בית התפוצות https://www.bh.org.il/he מוזיאון העם היהודי Wed, 21 Aug 2019 13:57:43 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=5.2.2 https://www.bh.org.il/wp-content/uploads/cropped-favicon-512-32x32.png בית התפוצות https://www.bh.org.il/he 32 32 הנשר המריא: מהנדס התעופה שכבש את השמיים https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%94%d7%a0%d7%a9%d7%a8-%d7%94%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%90-%d7%9e%d7%94%d7%a0%d7%93%d7%a1-%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%a4%d7%94-%d7%a9%d7%9b%d7%91%d7%a9-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%9d/ Wed, 21 Aug 2019 13:48:27 +0000 https://www.bh.org.il/?p=43869 האפשרות לחקות את בעלי הכנף הסעירה את דמיונם של הצרפתים מאז ומעולם. האחים מונגולפייה היו בני האנוש הראשונים שהטיסו כדורים פורחים מאוישים, והממציא-הרפתקן לואי בלריו ביצע את הטיסה הבינלאומית הראשונה בהיסטוריה, מצרפת לאנגליה, ביולי 1909. מספר חודשים לאחר שבלריו חצה את תעלת למאנש, חצה נער יהודי בן 17 את שדרות מונטיין לכיוון מגדל אייפל, כשפתאום [...]

The post הנשר המריא: מהנדס התעופה שכבש את השמיים appeared first on בית התפוצות.

]]>
האפשרות לחקות את בעלי הכנף הסעירה את דמיונם של הצרפתים מאז ומעולם. האחים מונגולפייה היו בני האנוש הראשונים שהטיסו כדורים פורחים מאוישים, והממציא-הרפתקן לואי בלריו ביצע את הטיסה הבינלאומית הראשונה בהיסטוריה, מצרפת לאנגליה, ביולי 1909.

מספר חודשים לאחר שבלריו חצה את תעלת למאנש, חצה נער יהודי בן 17 את שדרות מונטיין לכיוון מגדל אייפל, כשפתאום מתוך העננים הגיח מחזה מופלא שעתיד לשנות את חייו. מעל ראשו של הנער התעופף כלי מכונף ומוזר שטס בשמיים באלגנטיות ובקלילות. בתוך הכלי המעופף ישב מחויך הרוזן שארל דה למברט, חלוץ התעופה הצרפתי ותלמידו של אורוויל רייט – מצמד האחים רייט המפורסם.

לימים יספר הנער, מרסל בלוך דאסו, כי בשנייה המכוננת ההיא, כשראה את הרוזן למברט טס מעל מגדל אייפל, החליט להצטרף לאותו מועדון יוקרתי של מהנדסים- ממציאים צרפתים. הוא עדיין לא ידע שלהחלטתו תהיה השפעה על מדינה קטנטנה, שתקום כעבור 40 שנה במזרח התיכון.

מרסל בלוך 1914 (creative commons, wikimedia)

מרסל בלוך 1914 (creative commons, wikimedia)

ההחלטה של בלוך הצעיר התבשלה מרעיון למעשה, ומיד אחרי התיכון הוא נרשם למכללה הגבוהה לאווירונאוטיקה – המוסד החינוכי הראשון בצרפת לתעופה, אותו סיים בשנת 1913. כמה הוא היה מהנדס מחונן? עד היום הוא מוזכר, יחד עם "קלי" ג'ונסון וארטם מיקויאן, כאחד משלושת האבות המייסדים של עולם האווירונאוטיקה. כבר בגיל 22 המציא בלוך מדחף חדש למטוסים שהיה כל כך מוצלח, שחיל האוויר הצרפתי מיד פירק את המדחפים במטוסי הקרב שלו, והרכיב במקומם את המדחף של בלוך. אלוף ההפלות הצרפתי ז'ורז' גינמר, שבזמן מלחמת העולם הראשונה שלח לעולם האמת 57 מטוסי אויב, אמר בזמנו כי אלמלא המדחף של בלוך, לא היה מצליח כל כך במשימה.

בשנת 1931 ייסד בלוך את "חברת המטוסים של מרסל בלוך" בעלת ראשי התיבות MB הנושאת את שמו. בין אונות מוחו של המהנדס היהודי נולדו באותה עת מטוסים מכל הסוגים והמינים: מטוס הנוסעים החדיש MB-220, מטוס התובלה MB-120 בעל 3 המנועים ו-10 המושבים, והמפציץ MB-210 שהגיע לתקרת שיוט של 32,840 רגל, כאשר אף מפציץ אחר באותו זמן לא הצליח לעבור את רף ה-30,000 רגל.

איכות המטוסים של בלוך ושותפו באותו עת, הנרי פוטז, הציפה את המטה שלהם, שישב בהאנגר ענק בעיר בולון, באינספור הזמנות של מטוסים, ועד מהרה הקימו השניים מפעלים נוספים ברחבי צרפת. ההצלחה הכלכלית נקטעה בשנת 1936 עם עלייתה לשלטון של מפלגת "החזית העממית" הסוציאליסטית, שלא ראתה בעין יפה יזמים קפיטליסטים שמרוויחים כסף כתוצאה מתושיה וכישרון, ובתגובה הלאימה את החברה של בלוך.

למגינת ליבם של קנאי עקרון השוויון, אלוהים לא חילק את הכישרון באופן שווה, ומאחר ושר התעופה הצרפתי פייר קוט היה נעדר כל כישרון לעמוד בראש החברה התעשייתית האווירית הגדולה בצרפת, מונה בלוך למנכ"ל החברה, שזה עתה נלקחה ממנו. גם ללא רווח כלכלי אישי, מוחו הקודח לא חדל להבזיק לרגע ובתקופה זו הוציא תחת ידיו את סדרת מטוסי הקרב MB-150 ומפציצי MB-170 הדו-מנועיים.

מיראז' 3 במוזיאון חיל האוויר בחצרים (דובר צה"ל, ויקימדיה)

מיראז' 3 במוזיאון חיל האוויר בחצרים (דובר צה"ל, ויקימדיה)

אך כל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. ביוני 1940 חשו הצרפתים על בשרם את מחיר המדיניות הרכה שהפגינו כלפי גרמניה הנאצית. ארץ הטריקולר נכבשה ובותרה לשניים – הצפון בשליטת הגרמנים והדרום בשליטת ממשלת הבובות של וישי. מבחינת הנאצים בלוך היה פריט בר ניצול, מכרה זהב של ידע וגאונות, ונכס שערכו לא יסולא בפז. להפתעתם כשדרשו ממנו לשתף אותם בידע שלו ובכך להציל את חייו ואת חיי משפחתו, המהנדס היהודי סרב בתוקף לשתף פעולה.

בתחילה נכלא יחד עם אשתו ובנו במצודת מונטלוק הידועה לשמצה. בהמשך הועבר למחנה הריכוז דרנסי בפריז, שנחשב לאחד ממחנות הריכוז האכזריים ביותר, ולקינוח "בילה" עד סיום המלחמה בבוכנוואלד. במחנות החליט להוסיף לשם משפחתו "בלוך" את השם "דסאו" שפירושו "לתקיפה", שהיה הפסבדונים של אחיו, דריוס בלוך – חבר המחתרת הצרפתית, וגיבור לאומי צרפתי.

על אף שיתוק חלקי בו לקה במחנה, רוחו של מרסל בלוך דאסו לא רפתה ומיד אחרי המלחמה הוא הסתער בכוחות מחודשים כדי לשקם את חברת התעופה שלו. עד מהרה הפך למוביל עולמי בתחום מטוסי הקרב הסילוניים. מטוס "אוראגן", "מיסטר", "סופר מיסטר" וכמובן ה-"מיראז'" – הרולס רויס של המטוסים – הכניסו את מרסל בלוך דאסו לפנתיאון של המהנדסים הגדולים בהיסטוריה. בשנת 1950 בחר להמיר את דתו והפך נוצרי קתולי, מסיבות שאינן ידועות בבירור וניתן רק להעריך בצעד תועלתני.

מטוס "נשר" של חיל האוויר הישראלי מעל רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים (ארכיון צה"ל, ויקימדיה)

מטוס "נשר" של חיל האוויר הישראלי מעל רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים (ארכיון צה"ל, ויקימדיה)

לאורך שנותיה ייצרה החברה של דאסו למעלה מ- 8,000 מטוסים, מתוכם 50 עם סיפור מיוחד במינו. בשנת 1967 הטיל הנשיא הצרפתי דה-גול אמברגו על ישראל. באותו זמן חיל האוויר הישראלי כבר כבר חתם על עיסקה עם "דאסו" לרכישת 50 מטוסי מיראז' משופר מדגם 5. הישראלים שזעמו על ההחלטה, לא ויתרו. והנה, לא חלפה שנה, ובמטה המוסד נחתו 24 ארגזי מסמכים, ובהם תוכניות הייצור המלאות של המיראז' 5. מי שהעביר את החומר המודיעיני היקר מפז היה סוכן מגויס של המוסד, מהנדס שוויצרי בשם אלפרד פראוקנכט. בזכות 200,000 המסמכים שהעביר, פיתחו מהנדסי חיל האוויר הישראלי את מטוס "הנשר", שהיה הסנונית שבישרה ייצור מטוסים ישראלים נוספים, כמו מטוס "הכפיר", שהפך את ישראל לשם דבר בתעשיית ייצור המטוסים.

הדעות חלוקות עד כמה היה מעורב מרסל בלוך דאסו בהעברת המסמכים שאפשרו את פיתוח מטוס "הנשר", אך קרוב לוודאי כי גם אם לא היה אקטיבי במבצע, הוא העלים עין ואפשר לו להתגלגל.

מרסל בלוך דאסו נפטר בפריז בגיל 94, חוליה נוספת בשרשרת של אנשי מופת ששינו את חיינו לנצח.

The post הנשר המריא: מהנדס התעופה שכבש את השמיים appeared first on בית התפוצות.

]]>
הגֶן האנוכי: המדענית ששינתה את העולם אך הוכרה רק אחרי מותה https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%94%d7%92%d6%b6%d7%9f-%d7%94%d7%90%d7%a0%d7%95%d7%9b%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%aa%d7%94-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%90%d7%9a/ Thu, 01 Aug 2019 10:30:47 +0000 https://www.bh.org.il/?p=43494 אלברט אברהם מייקלסון היה פיזיקאי יהודי-אמריקאי שפיתח בשנת 1887 את האינטרפורמטר – שיטה מדויקת להפליא למדידת מהירות קרני אור. כעבור שני עשורים השתמש אלברט אחר, אלברט איינשטיין, בשיטה של מייקלסון לגילוי תורת היחסות הפרטית. סביר להניח שאף אחד מכם לא שמע על מייקלסון. קלסתר פניו אינו מוכר, שמו לא הפך לשם נרדף לגאונות, ומי שיחפש [...]

