 1644. באותו יום, כפי שכותב ד"ר צבי גולדבלום במאמרו "איש התקווה", הגיע לאמסטרדם נוסע חריג במקצת מדרום אמריקה – אהרון לוי דה מונטזינוס שסיפר כי בשנות נדודיו הרבות ביבשת אמריקה פגש בקבוצת אינדיאנים שנהגו להתפלל קריאת שמע וטענו שמוצאם משבט ראובן. בן ישראל נכח בעדותו של אהרון לוי וראה בדבריו הוכחה לקיומם של עשרת השבטים האבודים. הוא מיד התיישב לכתוב את חיבורו "מקווה ישראל", שנכתב בלטינית וכוון לאנשי דת אנגלים, כדי שאלו יקראו בו וישכנעו את הפרלמנט האנגלי לאפשר ליהודים לשוב ולהתיישב באנגליה.

נשאלת השאלה: מה הקשר ביו עדות על קיומם של שבטים אבודים בדרום אמריקה לשיבת היהודים לאנגליה, ומדוע סוגיית זו הטרידה בעל בית דפוס מאמסטרדם, שבהמשך הפך אותה למשימת חייו? התשובה נעוצה בשינוי מהותי שהתרחש במאה ה-17 ביחסו של הממסד הנוצרי לדת היהודית – שינוי שהתרחש בעיקר באנגליה הפרוטסטנטית – שהחל לגלות את התנ"ך לא עוד כעדות מקדימה להופעתו של ישו, אלא ככתב יד המכונן של התרבות המערבית. תחום חדש עלה לגדולה בקרב חוקרי דת אנגלים – "היבריאזם" – חקר התרבות העברית והמקורות הפרשניים של התנ"ך, מהמשנה עד התלמוד.

ארבעת האיורים של רמברנדט לספרו "אבן יקרה"

ארבעת האיורים של רמברנדט לספרו "אבן יקרה" Creative commons, Wikipedia)

אותם אנשי דת אנגלים האמינו שאם כל יהודי העולם יתנצרו, תבוא הגאולה לעולם וישו המשיח יקום לתחייה בשנית. העובדה שנמצאו עשרת השבטים והפוטנציאל הטמון בהתנצרותם, הדליק אצלם את המתג המשיחי. הנה הזדמנות חד-פעמית, כך האמינו, לנצר את היהודים החדשים ולזרז את שיבתו של בן האלוהים. כאן נכנס בן ישראל לתמונה. בספרו הקצר "מקווה ישראל" הוא מתנה את ביאת המשיח בתיישבות היהודים בכל קצוות העולם. בן ישראל מתבסס על הפסוק המקראי "הֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל-הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ" (דברים כח, סד)  וטוען כי כל עוד לא הותרה כניסתם של יהודים לאנגליה, שבצרפתית כונתה Angleterre  (קצה הארץ), פיזור היהודים בכל קצוות העולם לא יושלם – עובדה שתעכב את בוא המשיח.

אמונה זו מצאה את ההיסטוריה בתזמון מושלם מאחר ועל פי אמונה עממית נוצרית עשר שנים מאוחר יותר- בשנת 1666- היה אמור להגיע יום הדין. ובמילים אחרות, בן ישראל ניצל את החלון המיסטי שהעניק לו שר ההיסטוריה, כדי לעשות היסטוריה.

מנשה בן ישראל נושא ונותן עם אוליבר קרומוול על מתן רשות ליהודים לחזור ולהתיישב באנגליה, 1655. ציור על זכוכית (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, תצוגת הקבע)

מנשה בן ישראל נושא ונותן עם אוליבר קרומוול על מתן רשות ליהודים לחזור ולהתיישב באנגליה,  1655. ציור על זכוכית (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, תצוגת הקבע הישנה)

הטקסט של "מקווה ישראל" התקבל באנגליה באהדה רבה. מי שהתלהב במיוחד מרעיון שיבת היהודים וביטול הצו של אדוארד הראשון היה מנהיג הפרלמנט האנגלי, אוליבר קרומוול, שהזמין את בן ישראל לאנגליה כאורח כבוד. סוגיית שיבת היהודים לאנגליה הפכה לנושא חם ולצורך כך הוקמה "ועדת וייטהול" שהכריזה כי אמנם באופן רשמי אין שום חוק שאוסר על התיישבותם של יהודים באנגליה, אבל בינתיים אין להעניק לכך גושפנקא חוקית.

