משה מנדלסון: דמותו ותקופתו [ננעלה]

הוצגה בשנת 1979

על התערוכה, 1979

פועלו של משה מנדלסון בישר את המגמה ההיסטורית שאותה סימל – תנועתם של היהודים אל מחוץ לגטו ואל תוך התרבות האירופאית.

החברה בברלין העריצה את מנדלסון בשל חכמתו והוא כונה סוקרטס הגרמני. ביתו משך אליו את גדולי האינטלקטואלים של התקופה. אך הוא גם נותר תמיד יהודי מסורתי, נכון תמיד להשתמש בהשפעתו בחוגים הנוצריים כדי לסייע לבני עמו שנקלעו למצוקה. מנדלסון היה המנהיג הרוחני במאבק להשגת האמנציפציה היהודית, אף שלא זכה לראות בהתגשמותה. היבטים רבים בהשכלה היהודית ניתן לקשור לתלמודו של מנדלסון.

למגמות שהוביל היו גם סכנות בצדן. חדירתם של יהודים לחברה ולתרבות הגרמנית סימאה את עיניהם לעתים, וחלק – כולל צאצאיו של מנדלסון עצמו – בחרו לנתק כל קשר עם היהדות ולאמץ את הנצרות.

ובכל זאת, חייו של מנדלסון הדגימו את הסימביוזה שהתקיימה בין מיטב התרבות האירופאית לבין דבקות באמונה ובמסורת היהודיות.

הרעיון המקורי לתערוכה נולד מהצלם היהודי גרמני הנודע נחום (טים) גידל, שאסף ספרים, ציורים וליטוגרפיות שמהם נולדה התערוכה שמתארת את מגוון פועלו של המלומד היהודי הגדול על רקע תקופתו.