The post הגֶן האנוכי: המדענית ששינתה את העולם אך הוכרה רק אחרי מותה appeared first on בית התפוצות.

]]>
אלברט אברהם מייקלסון היה פיזיקאי יהודי-אמריקאי שפיתח בשנת 1887 את האינטרפורמטר – שיטה מדויקת להפליא למדידת מהירות קרני אור. כעבור שני עשורים השתמש אלברט אחר, אלברט איינשטיין, בשיטה של מייקלסון לגילוי תורת היחסות הפרטית. סביר להניח שאף אחד מכם לא שמע על מייקלסון. קלסתר פניו אינו מוכר, שמו לא הפך לשם נרדף לגאונות, ומי שיחפש אותו בגוגל יקבל מספר תוצאות זעום.

הוא לא לבד. תחת שיני גלגלי ההיסטוריה נגרסו עוד טובים וטובות – אלמונים ששכבו על הגדר לטובת הפרוגרס האנושי – ללא קבלת קרדיט הולם על גאונותם. זיגפריד מרכוס שהמציא את המכונית עשור וחצי לפני קרל בנץ שגרף את התהילה, הכומר הבלגי ז'ורז' למטר שגילה שהיקום מתפשט כמה שנים לפני אדווין האבל שקיבל את כל הקרדיט, סן סימון ושארל פורייה שהטרימו את רעיונות הסוציאליזם לפני מרקס ואנגלס, ולא נשכח את הרב קלישר ואת משה הס, מבשרי הציונות המקוריים, שהיו שם עוד הרבה לפני שהרצל הפליג בדמיונו לאלטנוילנד. ואלו רק טיפה בים. כך גם הגיבורה שלנו.

Rosalind Franklin 1920-1958 (u.s National Library of Medicine, WikiMedia)

רוזלינד פרנקלין 1920-1958 (צילום: הספריה הלאומית האמריקאית לרפואה, ויקימדיה)

רוזלינד פרנקלין נולדה ב-1920 למשפחה יהודית אריסטוקרטית מלונדון. בתכנית רדיו ב-BBC סיפרה חברת ילדות של רוזלינד, כי בבית משפחת פרנקלין בשכונת נוטינג היל, שררה אווירה משפחתית חמה, ותמיד ניתן למצוא שם מי מבני דודיה הרבים של רוזלינד, שהתגוררו אף הם בשכונה היוקרתית. משפחתה של רוזלינד השתייכה לחברה הבריטית הגבוהה, הקרם דה לה קרם. דודו של אביה, למשל, היה הרברט סמואל, הנציב הראשון לארץ ישראל.

זו הייתה שכבת עלית אנגלו-יהודית שיצרה רשת של קשרי עסקים, נישואים וחברויות, ועם זאת הייתה בעלת זיקה עמוקה לבני עמה. בשנות ה-30 של המאה הקודמת, לדוגמא, הוריה של רוזלינד שיכנו בביתם רחב המידות פליטים יהודים רבים שברחו מגרמניה, ויזמו פעילויות פילנטרופיות עבור יהודי מזרח אירופה. החינוך להצטיינות, ההשתייכות למועדון עלית אנגלו-יהודי, הסביבה החמה והמגוננת בה גדלה, והיחסים ההדוקים עם הוריה וארבעת אחיה, עיצבו את אופיה של רוזלינד ונטעו בה גאווה וביטחון עצמי רב בבגרותה.

והיו לה את כל הסיבות להיות גאה בעצמה. מגיל צעיר היה ברור שהילדה הנמרצת היא לא פחות מיהלום מלוטש. כשהייתה בת שש אמרה עליה דודתה, הלן בנטוויץ', כי "רוזלינד חכמה עד אימה". חברותיה מבית הספר הפרטי לבנות "סיינט פול" מספרות שהצטיינה בכל תחום – מקריקט, דרך ספרות ועד מדעים. נחבאת אל הכלים היא לא הייתה, ובכל פעם שמישהו אמר משהו טיפשי, נזכרה חברת הילדות, רוזלינד הייתה מתפקעת מצחוק. אותה יהירות תהפוך בעתיד לעקב האכילס שלה.

רוזלינד פרנקלין היא גיבורת פעילות הקיץ שלנו לכל המשפחה – "תעלומה במוזיאון" בשיתוף TLV SHOW

Maughan Library at King's College, London UK (WikiMedia)

הספריה בקינגז קולג', לונדון (ויקימדיה)

בגיל 16 החליטה פרנקלין להקדיש את חייה למדע. ההתקדמות שלה היתה מסחררת. היא סיימה תואר ראשון בהצטיינות באוניברסיטת קיימברידג', ובגיל 25 קיבלה תואר דוקטור על מחקר בתחום הפחם. אחרי שהות של מספר שנים במעבדה בפריז, חזרה רוזלינד ללונדון בלחץ בני משפחתה. העובדה שהתמחתה בפריז בקריסטלוגרפיה – טכניקה במסגרתה יורים קרני רנטגן דרך גבישים ומגלים את המבנה שלהם בתמונת התאבכות שמופיעה על מסך – הפכה את רוזלינד לחוקרת מבוקשת. מבין שלל הצעות העבודה שקיבלה, בחרה לבסוף לעבוד כחוקרת במעבדה היוקרתית קינגז קולג' שבלונדון.

רוזלינד התמקדה בחקר מבנה ה-DNA ועד מהרה השאפתנות, ההתמדה והמסירות הסיזיפית לקבל תמונה מדויקת של אותו מבנה, עוררו קנאה מצד עמיתיה ובמיוחד מצד מוריס וילקינס, סגן ראש המעבדה. וילקינס המופנם סלד מהביטחון העצמי המופרז של החוקרת החדשה, ומהדפוס של "רוזי" כפי שנהג לכנות אותה בזלזול מאחורי גבה, לבטל כל מי שחושב אחרת ממנה. המוטיבציה הבלתי נדלית, הלעומתיות, חוסר הסבלנות שלה לטעויות – כל התכונות שהפכו את רוזילנד למדענית האיכותית שהייתה, היו גם תכונות שהשניאו אותה על חבריה למעבדה.

אולם ככל שהפכה למבודדת יותר, כך גברה בה המוטיבציה. לילה אחד זה קרה. על מסך ההתאבכות הופיעה התמונה המושלמת ורוזלינד תייגה אותה תחת השם "תצלום 51". כמו קולומבוס שגילה את אמריקה ללא ידיעתו, כך גם המדענית היהודיה גילתה את מבנה ה-DNA, אבל לא ידעה מכך. מי שכן זיהה את הפוטנציאל של "תצלום 51" היה וילקינס, שבלי לקבל את רשותה של רוזלינד, הראה אותו לזוג מדענים עמיתים – פרנסיס קריק וג'יימס ווטסון מאוניברסיטת קיימברידג'.

DNA fragment

מבנה ה-DNA, פריצת הדרך הענקית של רוזלינד פרנקלין

בעזרת תצלום 51 הצליחו ווטסון וקריק, יחד עם וילקינס, לפענח את המבנה התלת-ממדי של ה-DNA. השלושה הבינו שמדובר במבנה סליל דו-גדילי ובנו דגם תלת ממדי של ה-DNA מלוחות מתכת. את תוצאות המחקר הם פרסמו בגיליון מספר 171 של כתב העת Nature ב-25 באפריל 1953. והשאר היסטוריה.

סיפורה של רוזלינד פרנקלין היה יכול להסתיים כעוד סיפור טראגי על עוול וחוסר צדק, אולם למזלה אחד השחקנים במחזה היה לא פחות גאוותן ממנה. ווטסון פרסם בשנת 1968 את הספר "הסליל הכפול" המגולל בפירוט רב את תולדות פיצוח מבנה ה-DNA, תוך שימת דגש על התפקיד המשמעותי שלו בגילוי. באופן מוזר, אולי כהשלכה של רגשות אשם מודחקים, ווטסון שרטט בספר את דמותה של רוזלינד כרווקה מכשפה ומניפולטיבית, בעלת טעם גרוע בבגדים וכמי שסובלת מדוגמטיות מדעית.

האובר קילינג שעשה ווטסון לרוזלינד עורר את חשדם של היסטוריונים ומדענים, שהחלו לבדוק יותר לעמוק את הסיפור. כך נחשף סיפורו של "תצלום 51" ותרומתו האדירה לפיצוח ה-DNA. ווטסון בא לקלל ויצא מברך. רוזלינד זכתה בהכרה ושמה מוכר היום בכל העולם. לצערה היא לא זכתה ליהנות מכך. כעשר שנים לפני פרסום הספר, רק בת 37, היא נפטרה מסרטן השחלות – בודדה ואנונימית בגאונותה המזהירה.

Rosalind Franklin University of Medicine and Science, North Chicago, Illinois (Jefe317, Wikipedia)

האוניברסיטה לרפואה ומדעים ע"ש רוזלינד פרנקלין בצפון שיקגו, ארה"ב (Jefe317, ויקימדיה)

The post הגֶן האנוכי: המדענית ששינתה את העולם אך הוכרה רק אחרי מותה appeared first on בית התפוצות.

]]>
שחקן, סטנדאפיסט ואמרגן נכנסים לבית התפוצות https://www.bh.org.il/he/%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%9d/%d7%a9%d7%97%d7%a7%d7%9f-%d7%a1%d7%98%d7%a0%d7%93%d7%90%d7%a4%d7%99%d7%a1%d7%98-%d7%95%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%92%d7%9f-%d7%a0%d7%9b%d7%a0%d7%a1%d7%95-%d7%9c%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95/ Wed, 31 Jul 2019 12:14:47 +0000 https://www.bh.org.il/?p=43462 שייקה לוי, קובי פאשה ופואד עובדיה ביקרו בבית התפוצות בשבוע שעבר, וסיירו בתערוכה "ויהי צחוק! הומור יהודי מסביב לעולם". מטבע הדברים, התעכבו השלושה על מיצגי ההומור הישראלי ובעיקר – אלה שקשורים למיתולוגיה הגששית. תמונות: יח"צ מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות

The post שחקן, סטנדאפיסט ואמרגן נכנסים לבית התפוצות appeared first on בית התפוצות.

]]>
שייקה לוי, קובי פאשה ופואד עובדיה ביקרו בבית התפוצות בשבוע שעבר, וסיירו בתערוכה "ויהי צחוק! הומור יהודי מסביב לעולם". מטבע הדברים, התעכבו השלושה על מיצגי ההומור הישראלי ובעיקר – אלה שקשורים למיתולוגיה הגששית.

שייקה לוי בבית התפוצות, 18 ביולי 2019 פואד עובדיה, אמרגן ממיאמי, קובי פאשה, שייקה לוי בבית התפוצות, 18 ביולי 2019

תמונות: יח"צ מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות

The post שחקן, סטנדאפיסט ואמרגן נכנסים לבית התפוצות appeared first on בית התפוצות.