מנשה בן ישראל שהתאכזב עמוקות מהחלטת הוועדה, נפטר בשנת 1657. בדומה לחוזה מדינת היהודים שחיבור קצר שלו עורר את הרעיון הציוני, כך גם בן ישראל לא זכה לראות את משימת חייו מתגשמת. רק שבע שנים אחרי מותו, ב-1664, זכתה קהילת לונדון היהודית להגנה רשמית מצד השלטונות. כעבור מאתיים שנה, בראש ממשלת אנגליה יעמוד מנהיג ממוצא יהודי.

קברו של מנשה בן ישראל, בית הקברות "בית חיים", אדורקרק, הולנד (joaotg, creative commons, wikipedia)

קברו של מנשה בן ישראל, בית הקברות "בית חיים", אדורקרק, הולנד (joaotg, creative commons, wikipedia)

The post מקווה בן ישראל הראשון: האיש שהחזיר את היהודים לאנגליה appeared first on בית התפוצות.

]]>
מלכת המדבר: סיפורה המופלא של חאליסי היהודייה מהמגרב https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%9e%d7%9c%d7%9b%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a4%d7%9c%d7%90-%d7%a9%d7%9c-%d7%97%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a1%d7%99-%d7%94%d7%99%d7%94/ Tue, 09 Oct 2018 08:54:12 +0000 https://www.bh.org.il/?p=37142 כששומעים את סיפורה של דהיה אל כהינה, השאלה הראשונה שמהדהדת באוויר היא – איפה ועדת ביטון כשצריך אותה? הנה לנו אישה יהודייה ממוצא מזרחי, שעומדת בראש שבט בֶּרְבֵּרִי מצפון אפריקה, לוחמת נחושה ואכזרית מחד ומנהיגה רחומה ששחררה אלפי עבדים לחופשי מאידך. בקיצור, גירסא יהודית מושלמת לחאליסי מ"משחקי הכס", שחמקה לנו לגמרי מהרדאר הלאומי. דהיה אל [...]

The post מלכת המדבר: סיפורה המופלא של חאליסי היהודייה מהמגרב appeared first on בית התפוצות.

]]>
כששומעים את סיפורה של דהיה אל כהינה, השאלה הראשונה שמהדהדת באוויר היא – איפה ועדת ביטון כשצריך אותה? הנה לנו אישה יהודייה ממוצא מזרחי, שעומדת בראש שבט בֶּרְבֵּרִי מצפון אפריקה, לוחמת נחושה ואכזרית מחד ומנהיגה רחומה ששחררה אלפי עבדים לחופשי מאידך. בקיצור, גירסא יהודית מושלמת לחאליסי מ"משחקי הכס", שחמקה לנו לגמרי מהרדאר הלאומי.

דהיה אל כהינה חיה בצפון אפריקה בסוף המאה ה-7 לספירה. במקורות המוסלמים היא מתוארת כ"שחורת עור, עם רעמת שיער גדולה ועיניים ענקיות". ההיסטוריון נחום סלושץ שהוקסם מדמותה וערך בעקבותיה מסע בצפון אפריקה תיאר אותה כ "יפה כסוס וחזקה כמתגושש, בת מדבר אמיתית, בריאה וקלה ברגליה, רוכבת מצוינת וקולעת אל המטרה בלי להחטיא". לפי סלושץ פירוש השם "דהיה" הוא יהודית ומשמעות "אל כהינה" הוא – ממשפחה של כהנים.

דהיה השתייכה לשבט בֶּרְבֵּרִי–יהודי-מורי מאזור מאוריטניה של היום, שעמדה בראש ההתנגדות לפולשים המוסלמים מבית אומיה שהתפשטו מערבה לארצות המגרב במאות ה-7 וה–8 לספירה. המאורעות הקשורים בשמה התרחשו בין השנים 687 -697 כשחסן בן נעמן – שר צבאו של הכליף עבד אל מלך –  התקדם לכיוון קרתגו (כיום תוניסיה) במטרה לכבוש אותה. המצביא הערבי, שעמד בראש צבא בן ארבעים וחמישה אלף חיילים, התכונן לכל תרחיש, רק לא לכזה שבו תתייצב מולו אישה בראש צבא של שבטים בֶּרְבֵּרִים.

