בית התפוצות https://www.bh.org.il/he מוזיאון העם היהודי Sun, 23 Sep 2018 11:51:39 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=4.9.2 https://www.bh.org.il/wp-content/uploads/cropped-favicon-512-32x32.png בית התפוצות https://www.bh.org.il/he 32 32 אורחים נוספים הגיעו: למי קראתם אושפיזין? https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%95%d7%a1%d7%a4%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%92%d7%99%d7%a2%d7%95-%d7%9c%d7%9e%d7%99-%d7%a7%d7%a8%d7%90%d7%aa%d7%9d-%d7%90%d7%95%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%96%d7%99/ Thu, 20 Sep 2018 13:37:10 +0000 https://www.bh.org.il/?p=36934 חג סוכות מביא איתו לא מעט מנהגים, מסורות ומצוות מוכרים – הקמת הסוכה והישיבה בה, ארבעת המינים וכמובן – אירוח האושפיזין. אבל על איזה אושפיזין בכלל מדובר, והאם ידעתם שבעצם בניית הסוכה כולכם לוקחים חלק במנהג קבלי מיוחד, אשר בא לזרז את הגאולה בעולם, ולשתף את עולם האלוהות בסוכה שלכם? בשביל להבין איך אתם מתקנים [...]

The post אורחים נוספים הגיעו: למי קראתם אושפיזין? appeared first on בית התפוצות.

]]>
חג סוכות מביא איתו לא מעט מנהגים, מסורות ומצוות מוכרים – הקמת הסוכה והישיבה בה, ארבעת המינים וכמובן – אירוח האושפיזין. אבל על איזה אושפיזין בכלל מדובר, והאם ידעתם שבעצם בניית הסוכה כולכם לוקחים חלק במנהג קבלי מיוחד, אשר בא לזרז את הגאולה בעולם, ולשתף את עולם האלוהות בסוכה שלכם?

בשביל להבין איך אתם מתקנים את העולם עם האושפיזין, צריך לחזור קודם כל למונח. המילה עצמה נמצאת בתלמוד, אבל בכלל לא בהקשר של חג סוכות, או של אירוח קדוש יוצא דופן. המשמעות המקורית קשורה לביטוי יווני שמשמעותו אירוח, והאושפיז הוא אדם אשר מנהל אכסניה שבה לנים אורחים, והאורחים הם האושפיזין באותו בית אירוח. מכאן קל לראות כיצד המשמעות התגלגלה לאורחים שמגיעים לסוכה. הרי המצווה המוכרת היא שבסוכה יש לישון, כך שהאורחים שבאים ללון הם האושפיזין שלך. בולטת במיוחד העובדה שישנה מסכת שלמה בתלמוד שעוסקת בסוכות ובדינים הקשורים לבניית הסוכה והקרבת הקורבנות – אבל לא נאמרת מילה על אירוח האושפיזין.

סוכה במלאח (הרובע היהודי) של מראקש, מרוקו, 1994 (צילום: אלכס ליבק. בית התפוצות, המרכז לתחיעוד חזותי ע"ש אוסטר)

סוכה במלאח (הרובע היהודי) של מראקש, מרוקו, 1994 (צילום: אלכס ליבק. בית התפוצות, המרכז לתחיעוד חזותי ע"ש אוסטר)

כשמדברים על אושפיזין, הכוונה היא לאותם אורחים מיוחדים ויוצאי דופן מהמקורות: שלושת האבות אברהם יצחק ויעקב, משה רבנו, אהרן הכהן, יוסף בנו של יעקב, ודוד המלך. למה דווקא הם ולא דמויות אחרות? ומי קבע שאלו יהיו האושפיזין ולמה כל כך חשוב שיבקרו דמויות אלה? המקור הראשוני שמזכיר קדושים שמגיעים להתארח בסוכה, הוא באופן לא מפתיע ספר הזוהר. הספר עצמו מיוחס לר' שמעון בר יוחאי מהמאה ה-2, ואילו המחקר המודרני מייחס אותו לר' משה די ליאון מהמאה ה-13. כך או כך – ספר הזוהר לא היה מוכר עד לסוף ימי הביניים, ורק במאה ה-16 באמת הפך לידוע ומקובל.