]]>
ממזרים עם כבוד: סיפורם של "נערי ריצ'י" https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%9e%d7%9e%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9d-%d7%9b%d7%91%d7%95%d7%93-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a0%d7%a2%d7%a8%d7%99-%d7%a8%d7%99%d7%a6%d7%99/ Thu, 25 Jul 2019 09:44:54 +0000 https://www.bh.org.il/?p=43392 הם היו צעירים יהודים מאירופה שברחו לאמריקה מאימת הנאצים. הם הותירו מאחור הורים, אחים, חברים ואת היבשת האהובה עליהם, שתקעה להם סכין בגב. גם בחלומות הכי פרועים שלהם הם לא האמינו שישובו לזירת הפשע כחיילים בכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית. לא, זה לא הטריילר לסרט "ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו. זהו סיפורם המופלא של [...]

The post ממזרים עם כבוד: סיפורם של "נערי ריצ'י" appeared first on בית התפוצות.

]]>
הם היו צעירים יהודים מאירופה שברחו לאמריקה מאימת הנאצים. הם הותירו מאחור הורים, אחים, חברים ואת היבשת האהובה עליהם, שתקעה להם סכין בגב. גם בחלומות הכי פרועים שלהם הם לא האמינו שישובו לזירת הפשע כחיילים בכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית.

לא, זה לא הטריילר לסרט "ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו. זהו סיפורם המופלא של "נערי ריצ'י", פליטים יהודים שהגיעו לאמריקה בזמן המלחמה, וקיבלו הזדמנות חד-פעמית לנקום במכונת ההשמדה הנאצית שחיסלה את משפחתם ורבים כל כך מבני עמם.

פרד הווארד וגאי שטרן זוכרים עד היום את הרגע בו נכנסו בשער מחנה המודיעין הסודי ריצ'י, ששכן בלב ההרים של מרילנד. "זה היה הכי קרוב שיכול להיות למגדל בבל", סיפרו השניים בסרט הדוקומנטרי "The Ritchie Boys" משנת 2004, "מכל עבר נשמעו שפות אירופאיות – גרמנית, פולנית, צרפתית, יידיש, איטלקית".

Most of them lost all their families, and came back to Europe to help defeat the Nazis (Caption from the movie "The Ritchie Boys")

רובם איבדו את כל משפחתם וחזרו לאירופה כדי להביס את הצבא הנאצי (מתוך הסרט "נערי ריצ'י")

הווארד ושטרן, שהגיעו לבדם לאמריקה בגיל 20, אמנם איבדו את אימם, אבל לא את שפתה. זו הייתה הסיבה בגללה גויסו לשירות ביחידת המודיעין הסודית. או כפי שניסח זאת הווארד, "להכשיר מישהו לירות ברובה ולהסתער קדימה אפשר בשישה חודשים. ללמד אותו שפה חדשה לוקח קצת יותר זמן".

משרד המלחמה האמריקאי, שנזקק לחיילים דוברי שפות אירופאיות למשימות מעבר לקווי האויב, לא הסתפק רק בידיעת שפה זרה, ובחר את הנערים בקפידה. כוח המצאה, תחכום, קור רוח ויכולות לתמרן במצבים מורכבים – כל אלו היו תכונות הכרחיות עבור מי שנדרשו בעתיד להתחפש לחיילים וקצינים גרמנים, כדי לזרוע דיסאינפורמציה בקרב האויב.

סדר היום במחנה ריצ'י היה אינטנסיבי. במשך מספר חודשים הם הוכשרו להכיר לעומק את תורת הלוחמה הפסיכולוגית, לפענח קוד מורס ותצלומי אוויר, לגלות בקיאות בפרטי תורת הלחימה של הצבא הגרמני, להתמקצע בחקירה של שבויי מלחמה גרמניים, ובשעת סכנת חיים – לדעת להרוג כמה שיותר מהר.

Nazi soldier interrogation training in camp Ritchie (National Archives NARA, WikiMedia)

הדמיית חקירת חייל גרמני שבוי במחנה ריצ'י (צילום: הארכיונים הלאומיים, NARA, ויקימדיה)

הווארד נמלט מגרמניה לארה"ב בשנת 1938. הוריו קיבלו אשרת הגירה אחת לאמריקה ומיד מסרו אותה לבנם יחידם. מאז לא ראה אותם. רוב המרואיינים בסרט מחזיקים בביוגרפיה דומה. פליטים, יהודים, בודדים בארץ חדשה, ועם זאת מלאי הכרת תודה לאותה ארץ שסיפקה להם צורך אנושי בסיסי – להשתייך למשהו גדול מהם ולתרום למאמץ המשותף של העולם החופשי בחיסול כוחות הרשע הנאצים.

"כל עוד האימון היה על יבש הכל היה פשוט", נזכרים השניים וגולשים לנוסטלגיה, "במחנה נוצר הווי מיוחד, מעין שטעטל יהודי חינני עם חיי חברה תוססים ותחושות של גאווה לאומית". המעבר ללחימה אמיתית התרחש בחודש מאי 1944, כשהמפקדים כינסו את הנערים באחד המבנים המרכזיים במחנה וציוו עליהם להתכונן ליום פקודה.

יום הפקודה היה ה D-Day, 6 ביוני 1944, אחד מציוני הדרך המכוננים בתולדות מלחמת העולם השנייה – הפלישה של בעלות הברית לנורמנדי. "רעדתי מפחד", תיאר שטרן את הרגעים הראשונים אחרי הנחיתה בנורמנדי. "בכל מקום ראיתי גופות של אנשים, ונבלות של סוסים ופרות. הרוח נשאה איתה את המוות, הריח היה בלתי נסבל. אבל ברגע שראיתי את החייל הגרמני הראשון, הפחד התחלף בשאיפה עזה לנקמה".

Training at camp Ritchie before departing on their war mission in Europe (National Archives NARA, WikiMedia)

אימוני אילוסטרציה במחנה ריצ'י במהלך תקופת ההכשרה, לפני היציאה לאירופה (צילום: הארכיונים הלאומיים, NARA, ויקימדיה)

זמן קצר לאחר שנחתו בחופי נורמנדי עזבו נערי ריצ'י את היחידות הפושטות והמשיכו למשימות המיוחדות, בצוותים של שניים-שלושה חיילים, מעבר לקווי האויב. המשימות היו מגוונות: זריעת דיסאינפורמציה באמצעות משאיות עליהן הותקן רמקול, שידורי רדיו להטעיית האויב, חלוקת פליירים ועוד. מאחר ודיברו בשפה המקומית, השתמש בהם הצבא האמריקאי גם למטרות פרוזאיות: לברר עם המקומיים על מקומות לינה, היכן אפשר להצטייד בחומרי גלם שונים ועוד.

אבל התפקיד הכי משמעותי של נערי ריצי'י היה חקירת שבויי מלחמה גרמנים. "הרעיון היה לגרום לחיילים ולקצינים הגרמנים להרגיש שהם נמצאים בסביבה בטוחה, לתת להם התחושה שאם הם ישתפו פעולה, אנחנו נדאג להם", סיפרו על טקטיקות החקירה, "אחת הדרכים לעשות זאת היה לא לכתוב כלום על פתקים במהלך החקירה. כי זה מיד היה מעורר חשדנות מצדם". בנוסף, ניצלו החוקרים את הפחד הקמאי של הגרמנים מחיילים הרוסים: "הגרמנים היו אחוזי פרנויה מהאכזריות של הצבא האדום". בזמן שהווארד חקר קצין גרמני, שטרן, שהרוסית הייתה שגורה בפיו, נהג להיכנס לחדר לבוש במדים סובייטים, עם כל האקססוריז – דרגות על הכותפות, מדליות על החזה וסמל הכוכב המפורסם של הצבא האדום רקום על החולצה. "פשוט אמרנו להם שאם הם לא ישתפו פעולה, אנחנו נאלץ להעביר אותם לרוסים. זה מיד עשה את העבודה".

Martin Selling questions German prisoners near the front in France, 1944. (U.S. Army Signal Corps)

מרטין סלינג, אחד מנערי ריצ'י, מתחקר שבויים גרמנים בחזית צרפת, 1944 (צילום: ארכיון צבא ארה"ב)

נערי ריצ'י (ביניהם גם הסופר קלאוס מאן ודיויד סימור, המכונה "שים" Chim, מחשובי הצלמים במאה ה-20 שתערוכה מצילומיו מוצגת בבית התפוצות) היו בפריס עוד לפני שחרור העיר, ונלחמו בקרב המפורסם על הבליטה. בסרט הם מספרים כי הסתובבו כל הזמן בחשש כפול. "מצד אחד פחדנו שהאמריקאים יירו בנו בטעות מחשד שאנחנו מרגלים, ומצד שני שהגרמנים יגלו את הרקע שלנו". בסיום המלחמה הם היו בין הכוחות ששחררו את מחנות הריכוז, ובהמשך חלקם עבדו כמתורגמנים במשפטי נירנברג.

התרומה של נערי ריצ'י לכוחות הלוחמים של בעלות הברית היתה בעלת ערך שלא יסולא בפז. גנרל אוסקר קוך, קצין המודיעין הראשי של הארמייה השלישית המיתולוגית בצבא ארצות הברית, אמר לאחר המלחמה כי הצלחתם של הנערים ביצירת דמורליזציה בקרב הצבא הגרמני, כמו גם המידע המודיעיני שהביאו על האויב הגרמני, סייעו משמעותית לשבירת ההתנגדות הגרמנית. אז נכון, הם לא חויבו להביא 100 קרקפות למפקד שלהם, או לפצפץ גולגולות של קצינים גרמנים עם אלות בייסבול, אבל נערי ריצ'י היו ממזרים שהביאו – קודם כל לעצמם, אבל גם לכולנו – הרבה כבוד.

Guy Stern (left), Walter Sears and Fred Howard from the documentary film “The Ritchie Boys”

גאי שטרן משמאל, פרד הווארד מימין ו-וולטר סירס במרכז על כרזת הסרט התיעודי "נערי ריצ'י"

The post ממזרים עם כבוד: סיפורם של "נערי ריצ'י" appeared first on בית התפוצות.

]]>
איינשטיין וסילארד, הירושימה ונגסאקי: המכתב ששינה את פני ההיסטוריה https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%90%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%a9%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%9c%d7%90%d7%a8%d7%93-%d7%94%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%95%d7%a0%d7%92%d7%a1%d7%90%d7%a7%d7%99-%d7%94/ Thu, 18 Jul 2019 13:53:12 +0000 https://www.bh.org.il/?p=43342 ב-1926 עמלו אלברט איינשטיין ותלמידו, ליאו סילארד, על המצאת מקרר עם גישה שונה, שפעל כמעט ללא חשמל וללא גזים מזיקים לאטמוספירה. המקרר האקולוגי אמנם לא תפס, אבל מכירת הפטנט לחברת הענק השבדית "אלקטרולוקס" העניקה לסילארד סכום כסף נאה שאפשר לו להתמסר למחקריו האקדמיים בתחום האנרגיה האטומית, ולתחביב האהוב עליו בשעות הפנאי – קריאת ספרי מדע [...]