דהיה הושיטה יד לשלום. אולם המצביא המוסלמי סרב להושיט יד חזרה, אלא אם כן תכיר הלוחמת היהודיה באדנותו של הכליף ותאמץ את דת האיסלאם. דהיה דחתה בבוז את האולטימטום שהוצב לה. על פי סלושץ, אל כהינה הייתה צאצאית של משפחת כהנים שגורשו מיהודה בידי פרעה נכו השני מלך מצריים בתקופת מלכות יאשיהו. כהינה לא התכוונה להירשם בדפי ההיסטוריה המשפחתית כמי שאחראית לגירוש נוסף, וכמובן לא העלתה בדעתה להתאסלם. "בדתי נולדתי ובדתי אמות" ענתה בתמציתיות לדרישתו של המצביא המוסלמי וניגשה לחשל את חרב הפלדה הקרתגית שלה.

מכל קצות המגרב הגיעו שבטים בֶּרְבֵּרִים ללחום לצדה של כהינה ואחרי קרב מתיש נחלה המלכה היהודיה ניצחון מזהיר על צבאות המוסלמים. חסן, שר הצבא המבויש, נאלץ לברוח עם מה שנשאר מגדודיו לערבות טריפולי, שם הודיע לכליף על מפלתו. ברדיפה אחרי חייליו הגיעה כהינה עד לקרתגו, והתמנתה לשליטת העיר.

תושבים ממוצא ברברי, העיירה עמרוס, לוב, שנות ה-1930 (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות פדהצור בנעטיה, ישראל)

תושבים ממוצא ברברי, העיירה עמרוס, לוב, שנות ה-1930 (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות פדהצור בנעטיה, ישראל)

כיאה לקצינה וג'נטלמנית, כהינה שילחה לחופשי את כל השבויים, למעט אחד – ח'אלד בן יזיד, אותו אימצה לבן, נוסף לשני בניה האחרים: האחד בֶּרְבֵּרִי והאחר יווני. מסתבר שדהיה הייתה שובבה לא קטנה. על פי סלושץ היו לה שלושה בעלים ש"אולצו" לספק את רעייתם שהייתה "מכורה לאהבת בשרים בכל מזג נעוריה הבוער".

חלפו חמש שנים עד שחסן התאושש מהנזק שהסבה המלכה היהודיה לצבאו. הפעם לא עמד לה כוחה של דהיה והמצביא המוסלמי, יחד עם כוח לוחמים גדול יותר, כבש את קרתגו. על פי אלי אשד, עורך המגזין "יקום תרבות", בנוסף לכל מעלותיה, כהינה ניחנה גם בכישרון של חוזת עתידות. אשד כותב שכהינה חזתה מראש את מפלתה, ולכן יעצה לבנה המאומץ יחד עם שני בניה האחרים לחצות את הקווים ולהצטרף אל האוייבים המוסלמים. היא עצמה סירבה להיכנע לכובשים ונקטה במדיניות של "אדמה חרוכה", כאשר הורתה ללוחמיה להשמיד את כל היבולים, הרכוש, הבקר והצאן באדמות מהם נסוג צבאה.

אחרי שהותירה אחריה שובל של אש בן מאות קילומטרים שלחה כהינה יד בנפשה והטילה את עצמה לבאר עמוקה. המוסלמים הוציאו את גופתה, כרתו את ראשה ושלחוהו אחר כבוד לכליף. הבאר בה התאבדה כהינה נקראת עד היום "באר הכהינה".

פסל של דהיה בעיירה קאנצ'לה, אלג'יריה (ויקיפדיה,Creative Commons )

פסל של דהיה בעיירה קאנצ'לה, אלג'יריה (ויקיפדיה,Creative Commons )

יש לציין כי לא כל החוקרים מצטרפים למסקנות המחקר הנחרצות של סלושץ. חלקם, כמו פרופסור שלמה זנד, טוענים כי מקורה הגניאולוגי של דהיה אל כהינה אינו ממשפחת כהנים מיהודה, אלא משבט בֶּרְבֵּרִי שהתגייר וזנד ליהק את דהיה בספרו "מתי ואיך הומצא העם היהודי" כלא פחות מהמקור הגנטי של כל יהדות צפון אפריקה. חוקרים אחרים מטילים ספק באמיתותה ההיסטורית של המלכה היהודיה וטוענים שהמקורות אודותיה הם אגדות עם.

