בית התפוצות https://www.bh.org.il/he מוזיאון העם היהודי Tue, 25 Jun 2019 11:24:41 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=4.9.2 https://www.bh.org.il/wp-content/uploads/cropped-favicon-512-32x32.png בית התפוצות https://www.bh.org.il/he 32 32 משפחה גרעינית: המרגל היהודי שהקריב את אחותו למען אשתו https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%94-%d7%92%d7%a8%d7%a2%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a8%d7%92%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%a9%d7%94%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%91-%d7%90%d7%aa-%d7%90/ Wed, 19 Jun 2019 14:54:11 +0000 https://www.bh.org.il/?p=42947 אחת המחלוקות המפורסמות בתולדות המוסר מופיעה בגמרא במסכת בבא מציעא. שני אנשים הולכים במדבר וביד אחד מהם קיתון של מים ובו כמות מספיקה לאחד. אם שניהם יתחלקו וישתו – שניהם ימותו. אם ישתה רק אחד מהם – ישרוד. בן פטורא אמר: מוטב שישתו שניהם וימותו, שלא יראה אחד במיתתו של האחר. רבי עקיבא אמר: חייך [...]

The post משפחה גרעינית: המרגל היהודי שהקריב את אחותו למען אשתו appeared first on בית התפוצות.

]]>
אחת המחלוקות המפורסמות בתולדות המוסר מופיעה בגמרא במסכת בבא מציעא. שני אנשים הולכים במדבר וביד אחד מהם קיתון של מים ובו כמות מספיקה לאחד. אם שניהם יתחלקו וישתו – שניהם ימותו. אם ישתה רק אחד מהם – ישרוד.

בן פטורא אמר: מוטב שישתו שניהם וימותו, שלא יראה אחד במיתתו של האחר. רבי עקיבא אמר: חייך קודמים לחיי חבריך. בן פטורא הוא קומוניסט בנשמה שמטיף לשוויון עד מוות. רבי עקיבא, לעומתו, לא מתייפייף ואומר את המובן מאליו – אדם קרוב אצל עצמו ולכן בעל המימייה הוא זה שצריך לשתות את כולה ולחיות. ובכלל, למי זה יועיל אם שניהם ימותו בשם השוויון הקדוש?

בספרו "מכים שורשים" מביא הרב חיים נבון את דבריו המרתקים של הפילוסוף הבריטי ברנארד ויליאמס, שמחדד את תפיסתו של רבי עקיבא. לפי ויליאמס, הבחירה של מחזיק המימייה לשתות את המים קודמת לכל שיקול מוסרי, מאחר והיא נובעת מעצם הזהות העצמית שלו. כדוגמא מביא ויליאמס אדם שרואה שתי נשים טובעות בנהר, אחת מהן אשתו, והוא נאלץ לבחור את מי להציל. לפי ויליאמס הבעל – כל בעל – יציל קודם את אשתו, לא מכוח הכרעה מוסרית מושכלת, אלא מהטעם הפשוט שהיא, ובכן, אשתו. ישנו מוסר טבעי שקודם לכל אתיקה. בלי יחסי קרבה מיוחדים אלו, אומר ויליאמס, לא תהיה משמעות לזהותו ולחייו של אדם.

Julius and Ethel Rosenberg, separated by heavy wire screen as they leave U.S. Court House after being found guilty by jury, 1951

יוליוס ואתל רוזנברג לאחר פסיקת בית המשפט, 1951

אבל מאחר ולא באנו ליהנות וכדי להקשות יותר, הנה עוד דילמה: כיצד היית נוהג לו אחת מהנשים הטובעות בנהר הייתה רעייתך והשנייה – אחותך? לא פשוט. ובכן הדילמה המוסרית האכזרית הזו הונחה לפתחו של יהודי חביב בשם דיוויד גרינגלאס – העד המרכזי באחת הפרשיות הסוערות ביותר שידעה אמריקה בשנות ה-1950: הוצאתם להורג של מרגלי האטום, יוליוס ואתל רוזנברג, היום לפני 66 שנה.

באותן שנים צץ באמריקה ענף ספורט חדש: ציד קומוניסטים. עד כדי כך עלה האורניום לראש של האמריקאים, שהם לא האמינו שהסובייטים הפרימיטיבים מסוגלים לייצר פצצת אטום בעצמם. והנה לפי מקורות זרים, זה מה שקרה. האמריקאים, בגאוותם כי רבה ומטופשת, היו משוכנעים שהרוסים הצליחו לייצר את הפצצה רק בזכות מידע סודי שהגיע אליהם מאמריקה. לא חלף זמן רב והמונח "מקרתיזם" ע"ש הסנטור ג'וזף מקראתי שעמד בראש הרודפים, חלחל לתודעה וחדר לסיוטים של כל אזרח אמריקאי שאי פעם העלה על דל שפתיו שביב של אהדה לתורה המרקסיסטית על כל גווניה.

במסגרת המאמץ הלאומי למיגור הקומראדים נתפס בינואר 1950 קלאוס פוקס, פיזיקאי יהודי שהיה חלק מצוות הפיתוח של פצצת האטום במעבדה הלאומית הגרעינית בלוס אלמוס, ניו מכסיקו. פוקס חשף לחוקריו את הארי גולד, כמי שהיה "הבלדר" שהעביר את המסמכים הסודיים לסובייטים. גולד חשף בחקירתו שורה של מרגלים, כולם יהודים, בהם גם בני הזוג יוליוס ואתל רוזנברג ומיודענו דיויד גרינגלאס, אחיה של אתל.

David Greenglass mugshot after his arrest

דייויד גרינגלאס בצילומי משטרה לאחר מעצרו

Ethel Rosenberg mugshot

את'ל רוזנברג בצילומי משטרה לאחר מעצרה

גרינגלאס שימש טכנאי פשוט בלוס אלמוס. כדי להתקבל לשם הוא הסתיר את נטיותיו הקומוניסטיות ועל פי החשד העביר לגיסו יוליוס רוזנברג, בעצמו קומוניסט אדוק, מסמכים סודיים על ייצור הפצצה. את הסודות, כך עלה מהחקירה, הקלידה אשתו של גרינגלאס, רות.

כשהבין כי החבל הולך ונכרך סביב צווארו, הציע גרינגלאס לחוקרים לשמש כעד מדינה. הוא עצמו טרם נשפט ורעייתו, אם שני ילדיהם הקטנים, מצאה את עצמה על סף העמדה לדין בגין מעורבותה בפרשה. בהופעתו בבית משפט במנהטן ב-1951 הדהים גרינגלאס את החוקרים כשגלגל את האשמה על אתל. אחותו, כך טען, ולא אשתו, היא זו שהקלידה את הסודות על פתקים. בעקבות העדות הדרמטית של גרינגלאס הורשעו הזוג יוליוס ואתל רוזנברג בריגול, והשופט ארווינג קאופמן, יהודי גם כן, גזר עליהם עונש מוות.

גזר הדין החמור עורר סערה עולמית והשוואות למשפט דרייפוס. אנשי רוח, אמנים וסופרים, ביניהם הצייר פאבלו פיקסו, הסופר דשיל האמט והמדען אלברט איינשטיין שלחו מכתבים למנהיגים אמריקאיים בתביעה להמתיק את העונש. הפילוסוף ז'אן פול סארטר כינה את גזר הדין "לינץ' חוקתי" וברחבי העולם – בלונדון, פריז ורומא – נערכו הפגנות ומחאות ענק.

David Greenglass's sketch of an implosion-type nuclear weapon design, illustrating what he allegedly gave the Rosenbergs to pass on to the Soviet Union

מוצג 8 במשפט: איור של אחד משלבי הכנת פצצת גרעין שהכין גרינגלאס, על פי כתב האישום, והועבר לבני הזוג גרינברג במטרה שיועבר לסובייטים

אבל כלום לא עזר. ביום שישי, 19 ביוני 1953, עלו בני הזוג בצעד קל על הכיסא המחושמל בבית הכלא הידוע לשמצה במדינת ניו יורק, סינג סינג. בלחץ הקהילה היהודית הוקדמה ההוצאה להורג בכמה שעות, כדי למנוע חילול שבת. כן, גם לאירוניה אין קווים אדומים. ילדיהם של יוליוס ואתל, בני 6 ו-10, נותרו יתומים. "היה זה קיץ משונה, חם ומחניק. הקיץ בו חישמלו למוות את הרוזנברגים, ואני לא ידעתי מה אני עושה בניו יורק", תכתוב לימים הסופרת סילביה פלאת' בספרה המופתי "פעמון הזכוכית".

במסגרת הסדר הטיעון נשלח דיוויד גרינגלאס ל-15 שנות מאסר, אך יצא לחופשי כבר ב-1960. הוא שב לביתו ובארבעת העשורים הבאים ניהל חיים שלווים באזור ניו יורק. 60 שנה אחרי ההוצאה להורג, בשנת 2013, הודה שכדי למלט את רעייתו מאימת הדין, הוא האשים את אחותו, אתל, בהקלדת המסמכים. גרינגלאס הוסיף כי אין לו חרטות. "אשתי היתה חשובה לי יותר מאחותי או מהורי, בסדר? היא היתה אם ילדיי", אמר לעיתונאי סם רוברטס שערך איתו סדרה של ראיונות שקובצו בספר "האח: הסיפור שלא סופר על פרשת רוזנברג".

לפחות מבחינת הטכנאי היהודי מלוס אלמוס פיתרון הדילמה המוסרית היה חד – משמעי: הרעיה חשובה מהאחות.