The post איינשטיין וסילארד, הירושימה ונגסאקי: המכתב ששינה את פני ההיסטוריה appeared first on בית התפוצות.

]]>
ב-1926 עמלו אלברט איינשטיין ותלמידו, ליאו סילארד, על המצאת מקרר עם גישה שונה, שפעל כמעט ללא חשמל וללא גזים מזיקים לאטמוספירה. המקרר האקולוגי אמנם לא תפס, אבל מכירת הפטנט לחברת הענק השבדית "אלקטרולוקס" העניקה לסילארד סכום כסף נאה שאפשר לו להתמסר למחקריו האקדמיים בתחום האנרגיה האטומית, ולתחביב האהוב עליו בשעות הפנאי – קריאת ספרי מדע בדיוני בדירתו בברלין.

באחד מספרי המדע הבדיוני נחשף סילארד לרעיון ייצור נשק להשמדה המונית המבוסס על תגובת שרשרת גרעינית שגדלה באופן אקספוננציאלי. הרעיון הצית את פתיל הסקרנות במוחו הקודח של המדען היהודי המחונן, ועד מהרה הוא צלל לתוכו בחדווה.

במקביל החלו מדענים בכירים נוספים להתעניין ברעיון הפקת אנרגיה אטומית ובשנת 1938 ביצעו הפיסיקאים הגרמנים אוטו האן ופריץ שטרסמן ניסוי במסגרתו הם "הפציצו" אורניום באמצעות ניוטרונים. במהלך הניסוי גילו השניים כי הניוטרונים "מפרקים" את גרעין האורניום – תופעה שלימים כונתה "ביקוע אטומי". אבל הרגע בו חזונו של סילארד התגשם והתיבה "בדיוני" הושמטה מה"מדע" היה הגילוי כי במהלך ביקוע האטום נפלטים החוצה עוד ניוטרונים שגורמים לביקועים נוספים. ובמלים אחרות, נוצרה תגובת שרשרת גרעינית שגדלה באופן אקספוננציאלי. מ.ש.ל.

Leo Szilard (U.S. Department of Energy, Historian's Office)

ליאו סילארד, 1960 (משרד האנרגיה של ארה"ב, ויקימדיה)

נחזור כמה שנים אחורה. השנה היא 1933 והנאצים מחוקקים את "החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי" שקבע כי מי שאיתרע מזלו להיוולד להורים ממוצא שמי, מוזמן אחר כבוד להסתלק מהשירות הציבורי. זה היה האות להרחקתם של מאות מדענים יהודים מהאוניברסיטאות המובילות של גרמניה, ביניהם מקס בורן, פליקס בלוך, אדוארד טלר, יוג'ין ויגנר ועוד – כולם פיסיקאים ומתמטיקאים זוכי פרס נובל, שירכיבו בעתיד את גרעין המדענים, תרתי משמע, שיעמוד בראש "פרויקט מנהטן" – המיזם האמריקאי השאפתני לייצור פצצת אטום.

ואכן בתאוותם האנטישמית לסלק את המדענים היהודים, הנאצים שכחו פרט קטן: כשהם מסלקים את היהודים, הם מסלקים גם את המוחות שלהם. כשנה לאחר שנחקק החוק שאל שר החינוך הנאצי דאז את דייויד הילברט – ראש המחלקה למתמטיקה באוניברסיטת גנטיגן – כיצד מתקדמת המתמטיקה באוניברסיטה, עכשיו כשהיא "משוחררת מהשפעה יהודית". תשובתו של הילברט הייתה: "עכשיו אין מתמטיקה בגנטיגן".

כמי שניחן כנראה בחוש נבואי, סילארד חזה את עליית הנאצים לשלטון ועוד לפני כן היגר ללונדון, ומשם לארה"ב – היישר למשרת פיזיקאי באוניברסיטת קולומביה. עם כיבוש צ'כוסלובקיה בידי הנאצים החל להתגנב לליבו החשש כי גילוי תגובת השרשרת הגרעינית תהפוך לחרב פיפיות, או במקרה שלו, "פצצת פיפיות". צ'כוסלובקיה הייתה רוויה במרבצי אורניום והשמועות על הקמת פרויקט הגרעין של הנאצים בהשתתפות הפיזיקאי הגרמני הנודע, ורנר הייזנברג, הגיעו גם לאוזניו. לסילארד היה ברור: הנאצים חותרים במרץ לייצור פצצת אטום.

Famous color photograph of the "Trinity" shot, the first nuclear test explosion, July 16, 1945

צילום צבע נדיר של ניסוי טריניטי, הניסוי הגרעיני הראשון, במהלכו הופעלה לראשונה בהיסטוריה פצצה גרעינית, 16 ביולי 1945

בתגובה פנה סילארד למורו הנערץ ושותפו לפטנט המקרר, המדען המפורסם ביותר בעולם – אלברט איינשטיין. סילארד צרף אליו את חבריו, הפיזיקאים היהודים אדוארד טלר ויוג'ין ויגנר, ויחד עלו השלושה לרגל לאוניברסיטת פרינסטון – שם ישב האורקל המדעי האגדי. סילארד ניסה לשכנע את איינשטיין בסכנה המתקרבת, בתקווה שהמוניטין שלו יסייע להעביר את המסר בחלונות הגבוהים בממשל האמריקאי.

לא היה פשוט לשכנע את איינשטיין. המדען הפציפיסט שתמצת את יחסו לנשק ומלחמה במשפט "לפי תפישתי הריגה בעת מלחמה אינה טובה בשום דבר מרצח סתם", לא התלהב להוביל מהלך שבקצהו מופיעה פצצת אטום. אולם כשסילארד וחבריו פרשו בפניו את העובדות – פרויקט הגרעין של גרמניה והעובדה שהיא מחזיקה מרבצי אורניום עצומים – הוא השתכנע.

מכתב סילארד-איינשטיין שנשלח לנשיא האמריקאי רוזוולט ב-2 באוגוסט 1939 נחשב לנקודת הציון הראשונה והמשמעותית ביותר בקורות החיים של הפצצה האטומית. "ייתכן שתהיה אפשרות ליצור תגובת שרשרת גרעינית במסה גדולה של אורניום שתאפשר לייצר כוח אדיר", כתבו השניים במכתבם. אחרי שלל תיאורים גרפיים אפוקליפטיים לגבי מה עלול להתרחש במידה והגרמנים ישיגו נשק אטומי, מסיים סילארד את המכתב בהמלצה "לקיים תקשורת רצופה יותר בין הממשל ובין קבוצת פיזיקאים החוקרים תגובת שרשרת באמריקה".

Scan of the letter sent to U.S. President Franklin D. Roosevelt on August 2, 1939, was signed by Albert Einstein but largely written by Hungarian physicist Leo Szilard

סריקה של מכתב איינשטיין-סילארד לנשיא רוזוולט, 2 באוגוסט 1939

סילארד כתב. איינשטיין חתם. חודשיים שלמים המכתב חיכה בלשכת הנשיא עד אשר זכה להיקרא על ידי הנשיא רוזוולט, שהורה להקים כבר למחרת את "הוועדה המייעצת לאורניום". הוועדה בראשות לימן ג'יימס בריגס, ראש מכון התקנים הלאומי, התכנסה ב־12 באוקטובר, והקציבה מיד  6,000 דולר לצורך ניסויים בנייטרונים.

בתחילה העניינים התנהלו בעצלתיים והיוזמה נדדה ממשרד למשרד. העיכוב לא מצא חן בעיני איינשטיין וסילארד וב-7 במרץ 1940 שלחו השניים מכתב נוסף לנשיא כדי להאיץ בו לקדם את פיתוח הפצצה. הפעם תגובת השרשת של הממשל האמריקאי הייתה מהירה ויעילה. התקציבים גדלו באופן משמעותי, משאבים רבים הוקצו לפרויקט ועשרות מדענים נקראו לדגל.

כעבור שלוש שנים, במאי 1943 נולד "פרויקט מנהטן" המפורסם ושנתיים מאוחר יותר, ב-16 ביולי 1945 – השבוע לפני 74 שנה – הוכתר בהצלחה "ניסוי טריניטי", בו פוצצה פצצת הביקוע הראשונה בעולם. שלושה שבועות אחר כך, ב-6 באוגוסט, הוטלה הפצצה הראשונה הגרעינית אי פעם על הירושימה. כינויה היה "ילד קטן". שלושה ימים אחר כך, "איש שמן", שם הקוד לפצצה השנייה, שוחררה מעל נאגסקי. התוצאות היה קטסטרופאליות. כמאתיים אלף איש נהרגו מהפגיעה המידית ובמשך החודשים הראשונים אחריה ומאות אלפים נוספים נפגעו.

לימים הביע איינשטיין חרטה על המכתב ששלח: "אילו ידעתי שהגרמנים לא יצליחו לייצר פצצת אטום", אמר למזכירתו הוותיקה אחרי ההפצצה ביפן, "לא הייתי נוקף אצבע. אפילו לא אצבע!". גם סילארד הוכה בייסורי מצפון וטען כי היה נמנע מלשלוח את המכתב, אילו ידע מה יהיו תוצאותיו. לא כך דמיין לעצמו המדען היהודי המבריק את תוצאות שיתוף הפעולה עם מורו ורבו, שהתחיל בייצור מקרר ידידותי לסביבה, והסתיים בייצור נשק להשמדה המונית, שעד היום ממשיך לאיים על שלום העולם.

Atomic bombings of Hiroshima and Nagasaki, August 6th and 9th, 1945 (U.S. Department of Energy, WikiMedia)

הטלת הפצצות על הירושימה ונגסאקית, 6 ו-9 באוגוסט, 1945 (משרד האנרגיה של ארה"ב, ויקימדיה)

The post איינשטיין וסילארד, הירושימה ונגסאקי: המכתב ששינה את פני ההיסטוריה appeared first on בית התפוצות.

]]>
פרס אמי: סיפור האפליה של המתמטיקאית הגדולה בהיסטוריה https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%a4%d7%a8%d7%a1-%d7%90%d7%9e%d7%99-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%90%d7%a4%d7%9c%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%aa%d7%9e%d7%98%d7%99%d7%a7%d7%90%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%93/ Thu, 11 Jul 2019 08:28:13 +0000 https://www.bh.org.il/?p=43259 אם נתרגם את "משפט נתר" למונחים סוציולוגיים של ראשית המאה הקודמת, אפשר לומר כי באותה תקופה לא משנה אם היית אישה מוכשרת לאין שיעור מעמיתך לעבודה ו/או התפוקה שלך הייתה גדולה בעשרות מונים משלו, המערכת המינית הסימטרית בתוכה פעלת שמרה על אי-שוויון קבוע ביניכם. אמי נתר, אחת המתמטיקאיות החשובות אי פעם, הייתה קורבן מרכזי ובולט [...]