בזוהר נכתב בין השאר כי בעת שמציינים את חג הסוכות, ישנם שבעה אושפיזין קדושים שמגיעים להתארח בסוכה: אברהם אבינו, חמישה צדיקים ללא שם, והשכינה, שהיא הצד הנקבי של האלוהות. בחלק אחר של הזוהר ישנה רשימה המוזכרת בהקשר לסוכות, אך הם לא נקראים אושפיזין. ברשימה הזו יוסף לא מופיע – אך שלמה המלך דווקא כן. הזוהר קישר בין האושפיזין הקדושים, לשבעת ימי הישיבה בסוכה, ושבעת ימי הבריאה. האושפיזין אמורים למעשה להשלים את הפן הרוחני בחג – שכן בניית הסוכה היא עניין חומרי לחלוטין, ואילו האושפיזין הם נשמות בלבד. אם אדם רוצה באמת שהחג יהיה קדוש – הוא זקוק לאושפיזין, ובלעדיהם החג איננו שלם. בתפיסה של ספר הזוהר, הרוע הוא חלק מהקיום בעולם, אך הוא נעלם בחגים אם מציינים אותם כיאות – כך שיש לאושפיזין תפקיד גם בסילוק הרוע הקוסמי והשטני מהעולם.

לאורך הדורות ניסו להסביר בהגות היהודית גם את האושפיזין הקדושים כמצווה של הכנסת אורחים, ויש שהקבילו את מצב ה"אירוח" של הנשמות הקדושות ל"אירוח" היהודים בארצות שונות. מכאן החלו להתפתח כמה מסורות הקשורות באותם אושפיזין קדושים, כשמי שאחראי לרשימה שאנחנו מכירים הוא בעיקר ר' יצחק לוריא, הידוע בכינויו האר"י, שחי שנתיים בלבד בארץ ישראל במאה ה-16, אך בתקופה זו הספיק להפוך לקדוש יוצא דופן, ליצור חוג תלמידים (שנקראו גורי האר"י), ולצוות שכתביו ייגנזו ולא יילמדו על ידי איש.

סוכות בבית נתן קוריאל (במרכז), מפרנסי הקהילה היהודית באמשטרדם, 1724. תחריט מאת ברנאר פיקאר (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות צילה צ'למינסקי, תל אביב)

סוכות בבית נתן קוריאל (במרכז), מפרנסי הקהילה היהודית באמשטרדם, 1724. תחריט מאת ברנאר פיקאר (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות צילה צ'למינסקי, תל אביב)

בין שלל המנהגים שקבע, האר"י השתמש ברשימת האושפיזין מתוך ספר הזוהר כדי ליצור רשימה שלו – ואצלו הוחלף שלמה ביוסף. לא ברור מדוע הוחלט על ההחלפה, אבל אפשר שהיא קשורה בהתנהגות מינית. שלמה מפורסם כמי שבין היתר הושפע מנשותיו הנוכריות וחטא בעבודה זרה. לעומת זאת יוסף מייצג את ההפך המוחלט – הוא לא נכנע לפיתויים של אשת פוטיפר ודמותו זוהתה עם מה שכונה "שמירת הברית", כלומר האיסור על אוננות. כך שיתכן כי יוסף התקבע כדמות הולמת יותר למעמד הקדוש של בניית הסוכה. בכל זאת, שלמה לא נעלם לגמרי, ועד היום קיים מנהג, פחות מוכר, ששלמה הוא "האושפיזין השמיני".