לזכרם של יוליוס ואתל רוזנברג

The post משפחה גרעינית: המרגל היהודי שהקריב את אחותו למען אשתו appeared first on בית התפוצות.

]]>
צפו: טקס הכרזת הזוכים בתחרות "סיפור משפחתי 2019" https://www.bh.org.il/he/%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%9d/%d7%a6%d7%a4%d7%95-%d7%98%d7%a7%d7%a1-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%96%d7%aa-%d7%94%d7%96%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%aa%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%a9%d7%a4/ Sun, 16 Jun 2019 07:07:55 +0000 https://www.bh.org.il/?p=42826 אירועי הסיום של תחרות "סיפור משפחתי" כוללים השנה 200 מוסדות חינוך מ-30 מדינות ויותר מ-20,000 משתתפים ומשתתפות צעירים. הפיינליסטים של 2019 –  50 בני נוער ובני משפחותיהם ישתתפו בפתיחת התערוכה לזכרו של מנואל הירש גרוסקופף במוזיאון העם היהודי בבית התפוצות בתל אביב, ישראל. בית הספר הבינלאומי על שם קורת ללימודי העם היהודי במוזיאון העם היהודי [...]

The post צפו: טקס הכרזת הזוכים בתחרות "סיפור משפחתי 2019" appeared first on בית התפוצות.

]]>
אירועי הסיום של תחרות "סיפור משפחתי" כוללים השנה 200 מוסדות חינוך מ-30 מדינות ויותר מ-20,000 משתתפים ומשתתפות צעירים. הפיינליסטים של 2019 –  50 בני נוער ובני משפחותיהם ישתתפו בפתיחת התערוכה לזכרו של מנואל הירש גרוסקופף במוזיאון העם היהודי בבית התפוצות בתל אביב, ישראל.

בית הספר הבינלאומי על שם קורת ללימודי העם היהודי במוזיאון העם היהודי בבית התפוצות גאה לארח את בוגרי התחרות מרחבי העולם, מלווים בבני משפחה, בפתיחת התערוכה שתציג את סיפוריהם המשפחתיים. השנה השתתפו בתחרות הבינלאומית "סיפור משפחתי" ע"ש מנואל הירש גרוסקופף ז"ל נערים ונערות מצפון אמריקה, מאמריקה הלטינית, מאירופה, מאסיה, מדרום אפריקה, מאוסטרליה ומישראל.

צילום: ניר שאנני

"סיפור משפחתי", מהתוכניות המקוריות והחדשניות ביותר של בית התפוצות, מעניק השראה לתלמידים מלאומים שונים ומרקעים יהודים מגוונים, ללמוד ולפתח את סיפורי המשפחה שלהם. במשך שנת לימודים שלמה, שכוללת מחקר מאומץ והמון יצירתיות, התלמידים מפיקים פרויקט סיום אשר משרטט את דרכם אל חקר שורשי המשפחה ואל הקשר המשפחתי אל הסיפור הגדול יותר של העם היהודי. המיצגים הסופיים כוללים סרטים, עבודות אמנות, קומיקס, משחקי קופסה ועוד. כל תלמיד, משפחה וקהילה עורכים את המסע המיוחד שלהם, אך כולם הם חלק מתנועה של עשרות אלפי תלמידים נוספים, שעובדים במקביל על מסעות דומים.

באמצעות תחרות בינלאומית, 50 תלמידים מצטיינים הגיעו לגמר. הם נבחרו וזכו בנסיעה חינם לישראל, לראות את המיצגים שלהם מוצגים לעיניהם של אלפי מבקרים בבית התפוצות. העבודות הזוכות מוצגות בתערוכה "סיפור משפחתי", שתיפתח ב- 16 ביוני, 2019. אירועי הפתיחה יימשכו יומיים, שבהם ייפגשו זוכים מארצות שונות: ארגנטינה, אוסטרליה, בלרוס, קנדה, קובה, גרמניה, ישראל, ליטא, מקסיקו, פנמה, רוסיה, דרום אפריקה, ארצות הברית, אוקראינה, בריטניה, ונצואלה ועוד, ויחלקו סיפורים ותחומי עניין.

לצפייה באירוע המלא:

אירינה נבזלין ובני משפחת גרוסקופף (צילום: ניר שאנני)

צילום: ניר שאנני

צילום: ניר שאנני

 

The post צפו: טקס הכרזת הזוכים בתחרות "סיפור משפחתי 2019" appeared first on בית התפוצות.

]]>
גאווה ודעה קדומה: הרופא היהודי שהקדיש את חייו לזכויות להט"ב לפני יותר ממאה שנה https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%92%d7%90%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%95%d7%93%d7%a2%d7%94-%d7%a7%d7%93%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%90-%d7%94%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%a9%d7%94%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%a9-%d7%90/ Thu, 13 Jun 2019 08:12:28 +0000 https://www.bh.org.il/?p=42800 חודש הגאווה הוא חגיגה של הדרכים המגוונות והחופש לאהוב ולהיות נאהבים. הוא תוצאה של שנים רבות של אקטיביזם ומלחמה חסרת פשרות מצד קהילת הלהט"ב ובני בריתה, בייחוד מאז שנות ה-1960,  אבל כבר עם לידתה של המאה העשרים, רופא וסקסולוג יהודי-גרמני בשם ד"ר מגנוס הירשפלד, היה חלוץ זכויות הלהט"ב, וסלל בפני העולם את הדרך להכיר בקיומן [...]

The post גאווה ודעה קדומה: הרופא היהודי שהקדיש את חייו לזכויות להט"ב לפני יותר ממאה שנה appeared first on בית התפוצות.

]]>
חודש הגאווה הוא חגיגה של הדרכים המגוונות והחופש לאהוב ולהיות נאהבים. הוא תוצאה של שנים רבות של אקטיביזם ומלחמה חסרת פשרות מצד קהילת הלהט"ב ובני בריתה, בייחוד מאז שנות ה-1960,  אבל כבר עם לידתה של המאה העשרים, רופא וסקסולוג יהודי-גרמני בשם ד"ר מגנוס הירשפלד, היה חלוץ זכויות הלהט"ב, וסלל בפני העולם את הדרך להכיר בקיומן של זכויות שוות לבני האדם, יהיו אשר יהיו נטיותיהם המיניות.

הירשפלד נולד בשנת 1868 בפולין בעיר קולברג (כיום קולובז'ג), ובבגרותו עבר לגרמניה כדי ללמוד, עד לקבלת תואר דוקטור לרפואה. ב-1896 התמקם בברלין והקים לעצמו קליניקה ופצח בקריירה מרשימה ופוריה, הן בחקר המיניות והן בפעילות למען זכויותיהם של מיעוטים מיניים. פעילותו נבעה גם מעניין אישי – נטיותיו של הירשפלד עצמו היו סוד גלוי, והוא חלק את חייו עם שני בני זוג, קארל גיס ולי שיו טונג.

Magnus Hirschfeld 1929 (Wellcome Imgaes, wikimedia)

ד"ר מגנוס הירשפלד, 1929 (צילום: Wellcome Imgaes, wikimedia)

אחדים ממטופליו ניסו להתאבד או התאבדו לאחר שלא הצליחו להתמודד עם נטייתם השונה ובעיקר עם תחושת החריגות שהתלוותה לאורח החיים הזה בשנים ההם, משפחתית, חברתית ותרבותית. הנושא נהפך  עבור ד"ר הירשפלד לעניין של חיים ומוות, פשוטו כמשמעו. ב-1919 הוא כתב את התסריט לסרט ששמו "שונים מאחרים" (Anders als die Andern) ואפילו שיחק בו תפקיד קטן, שם הפציר באדם שלא לשים קץ לחייו אחרי שאהובו התאבד. "שונים מאחרים" נחשב לסרט הפרו-גיי הראשון אי פעם. באותן שנים ברפובליקת ויימאר, כמו במקומות רבים בעולם, יחסים הומוסקסואליים בין גברים נחשבו לעבירה על החוק.

בשנת 1897 השתתף הירשפלד בייסודה ועמד בראשה של הוועדה המדעית ההומניטרית, אשר הוקמה במטרה לנהל מערכה – ראשונה מסוגה בהיסטוריה – להכרה חברתית בהומוסקסואלים וביטול אפלייתם בחוק. הירשפלד והמייסדים האחרים של הוועדה קיוו שהבנה טובה יותר של ההומוסקסואליות תוביל את הציבור להשתחרר מהומופוביה ולצאת נגדה. בנוסף לעריכת מחקר מדעי, הוועדה עסקה גם במאמצים לשנות את החוק בגרמניה. על אחת העצומות לשינוי החוק הם הצליחו להחתים אלפי אנשים, כולל אלברט איינשטיין.

"Anders als die andern" 1919 poster

כרזת הסרט "שונים מאחרים" Anders als die andern)) 1919

הירשפלד האמין שזכויות להט"ב וזכויות נשים קשורים יחד בקשר הדוק ודגל במניעת הריון, בחופש להפיל, וביחסי מין לפני הנישואין, ואף טען נגד המדיניות שקבעה שמורות ועובדות ציבור לא הורשו להינשא או ללדת ילדים.