The post פרס אמי: סיפור האפליה של המתמטיקאית הגדולה בהיסטוריה appeared first on בית התפוצות.

]]>
אם נתרגם את "משפט נתר" למונחים סוציולוגיים של ראשית המאה הקודמת, אפשר לומר כי באותה תקופה לא משנה אם היית אישה מוכשרת לאין שיעור מעמיתך לעבודה ו/או התפוקה שלך הייתה גדולה בעשרות מונים משלו, המערכת המינית הסימטרית בתוכה פעלת שמרה על אי-שוויון קבוע ביניכם.

אמי נתר, אחת המתמטיקאיות החשובות אי פעם, הייתה קורבן מרכזי ובולט של אותה סימטריה מעוותת. היא חוותה על בשרה את האפליה המינית של העידן ההוא בסדר גודל היסטורי. ב-23 ביולי 1918, תאריך מכונן בתולדות המתמטיקה, הציגה המתמטיקאית היהודיה את "משפט נתר", בו הוכיחה כי חוק שימור האנרגיה במערכת פיזיקלית נובע מהסימטריה של המערכת. ולהפך – כל סימטרייה במערכת תתבטא בשימור האנרגיה. אחת התובנות המרתקות שגילתה נתר הייתה הסימטריות של מערכת הזמן. למשל אם אתם זורקים כדור באוויר היום, ובשבוע הבא תבצעו את אותה זריקה, המסלול של הכדור יהיה אותו מסלול, זאת מאחר ומתקיים שימור אנרגיה בתוך מערכת הזמן.

Portrait of Emmy Noether, circa 1910 (WikiMedia)

פורטרט של אמי נתר, סביבות 1910 (ויקימדיה)

השפעתו של "משפט נתר" על המדע הייתה רדיקלית. היסטוריונים טוענים כי הגאונות הטמונה בו שווה במשקלה לגאונות הגלומה בתורת היחסות של איינשטיין. אחרים סבורים כי המשפט של נתר הוא עמוד השדרה עליו בנויה כל הפיזיקה המודרנית. שבועות ספורים לפני מותה, אמר עליה המתמטיקאי הנודע נורברט וינר כי "נתר היא האישה המתמטיקאית הגדולה אי פעם והמדענית הגדולה ביותר החיה כיום". כשנתר נפטרה בשנת 1935 פרסם אלברט איינשטיין הספד בניו יורק טיימס ובו כתב כי "אמי נתר היתה גאון מתמטי, היצירתית והמשמעותית ביותר מאז נשים החלו לרכוש השכלה גבוהה".

האמת היא שנתר לא הייתה "האישה המתמטיקאית הגדולה בהיסטוריה", כפי שכתב וינר, אלא אחת המתמטיקאיות הגדולות אי פעם – בקרב נשים וגברים כאחד.

אמי נתר נולדה ב- 23 במרץ 1882 בארלנגן שבגרמניה, למשפחה יהודית מסורתית. אביה, מקס נתר, היה פרופסור נודע למתמטיקה באוניברסיטת ארלנגן, וגם האמצעי משלושת אחיה הצעירים היה לימים מתמטיקאי. אחרי ששילמה את חובה וסיימה הוראת שפות בבית ספר לבנות, התפנתה נתר לאהבתה האמיתית והטהורה – המתמטיקה.

Emmy Noether in Erlangen, 1930 (photo: Konrad Jacobs. Creative commons, WikiMedia)

אמי נתר בארלנגן, 1930 (צילום: קונרד ג'ייקובס, ויקימדיה)

מאחר ובאותם ימים נאסר על נשים ללמוד באוניברסיטה, נתר ניצלה את הקשרים של אביה והצליחה לשמוע הרצאות על תקן "שומעת חופשית". נתר חלקה את ספסל הלימודים באוניברסיטה עם סטודנטית נוספת. השתיים היו הנשים היחידות מקרב 984 סטודנטים גברים.

בשנת 1904 חייכה אלת המזל לנתר כשגרמניה שינתה את החוק וקבעה כי מותר לנשים ללמוד באוניברסיטה. נתר דהרה לעבר סיום התואר במתמטיקה ואחרי שקיבלה הכרה על לימודיה הקודמים, סיימה דוקטורט בהצטיינות יתרה.

נתר ביקשה להתפרנס מהוראה באוניברסיטה, אולם גלגלי ההיסטוריה הסתובבו, כדרכם, לאט. סטודנטית כן. מרצה לא. במילים אחרות, אוניברסיטת ארלנגן אפשרה לנתר ללמד בתנאי שלא תדרוש שכר, הכרה, או קרדיט כלשהו. לאור אהבתה למתמטיקה ושאיפתה להשרישה בקרב תלמידיה היא ויתרה על שכר ועבדה בהתנדבות. באותו זמן היא נשארה בארלנגן כדי לסעוד את אביה החולה, כמצופה מבנות מינה.

Google's Doodle celebrating Noether‏'s 133 birthday, March 23, 2015

ה"גוגל דודל" שפורסם לרגל יום הולדתה ה-133 של נתר, 23.3.2015

עד מהרה שמה של נתר הלך לפניה בחוגי האקדמיה הריאלית ובשנת 1915 היא הוזמנה לאוניברסיטת גנטיגן לעבוד עם המתמטיקאים הנודעים דיויד הילברט ופליקס קליין. בתקופה זו פענחה את הקשר בין הסימטריה של מערכת פיזיקלית לחוקי השימור שהיא מקיימת. עבודה זו הובילה כעבור שלוש שנים לפרסומו של "משפט נתר", שאמור היה להפוך אותה למוכרת בכל בית בעולם.

אז זהו, שממש לא. למרות העובדה שהשם "נתר" הפך שם יסוד בעולם הפיסיקה, עד כדי כך שהפך לשם תואר – טבעת נתרית, חוג נתרי, קבוצה נתרית, מודל נתרי ועוד – הדמות שעומדת מאחוריה נותרה באלמוניותה. מעבר לאפליה המינית ממנה סבלה, ואולי דווקא בגללה, אם יש משהו מדהים בסיפור של אמי נתר, הוא היחס ההפוך בין האנונימיות הקיצונית שלה לבין תרומתה האדירה למדע.

הפיזיקאי דייב גולדברג מאוניברסיטת דרקסל ערך סקר בקרב תלמידיו במטרה לגלות האם הם יודעים מי זאת אמי נתר. "מעטים הכירו את שמה", סיפר, "אלו שהכירו לא זכרו מה היא עשתה, והרוב כלל לא שמע עליה". הפיזיקאית הנודעת, ד"ר ליסה רנדל, מספרת כי נזכרה ברגע ההוא בקולג' כשנודע לה כי מי שעומד מאחורי "משפט נתר" זאת היא, ולא הוא. "זה היה מדהים ואפילו מרגש ומעורר השראה",  אמרה ד"ר רנדל, והמשיכה בווידוי – "הופתעתי מהתגובה שלי".

Noether's remains were placed under the walkway surrounding the cloisters of Bryn Mawr's M. Carey Thomas Library (photo: Jeffrey M. Vinocur, Creative Commons, WikiMedia)

מקום קבורתה של נתר, בחצר הספרייה באוניברסיטת ברין-מור (צילום: ג'פרי מ. וינוקור, ויקימדיה)

לפחות כלפי חוץ אמי נתר לקחה בקלות יחסית את הדרתה מפנתיאון המדע. כנראה זו הייתה הדרך שלה להתמודד עם עוול וחוסר צדק. לעבודת הדוקטורט שלה היא לא היססה לתת את הציון הנחרץ "חרא" ועל השימוש של מתמטיקאים גברים בגילויים שלה, כמו המתמטיקאי ההולנדי ואן דר ורדן, שספרו "אלגברה מודרנית" מבוסס על עבודתה, אמרה בעוקצנות כי "השיטות שלי הן באמת שיטות עבודה וחשיבה; זו הסיבה שהם התגנבו לכל מקום באופן אנונימי".

עם עליית היטלר לשלטון בשנת 1933 נאלצה אמי נתר להתמודד הפעם עם אפליה שמקורה לא היה מגדרי אלא גזעי, ובדומה למתמטיקאים יהודים נוספים גם היא סולקה מאוניברסיטת גנטיגן. היא חצתה את האוקיינוס ובזכות אלברט איינשטיין קיבלה משרת פרופסור באוניברסיטת ברין-מור, בפנסילבניה. לרוע מזלה, היא לא הספיקה ליהנות ממעמדה החדש, וכעבור שנה וחצי באמריקה נפטרה עקב ניתוח להסרת גידול שהסתבך.

The post פרס אמי: סיפור האפליה של המתמטיקאית הגדולה בהיסטוריה appeared first on בית התפוצות.

]]>
אין כניסה למוסר וליהודים: 81 שנה לוועידת הבושה של אומות העולם https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%a1%d7%a8-%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d-81-%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%9c%d7%95%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%93%d7%aa/ Thu, 04 Jul 2019 09:33:17 +0000 https://www.bh.org.il/?p=43063 כמו רבים מיהודי אירופה גם הרשל גרינשפן ודודו, אברהם, היו דבוקים לרדיו ב-12 מרץ 1938 בשעה שהמליציות הנאציות צעדו ברחובות וינה, באירוע שכונה לימים "האנשלוס" – סיפוחה של אוסטריה לרייך השלישי. הרשל ודודו האזינו בחשש רב לנאום הכניעה המתרפס של הקנצלר האוסטרי ולקריאות הנקמה של אזרחים אוסטרים ממוצא גרמני, ששחררו רעל חומצתי בן 20 שנה, [...]

The post אין כניסה למוסר וליהודים: 81 שנה לוועידת הבושה של אומות העולם appeared first on בית התפוצות.

]]>
כמו רבים מיהודי אירופה גם הרשל גרינשפן ודודו, אברהם, היו דבוקים לרדיו ב-12 מרץ 1938 בשעה שהמליציות הנאציות צעדו ברחובות וינה, באירוע שכונה לימים "האנשלוס" – סיפוחה של אוסטריה לרייך השלישי. הרשל ודודו האזינו בחשש רב לנאום הכניעה המתרפס של הקנצלר האוסטרי ולקריאות הנקמה של אזרחים אוסטרים ממוצא גרמני, ששחררו רעל חומצתי בן 20 שנה, שמקורו בהסכם ורסאי המשפיל, שכפה על גרמניה לכרוע ברך בפני מדינות ההסכמה.