האר"י גם קבע את הסדר המוכר, והשווה בין כל אחד מהאושפיזין לספירות הקבליות אשר מרכיבות את עולם האלוהות. סידור אחר שמשתמשים בו עד היום בחלק מהקהילות האשכנזיות, הוא "סדר הדורות" ובו האושפיזין מסודרים לפי סדר לידתם. עם השנים גם נוצרו סידורים מיוחדים לזימון האושפיזין, עם טקסטים וברכות, כאשר בכל יום מצטרף אושפיזין חדש. אולם למרבה ההפתעה, מעולם רשימת האושפיזין לא הייתה סגורה.

תפילת שחרית בבית הכנסת באינזגאן, מרוקו, 1994. משפחת אסרף היא המשפחה היהודית היחידה שנותרה במקום (צילום: אלכס ליבק. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"}ש אוסטר)

תפילת שחרית בבית הכנסת באינזגאן, מרוקו, 1994. משפחת אסרף היא המשפחה היהודית היחידה שנותרה במקום (צילום: אלכס ליבק. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"}ש אוסטר)

למרות שמוסכמים כיום שבעת האושפיזין (וכאמור, יש מי שמצרף את שלמה), הרי שבזרמים דתיים שונים ביהדות, נוהגים להוסיף עוד אושפיזין בהתאם לצורך. כך למשל, בחסידות חב"ד הוסיפו לא פחות מתשעה אושפיזין נוספים הכוללים את הבעל שם טוב מייסד החסידות, ר' שניאור זלמן מייסד חב"ד, ועוד רבנים מהשושלת של החסידות.

אך רעיון האושפיזין תפס אחיזה גם במדינת ישראל ובקרב חילונים לגמרי. עד למאה ה-20, מי ששימרו את רעיון האושפיזין היו בעיקר החסידים אשר העלו על נס את הרעיון שפותח מספר הזוהר דרך האר"י. עם זאת, רעיון האושפיזין היה מוכר גם בלי קשר לחסידים, ונוצרו גם רשימות מקבילות לזו של האר"י. העובדה שבמדינת ישראל בניית הסוכה הפכה לפעילות משפחתית, עזרה גם למנהגים קבליים להיכנס לסוכה הישראלית. כך שאם אתם גם בונים סוכה בקרוב ומציינים את האושפיזין על הבד של הסוכה או כותבים אם שמותיהם – קחו בחשבון שלפחות לפי ספר הזוהר, אתם כנראה מתקנים את העולם, ומוסיפים לו שפע של קדושה.

The post אורחים נוספים הגיעו: למי קראתם אושפיזין? appeared first on בית התפוצות.

]]>
מי במים ומי באש: המיתולוגיה סביב "נתנה תוקף" ויום הכיפורים https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%9e%d7%99-%d7%91%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%91%d7%90%d7%a9-%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%92%d7%99%d7%94-%d7%a1%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%a0%d7%aa%d7%a0%d7%94-%d7%aa/ Sun, 16 Sep 2018 09:40:45 +0000 https://www.bh.org.il/?p=36850 כמו בכל שנה, גם ביום הכיפורים הקרוב, בכל בתי הכנסת האשכנזיים ובחלק מבתי הכנסת הספרדיים בזמן תפילת המוסף, ישמעו בקול גדול קהל המתפללים את המילים "וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּום. כִּי הוּא נורָא וְאָים. וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ. וְיִכּון בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ." הפיוט הזה, "נתנה תוקף" שמו, נחשב לא בכדי לאחד המפורסמים והידועים בעולם היהודי. המעמד המיוחד שלו [...]

The post מי במים ומי באש: המיתולוגיה סביב "נתנה תוקף" ויום הכיפורים appeared first on בית התפוצות.