אגדה או אמת, הסיפורים אודות גבורתה של דהיה אל כהינה עוררו עמים רבים לדרוש נתח מדמותה המיתית. המוסלמים שנלחמו מולה טענו שלאחר תבוסתה היא התאסלמה, והציגו אותה כדמות מוסלמית קלאסית ששימשה אות ומופת. הבֶּרְבֵּרִים גם כן ראו בה גיבורה מקומית, ואפילו הצרפתים השתמשו בדמותה כשהשוו אותה לגיבורה הלאומית שלהם – ז'אן דארק, שלחמה באנגלים ושבדומה לדהיה נפלה בידי אויביה.

דמותה של דהיה שימשה השראה גם ללוחמי המחתרת היהודית באלג'יר בראשות ז'וזה אבולקר. אמו, היוצרת ברת בנישו אבולקר, כתבה מחזה על הגיבורה היהודיה. בנישו לא הייתה היחידה שכתבה על הלוחמת היהודיה. יצירות ספרותיות רבות נכתבו בצלמה ובדמותה של כהינה. הידועה מכולן היא "אטלנטיס" מאת הסופר הצרפתי פייר בנואה, שמספר את סיפורה של מלכה שעומדת בראש שבט בֶּרְבֵּרִי אבוד והופכת את מאהביה הרבים לפסלים חיים. בנוסף, זכתה דהיה לפרק שלם בסדרת הפנטזיה האמריקאית "זינה הנסיכה הלוחמת". למרבה הצער והפליאה, דווקא בישראל, למעט הסופרת לימור שריר שכתבה אודותיה מספר פרקים בספרה "סודות מרקש", דמותה של דהיה אל כהינה נותרה באלמוניותה. השאלה אם מישהו ירים את הכפפה ויהפוך את סיפורה של הלוחמת היהודיה ליצירה שהולמת את מידותיה, עדיין מונחת לפתחנו. אנחנו, לכל הפחות, תרמנו את חלקנו הצנוע.

The post מלכת המדבר: סיפורה המופלא של חאליסי היהודייה מהמגרב appeared first on בית התפוצות.

]]>
מי בן של בתולה? הספר היהודי המסתורי שעשה צחוק מישו https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%9e%d7%99-%d7%91%d7%9f-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%94%d7%a1%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%a1%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%a9%d7%a2%d7%a9%d7%94/ Thu, 04 Oct 2018 09:00:08 +0000 https://www.bh.org.il/?p=37040 בשנת 1979 יצא לקולנוע הסרט "בריאן כוכב עליון" של חבורת מונטי פייתון ומיד עורר סערה –  פארודיה פרועה על חייו של ישו הנוצרי אשר במקום קדוש שנולד לבתולה, הוא הוצג כלוזר שנקלע לסיטואציה מטופשת שגרמה ללא מעט יהודים להאמין שהוא המשיח בלי שעשה שום נס. הלעג של מונטי פייתון לא היה באמת כלפי ישו וכוון [...]

The post מי בן של בתולה? הספר היהודי המסתורי שעשה צחוק מישו appeared first on בית התפוצות.

]]>
בשנת 1979 יצא לקולנוע הסרט "בריאן כוכב עליון" של חבורת מונטי פייתון ומיד עורר סערה –  פארודיה פרועה על חייו של ישו הנוצרי אשר במקום קדוש שנולד לבתולה, הוא הוצג כלוזר שנקלע לסיטואציה מטופשת שגרמה ללא מעט יהודים להאמין שהוא המשיח בלי שעשה שום נס. הלעג של מונטי פייתון לא היה באמת כלפי ישו וכוון בעיקר כנגד קיצוניות דתית ופוליטית. אבל החבורה הבריטית לא הייתה הראשונה שיצרה פארודיה על חייו של ישו. לסרט קדם בלפחות אלף שנים חיבור יהודי אנונימי בשם "ספר תולדות ישו".