בחצות, כשהפיהרר בכבודו ובעצמו נכנס לבירה, לא לפני שעצר להניח פרחים על קברה של אמו בעיר הולדתו בראונאו, כיבה אברהם גרינשפן את הרדיו. "זה תחילת הסוף" אמר לאחיינו בעיניים כבויות. כמה ימים מאוחר יותר הופיעה בעיתון התמונה המפורסמת, בה נראים יהודים כורעים על הברכיים ומצחצחים את מדרכות וינה, כשעל המחזה משקיפים קצינים נאצים מחויכים.

זה שנתיים חי הרשל גרינשפן אצל דודו ודודתו בפריז. הוריו, זונדל ורבקה גרינשפן, אוסט יודן שהיגרו מפולין לגרמניה ב-1911 במסגרת גל ההגירה הגדול של יהודי מזרח אירופה לארצם של גתה ושילר, חששו לגורל בנם ושלחו אותו לדודים בעיר האורות.

Street in Austria after the Anschluss, 1938 (Beit Hatfutsot, the Oster Visual Documentation Center, courtesy of Dina Gruenspan)

רחוב באוסטריה לאחר האנשלוס, 1938 (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר בבית התפוצות, באדיבות דינה גרינשפן)

הימים ימי פוסט חוקי נירנברג, ועם סיפוח אוסטריה ל"רייך אלף השנים" גדל מספר היהודים שחיו תחת השלטון הנאצי ל-650,000. אלו היו אנשים ללא אזרחות וזכויות, שהופשטו מכל צלם אנוש. נאסר עליהם לעבוד במשרות ציבוריות, הם סולקו בבושת פנים מאוניברסיטאות, ומדי יום נאלצו לחוות עוד ועוד השפלות וגזירות. עם סיפוח אוסטריה הודיעו איטליה, צ'כוסלובקיה ושוויץ כי הן סוגרות את שעריהן בפניהם. אלו הצטרפו אל בריטניה, ארה"ב ומדינות נוספות שהגבילו את מכסת המהגרים. בתקופה שהוא הכי היה זקוק לעזרה ומקלט, מצא עצמו העם הנבחר ללא אפשרויות בחירה. בגרמניה גופא החלו להוציא ליהודים צווי גירוש. בין המגורשים היו גם הוריו של הרשל, אחותו ברטה ואחיו מרדכי אליעזר. השלושה מצאו את עצמם מושלכים, ללא מזון ומחסה, בגבול גרמניה פולין, כשזו האחרונה מסרבת לקלוט אותם.

גם בצרפת המצב היה בכי רע. הרפובליקה נושאת בשורות מהפכת זכויות האדם, שהייתה מהראשונות בהיסטוריה שהעניקו אמנסיפציה ליהודים, השיתה באותם ימים חוקי הגירה נוקשים. גרינשפן התגורר בפריז על זמן שאול, מבלי שהצליח לקבל אשרת שהייה. במשך שנתיים חי בקהילה דתית מצומצמת של דוברי יידיש, לא התערה באוכלוסייה הצרפתית ולא למד את השפה.

לגרינשפן היו את כל הסיבות לצלול לייאוש עמוק. הוא חי הרחק מהוריו, ללא זכויות ועתיד, ילד אבוד בעיר זרה. אך למרות זאת שמר על זיק של אופטימיות. ולא רק הוא, אלא כמעט כל היהודים שחיו באותו זמן תחת שלטון הרייך. מדוע? הסיבה לכך נמצאה כ-600 ק"מ דרומית מפריז – בעיירה ציורית קטנה בשם אוויאן.

Herschel Grynszpan after his arrest, 8.11.38 (German federal archives, WikiMedia)

הרשל גרינשפן במעצר, למחרת הרצח, 8.11.1938 (הארכיון הגרמני הפדרלי, ויקימדיה)

התאריך בו אנו מתמקדים – 6 ביולי 1938, השבוע לפני 81 שנה – נכנס משום מה כהערת שוליים בספרי ההיסטוריה, זאת למרות שלפחות מטאפורית, אפשר גם לסמן אותו כזה שבו החלו לחמם את התנורים באושוויץ. בעיירה אוויאן, השוכנת למרגלות האלפים הצרפתים ושידועה במעיינות המים המינראליים שבה, מתארחים נציגים מ-31 מדינות. הסיבה להתכנסות: דיון בגורלם של רבבות הפליטים היהודים שחיים בתחומי הרייך השלישי. מעשית, מה שהתרחש שם היה פסטיבל בינלאומי למירוק מצפון.

להלן תמצית הדיווחים מהוועידה: ניו זילנד הביעה נכונות לעיין רק בפניות פרטניות של פליטים יהודים, קולומביה הודיעה כי היא יכולה לקלוט רק פועלים חקלאיים יהודים בעלי אמצעים, כמו גם אורוגוואי. הנציג האוסטרלי סרב להעמיד את בני ארצו, הידועים בנפשם השברירית, בפני דילמות אתיות מיותרות: "עד כאן לא הייתה אצלנו בעיית גזע, ואין אנחנו מוכנים להסתכן בשינוי מצב זה עם בואם של יהודים", אמר.

בריטניה, שלא רצתה להתגרות בערביי ארץ ישראל, התנתה קליטה של חלק קטן מהפליטים היהודים אצלה, רק אם בתמורה שערי ארץ ישראל יסגרו בפניהם. או כפי שמגדירים זאת בבריטית – "מוסר כפול". הולנד הסכימה לקבל פליטים בתנאי שימשיכו ליעד אחר. איזה יעד? השאלה הזו לא טרדה את מנוחתם. אמריקה, שימו לב, התנתה את קבלת היהודים בארצה בתנאי שאלו ימציאו תעודות על התנהגות טובה מצד המשטרה הגרמנית. בשיא הרצינות.

אבל תצוגת התכלית המרשימה ביותר של גלגול עיניים למרחקים ארוכים באה מצדו של הנציג הצרפתי שאמר כי "המסורת הצרפתית מחייבת אותנו לשמש ארץ מקלט לנוודים. עם זאת איכותו המוסרית הידועה של האלמנט המיובא ייצור תחושת זרות בקרב התושבים המקומיים".

Jewish shops after the Crystal Night in Goeppingen, Germany, November 10, 1938 ((Beit Hatfutsot, the Oster Visual Documentation Center, courtesy of Mr. Weiss)

חנויות של יהודים למחרת פרעות "ליל הבדולח" בגפינגן, גרמניה, 10 בנובמבר, 1938. (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר בבית התפוצות)

עם סיום הוועידה צהלו כותרות העיתונים בגרמניה: "יהודים למסירה בזיל הזול! מי רוצה? אף אחד לא רוצה!". בעיתון הגרמני "The German Danziger Vorposten" נכתב כי "אף מדינה לא מוכנה להילחם בבושה של אירופה (היהודים), ובכך מחזקת הוועידה את יחסה של גרמניה כלפי היהודים". עיתון גרמני נוסף, the Nationalsozialistische Parteikorrespondenz"", קבע כי "אוויאן מוכיחה את הסכנה שמייצרים היהודים לעולם". בהראלד טריביון הבריטי היו יותר תמציתיים: "650,000 מהגרים יהודיים נדחו על ידי הכול באוויאן".

אבל ועידת אוויאן הייתה יותר מכישלון, היא הייתה המבוא הבלתי רשמי ל"פתרון הסופי". מרפרוף קצר  בכתבי היטלר אפשר לגלות כי הוא עקב בדריכות אחרי הוועידה, והסיק מתוצאותיה, כי העולם יעמוד מנגד כאשר יחליט לנקוט בצעדים בלתי הפיכים לפתרון הבעיה היהודית.

בינתיים בפריז כבה הזיק בעיניו של נער יהודי בודד ומיואש, ובבוקרו של ה-7 בנובמבר 1938 הוא נכנס לשגרירות גרמניה בפריז והודיע שברצונו למסור מסמכים חשאיים. כעבור דקה ירה במזכיר השלישי בשגרירות – הדיפלומט ארנסט פום ראט. "הוריי היקרים. לא יכולתי אחרת, ה' יסלח לי", כתב גרינשפן בפתק שהשאיר ומסר אותו לשוטרים, "הלב מדמם בשומעי את גורלכם המר עם עוד רבבת יהודים. אני מוכרח למחות, כך שכל העולם ישמע את מחאתי. וכן אעשה. אנא סלחו לי".

כעבור יומיים פרץ "ליל הבדולח".

The post אין כניסה למוסר וליהודים: 81 שנה לוועידת הבושה של אומות העולם appeared first on בית התפוצות.

]]>
הזאב הבודד של וול סטריט: הברוקר היהודי שעיצב את ההיסטוריה של אמריקה במאה ה-20 https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%94%d7%96%d7%90%d7%91-%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93-%d7%a9%d7%9c-%d7%95%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%99%d7%98-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%a8-%d7%94%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%a9/ Thu, 27 Jun 2019 10:03:50 +0000 https://www.bh.org.il/?p=43021 "בשביל להצליח בהשקעות אין צורך להיות גאונים. כל עוד יש לכם IQ גבוה מ-25, כל מה שצריך הוא לשלוט בדחפים שגורמים לאחרים לטעות." שליטה בדחפים, איפוק, קור רוח. לא פלא שהאיש שהציטוט הזה רשום על שמו, הוא אותו אחד שטבע את המונח המפורסם "המלחמה הקרה". גיבור סיפורנו השבוע סימן וי כמעט לצד כל קלישאה שהנפיקה [...]

The post הזאב הבודד של וול סטריט: הברוקר היהודי שעיצב את ההיסטוריה של אמריקה במאה ה-20 appeared first on בית התפוצות.

]]>
"בשביל להצליח בהשקעות אין צורך להיות גאונים. כל עוד יש לכם IQ גבוה מ-25, כל מה שצריך הוא לשלוט בדחפים שגורמים לאחרים לטעות." שליטה בדחפים, איפוק, קור רוח. לא פלא שהאיש שהציטוט הזה רשום על שמו, הוא אותו אחד שטבע את המונח המפורסם "המלחמה הקרה".

גיבור סיפורנו השבוע סימן וי כמעט לצד כל קלישאה שהנפיקה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות – בן למהגרים יהודים עניים מאירופה שרשם הצלחה מסחררת בבגרותו, השיג את המיליון הראשון בגיל 30, התחכך בשועי עולם, והיה חבר במועדונים שמעולם לא יקבלו אתכם כחברים.

אבל הוא לא היה רק התגשמות החלום האמריקאי, אלא הרבה יותר מזה. היה לו את האקס פקטור. שילוב של פיקחות, נוכחות ממגנטת, צניעות ומעל הכל אינטליגנציה מדינית נדירה – בזכות כל אלה הפך ליועצם של לא פחות משבעה נשיאים אמריקאיים!