]]>
כמו בכל שנה, גם ביום הכיפורים הקרוב, בכל בתי הכנסת האשכנזיים ובחלק מבתי הכנסת הספרדיים בזמן תפילת המוסף, ישמעו בקול גדול קהל המתפללים את המילים "וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּום. כִּי הוּא נורָא וְאָים. וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ. וְיִכּון בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ." הפיוט הזה, "נתנה תוקף" שמו, נחשב לא בכדי לאחד המפורסמים והידועים בעולם היהודי. המעמד המיוחד שלו – קריאה ביום הכיפורים – והטקסט אשר מדבר על גזר דינו של האדם – לטוב או לרע, מפרט את דרכי מותו וגדולתו של האל הופכים את הטקסט ליוצא דופן ומלא יראה והוד קדום, אם קוראים אותו וכמובן כששומעים אותו. ואם כל זה לא מספיק, לפיוט כמה גלגולים מיוחדים מאד בהיסטוריה של העם היהודי, מהעת העתיקה ועד לסוף המאה ה-20.

ראשיתו לא ברורה לחלוטין ונפוצו כמה השערות בנוגע למחבר המדויק שלו ולתקופה המדויקת שבה הוא נכתב. עם זאת, על בסיס כתבי היד, הסגנון, והעובדה שהוא נמצא בגניזה הקהירית, ישנה הסכמה רחבה כי מדובר על פיוט שהתחבר בארץ ישראל, בשלהי העת העתיקה או ראשית ימי הביניים. חלק מן החוקרים נוטים לייחס את הפיוט לפייטן ארצישראלי בשם ייני וחלק משיגים על כך. אולם הדבר המעניין הוא לאו דווקא במיקום החיבור, אלא בייחוס שלו.

יום כיפור במחנה צבאי, עם חיילים יהודים במלחמת צרפת-פרוסיה, ליד מץ, צרפת, 4.10.1870 ציור מאת הרמן יונקר (1838-1899), פרנקפורט ע"נ מיין, גרמניה (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות ד"ר נחום ט. גידל, ירושלים)

יום כיפור במחנה צבאי, עם חיילים יהודים במלחמת צרפת-פרוסיה, ליד מץ, צרפת, 4.10.1870 ציור מאת הרמן יונקר (1838-1899), פרנקפורט ע"נ מיין, גרמניה (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות ד"ר נחום ט. גידל, ירושלים)

החל מאמצע ימי הביניים, החלו להופיע מסורות שונות במרחב האיטלקי והאשכנזי אודות הפיוט שהתקבעו בסופו של דבר במאה ה-13 בחיבורו של ר' יצחק בן משה "אור זרוע". המסורת הזו היא פסוידואפיגרפית. כלומר – לקחה את הפיוט וייחסה אותו למחבר אחר או לזמן אחר. אולם, "נתנה תוקף" שונה מאד ממסורות דומות אחרות. בדרך כלל, כדי לתת לחיבור תחושה של אותנטיות, נהוג "להעביר" אותו לתקופה מוקדמת יותר מהזמן שבו הוא באמת התחבר, וכך הוא מקבל אותנטיות של חיבור עתיק ומיוחס. אולם "נתנה תוקף" עבר תהליך הפוך ויוצא דופן – הוא דווקא מיוחס במסורת של ר' יצחק לתקופה מאוחרת מהתקופה שבה הוא התחבר.

בחיבור זה מעיד ר' יצחק על מסורת שהועברה דרך ר' אפרים מבונא בן המאה ה-11, על אדם בשם ר' אמנון ממגנצא, אשר היה מיודד עם השליט הנוצרי המקומי וזה הפציר שוב ושוב בחברו הרב שימיר את דתו לנצרות. לא ברור אם מתוך כוונה כנה, נימוס או פחד, ביקש לבסוף ר' אמנון מההגמון  שלושה ימים לחשוב על זה. רגע קצר אחר כך, התחרט עמוקות שבכלל הסכים לשקול את העניין, והתענה על כך מאד. כשעברו שלושת הימים ר' אמנון ניסה להתחמק מהמפגש עם ההגמון, אשר שלח  את אנשיו שיביאו את הרב בכוח.

