יהודים במצרים, אביב 1979: תצלומים מאת מיכה בר-עם [ננעלה]

מר קלמנט סטון, יו"ר ועד הקהילה, ומר רפאל בילבול מזכיר וחבר ועד הקהילה, במשרדי הקהילה היהודית. על הקיר - תמונתו של אנוואר סאדאת, נשיא מצרים. אלכסנדריה, מצרים 1979. צילום: מיכה בר-עם, ישראל. (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

מר קלמנט סטון, יו"ר ועד הקהילה, ומר רפאל בילבול מזכיר וחבר ועד הקהילה, במשרדי הקהילה היהודית. על הקיר – תמונתו של אנוואר סאדאת, נשיא מצרים. אלכסנדריה, מצרים 1979. צילום: מיכה בר-עם, ישראל. (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

"כמו כל יהודי, גם אני רואה את עצמי כאילו יצאתי ממצרים. אבל על אף הציווי התנ"כי שלא לשוב, חזרתי אל מצרים באביב של 1979.

בניגוד לביקורי הראשון, כשבאתי לתעד היסטוריה בעת ההתרחשויות, הפעם הזו באתי מתוך דחף אישי בשליחות בית התפוצות לצלם את מצבה הנוכחי של הקהילה היהודית במצרים.

יהודים חיו במצרים מימי קדם. אברהם ושרה, יעקב ובניו, כולם ירדו מצרימה בעתות רעב ובצורת. במרוצת הדורות, הגיעו יהודים למצרים ממקומות שונים – מי שנמלטו ממלחמות בארץ ישראל, פליטים מספרד של ימי הביניים, ניצולי פוגרומים ברוסיה וגולי יפו ותל אביב בעת מלחמת העולם הראשונה.

באביב 1979 מצאתי במצרים קהילה מדולדלת, צל חיוור של תהילת העבר. בתי כנסת ריקים, מוסדות קהילה נעלמים, ובתי קברות עצומים זנוחים או נהרסים על ידי עבודות פיתוח תזזיתיות.

הייתי במצרים בתקופה של חוסר ודאות בדבר תוצאות שיחות השלום. היהודים, למודי נסיון מר, היו מאופקים ודאוגים. תמונת המצב של הקהילה לא היתה חד משמעית וברורה. אפילו הנתונים המספריים שקיבלתי מהנציגים הרשמיים של קהילות קהיר ואלכסנדריה היו הערכות בלבד, של כ 300 יהודים בשתי הקהילות גם יחד, לא כולל 60 חברי הקהילה הקראית בקהיר. גילם הממוצע היה גבוה, שני שלישים היו נשים, רובן אלמנות, ובסך הכל היו רק כתריסר ילדים.

התערוכה אינה מתיימרת להוות סקר או תיעוד היסטורי מקיף על הקהילה. היא מציגה את התמונה כפי שראיתי אותה אני – מבקר שנמשך אל חיוניותה של קהילה עתיקה במדינה שכנה."

מיכה בר עם

צלם, ישראל

1979