ב-1919, בשנותיה הליברליות ביותר של הרפובליקה הויימרית, הירשפלד היה שותף בהקמת המכון למחקר המיני, שנתן שירותים רפואיים ולימודיים לאלפי מבקרים בשנה, וגם סיפק תעסוקה וטיפול רפואי לטרנסג'נדרים. במהלך שנות פעילותו הוכיח הירשפלד לא פעם עד כמה הקדים את זמנו. הוא טבע את המונח טרנסקסואליות וטרנסג'נדרים נמנו עם צוותו ובין לקוחותיו. הוא אף הציע שירותים כירורגיים, בהם הניתוחים המודרניים הראשונים לשינוי מין. הוא קבע, שיש קטגוריות נוספות מעבר לזכר ונקבה – קבוצה שכינה אותה המין השלישי, כך היה בין הראשונים שהכירו בקיומם של אנשים שאינם מצייתים לחוקי המיגדר שאליו נולדו, ובמגוון שקיים במיניות האנושית.

Karl Giese and Magnus Hirschfeld. Photo from archive of Magnus-Hirschfeld-Gesellschaft. http://www.magnus-hirschfeld.de

מגנוס הירשפלד ובן זוגו, קרל גיס (ארכיון מגנוס הירשפלד, ויקיפדיה www.magnus-hirschfeld.de)

כמעט מיותר לציין שהירשפלד – גם יהודי, גם הומו וגם נושא הדגל העיקרי של זכויות להט"ב – היה מטרה ברורה לחיציהם של הגרמנים הנציונליסטים. באירוע אחד בשנת 1920 הם אפילו היכו אותו נמרצות והשאירו אותו פצוע. הטבעת הלכה והתהדקה סביבו אחרי שעלו הנאצים לשלטון בשנת 1933. במאי אותה שנה, בזמן שהירשפלד שהה בסדרת הרצאות בארצות הברית, חברי התאחדות הסטודנטים הנאציונל-סוציאליסטית התפרצו למכון, היכו את אנשי הצוות ששהו שם וצעקו "לשרוף את הירשפלד!". הם בזזו ושרפו למעלה מ-20,000 ספרים וכתבי עת ויותר מ-5,000 תצלומים. למעשה, רבים מהצילומים המוכרים לדראון עולם משריפת הספרים הנאצית, התרחשו בעת שריפת ספרי ומסמכי המכון לחקר מיני של הירשפלד. המכון נסגר והירשפלד לא שב עוד לברלין. הוא היגר לצרפת, ניסה להקים את המכון מחדש בפריז ללא הצלחה ונפטר שנתיים אחר כך בניס, בשנת 1935.

על אף שהירשפלד לא זכה לראות זאת, רבים מרעיונותיו התקדמו עם הזמן מהשוליים אל הזרם המרכזי. כשאנו מציינים את חודש הגאווה, ואת מצעד הגאווה הגדול והראשי בתל אביב, עלינו להבטיח שלא לשכוח את הרופא היהודי מברלין שעזר לסלול את הדרך לקיומם של רעיונות שכאלה, ושהקדיש את חייו לרעיון ש"דרכי האהבה מגוונות כשם שבני אדם מגוונים". חג גאווה שמח!

Students organized by the Nazi party parade in front of the building of the Institute for Sexual Research in Berlin prior to pillaging it on May 6, 1933 (United States Holocaust Memorial Museum, wikipedia)

תהלוכה של מועצת הסטודנטים הנאציונל-סוציאליסטית עוברת בחזית המכון, 6 במאי 1933 (המוזיאון האמריקני לזכר השואה, ויקיפדיה)

 

(מאנגלית: דנה פז פרינס)

The post גאווה ודעה קדומה: הרופא היהודי שהקדיש את חייו לזכויות להט"ב לפני יותר ממאה שנה appeared first on בית התפוצות.

]]>
אוטו מרכוס: הגאון היהודי שהמציא את המכונית ונמחק על ידי הנאצים https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%90%d7%95%d7%98%d7%95-%d7%9e%d7%a8%d7%9b%d7%95%d7%a1-%d7%94%d7%92%d7%90%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%a9%d7%94%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%90-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%9b%d7%95/ Wed, 05 Jun 2019 08:53:16 +0000 https://www.bh.org.il/?p=42729 פיג'ו, סיטרואן, פורד, הונדה, פרארי, בנטלי, רנו. לפני שמותגים אלו הפכו לתאגידים עוצמתיים שמעסיקים מאות אלפי עובדים, הם היו אנשים בשר ודם. ארמאנד, אנדרה, הנרי, סויצ'ירו, אנזו, וולטר ולואי – מהנדסים, ממציאים ותעשיינים בעלי חזון שנכנסו לפנתיאון של המהפכה התעשייתית, ונצרבו בזיכרון האנושי כדמויות מופת ששינ(ע)ו את חיינו לנצח. ויש עוד אחד. בעצם שניים. מרצדס [...]

The post אוטו מרכוס: הגאון היהודי שהמציא את המכונית ונמחק על ידי הנאצים appeared first on בית התפוצות.

]]>
פיג'ו, סיטרואן, פורד, הונדה, פרארי, בנטלי, רנו. לפני שמותגים אלו הפכו לתאגידים עוצמתיים שמעסיקים מאות אלפי עובדים, הם היו אנשים בשר ודם. ארמאנד, אנדרה, הנרי, סויצ'ירו, אנזו, וולטר ולואי – מהנדסים, ממציאים ותעשיינים בעלי חזון שנכנסו לפנתיאון של המהפכה התעשייתית, ונצרבו בזיכרון האנושי כדמויות מופת ששינ(ע)ו את חיינו לנצח.

ויש עוד אחד. בעצם שניים. מרצדס בנץ. ולפני שעברו אינקרנציה למכונית – קרל בנץ וגוטליב דיימלר. ולמי שתוהה מאין צצה "מרצדס", ההסבר הוא שהלקוח הראשון של דיימלר, איש עסקים ממולח בשם אמיל גילניק, התנה את רכישת הרכבים הראשונים מהחברה רק במידה והיא תיקרא על שם בתו הצעירה – מרצדס.

A group of Jewish friends in their car, on an outing. Austria 1919. (Beit Hatfutsot, the Oster Visual Documentation Center, courtesy of Dana Bush-Kaury, Israel)

קבוצת יהודים בטיול במכונית היוקרה שלהם. אוסטריה 1919. (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות דנה בוש-קעורי)

לפני כחודש, במהלך טיול משפחתי בגרמניה, ביקרתי במוזיאון מרצדס-בנץ בשטוטגרט. המוזיאון שוכן בבניין זכוכית מרהיב בן ארבע קומות, מצוחצח ומבריק. גשר ברזל מכוסה בשטיח עבה מוביל את המבקרים בין דגמי מכוניות המרצדס הראשונים, האופנוע של דיימלר משנת 1895, משאית בנץ הראשונה משנת 1912, דגם מרצדס sl300 האייקוני משנת 1954, ועד למכוניות ה-"אי קלאס" וה-"סמרט" שמיוצרת כיום.

לפתע נשמע רעש חזק שמשך את המבקרים לאולם גדול. במרכז האולם, על בימה קטנה, עמדה גברת ענקית בעלת מראה ארי קלאסי, ארוזה במדים מעומלנים וחיוך מנומס עד להתפקע. הרעש, שהלך והתגבר ככל שהתקרבנו, דמה לנחירה של סוס שמתנשף בעליה ובועט מידי פעם בפח מזדמן. נדחקנו בין הקהל המצטופף עד שגילינו מהו המקור – חגורה נמרצת שהסתובבה בעקשנות והפעילה גלגל תנופה ענק. "תכירו" אמרה הגברת עם המדים "זהו מנוע הבנזין הראשון בהיסטוריה שיוצר בשנת 1885 על ידי קרל בנץ".

האמנם?

Siegfried Marcus 1831-1898

זיגפריד מרכוס 1831-1898

זיגפריד מרכוס נולד בשנת 1831 בעיירה קטנה בצפון גרמניה של היום. כבר מגיל צעיר הבחינו אימו רוזה ואביו ליפמן, ראש הקהילה היהודית בעיירה, כי בניגוד לשאר בני התמותה בנם חושב רק לעיתים נדירות בתוך הקופסא. בשאר הזמן משתוללת במוחו סופת ברקים של נוירונים שלא מפסיקים להבזיק רעיונות והמצאות מקוריות.

בהיותו בן 12 הצטרף זיגפריד לבית מלאכה למכונאות בעירו, כשוליה. שלוש שנים אחר כך נדד לברלין, בעידודו של אביו, שם התמקצע בבית המלאכה שייסד אחד, ארנסט סימנס. בשנת 1851, והוא בסך הכל בן 20, זכה בפרס מהממשלה הגרמנית על המצאה בתחום הטלגרף. שנה אחר כך עבר לאוסטריה, שם עבד במכון המלכותי לפיזיקה ובמכון הגאולוגי המלכותי.

מרכוס היה משרד פטנטים מהלך של איש אחד. במהלך חייו עסק בשלל נושאים הקשורים למכניקה, חשמל, תאורה, אלקטרו-מכניקה ופיתוח תותחים מבוססי הצתה חשמלית. 131 פטנטים נרשמו על שמו. אלו כללו מגוון אקלקטי של המצאות: נורות להט, הדק למוקשים ימיים, מכשיר להדפסות, סכין לצייד לווייתנים, דיסטרביוטר וקרבורטור למנוע בעירה פנימית ועוד.

First Marcus Car of 1888

הדגם הראשון של מרכוס, 1870

המצאות אלו אמנם חשובות ומקוריות, אבל הן היו כאין וכאפס לעומת האופוס ויטה של מרכוס. בשנת 1870 ויש הגורסים אפילו עוד ב-1867, השתמש הממציא היצירתי בעגלת יד פשוטה כדי להתקין עליה מנוע בעירה פנימית שהונע באמצעות בנזין. מרכוס הספיק לנסוע על הרכב המאולתר למשך 15 דקות, עד ששוטרים מקומיים, שכנראה נבהלו מהחוצן שנוסע מולם, עצרו אותו. בכך היה לאדם הראשון בהיסטוריה שהניע כלי תחבורה בעזרת בנזין.