Bernard Baruch 1870-1965 (Harris & Ewing collection at the Library of Congress)

ברנרד ברוך 1870-1965 (אוסף האריס ויואינג, ספריית הקונגרס, ויקימדיה)

ברנרד ברוך נולד ב-1870 למשפחה יהודית שהיגרה מגרמניה לארה"ב עשור וחצי קודם לכן, בתקופה שכונתה "העידן הגרמני של יהדות אמריקה". הגירה זו נחשבה לדור הראשון של יהדות אמריקה, מתוכו יצאו משפחות אצולה עתירות ממון, כמו לוי-שטראוס וגוגנהיים. משפחת ברוך השתקעה בקמדן, דרום קרוליינה, אך בשנת 1881, בעקבות משבר כלכלי קשה שפקד את האזור, נאלצה לעבור לעיר ניו יורק.

הוריו של ברוך ייעדו לו קריירה ברפואה, בדומה לאביו, סימון ברוך. אולם עד מהרה כישרונו במתמטיקה ויכולתו לערוך חישובים במהירות מסחררת, הסיטו את מהלך חייו מהתכנית המקורית. לכולי עלמא היה ברור כי יכולותיו של התכשיט יסייעו פחות בניתוח פציעות ומחלות, ויותר בניתוח מניות ותחזיות פיננסיות.

את העבודה הראשונה בתחום הפיננסים השיגה לו אימו בלה, ששכנעה סוחר ארביטראז' בשם יוליוס קוהן לתת צ'אנס לבן יקיר לה ללא שכר. בהמשך התמקצע בבית השקעות "האוסמן אנד קומפני" שם התבלט מיד מעל שאר הברוקרים. מהר מאוד שמו הלך לפניו כגאון פיננסי והכסף הגדול החל לזרום לכיוונו.

Bernard_M._Baruch,_Hobcaw_Plantation,_residence_in_(Georgetown,_South_Carolina)

אחוזת הובקאו של ברנרד ברוך בג'ורג'טאון, דרום קרולינה (ספריית הקונגרס, ויקימדיה)

"ספקולטור הוא מי שמשקיף על העתיד, ועושה משהו לפני שהוא מגיע", אמר כשנשאל מה סוד קסמו. כדי להיות בלתי תלוי רכש לעצמו עמדה בבורסה לניירות ערך ב-19 אלף דולר ומאז סחר במניות באופן עצמאי. לאור סירובו להצטרף לבתי ההשקעות הגדולים הוא זכה לכינוי "הזאב הבודד של וול סטריט".

בהגיעו לגיל 30 צבר ברוך את המיליון הראשון שלו, אחרי שרכש מניות סוכר בחסר ומכר אותם רגע לפי הנפילה. "אחרי המיליון הראשון כבר אין לך בעיות", נהג להתבדח, "כסף מושך כסף". בזכות הכסף שמשך עוד כסף רכשו ברוך ואשתו הטריה, אנני גריפין, את אחוזת Hobcaw Barony במחוז ג'ורג'טאון, דרום קרולינה, שהשתרעה על פני 64 דונם. במרוצת השנים הקדישו בני הזוג את הונם הרב לשלל פעילויות פילנתרופיות, שהחשובה מכולן הייתה הקמת "מכון ברוך" שעסק במחקר של מחלות שיתוק וסיעוד.

כל אלו אמנם הישגים לא מבוטלים כלל וכלל, אך ממש לא יוצאי דופן בקרב יהודים רבים מהדור השני להגירה היהודית באמריקה. הסיבה שברנרד ברוך נכנס לפנתיאון ההיסטוריה האמריקאית לא נעוצה בכישוריו לייצר כסף יש מאין, אלא בהשפעתו המכרעת על הפוליטיקה של המעצמה מספר אחת בעולם.

Bernard Baruch, Patron of Husbandry", LIFE Magazine, August 1923 (From the John and Selma Appel Collection, Michigan State University Museum)

ברנרד ברוך, פטרון החסכנות", איור במגזין LIFE, אוגוסט 1923(אוסף ג'ון וסלמה אפל, מוזיאון אוניברסיטת מישיגן, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר בבית התפוצות)

את הצעד הראשון בעולם הפוליטיקה האמריקאית עשה ברוך כיועצו הכלכלי של הנשיא וודרו וילסון בשנת 1916. בזכות עצות הזהב שסיפק לוילסון מינה אותו האחרון בזמן מלחמת העולם הראשונה למועצת התעשיה המלחמתית וב-1919 התלווה ברוך לווילסון בועידת השלום בפריז.

מאז, כמו פורסט גאמפ בגרסא היהודית והמעונבת, נכח ברוך בכל האירועים המרכזיים בהיסטוריה האמריקאית של המאה ה-20, והכל בהתנדבות ללא שכר. אחרי וילסון התמנה ליועצו של הנשיא הרדינג, ולאחר מכן העניק את שירותיו לנשיאים קולדיג' והובר. בשנות ה-30 של המאה הקודמת לחש באוזנו של הנשיא רוזוולט בזמן המשבר הכלכלי הגדול, ויחד רקחו השניים את תכנית הניו-דיל שחילצה את אמריקה מהבוץ. במהלך מלחמת העולם השנייה מינה רוזוולט את ברוך ליועץ מיוחד לענייני מלחמה ועל פי ההערכה עצותיו של האחרון חסכו לבעלות הברית שנתיים בייצור טנקים ומפציצים – מהלך שהפתיע את היטלר ויצר יתרון משמעותי לבעלות הברית.

עם סיום המלחמה מונה ברוך על ידי הנשיא טרומן כחבר בוועדה לאנרגיה אטומית, במסגרתה טבע את המונח "המלחמה הקרה". ההשפעה יוצאת הדופן של של ברוך הגיעה עד שנות ה-1960, כשהנשיא קנדי נהג להגיע תכופות לאחוזה המשפחתית בג'ורג'טאון כדי להתייעץ עם ברוך בנושאים מדיניים, כמו לא מעט מפורסמים נוספים כמו ראש ממשלת בריטניה לשעבר וינסטון צ'רצ'יל, שהיה חבר קרוב של ברוך, הגנרל האמריקאי ג'ורג' מרשל והמו"ל הידוע ראלף פוליצר.

Winston_Churchill_and_Bernard_Baruch_talk_in_car_in_front_of_Baruch's_home,_14_April_1961

ווינסטון צ'רציל וברנרד ברוך ברכב, מחוץ לביתו של ברוך, אפריל 1961 (ספריית הקונגרס, ויקימדיה)

אם עד כה מצטיירת בפניכם דמות מרוחקת ולא נגישה, מעין מיליונר גבוה מצח שחולק חמצן רק עם אנשים שפותחים בפניהם את הדלת – טעות בידיכם. למרות שהיה עשיר ומפורסם, ואף על פי שתמונתו התנוססה חדשות לבקרים בעיתונות האמריקאית, תחביבו של ברוך היה לנהל שיחות על אקטואליה עם עוברי אורח בסנטרל פארק.

אחת האנקדוטות המפורסמות אודות צניעותו הייתה סירובו שיסיעו אותו לבית הלבן. במקום זאת העדיף המדינאי היהודי המפורסם לשבת על ספסל בפארק לאפייט הסמוך, ולהמתין לאיתות שהנשיא מוכן להיפגש איתו. עד כדי כך היה הספסל מזוהה עם ברוך שלימים כונה "הספסל של המדינאי". פעם אחת אפילו קיבל מכתב עליו התנוססה הכתובת "ברנרד ברוך, הספסל בפארק לאפייט, וושינגטון די.סי". ב -16 באוגוסט 1960, יום הולדתו התשעים של ברוך, התקינה עיריית וושינגטון ליד הספסל המפורסם לוח ברונזה לכבודו של ברוך. מי שיגיע לשם מוזמן לדמיין בעיני רוחו את ברנרד ברוך הקשיש יושב עם עוברי אורח ומספר להם את סיפור חייו. פורסט גאמפ כבר אמרנו?

The post הזאב הבודד של וול סטריט: הברוקר היהודי שעיצב את ההיסטוריה של אמריקה במאה ה-20 appeared first on בית התפוצות.

]]>
משפחה גרעינית: המרגל היהודי שהקריב את אחותו למען אשתו https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%94-%d7%92%d7%a8%d7%a2%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a8%d7%92%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%a9%d7%94%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%91-%d7%90%d7%aa-%d7%90/ Wed, 19 Jun 2019 14:54:11 +0000 https://www.bh.org.il/?p=42947 אחת המחלוקות המפורסמות בתולדות המוסר מופיעה בגמרא במסכת בבא מציעא. שני אנשים הולכים במדבר וביד אחד מהם קיתון של מים ובו כמות מספיקה לאחד. אם שניהם יתחלקו וישתו – שניהם ימותו. אם ישתה רק אחד מהם – ישרוד. בן פטורא אמר: מוטב שישתו שניהם וימותו, שלא יראה אחד במיתתו של האחר. רבי עקיבא אמר: חייך [...]

The post משפחה גרעינית: המרגל היהודי שהקריב את אחותו למען אשתו appeared first on בית התפוצות.

]]>
אחת המחלוקות המפורסמות בתולדות המוסר מופיעה בגמרא במסכת בבא מציעא. שני אנשים הולכים במדבר וביד אחד מהם קיתון של מים ובו כמות מספיקה לאחד. אם שניהם יתחלקו וישתו – שניהם ימותו. אם ישתה רק אחד מהם – ישרוד.

בן פטורא אמר: מוטב שישתו שניהם וימותו, שלא יראה אחד במיתתו של האחר. רבי עקיבא אמר: חייך קודמים לחיי חבריך. בן פטורא הוא קומוניסט בנשמה שמטיף לשוויון עד מוות. רבי עקיבא, לעומתו, לא מתייפייף ואומר את המובן מאליו – אדם קרוב אצל עצמו ולכן בעל המימייה הוא זה שצריך לשתות את כולה ולחיות. ובכלל, למי זה יועיל אם שניהם ימותו בשם השוויון הקדוש?

בספרו "מכים שורשים" מביא הרב חיים נבון את דבריו המרתקים של הפילוסוף הבריטי ברנארד ויליאמס, שמחדד את תפיסתו של רבי עקיבא. לפי ויליאמס, הבחירה של מחזיק המימייה לשתות את המים קודמת לכל שיקול מוסרי, מאחר והיא נובעת מעצם הזהות העצמית שלו. כדוגמא מביא ויליאמס אדם שרואה שתי נשים טובעות בנהר, אחת מהן אשתו, והוא נאלץ לבחור את מי להציל. לפי ויליאמס הבעל – כל בעל – יציל קודם את אשתו, לא מכוח הכרעה מוסרית מושכלת, אלא מהטעם הפשוט שהיא, ובכן, אשתו. ישנו מוסר טבעי שקודם לכל אתיקה. בלי יחסי קרבה מיוחדים אלו, אומר ויליאמס, לא תהיה משמעות לזהותו ולחייו של אדם.