כפי שניתן לנחש משמו, החיבור בא לתאר את חייו ומותו של ישו הנוצרי. אלא שהוא עושה זאת באופן פארודי ונלעג. הבסיס לסיפור הוא לכאורה הסיפור המוכר מהברית החדשה, אלא שהיהודים שערכו את החיבור בחרו להפוך את היוצרות ולהציג את ישו כרמאי מתוחכם וחצוף. הפרטים על החיבור עצמו עד היום לא ברורים לגמרי. לא ידוע מי חיבר אותו, לא בטוח לגמרי מתי הוא נכתב, אם כי ישנן השערות כי יש לו שורשים כבר במאה ה-3 לספירה. ככל הנראה, החל מהמאה ה-9 החיבור כבר היה מגובש ומוכר – ואף היו לו כמה גרסאות שנפוצו בארמית ובעברית. סביר להניח שהוא התבסס על גרסאות יהודיות עממיות שבחרו ללעוג לברית החדשה ועד היום קיימים כמה נוסחים עם הבדלים ביניהם.

ישו נושא את הצלב. הכובע היהודי על סמל האבירים (מאחור, ימין) בא להדגיש את אחריותם של היהודים למותו של ישו (ציור, מבצר דרסקוביץ, גוסינג, אוסטריה 1469. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

ישו נושא את הצלב. הכובע היהודי על סמל האבירים (מאחור, ימין) בא להדגיש את אחריותם של היהודים למותו של ישו (ציור, מבצר דרסקוביץ, גוסינג, אוסטריה 1469. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

בחיבור עצמו, ישו מוצג באופן הפוך לגמרי מהברית החדשה. הוא לא נולד כתוצאה מלידה נסית של מרים הבתולה שהייתה נשואה ליוסף הנגר. במקום, מתואר שם כי מרים בכלל הייתה נשואה לאדם אחר, ויוסף פיתה אותה ואז אנס אותה בזמן שהיא בנידה, וכתוצאה מכך נולד ישו – שהיה למעשה ממזר. כשישו מתבגר הוא אמנם מוזכר כחכם מאוד אבל גם חצוף לא פחות – הוא גונב פתק עם שם האל המפורש, ובעזרתו הוא מצליח לעשות כשפים שונים. לכן, לפי החיבור, ישו כלל לא עשה ניסים משום שהיה בן האל, אלא השתמש באמצעים מאגיים והיה מכשף לכל דבר ועניין. מעניין לשים לב שבחיבור היהודי לא נטען כי ישו ביצע אחיזת עיניים, אלא פשוט רתם לעצמו את הכוח האלוהי באופן לא חוקי.

לא פעם, החיבור מציג גרסה לועגת לסיפורים מפורסמים מהברית החדשה. נס הלחם, למשל, הופך לסיפור שבו ישו מתחנן בפני אדם מסוים שיביא לו לחם ואותו אדם עונה לישו שאם ירקוד בפניו, יקבל את הלחם. ישו משפיל את עצמו, רוקד ואכן מקבל את הלחם. החיבור גם טוען כי ישו הוא שהמציא את השקר על בתוליה של אמו – הוא התבייש בעובדה שהיה ממזר, והעדיף להפיץ את הסיפור שהנוצרים מאמינים בו עד היום.

אם בברית החדשה יהודה איש קריות נחשב לבוגד, הרי שבחיבור "תולדות ישו" הוא הופך לגיבור של הסיפור. הוא אכן מסגיר את ישו לחכמים היהודים – אבל רק משום שישו גנב את הפתק עם השם המפורש. עלייתו של ישו לשמיים מתוארת כמו אי הבנה בסיטקום:  לאחר שישו נצלב, יהודה לוקח את גופתו לקבורה נאותה בארון אך תלמידי ישו שמגיעים לאתר הצליבה לא רואים את גופתו של ישו ובטוחים כי ארע נס וישו עלה לשמיים. אפילו כשיהודה לוקח אותם לארון הקבורה ומראה להם את גופתו של ישו (שמתוארת כמכוסה בצואה) הם לא מתרצים.