בשנת 1887 מרכוס החל לשתף פעולה עם חברת המנועים Märky, Bromovsky & Schulz. שיתוף הפעולה הוליד את מי שכונתה לימים Marcuswagen (המכונית של מרכוס). סוף סוף דפקה התהילה על דלתו של הגאון המפוזר. מכוניתו הוצבה במוזיאון לטכנולוגיה בוינה והאגודה האמריקאית להנדסת מכונות (ASME) הכירה בו רשמית כממציא המכונית.

אם מתוך כישורי שיווק גרועים או פיזור דעת המאפיין גאונים, מרכוס לא רשם את המצאת הרכב כפטנט. לכו תבינו. מי שכן עשה זאת היה קרל בנץ, שהצליח לשדרג את הכרכרה הממונעת של מרכוס לכלי רכב של ממש עם מערכת קירור ובלמים, שלדה עמידה וכל מה שצריך כדי לנסוע למרחקים ארוכים. לימים יהיה זה הדגם הראשון של מרצדס-בנץ.

אין ראיות שקרל בנץ, בעצמו מהנדס מחונן ויצירתי, גנב את הפטנט במודע. הופעת המצאות טכנולוגיות חדשות היא תולדה של אינספור שכבות ידע קודמות, כפי שניסח זאת ניוטון "כולנו ננסים שיושבים על כתפי ענקים". השאלה היא מי כאן הננס ומי הענק?

Second Marcus Car of 1888

הדגם השני של מרכוס, 1888

זיגפריד מרכוס נפטר בשנת 1898 ונקבר בהלוויה מכובדת בבית הקברות המרכזי בווינה. הממציא היהודי הלך לעולמו רגוע. באותה עת כל הגופים הרשמיים האמונים על עיצוב הזיכרון הכירו בו כאדם הראשון שהניע רכב באמצעות בנזין.  ואז הגיעו הנאצים.

"לכבוד המנהל הכללי של חברת דמיילר בנץ" כך נפתח מסמך רשמי מטעם משרד התעמולה הגרמני מיולי 1940. זוהי הצצה מרתקת לגרסת "מיניסטריון האמת" של התעמולה הנאצית.

"הנדון: הממציא האמיתי של המכונית.

בהמשך למכתבך מחודש מאי 1940 המכון הביבליוגרפי והמו"ל F. A. Brockhaus קיבלו הודעה כי לעתיד לבוא יתייחסו האנציקלופדיות Meyers Konversations Lexikon ו Große Brockhaus לשני המהנדסים הגרמנים גוטליב דיימלר וקרל בנץ כממציאים של המכונית המודרנית, ולא זיגפריד מרכוס".

Leah- Alizah Pikbeski next to her fancy car. Cairo, Egypt 1920 (Beit Hatfutsot, the Oster Visual Documentation Center, courtesy of Gila Hershkovitz, Israel)

לאה-עליזה פיקבסקי ליד מכונית מפוארת. קהיר, מצרים 1920 (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות גילה הרשקוביץ)

עם סיפוח אוסטריה בידי הנאצים הוסר פסלו של מרכוס מחזית המוזיאון הטכנולוגי בוינה ודגם המכונית הראשון שפיתח, ה- "Marcuswagen", נעלם. התעמולה הנאצית לא הסתפקה בכך ובהמשך גם קברו חולל והושחת. כך במסמך אחד נמחקה המצאתו של הגאון היהודי.

עם תום המלחמה נעשו ניסיונות לתקן את העוול. היסטוריונים של הרכב הקפידו לציין את תרומתו של מרכוס, פסלו הושב למקומו במוזיאון הטכנולוגי בוינה, ודגם המכונית הראשונה שייצר הוצג לראווה בחזית המוזיאון.

אבל האם זה משנה? האם מישהו למעט קוראים קנאים של מגזיני רכב שמעו אי פעם את השם זיגפריד מרכוס? הנזק כבר נעשה ומרכוס נעלם אל אופק השכחה יחד עם מכוניתו. לא מאמינים? תשאלו את הגברת עם המדים ממפעל מרצדס.

The post אוטו מרכוס: הגאון היהודי שהמציא את המכונית ונמחק על ידי הנאצים appeared first on בית התפוצות.

]]>
פרס נגישות ישראל למוזיאון העם היהודי בבית התפוצות על נגישות מרחוק עם רובוט https://www.bh.org.il/he/%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%9d/%d7%a4%d7%a8%d7%a1-%d7%a0%d7%92%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%90%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a2%d7%9d-%d7%94%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%91/ Wed, 29 May 2019 12:25:29 +0000 https://www.bh.org.il/?p=42534 לראשונה בישראל: מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות גאה להציג את הדבר הבא בענף המוזיאונים וחווית המבקר – C U ROBOT. כחלק ממגמת החדשנות וההובלה הטכנולוגית של המוזיאון ושימת דגש על הנגשת תערוכות המוזיאון לכלל קהלי המוזיאון, הושק במוזיאון העם היהודי בבית התפוצות רובוט ראשון מסוגו בישראל ובין הראשונים בעולם, שפותח עבור המוזיאון ויסייע לאלפי אנשים [...]

The post פרס נגישות ישראל למוזיאון העם היהודי בבית התפוצות על נגישות מרחוק עם רובוט appeared first on בית התפוצות.

]]>
לראשונה בישראל: מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות גאה להציג את הדבר הבא בענף המוזיאונים וחווית המבקר – C U ROBOT. כחלק ממגמת החדשנות וההובלה הטכנולוגית של המוזיאון ושימת דגש על הנגשת תערוכות המוזיאון לכלל קהלי המוזיאון, הושק במוזיאון העם היהודי בבית התפוצות רובוט ראשון מסוגו בישראל ובין הראשונים בעולם, שפותח עבור המוזיאון ויסייע לאלפי אנשים מרותקים לביתם, בארץ ובעולם, לעבור סיור מודרך בין התערוכות, בעודם נמצאים בביתם.

בתחילת השבוע זכה הרובוט בפרס ע"ש שמחה לוסטיג בוועידת נגישות ישראל 2019. בנימוקי הזכייה נכתב כי מדובר ב-"מוצר פורץ דרך ומיזם מקורי המעודד שיפור נגישות ושיפור איכות חייהם של אנשים עם מוגבלות בישראל, מוצר הנותן תקווה לאנשים עם מוגבלות מכל העולם, לחוות את תערוכות המוזיאון ואף מהווה דוגמא לחיקוי".

לרובוט מתלווה מדריך מטעם המוזיאון, אשר עבר הדרכה מיוחדת על הטכנולוגיה החדישה, ובכך למעשה מתקיים סיור פרטי בין המדריך למבקר שבביתו. לאורך כל הסיור רואה המבקר את התערוכות ואת המדריך באמצעות שלוש מצלמות, שתיים המותקנות על הרובוט ומצלמה נוספת שהותקנה לאחרונה בחלקו העליון של הרובוט ומאפשרת למבקר לראות את חלל המוזיאון ב 360 מעלות.

"הסיסמה שלנו היא 'אתם חלק מהסיפור', וזה מתייחס לכלל הגוונים בעם היהודי ביניהם גם בעלי הצרכים המיוחדים" מסר דן תדמור, מנכ"ל מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות, "הרובוט החדש הוא רק אחד משורה של יוזמות שהופכות את מוזיאון העם היהודי למוביל בתחום הנגישות".

צילום: גיא טייב

הפרס מוענק לפרויקט המהווה תרומה משמעותית לקידום הנגישות בישראל ושיפור איכות החיים והשתלבותם של אנשים עם מוגבלות בחברה. בטקס מיוחד בסיום יום הוועידה הראשון, העניקו יובל וגנר, מייסד ונשיא עמותת נגישות ישראל ועו"ד מיכל רימון, מנכ"לית העמותה, את הפרס לחגי קראוס, מנהל האונליין של מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.

לאחר חודשים של עבודה מאומצת, הכשרה והטמעה של סיורי הרובוט לבעלי מוגבלויות, אנו מסיימים בימים אלה את הפיילוטים האחרונים למערכת ובשבועות הקרובים נציע את השירות למחזיקי תעודת נכה בישראל ובחוץ לארץ.

לפניכם סרטון ההשקה הרשמי שהכנו לכבוד פרויקט הרובוט שלנו:

The post פרס נגישות ישראל למוזיאון העם היהודי בבית התפוצות על נגישות מרחוק עם רובוט appeared first on בית התפוצות.

]]>
הרבה יותר ממדור עצות: סיפורו של "אַ בינטל בריוו" https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%94%d7%a8%d7%91%d7%94-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%9e%d7%9e%d7%93%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%a6%d7%95%d7%aa-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d6%b7-%d7%91%d7%99%d7%a0%d7%98/ Mon, 27 May 2019 12:41:36 +0000 https://www.bh.org.il/?p=42358 "חברתי ואני שנינו מהפכנים רוסים וחילונים, אבל ההורים שלנו מאד רוצים שנערוך חתונה דתית – מה עלינו לעשות?" "האם עליי לשאת אישה עם גומה בסנטר, אם כולם אומרים שנשים עם גומה בסנטר עתידות להתאלמן מהבעל הראשון?" "הייתי איש עסקים מצליח בוורשה, אבל באמריקה העסקים לא משגשגים, האם כדאי לי לשוב לוורשה?" אלה רק כמה דוגמאות [...]