ר' אמנון מתחנן בפני ההגמון שיכרות את לשונו – אשר הכשילה אותו וגרמה לו להגיד שישקול את עניין ההתנצרות. ההגמון הנוצרי הכועס אומר לר' אמנון שלא יכרות את לשונו – אלא דווקא את רגליו וידיו. וכך מתחיל תהליך עינוי מחריד שבו קוצרים את איבריו של ר' אמנון אשר עומד בסירובו להמיר את דתו לנצרות. מעונה ומיוסר מובל ר' אמנון האומלל לבית הכנסת בפני שליח הציבור, ורגע לפני שהחזיר נשמתו לבורא – אמר את מילות הפיוט "ונתנה תוקף". לאחר מותו התגלה בחלום לר' קלונימוס בן משולם, לימד אותו את הטקסט המלא וציווה עליו להפיץ את הפיוט כדי שיהיה מצבת זיכרון עבורו.

מחקרים שונים הראו, כי הסיפור הבסיסי שמופיע ב"אור זרוע" על ר' אמנון ממגנצא אכן הופיע בכתבי יד מוקדמים יותר, ולמרות שעבר עיבודים רבים ונוספו לו לא מעט אלמנטים (בעיקר אלמנט העינוי הנוצרי) – הרי שהוא אכן יוחס החל מהמאה ה-11 לאותו ר' אמנון. במאמר בנושא, הצליח אברהם פרנקל לשרטט את הדרך שבה הפיוט התגלגל מארץ ישראל לאיטליה בשלב מוקדם מאד, שכן היו קשרים הדוקים בין שתי הקהילות. משם הפיוט נדד צפונה לאזור אשכנז והחל לקבל עוד ועוד פרשנויות, אם כי כאמור כבר בשלב מוקדם הוא יוחס לר' אמנון, שיתכן שלמרות שחי באזורים אשכנזיים, היה איטלקי במוצאו.

יום כיפור בבית הכנסת ברחוב דוהאני, בודפשט, הונגריה (צילום: נתן בן. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר)

יום כיפור בבית הכנסת ברחוב דוהאני, בודפשט, הונגריה (צילום: נתן בן. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר)

מפיוט כללי שעוסק בגורל האדם אל מול האל, "נתנה תוקף" הפך להיות מזוהה עם הגורל היהודי-אשכנזי הקשה של ימי הביניים. סיפורו של ר' אמנון מזכיר סיפורי מרטירים, וכן סיפורים של מוות על קידוש השם שהיו נפוצים מאד החל מהמאה ה-12, אודות יהודים שבמסע הצלב הראשון העדיפו ליטול את נפשם ואף להרוג את משפחתם – ובלבד שהפורעים הנוצרים לא יכריחו אותם להתנצר. היו חוקרים שאף טענו שר' אמנון מעולם לא התקיים באמת, והוא רק דמות סימבולית אשר מתארת את הגורל היהודי בקרב קהילות אשכנז.

כך או כך, הסיפור של "נתנה תוקף" לא מסתיים בימי הביניים. הוא הפך לפיוט נפוץ מאד במרכז ובמזרח אירופה – תחילה נקרא ביום השני של ראש השנה, ובהמשך זוהה עם יום הכיפורים והפך לפיוט מקובל בעיקר בקרב האשכנזים. מאות שנים לאחר מכן, קיבל מקום של נצח במיתולוגיה הישראלית של העת החדשה. בשנת 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים, הגיע לאונרד כהן לסיני על מנת להופיע מול חיילי צה"ל בזמן הקרבות. בעקבות מראות המלחמה הקשים, והעובדה שהמלחמה פרצה ביום כיפור, חיבר כהן את אחד משיריו הידועים ביותר, Who by fire, המבוסס על "נתנה תוקף". בשיר זה, כהן מביא את גרסתו שמפרטת כיצד כל אחד יחיה וכיצד ימות. בניגוד לפיוט הדתי המקורי, בשירו של כהן, כל בית מסתיים בשורה "And who shall I say is calling". כהן למעשה תוהה בקול רם – מי הישות שקוראת לו. האם זה באמת האל? האם הוא קיים? בעקבות המסורות היהודיות על "נתנה תוקף" והמראות של מלחמת יום כיפור – כהן לא חש אפסות מול האל, אלא כעס ופקפוק. גמר חתימה טובה.