פסל של ישו על גשר קרל עם כיתוב בעברית באותיות זהב. פראג, צ'כוסלובקיה, 1987 (צילום: ד"ר תיאודור כהן, ארה"ב. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

פסל של ישו על גשר קרל עם כיתוב בעברית באותיות זהב. פראג, צ'כוסלובקיה, 1987 (צילום: ד"ר תיאודור כהן, ארה"ב. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

אבל "ספר תולדות ישו" הוא חיבור מיוחד לא רק בגלל האופן שבו הוא תיאר את חייו ומותו של ישו, אלא גם בגלל החלק האחרון שלו, שבו בעצם היהודים מנסים להסביר מדוע הנצרות המשיכה להתקיים אחרי מותו של ישו: תלמידיו הפכו לאלימים כלפי היהודים, והרומאים חששו מהמרדנות שלהם. לכן הרומאים והיהודים החליטו לעשות מתיחה שיצאה מכלל שליטה. הם פנו לפטרוס (שעבור הנוצרים הוא האפיפיור הראשון) בבקשה לסיוע, והוא החליט לפנות לכל המאמינים בישו, ולזייף להם את האוונגליונים של הברית החדשה ואת חזון יוחנן. הוא המציא לתלמידים תורה שלמה על כך שישו היה מבקש מהם לגלות סלחנות, להמתין לשובו באחרית הימים, ובינתיים לא לפגוע ביהודים אשר הנקמה בהם תהיה בעתיד הרחוק. פטרוס מוצג פה בעצם באופן חיובי לגמרי בעיני היהודים: הוא חלק מהמנגנון הרומי-יהודי שאפשר לטפל בתלמידים הסוררים של ישו, להוציא אותם החוצה מתוך היהדות, ולהמשיך להבטיח את הקיום היהודי.

במחקרה על החיבור, הראתה פרופ' אורה לימור שעבור המחברים היהודים, ישו אמנם היה דמות מבוזה אבל הוא לא הוצג בהכרח כרשע. הדמות של ישו בחיבור מזכירה גיבורים של טרגדיה יוונית: המוצא שלו כממזר ומעמדו הנמוך בחברה גזר במידה רבה את גורלו ואת סופו העגום. דווקא פטרוס הקדוש בעיני הנוצרים הופך לפתע לגיבור יהודי ולמרות שהחיבור מלעיג את הנוצרים – הוא גם מבטא השלמה מסוימת עם עצם קיומם.

אחת הסיבות שעד היום יש פרטים רבים שלא ידועים על החיבור נובע מאופיו הבעייתי. זה לא מפתיע לגלות שלאורך ההיסטוריה, יהודים כמעט שלא כתבו על החיבור שמלעיג נוצרים ומבזה אותם, בעיקר מתוך החשש שאם הנוצרים יגלו, הם ישתמשו בו כנשק נגד היהודים. החל מהמאה ה-12 החלו הנוצרים לחפש בדקדקנות קטעים בספרות התלמודית שמבזים את ישו, כדי לקעקע את מעמד היהודים כמיעוט שיש לשמור עליו – ובמקום זה להציג אותם כמיעוט חצוף שיש לטפל בו ביד קשה. החשש היהודי הברור היה שאם "ספר תולדות ישו" יהיה גלוי לנוצרים, יהיה זה רק תירוץ נוסף לפגוע בהם.

הם צדקו. החל מסוף ימי הביניים הספר התגלה לנוצרים רבים, ובעיני הוגים כמו מרטין לותר הוא היווה הוכחה לשפל ולבוגדנות של היהודים. בעת החדשה היו אפילו הוגים יהודים שהסתייגו מאד מהחיבור וטענו שעדיף שפארודיה גסה כזו לא הייתה רואה אור. אבל אפשר לראות את החיבור הזה גם מנקודת מבט נוספת. הוויכוח היהודי-נוצרי בספרות היה פעמים רבות בעל אופי אינטלקטואלי וגרר ויכוחים פילוסופיים עמוקים של אליטות. "ספר תולדות ישו" מראה שהפולמוס לא היה שמור רק לאליטות – אלא גם פארודיות עממיות גסות רוח שההנהגה העדיפה להסתיר, לקחו חלק חשוב ומשמעותי בוויכוח.

 

לקריאה נוספת: 

יהדות מתבוננת בנצרות: פולמוס נסתור הכומר וספר תולדות ישו / אורה לימור

The post מי בן של בתולה? הספר היהודי המסתורי שעשה צחוק מישו appeared first on בית התפוצות.

]]>