The post הרבה יותר ממדור עצות: סיפורו של "אַ בינטל בריוו" appeared first on בית התפוצות.

]]>
"חברתי ואני שנינו מהפכנים רוסים וחילונים, אבל ההורים שלנו מאד רוצים שנערוך חתונה דתית – מה עלינו לעשות?"

"האם עליי לשאת אישה עם גומה בסנטר, אם כולם אומרים שנשים עם גומה בסנטר עתידות להתאלמן מהבעל הראשון?"

"הייתי איש עסקים מצליח בוורשה, אבל באמריקה העסקים לא משגשגים, האם כדאי לי לשוב לוורשה?"

אלה רק כמה דוגמאות מתוך מאות שאלות שנדפסו בעתון היידי פאָרווערטס בטור העצות אַ בינטל בריוו (צרור מכתבים). פאָרווערטס נוסד בניו יורק בשנת 1897 על ידי סוציאליסטים דוברי יידיש, ונהיה במהירה לעתון הנפוץ ביותר במנהטן בכל השפות, עם תפוצת שיא של יותר מ 275,000 קוראים, לפני שאמריקה סגרה את שעריה בפני המהגרים היהודים. אברהם קהאן, העורך המיתולוגי של העתון, התחיל בכתיבת מדור העצות בשנת 1906 ובתוך זמן קצר הוא נהיה למדור הכי פופולרי בעתון. חברים ומשפחות היו מתאספים לדון במכתבים ובתגובות של העורך. על מכתב אחד, שהגיע מאיש צעיר ששאל אם עליו להתחתן עם אישה שלא אהב, הגיע לעתון מכתב תגובה מקבוצה של לא פחות מ 68 אנשים שהתכנסו יחד בפארק לדון בסוגייה.

בנין עתון ''פארווערטס' לשעבר, לואר איסט סייד, ניו יורק, ארה"ב, 1981. צילום: אלבין א. שנגולד. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות אלבין א. שנגולד

בניין עתון "פארווערטס' לשעבר, לואר איסט סייד, ניו יורק, ארה"ב, 1981. צילום: אלבין א. שנגולד. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות אלבין א. שנגולד

אַ בינטל בריוו היה יותר מסתם בידור. עבור יהודי מזרח אירופה שניסו להשתלב ולבסס חיים חדשים באמריקה, המדור היה ממש חבל הצלה. אף נושא לא היה טאבו: אהבה וסקס, פוליטיקה, דת ועוד, המכתבים למדור מספרים סיפורים אישיים וייחודיים לכל כותב וכותבת, אך גם סיפור אוניברסלי, על-זמני – סיפור של הגירה, היטמעות ומשבר תרבות, פערי דורות וסכסוכים משפחתיים, דאגות כלכליות, והמתח התמידי שבין העולם הישן לזה החדש. עבור מהגרים דוברי יידיש, שבחיי היום יום לא נהנו מכוח רב, היה המדור מקום שבו ניתן להם לבטא את עצמם ולהשיג קורטוב שליטה. לדוגמא, במכתב קצר משנת 1906 סיפר הכותב על ילד בן 13 שעבד אתו בסדנת יזע בלואר איסט סייד, שבשל איחור של עשר דקות היו מקצצים בשכרו, הזעום גם ככה. לא היה ביכולתו של הכותב, שהיה מהגר שנאבק לגמור את החודש, להעיר על כך לבוסים שלו, אך לפחות היתה לו אפשרות לכתוב למדור ולשפוך שם את כעסו.

חלק מהמכתבים מספרים סיפורים אישיים ואינטימיים של אנשים שחוו אירועים היסטוריים טראומתיים. אישה אחת שניצלה מפוגרום קישינב בתחילת המאה העשרים כתבה לשאול האם היא צריכה לספר לארוס שלה שהותקפה מינית במהלך הפוגרום. אדם אחר היה בטוח שאשתו וילדיו נהרגו בפוגרומים. הוא נשא אישה אחרת ונולד להם ילד, ואז גילה שאשתו הראשונה בעצם חיה ברוסיה. הוא כתב למדור לשאול מה עליו לעשות. הגיעו מכתבים מניצולים ובני משפחה של קורבנות השריפה הגדולה במפעל החולצות טריאנגל ב 1911, שבה נספו 147 א/נשים, הרוב נשים מהגרות. הניצולות כתבו על האימה שחוו כשראו את חברותיהן נשרפות למוות, וקרובי משפחה תיארו את האבל והצער, וגם סיפרו על המאבק להסתדר כספית אחרי שאיבדו בצורה כה אלימה מפרנס/ת חשוב/ה.

העתון השתמש במדור אַ בינטל בריוו גם כשופר אידיאולוגי, במחאה נגד האי שיוויון, שאילץ אנשים רבים כל כך לקבל על עצמם עבודות קשות ומשפילות, ואף לספוג התעללות ממעסיקים, רק כדי להתפרנס. הטור תמך במתן זכות בחירה לנשים, בשיוויון זכויות לאפריקאים-אמריקאים ובכבוד הדדי בין יהודים דתיים לחילוניים, כל יהודי באמונתו. זה בהחלט היה יותר ממדור עצות – היה זה מקום שבו יהודים יכלו לפרוק את הצרות מהלב, ולהאמין בעתיד צודק וטוב יותר שקיוו להגשים באמריקה.

 

הרבה רחל דרוק היא מנהלת קרנות ופרויקטים בינלאומיים במוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.

The post הרבה יותר ממדור עצות: סיפורו של "אַ בינטל בריוו" appeared first on בית התפוצות.

]]>
הנוקם: סיפורו של השען היהודי שרצח את הצורר האוקראיני – וזוכה https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%94%d7%a0%d7%95%d7%a7%d7%9d-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a9%d7%a2%d7%9f-%d7%94%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%a9%d7%a8%d7%a6%d7%97-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a6%d7%95/ Thu, 23 May 2019 10:21:18 +0000 https://www.bh.org.il/?p=42314 "מאחורי גבי עומדים מאות אלפי קדושים, מחנה של קורבנות מעונים המביטים אליכם באלם ודורשים צדק. לא רחמים, כי אם צדק בלבד. הנני איתם בכל נפשי ומאודי". אם המשפטים האלה מצלצלים לכם מוכר, כנראה שיש לכם חוש היסטורי בריא. המילים הללו, שלקוחות מנאום הסיכום במשפטו של שלום שוורצבארד משנת 1927, דומות להפליא לנאום הפתיחה של גדעון [...]

The post הנוקם: סיפורו של השען היהודי שרצח את הצורר האוקראיני – וזוכה appeared first on בית התפוצות.

]]>
"מאחורי גבי עומדים מאות אלפי קדושים, מחנה של קורבנות מעונים המביטים אליכם באלם ודורשים צדק. לא רחמים, כי אם צדק בלבד. הנני איתם בכל נפשי ומאודי". אם המשפטים האלה מצלצלים לכם מוכר, כנראה שיש לכם חוש היסטורי בריא. המילים הללו, שלקוחות מנאום הסיכום במשפטו של שלום שוורצבארד משנת 1927, דומות להפליא לנאום הפתיחה של גדעון האוזנר במשפט אייכמן, אותו נאום שהרעיד את המיתר הלאומי ונצרב לנצח בתודעה הישראלית.

האם בזמן שהתכונן למשפט חייו חיפש האוזנר השראה בפרוטוקולים של משפט שוורצארד שנערך 34 שנה לפני כן בפריז? לא יהיה מופרך לחשוב כך. בין משפט אייכמן למשפט שוורצבארד ישנה זיקה עמוקה. שניהם היו משפטי ראווה ציבוריים, שניהם עסקו בחשבון הדמים של רצח המוני של יהודים – מחד זוועות השואה, מאידך הפוגרומים באוקראינה בזמן מלחמת האזרחים – ובשניהם המימד האישי של הנתבעים, אייכמן מזה ושוורצבארד מזה, התבטל לגמרי בפני האפקט הלאומי.

אבל היה גם הבדל גדול ומהותי בין שני המקרים. הנאשם במשפט אייכמן היה אדריכל הפתרון הסופי, מפלצת בדמות אדם, ואילו במשפט  שוורצבארד ישב על דוכן הנאשמים שען יהודי פשוט ששם קץ לחייו של סימון פטליורה, בנקמה על מעשיו של עוד אחד מהצוררים שקמו לעם היהודי.

The Schwartzbard court trial Paris Oct 1927. Sholom Schwartzbard speech in the court. Below him, Henri Torrès, his attorney

שלום שווארצברד בבית המשפט, מתחתיו, עורך דינו הנרי טורס. פריז, אוקטובר 1927

הסיפור מתחיל ב-1917 עם תום מלחמת העולם הראשונה, ופרוץ מלחמת האזרחים ברוסיה, בין הכוחות "הלבנים", נאמני המשטר הצארי הישן לכוחות "האדומים" מהאגף הבולשביקי. בעת ההיא היה סימון פטליורה ראש הקבינט האוקראיני ובן בריתם של הכוחות "הלבנים". פטליורה סימן את היהודים "האדומים" ובהוראתו ובעידודו פרצו מאות פוגרומים ביהודי אוקראינה. על פי הערכות, במהלך השנים 1918-1921 התרחשו באוקראינה כ-1400 פוגרומים, רובם ב-1919, בזמן שלטונו של פטליורה. האומדן עמד על כ-100,000 קורבנות.