Julius and Ethel Rosenberg, separated by heavy wire screen as they leave U.S. Court House after being found guilty by jury, 1951

יוליוס ואתל רוזנברג לאחר פסיקת בית המשפט, 1951

אבל מאחר ולא באנו ליהנות וכדי להקשות יותר, הנה עוד דילמה: כיצד היית נוהג לו אחת מהנשים הטובעות בנהר הייתה רעייתך והשנייה – אחותך? לא פשוט. ובכן הדילמה המוסרית האכזרית הזו הונחה לפתחו של יהודי חביב בשם דיוויד גרינגלאס – העד המרכזי באחת הפרשיות הסוערות ביותר שידעה אמריקה בשנות ה-1950: הוצאתם להורג של מרגלי האטום, יוליוס ואתל רוזנברג, היום לפני 66 שנה.

באותן שנים צץ באמריקה ענף ספורט חדש: ציד קומוניסטים. עד כדי כך עלה האורניום לראש של האמריקאים, שהם לא האמינו שהסובייטים הפרימיטיבים מסוגלים לייצר פצצת אטום בעצמם. והנה לפי מקורות זרים, זה מה שקרה. האמריקאים, בגאוותם כי רבה ומטופשת, היו משוכנעים שהרוסים הצליחו לייצר את הפצצה רק בזכות מידע סודי שהגיע אליהם מאמריקה. לא חלף זמן רב והמונח "מקרתיזם" ע"ש הסנטור ג'וזף מקראתי שעמד בראש הרודפים, חלחל לתודעה וחדר לסיוטים של כל אזרח אמריקאי שאי פעם העלה על דל שפתיו שביב של אהדה לתורה המרקסיסטית על כל גווניה.

במסגרת המאמץ הלאומי למיגור הקומראדים נתפס בינואר 1950 קלאוס פוקס, פיזיקאי יהודי שהיה חלק מצוות הפיתוח של פצצת האטום במעבדה הלאומית הגרעינית בלוס אלמוס, ניו מכסיקו. פוקס חשף לחוקריו את הארי גולד, כמי שהיה "הבלדר" שהעביר את המסמכים הסודיים לסובייטים. גולד חשף בחקירתו שורה של מרגלים, כולם יהודים, בהם גם בני הזוג יוליוס ואתל רוזנברג ומיודענו דיויד גרינגלאס, אחיה של אתל.

David Greenglass mugshot after his arrest

דייויד גרינגלאס בצילומי משטרה לאחר מעצרו

Ethel Rosenberg mugshot

את'ל רוזנברג בצילומי משטרה לאחר מעצרה

גרינגלאס שימש טכנאי פשוט בלוס אלמוס. כדי להתקבל לשם הוא הסתיר את נטיותיו הקומוניסטיות ועל פי החשד העביר לגיסו יוליוס רוזנברג, בעצמו קומוניסט אדוק, מסמכים סודיים על ייצור הפצצה. את הסודות, כך עלה מהחקירה, הקלידה אשתו של גרינגלאס, רות.

כשהבין כי החבל הולך ונכרך סביב צווארו, הציע גרינגלאס לחוקרים לשמש כעד מדינה. הוא עצמו טרם נשפט ורעייתו, אם שני ילדיהם הקטנים, מצאה את עצמה על סף העמדה לדין בגין מעורבותה בפרשה. בהופעתו בבית משפט במנהטן ב-1951 הדהים גרינגלאס את החוקרים כשגלגל את האשמה על אתל. אחותו, כך טען, ולא אשתו, היא זו שהקלידה את הסודות על פתקים. בעקבות העדות הדרמטית של גרינגלאס הורשעו הזוג יוליוס ואתל רוזנברג בריגול, והשופט ארווינג קאופמן, יהודי גם כן, גזר עליהם עונש מוות.

גזר הדין החמור עורר סערה עולמית והשוואות למשפט דרייפוס. אנשי רוח, אמנים וסופרים, ביניהם הצייר פאבלו פיקסו, הסופר דשיל האמט והמדען אלברט איינשטיין שלחו מכתבים למנהיגים אמריקאיים בתביעה להמתיק את העונש. הפילוסוף ז'אן פול סארטר כינה את גזר הדין "לינץ' חוקתי" וברחבי העולם – בלונדון, פריז ורומא – נערכו הפגנות ומחאות ענק.

David Greenglass's sketch of an implosion-type nuclear weapon design, illustrating what he allegedly gave the Rosenbergs to pass on to the Soviet Union

מוצג 8 במשפט: איור של אחד משלבי הכנת פצצת גרעין שהכין גרינגלאס, על פי כתב האישום, והועבר לבני הזוג גרינברג במטרה שיועבר לסובייטים

אבל כלום לא עזר. ביום שישי, 19 ביוני 1953, עלו בני הזוג בצעד קל על הכיסא המחושמל בבית הכלא הידוע לשמצה במדינת ניו יורק, סינג סינג. בלחץ הקהילה היהודית הוקדמה ההוצאה להורג בכמה שעות, כדי למנוע חילול שבת. כן, גם לאירוניה אין קווים אדומים. ילדיהם של יוליוס ואתל, בני 6 ו-10, נותרו יתומים. "היה זה קיץ משונה, חם ומחניק. הקיץ בו חישמלו למוות את הרוזנברגים, ואני לא ידעתי מה אני עושה בניו יורק", תכתוב לימים הסופרת סילביה פלאת' בספרה המופתי "פעמון הזכוכית".

במסגרת הסדר הטיעון נשלח דיוויד גרינגלאס ל-15 שנות מאסר, אך יצא לחופשי כבר ב-1960. הוא שב לביתו ובארבעת העשורים הבאים ניהל חיים שלווים באזור ניו יורק. 60 שנה אחרי ההוצאה להורג, בשנת 2013, הודה שכדי למלט את רעייתו מאימת הדין, הוא האשים את אחותו, אתל, בהקלדת המסמכים. גרינגלאס הוסיף כי אין לו חרטות. "אשתי היתה חשובה לי יותר מאחותי או מהורי, בסדר? היא היתה אם ילדיי", אמר לעיתונאי סם רוברטס שערך איתו סדרה של ראיונות שקובצו בספר "האח: הסיפור שלא סופר על פרשת רוזנברג".

לפחות מבחינת הטכנאי היהודי מלוס אלמוס פיתרון הדילמה המוסרית היה חד – משמעי: הרעיה חשובה מהאחות.

לזכרם של יוליוס ואתל רוזנברג

The post משפחה גרעינית: המרגל היהודי שהקריב את אחותו למען אשתו appeared first on בית התפוצות.

]]>
צפו: טקס הכרזת הזוכים בתחרות "סיפור משפחתי 2019" https://www.bh.org.il/he/%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%9d/%d7%a6%d7%a4%d7%95-%d7%98%d7%a7%d7%a1-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%96%d7%aa-%d7%94%d7%96%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%aa%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%a9%d7%a4/ Sun, 16 Jun 2019 07:07:55 +0000 https://www.bh.org.il/?p=42826 אירועי הסיום של תחרות "סיפור משפחתי" כוללים השנה 200 מוסדות חינוך מ-30 מדינות ויותר מ-20,000 משתתפים ומשתתפות צעירים. הפיינליסטים של 2019 –  50 בני נוער ובני משפחותיהם ישתתפו בפתיחת התערוכה לזכרו של מנואל הירש גרוסקופף במוזיאון העם היהודי בבית התפוצות בתל אביב, ישראל. בית הספר הבינלאומי על שם קורת ללימודי העם היהודי במוזיאון העם היהודי [...]

The post צפו: טקס הכרזת הזוכים בתחרות "סיפור משפחתי 2019" appeared first on בית התפוצות.

]]>
אירועי הסיום של תחרות "סיפור משפחתי" כוללים השנה 200 מוסדות חינוך מ-30 מדינות ויותר מ-20,000 משתתפים ומשתתפות צעירים. הפיינליסטים של 2019 –  50 בני נוער ובני משפחותיהם ישתתפו בפתיחת התערוכה לזכרו של מנואל הירש גרוסקופף במוזיאון העם היהודי בבית התפוצות בתל אביב, ישראל.

בית הספר הבינלאומי על שם קורת ללימודי העם היהודי במוזיאון העם היהודי בבית התפוצות גאה לארח את בוגרי התחרות מרחבי העולם, מלווים בבני משפחה, בפתיחת התערוכה שתציג את סיפוריהם המשפחתיים. השנה השתתפו בתחרות הבינלאומית "סיפור משפחתי" ע"ש מנואל הירש גרוסקופף ז"ל נערים ונערות מצפון אמריקה, מאמריקה הלטינית, מאירופה, מאסיה, מדרום אפריקה, מאוסטרליה ומישראל.

צילום: ניר שאנני

"סיפור משפחתי", מהתוכניות המקוריות והחדשניות ביותר של בית התפוצות, מעניק השראה לתלמידים מלאומים שונים ומרקעים יהודים מגוונים, ללמוד ולפתח את סיפורי המשפחה שלהם. במשך שנת לימודים שלמה, שכוללת מחקר מאומץ והמון יצירתיות, התלמידים מפיקים פרויקט סיום אשר משרטט את דרכם אל חקר שורשי המשפחה ואל הקשר המשפחתי אל הסיפור הגדול יותר של העם היהודי. המיצגים הסופיים כוללים סרטים, עבודות אמנות, קומיקס, משחקי קופסה ועוד. כל תלמיד, משפחה וקהילה עורכים את המסע המיוחד שלהם, אך כולם הם חלק מתנועה של עשרות אלפי תלמידים נוספים, שעובדים במקביל על מסעות דומים.

באמצעות תחרות בינלאומית, 50 תלמידים מצטיינים הגיעו לגמר. הם נבחרו וזכו בנסיעה חינם לישראל, לראות את המיצגים שלהם מוצגים לעיניהם של אלפי מבקרים בבית התפוצות. העבודות הזוכות מוצגות בתערוכה "סיפור משפחתי", שתיפתח ב- 16 ביוני, 2019. אירועי הפתיחה יימשכו יומיים, שבהם ייפגשו זוכים מארצות שונות: ארגנטינה, אוסטרליה, בלרוס, קנדה, קובה, גרמניה, ישראל, ליטא, מקסיקו, פנמה, רוסיה, דרום אפריקה, ארצות הברית, אוקראינה, בריטניה, ונצואלה ועוד, ויחלקו סיפורים ותחומי עניין.

לצפייה באירוע המלא:

אירינה נבזלין ובני משפחת גרוסקופף (צילום: ניר שאנני)

צילום: ניר שאנני

צילום: ניר שאנני

 

The post צפו: טקס הכרזת הזוכים בתחרות "סיפור משפחתי 2019" appeared first on בית התפוצות.

]]>