אותם פוגרומים היו נוראיים במיוחד בשל העובדה שכעשרה אחוז מהנרצחים היו ילדים. הפורעים אנסו נשים וילדות, סבתות ונכדות, גררו יהודים על השלג, כרתו איברים, העלו בתים באש כאשר היהודים נעולים בתוכם, הוציאו עוברים מבטנם של נשים הרות ועוד מקרי זוועה הופכי קרביים.

בין הנרצחים היו גם 12 מבני משפחתו של שלום שוורצבארד, שנולד באוקראינה, שירת כלוחם בלגיון הצרפתי במהלך מלחמת העולם הראשונה, ועם סיומה השתקע בפריז והתפרנס כשען. כשנודע לשוורצבארד שסימון פטליורה מצא מקלט מדיני בפריז אחרי המלחמה, הוא החליט שימיו של האחרון קצובים. כלומר הוא יקצוב אותם עבורו.

Sholom Schwartzbard (1886 – 1938). Assassin Of Ukrainian politician Symon Petliura

שלום שווארצברד. אנרכיסט ומשורר יהודי-אוקראיני 1886-1938

ב-25 במאי 1926, השבוע לפני 93 שנה, בשעה שתיים בצהריים, יצא סימון פטליורה ממסעדה בבולוואר סאן מישל שברובע הלטיני בפריז. שוורצבארד, משורר אנרכיסט גיבור מלחמה, עקב אחריו. "מר פטליורה?", פנה אליו  כעבור מספר מטרים. "כן", השיב פושע המלחמה האוקראיני. שוורצבארד שלף אקדח וירה בו מטווח קצר. "זה על פרוסקורוב!", צעק לעברו, ואז המשיך "וזה על ברדיצ'ב! ועל אומן! ועל צ'רקסי! רוצח, זה על מעשי הטבח, על הפוגרומים!".

לאחר חמש היריות הראשונות, כשפטליורה כבר היה מוטל על המדרכה, מתבוסס בדמו, כיוון היורה את האקדח אל ירכתי המדרכה וירה עוד שתי יריות. הוא ידע שייעצר מייד ולא רצה שייפלט כדור כלשהו בשעת מעצרו, כך על פי מאמרו של אורי קציר, "חמש יריות ברחוב ראסין". כשהשוטר הראשון הגיע לזירת ההתנקשות, שוורצבארד מסר לו את האקדח ואמר "הרגע רצחתי רוצח גדול". עד ראיה שנקלע למקום סיפר כי פניו של שוורצארד לא היו פני רוצח "אלא פני אדם חולם שהגשים את חלומו".

השופט העניק לצדדים 18 חודשים לאיסוף ראיות. אלפי יהודים מכל העולם התנדבו לעזור לשוורצבארד ועד מהרה גויס כסף לשכירת שירותיו של עו"ד מהשורה הראשונה בשם הנרי טורֶס, שלמרבה הסמליות היה גם נכדו של עורך דינו של אלפרד דרייפוס. באוקטובר 1927 החל המשפט שמיד עם פתיחתו עורר הד ציבורי חסר תקדים. העובדה ששוורצבארד היה גיבור מלחמה, בעל עיטור הגבורה הצרפתי ממלחמת העולם הראשונה, קנתה לו אהדה רבה בדעת הקהל. פטליורה, לעומת זאת, נתפס בעיני הצרפתים כרוצח מתועב, שניצל את חוקי ההגירה הרכים ומצא בצרפת מקלט מדיני.

Symon Petlura, 1917

סימון פטליורה, 1917

אולם הבשורה הגדולה הייתה עורך הדין, הנרי טורֶס, שבלוליינות משפטית גאונית הצליח להפוך את הדיון ממשפט רצח רגיל, לכתב אשמה חריף נגד ההנהגה האוקראינית, ובראשה סימון פטליורה. בדומה להאוזנר שהשתמש במשפט אייכמן כפלטפורמה לעריכת משפט ראווה ציבורי במהלכו נשמעו בפעם הראשונה עדותם של ניצולי השואה שהיו שם, כך גם טורס העלה לדוכן עדים, ניצולי הפוגרומים של פטליורה, שחשפו לראשונה את הזוועות, בלי פילטר. בין העדים היה ליאו מוצקין, מראשי התנועה הציונית, שסיפר בהתרגשות ובקול רועד על חוויותיו כילד שעבר את הפוגרומים. הס הושלך בזמן עדותו של מוצקין ובקהל לא נותרה עין אחת יבשה. את דבריו של מוצקין חיזק ההיסטוריון ד"ר ויקטור צ'ריקובר, שתיעד לפרטי פרטים את הזוועה. צ'ריקובר ציטט את תשובתו של פטליורה למשלחת היהודית כשזו ביקשה ממנו להורות על הפסקת הפרעות. "אינני יכול לעשות דבר", דחה אותם פטליורה, "הפרעות מחזקות את המשמעת בקרב חיילי".

בסיום המשפט זיכה חבר המושבעים את שוורצארד פה אחד. עד מהרה נפוצו החדשות בכל העולם היהודי ועוררו פרץ של התלהבות. תהלוכות, וחגיגות ספונטניות נערכו בערים ועיירות באירופה. הידיעה הגיעה גם לארץ ישראל, והעיר תל־אביב לא ידעה את נפשה מרוב אושר. בעל מסעדת "אוקראינה" שברחוב גאולה החליף את שמה ל"שוורצבארד" ובראשון לציון הפסיקו פועלי מפעל הנעליים "כתר" את עבודתם ופצחו בריקודי שמחה.

אחרי המשפט הפך שוורצארד לגיבור לאומי ומאז דבק בו הכינוי "הנוקם". הוא נפטר בשנת 1938 בדרום אפריקה, וב-1968 הועלו עצמותיו לארץ ישראל, כפי שביקש בצוואתו.

כמו רבים וטובים אחרים, גם שוורצארד נפל קורבן למחלת האלצהיימר הלאומית, כשבמרוצת השנים שמו וסיפורו ההירואי נמחקו כמעט לגמרי מהזיכרון הישראלי. סימון פטליורה, לעומתו, הפך לגיבור לאומי באוקראינה מולדתו. אל תחפשו צדק. לא במקרה הזה.

The post הנוקם: סיפורו של השען היהודי שרצח את הצורר האוקראיני – וזוכה appeared first on בית התפוצות.

]]>
היכונו לביאת הנסיך שהובטח: פרשת השבוע האחרונה של משחקי הכס https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%94%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%a0%d7%95-%d7%9c%d7%91%d7%99%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a0%d7%a1%d7%99%d7%9a-%d7%a9%d7%94%d7%95%d7%91%d7%98%d7%97-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2-%d7%94/ Sun, 19 May 2019 12:05:09 +0000 https://www.bh.org.il/?p=42208 מתניה דגן "יבוא יום… ונשימתה הקרה של האפלה תיפול בכבדות על העולם. בשעת אימה זו על לוחם יהיה לשלוף חרב בוערת מתוך האש והחרב הזאת תהיה מביאת אור… והוא אשר יאחז בה האפילה תיסוג מפניו". האם נבואה כזו נשמעת לכם כמו נבואת בואו של משיח כלשהו? איזה משיח בדיוק? ובכן, כשמדובר במשיח, מסתבר שיש לא [...]

The post היכונו לביאת הנסיך שהובטח: פרשת השבוע האחרונה של משחקי הכס appeared first on בית התפוצות.

]]>
מתניה דגן

"יבוא יום… ונשימתה הקרה של האפלה תיפול בכבדות על העולם. בשעת אימה זו על לוחם יהיה לשלוף חרב בוערת מתוך האש והחרב הזאת תהיה מביאת אור… והוא אשר יאחז בה האפילה תיסוג מפניו". האם נבואה כזו נשמעת לכם כמו נבואת בואו של משיח כלשהו? איזה משיח בדיוק?

ובכן, כשמדובר במשיח, מסתבר שיש לא מעט קווי דמיון בין המיתולוגיה היהודית ובין המיתולוגיה של סדרת הספרים "שיר של אש ושל קרח", או בשמה המוכר יותר – סדרת הלהיט של HBO, משחקי הכס. ביהדות זהו משיח בן דוד שאיש אינו יודע את זהותו ומתי יגיע. במשחקי הכס זהו "הנסיך שהובטח", או "אזור אהאי", שאמור להופיע, כך על פי הנבואה, ולהציל את העולם מהלילה הארוך וממלכת המהלכים הלבנים. בשני המקרים, גם ביהדות וגם במשחקי הכס, איש אינו יודע מיהו בדיוק המושיע ומתי בדיוק יגיע.

אסתר ואחשורוש על כס המלכות. ציור קיר מבית הכנסת דורא אירופוס, סוריה, 244-245. שיחזור (בית התפוצות, תצוגת הקבע הישנה)

אסתר ואחשורוש על כס המלכות. ציור קיר מבית הכנסת דורא אירופוס, סוריה, 244-245. שיחזור (בית התפוצות, תצוגת הקבע הישנה)

הדמיון בין המיתולוגיות בולט כאשר מביטים על מקורו של המשיח ועל השושלת המשפחתית שממנה בא. בתנ"ך מסופר שהשושלת ממנה בא המשיח העתידי מוכתמת בשורה של מעשים לא מוסריים. שושלת שהתחילה ביהודה שהלך לשכב עם זונה והתברר לו שהיא כלתו המיועדת, זו שהייתה נשואה לשני בניו שמתו. בהמשך הדורות, צאצאו של יהודה – בועז – שוכב באסם כשלפתע ובאישון לילה רות המואבייה באה לשכב לידו. הוא לא מתנגד ורק בהמשך היחסים ביניהם ממוסדים. הלאה – דוד המלך חומד אשת איש בזמן שהיא מתרחצת על הגג. על מנת שיוכל לקחת אותה לעצמו הוא שולח את בעלה למות בקרב באקט ציני במיוחד. שלמה המלך, בנו של דוד, לא מתאפק ולוקח לו מאות נשים, ביניהן נעמה העמונית שממנה ממשיכה השושלת שלו. אם כבר הזכרנו את מואב ועמון, שהיו חלק ממשפחת המלוכה, הם באו לעולם אחרי שבנות לוט שכבו בסתר עם אביהן והרו לו.

בקיצור, המשיח שיגאל את ישראל והעולם הוא נצר למשפחה שקופת שרצים בעברה. ומה קורה בעולם של משחקי הכס? מהיכן מגיע "אזור אהאי"?

ובכן, העניין הוא שעדיין לא ידוע לנו מיהו "אזור אהאי", לא הסדרה ולא הספרים הביאו אותנו לגילוי של הנסיך אשר הובטח. מעריצי הסדרה פיתחו תיאוריות רבות במהלך השנים בנוגע לזהותו האפשריות של הנסיך אשר הובטח, אפשר לומר כעת (רגע לפני הפרק האחרון של הסדרה) שרוב החיצים מצביעים על ג'ון סנואו כמועמד הטוב ביותר לתפקיד. יש גם מי שמצביעים על דאינריז טארגריאן כאפשרות ראויה, אבל אנחנו נשארים עם ג'ון. בינתיים.

כסא אליהו, פאס, מרוקו. (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר)

כסא אליהו, פאס, מרוקו. (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר)

בין אם ג'ון הוא הנסיך המובטח ובין אם דאני היא שהובטחה, שניהם נצר למשפחת טארגריאן, משפחה שגם היא, כמו שבט יהודה, לא הצטיינה בהתחמקות מסקנדלים. ידוע שטארגריאן מתחתנים זה עם זה על מנת לשמור על הדם המשפחתי ונישואים בין אחים הם עניין שבשגרה. ההיסטוריה המשפחתית מלאה בבגידות ומרידות זה בזה במהלך 300 השנים בהן המשפחה שלטה בשבע הממלכות. דוגמה בולטת למעשים כאלה היא המלך אאריז, שניסה לשרוף את המתנגדים לו ובכלל את כל עיר הבירה, על כך קיבל את הכינוי "המלך המטורף". בנוסף, ראיגר, אחיה הגדול של דאינריז, העדיף מישהי אחרת על אשתו, נטש את האחרונה וחטף את האחרת מארוסה המיועד. לימים התברר לנו שבעצם הוא לא אנס אותה אלא הם התחתנו מאהבה בסתר, אף שראיגר היה נשוי. ג'ון סנואו בעצמו חי כל חייו בידיעה שהוא ממזר לא רצוי של נד סטארק. מרוב תסכול הוא התנדב לחיים של בדידות במדי משמר הלילה וגם שם לא ליקק דבש.

כלומר, חייו של ג'ון סנואו ואבותיו רחוקים מלהיות זוהרים ומלאי שאר רוח, כפי שהיינו מצפים מחייו של מי שיהיה, לכאורה, הנסיך המובטח. אם כן, גם ביהדות וגם במשחקי הכס, המספר מעדיף להחביא את ניצוץ התקווה של העולם תחת מעטה עבה של מעשים מפוקפקים והיסטוריה משפחתית רקובה.

ובכלל, עוד נקודה משותפת לשתי המיתולוגיות היא החיבה היתרה שמשפחה מסוימת מקבלת על פני משפחות אחרות. בתנ"ך, למשל, שבט יהודה מועדף על שאר השבטים באופן קבוע: מקבל את הבכורה אף שהוא הבן הרביעי בלבד – למרות כל החטאים במהלך הדורות, עדיין יהודה נשארים המלכים. דוד המלך מתעלל בשאול, לוקח נשים על ימין ועל שמאל, דואג להרוג את אוריה החתי כדי להתחתן עם בת שבע ועדיין נשאר הבן המועדף. יתרה מזאת, דווקא מבת שבע מגיע היורש שלו. בזמן שממלכת ישראל עוברת מיד ליד, ממשפחה למשפחה, משפחת יהודה נותרת פריבילגית.

כסא אליהו בבית הכנסת, יז'יורי ליד גרודנו, בילורוסיה, שנות ה-1920 (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אוסף זוסיה עפרון, ירושלים)

כסא אליהו בבית הכנסת, יז'יורי ליד גרודנו, בילורוסיה, שנות ה-1920 (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אוסף זוסיה עפרון, ירושלים)

בצד של משחקי הכס, נראה שהסופר חש חיבה יתרה למשפחת טארגריאן. רק 300 שנה שולטת המשפחה בווסטרוז ומשום מה ברור לכל אחד בשבע הממלכות שהשלטון שייך לטארגריאן בזכות. הדרקונים כבר מזמן אינם והמלכים רק יותר מטורללים ובכל זאת איש אינו מעלה על דעתו אפשרות לשלטון אחר כל עוד יש טארגריאן בחיים.

נראה שהמרד של רוברט בראת'יאון דומה, אם כך, למרד ירבעם בן נבט במלכות יהודה. המלך רחבעם מעלה מיסים ומתעמר בעם והנה מגיע מישהו שנראה אצילי יותר מהמלך, מישהו שנראה גיבור של העם שיציל את העם ממלכותו של מלך מטורף. העם הלך עם ירבעם, לפחות ברובו, אבל זו הייתה הבטחת שווא שלא החזיקה מעמד יותר מדור אחד. כבר בדור הבא הממלכה עברה למשפחה אחרת. גם בניו של רוברט לא שרדו כמלכים והשושלת של בראת'יאון נגמרה לפני שהתחילה.

יתרה מזאת, אחרי מותו של רוברט צצים לא מעט מלכים בעיני עצמם – רוב סטראק, סטאניס בראת'יאון, רנלי בראת'יאון, באילון גרייג'וי – כל אחד מהם מאמין כי הוא המלך האמיתי. דבר כזה לא היה לטארגריאן. במקרה שלהם, איכשהו המלוכה פשוט מגיעה להם.  ממש כמו שבט יהודה.

The post היכונו לביאת הנסיך שהובטח: פרשת השבוע האחרונה של משחקי הכס appeared first on בית התפוצות.

]]>
השם הוא לוין, אלתר לוין: משורר, סוכן ביטוח – אבל בעיקר מרגל https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%94%d7%a9%d7%9d-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%9c%d7%aa%d7%a8-%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%a8-%d7%a1%d7%95%d7%9b%d7%9f-%d7%91%d7%99%d7%98%d7%95/ Thu, 16 May 2019 09:46:30 +0000 https://www.bh.org.il/?p=42152 הרבה לפני שהמוסד הישראלי הפך לאחד מארגוני הביון האיכותיים בעולם, פעלו בארץ מרגלים יהודים שפשטו ולבשו זהויות, חדרו לעורף האויב והביאו משם מודיעין איכותי, כזה שלא נכנס לשום קטגוריה של "זכות הציבור לדעת". אחד כזה היה מהחשובים אך גם הנשכחים והלא מוכרים שבהם, למרות סיפור חייו ופועלו העולים על כל דמיון. הוא היה איש עסקים, [...]

The post השם הוא לוין, אלתר לוין: משורר, סוכן ביטוח – אבל בעיקר מרגל appeared first on בית התפוצות.

]]>
הרבה לפני שהמוסד הישראלי הפך לאחד מארגוני הביון האיכותיים בעולם, פעלו בארץ מרגלים יהודים שפשטו ולבשו זהויות, חדרו לעורף האויב והביאו משם מודיעין איכותי, כזה שלא נכנס לשום קטגוריה של "זכות הציבור לדעת". אחד כזה היה מהחשובים אך גם הנשכחים והלא מוכרים שבהם, למרות סיפור חייו ופועלו העולים על כל דמיון. הוא היה איש עסקים, סוכן הביטוח הראשון בישראל, משורר ובוהמיין ירושלמי – וגם מי שעמד בראש אחת מרשתות הריגול הגדולות בארץ-ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה.

אלתר לוין נולד למשפחה דתית בשנת 1883 במינסק, רוסיה. כשהיה בן שנתיים עלתה משפחתו לפלסטינה והתיישבה בירושלים. אביו, מוריס, אדם בעל אמצעים, הקפיד מאוד על חינוך בנו ומגיל צעיר דאג לספק לו מורים פרטיים בשלל מקצועות כמו מדעים, ספרות, אמנות ושפות. בנערותו למד בישיבת "עץ החיים" אצל הרב חיים יהושע קסובסקי ולאחר מכן השתלם בעסקים והפך לראש הסניף הירושלמי של מותג מכונות התפירה העולמי "זינגר". בהמשך היה לסוכן הביטוח הראשון בישראל, אחרי שפתח סוכנות בשם "אלתר לוין, משרד כללי לאחריות חיים – אסון – אש".

המשרד של "מלך הביטוח", כפי שכונה לוין בעיתונות המקומית, ישב בבניין סנסור ברחוב יפו בירושלים, ונחשב לאחד המשרדים המפוארים במזרח התיכון, שהעסיק בשיאו שבעה עובדים ועשרות סוכנים. לוין נקט בשיטות שיווק חדשניות, ונהג לסמן את בתי מבוטחיו בלוחות שכונו "סימני אש". סוכנות הביטוח שלו ייצגה עשרות חברות אמריקאיות וצרפתיות ובין לקוחותיו נמנה גם הצייר נחום גוטמן, שנהג לשלם ללוין בציורים. תחלוף חצי מאה עד שנכדו של לוין, מרדכי מונין, יקים מחדש את סוכנות הביטוח תחת השם "אל-עד", שקיימת עד עצם היום הזה בירושלים.

אבל לוין לא הסתכל רק דרך החור שבגרוש. בנפשו רבת הסתירות התמזגו החומר והרוח יחדיו ובמשך שנים נהג לפרסם שירים בעיתונים "חבצלת", "הפועל הצעיר" ו-"הארץ" תחת השם "אסף הלוי איש ירושלים". שיריו, מהם עולה אהבה תמימה לנופי ירושלים ודמויותיה, קובצו לספר "מגילת קדם" וזכו לשבחים רבים, ביניהם מלא אחרת מאשר רחל המשוררת.

מתפללים ליד הכותל המערבי. גלויה. ירושלים, ארץ ישראל, שנות ה-1920(בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות פיליפ כהן, אנגליה)

מתפללים ליד הכותל המערבי. גלויה. ירושלים, ארץ ישראל, שנות ה-1920(בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות פיליפ כהן, אנגליה)

כל האנקדוטות הללו אמנם נחמדות ומעניינות, אבל זיכרון דמותו של לוין עוצב ונחקק בתרומתו העצומה כמרגל וכאיש צללים במהלך מלחמת העולם הראשונה.

מי שחשף את הפרשייה המרתקת ועשה צדק היסטורי עם לוין היה פרופ' אליעזר טאובר שבשנת 1991, כ-60 שנה לאחר מותו של לוין, מצא ספר ישן שהתגלה כיומנו של עזיז ביי, ראש המודיעין הטורקי של הארמייה הרביעית העות'מאנית. ביומנו כותב עזיז כי בזכות הצלחתו בעסקים התחבר לוין לדמויות מפתח בחלונות הגבוהים של השלטון התורכי ועם הזמן דמותו הצבעונית, שליטתו בשפה הערבית ואימוץ הלבוש והמנהגים התורכים הפכו אותו לחביבו של ג'אמל פשה – המושל התורכי של סוריה וארץ ישראל. לוין הפך לעוזרו ויד ימינו של פאשה, ובתוקף תפקידו נחשף לסודות הכמוסים ביותר של האימפריה העות'מנית.

עזיז מספר כי עם פרוץ מלחמת העולם הפך לוין לגורם מרכזי בדיווח האסטרטגי והטקטי לגורמי המודיעין של בריטניה. לוין השתמש בסוכנות הביטוח שלו כסיפור כיסוי, ובעובדיו היהודים כמרגלים בשירות בריטניה. כאשר הגיעו סוכני הביטוח של לוין לבתים של נכבדי הקהילה, הצבא או הממשל התורכים, כדי למכור פוליסות ביטוח, הם אספו מידע על תנועות הצבא, המצב החברתי, הכלכלי והלכי הרוח בחברה העות'מנית.

על פי עזיז ביי, היה לוין אחד הגורמים המרכזיים שהובילו לנפילתה של האימפריה העות'מנית. הוא מציין במיוחד את המידע המודיעיני שהעביר לוין לבריטים בנוגע לתוכניות מסע המלחמה של התורכים לכיבוש תעלת סואץ, שלדעתו הייתה הסיבה המרכזית לכישלון המערכה. לא פחות.

פרסומת ביטוח חיים של אלתר לוין בעיתון "דואר היום" (עורך: איתמר בן אב"י), 28 בדצמבר 1919

פרסומת ביטוח חיים של אלתר לוין בעיתון "דואר היום" (עורך: איתמר בן אב"י), 28 בדצמבר 1919

ברשת הריגול שהפעיל אלתר לוין מילאו תפקיד מרכזי גם יצאניות יהודיות שפעלו בבתי הבושת הרבים בירושלים של אותה תקופה. בבתי בושות אלו בילו קצינים גרמנים, אוסטרו-הונגריים ועות'מניים שנפגשו עם הנשים, שיחקו קלפים, שתו ואכלו ובין לבין שיתפו את הנשים בעלילותיהם והישגיהם בשדה הקרב. בין הנשים בלטה לידיה מרדוך סימנוביץ, שבאחת הפשיטות של המשטרה נעצרה, ובחקירתה סיפרה כי היא עובדת בשירותיו של  לוין.

בעקבות ההלשנה ירד לוין למחתרת והסתתר זמן מה בביתו של ח'ליל א-סכאכיני, ידיד נפשו והמורה הפרטי של לוין לערבית. המשטרה העות'מנית הצליחה לשים את ידיה על לוין אחרי שערכו מעקב אחרי חמותו שהביאה מזון לבית המסתור, כיוון שלוין הקפיד לאכול רק אוכל כשר. לוין נעצר מיד, הובל באזיקים לבית המשפט בדמשק, שם נגזר דינו למוות. בקשתו האחרונה לפני הוצאתו להורג הייתה "סיגריה". באורח נס (או במילים אחרות – בקשיש) הומתק דינו למאסר וכעבור שנה שוחרר בעקבות עסקת שחרור שבויים וחזר לירושלים.

תצלום דיוקן של המשורר אסף הלוי (אלתר יצחק לוין), על ידי הצלם חליל ראאד, ירושלים, ינואר 1929 (הספריה הלאומית, אוסף שבדרון, creative commons)

תצלום דיוקן של המשורר אסף הלוי (אלתר יצחק לוין), על ידי הצלם חליל ראאד, ירושלים, ינואר 1929 (הספריה הלאומית, אוסף שבדרון, creative commons)

בארץ-ישראל חזר לוין לעשות חיל בעסקים, ובעיקר בעסקי הביטוח. הוא נהג להציג את עצמו בתור "מלך החיים והמוות" ועם ייסוד שכונת רוממה, הקים בה בית מפואר, בו החזיק אוסף של למעלה מ-200 יצירות אמנות. לימים ירכוש את הבית רופא העיניים המהולל, ד"ר אברהם טיכו. סופו של לוין, איך לא, היה טראגי: בערב חג הסוכות תרצ"ד (1933) הוא נמצא תלוי על עץ דקל בחצר ביתו שברוממה, מבלי שנמצא כל מכתב והסברים. תעלומת מותו לא נפתרה מעולם.

השאלה היא מדוע ארגון הריגול ניל"י וראשיו, שרה ואהרון אהרונסון, שריגלו בארץ ישראל לטובת הבריטים בדיוק באותו זמן (מלחמת העולם הראשונה) וזכו לתיעוד יוצא דופן במיתולוגיה המקומית וכל תלמיד מכיר את סיפורם, ואילו רשת הריגול של לוין נותרה באפלת השכחה. מה שיכול להציף מעלה מקרים נוספים כמו של ארגון אצ"י וראשו פאוול פרנקל שהודרו כמעט לגמרי מהזיכרון הלאומי למרות חלקם הקריטי במרד גטו ורשה, ואילו ארגון אי"ל תחת מרדכי אנילביץ' גרף את כל התהילה, או אישים כמו הילל קוק ובן הכט, שבזכותם ניצלו רבבות יהודים מציפורני הנאצים בזמן השואה ועדיין נחשבים אלמוניים לרוב אזרחי ישראל. גם במקרה אלתר לוין, מסתבר שמומלץ מאוד, כשאתה עושה היסטוריה, להיות במחנה הנכון של סוכני הזיכרון.

The post השם הוא לוין, אלתר לוין: משורר, סוכן ביטוח – אבל בעיקר מרגל appeared first on בית התפוצות.

]]>
תערוכה של בית התפוצות על אופנת וינטג' יהודית מוצגת בלוס אנג'לס https://www.bh.org.il/he/%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%9d/%d7%aa%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%9b%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%90%d7%95%d7%a4%d7%a0%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%92-%d7%99%d7%94/ Tue, 14 May 2019 10:29:39 +0000 https://www.bh.org.il/?p=42119 במסגרת "תערוכות הקפסולה" של בית התפוצות, בשלושת החודשים הקרובים תוצג התערוכה Vintage Jewish Fashion בשישה סניפים של הספרייה הציבורית של לוס אנג'לס ובכנס אגודת הספריות היהודיות. התערוכה צפויה לנדוד לסניפים נוספים, וגם אל האוניברסיטה היהודית האמריקאית בלוס אנג'לס. כל התמונות בתערוכה הן של המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר במוזיאון העם היהודי בבית התפוצות. אוצרת: יערה ליטווין, עיצוב [...]

The post תערוכה של בית התפוצות על אופנת וינטג' יהודית מוצגת בלוס אנג'לס appeared first on בית התפוצות.

]]>
במסגרת "תערוכות הקפסולה" של בית התפוצות, בשלושת החודשים הקרובים תוצג התערוכה Vintage Jewish Fashion בשישה סניפים של הספרייה הציבורית של לוס אנג'לס ובכנס אגודת הספריות היהודיות. התערוכה צפויה לנדוד לסניפים נוספים, וגם אל האוניברסיטה היהודית האמריקאית בלוס אנג'לס.

כל התמונות בתערוכה הן של המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר במוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.

אוצרת: יערה ליטווין, עיצוב ואיור: נטע הראל

 

 

The post תערוכה של בית התפוצות על אופנת וינטג' יהודית מוצגת בלוס אנג'לס appeared first on בית התפוצות.

]]>