עוד בבלוג:

יום הכיפורים במקרא: בין פולחן לאקולוגיה

לא ראש ולא שנה: קיצור תולדות הזמן היהודי

הנני הנני: מחווה לליאונרד כהן במוזיאון העם היהודי בבית התפוצות

The post מי במים ומי באש: המיתולוגיה סביב "נתנה תוקף" ויום הכיפורים appeared first on בית התפוצות.

]]>
יום הכיפורים במקרא: בין פולחן לאקולוגיה https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%9b%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%9e%d7%a7%d7%a8%d7%90-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%97%d7%9f-%d7%9c%d7%90%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%92%d7%99/ Wed, 12 Sep 2018 14:03:11 +0000 https://www.bh.org.il/?p=36770 פרופ' נועם מזרחי, בית הספר למדעי היהדות, אוניברסיטת ת"א במסגרת לוח המועדים היהודי, יום הכיפורים נתפס מזה דורות רבים כמועד שתכליתו העיקרית היא כפרת עוונות – כל אחד ואחת מישראל באופן אינדיווידואלי והעם כולו באופן קולקטיבי. משום כך, הצום הוא מצווה המוטלת על כל אדם מישראל, אבל מבחינה היסטורית התפקיד הזה התפתח בהדרגה, וככל שאנו [...]

The post יום הכיפורים במקרא: בין פולחן לאקולוגיה appeared first on בית התפוצות.

]]>
פרופ' נועם מזרחי, בית הספר למדעי היהדות, אוניברסיטת ת"א

במסגרת לוח המועדים היהודי, יום הכיפורים נתפס מזה דורות רבים כמועד שתכליתו העיקרית היא כפרת עוונות – כל אחד ואחת מישראל באופן אינדיווידואלי והעם כולו באופן קולקטיבי. משום כך, הצום הוא מצווה המוטלת על כל אדם מישראל, אבל מבחינה היסטורית התפקיד הזה התפתח בהדרגה, וככל שאנו חוזרים אחורה בזמן כך מתברר שהיו למועד הזה תפקידים נוספים שנחשבו בשעתם לחשובים ומרכזיים יותר.

המקור העיקרי על יום הכיפורים בשלביו העתיקים ביותר מצוי במקרא, והוא פרק ט"ז של ספר ויקרא. אמנם גם בפרק זה אנו מוצאים מרכיבים המשתלבים בחוויית יום הכיפורים עד עצם היום הזה, ובראשם מצוות הצום ואיסור עשיית מלאכה (פס' 29–31: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ […] שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם"). אבל אלה מרכיבים שוליים יחסית בפרק, ואילו עיקרו מבחינה כמותית ומהותית גם יחד מוקדש לתכלית שונה מיסודה: טיהור המקדש – המיוצג במשכן, שהיטלטל עם בני ישראל במהלך נדודיהם במדבר לאחר שיצאו ממצרים ולפני שנכנסו לארץ כנען – וחיטויו מן הטומאה שגורמים לה חטאי בני ישראל.

תפילת יום כיפור בבית הכנסת הגדול באמסטרדם, הולנד, המאה ה-17. תחריט מאת ברנרד פיקאר (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר

תפילת יום כיפור בבית הכנסת הגדול באמסטרדם, הולנד, המאה ה-17. תחריט מאת ברנרד פיקאר (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר

לצורך זה שוחט הכוהן הגדול קורבנות מיוחדים, "וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם, וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם" (פס' 16). זוהי גם ההזדמנות היחידה לאורך כל השנה שבה נכנס הכוהן הגדול אל דביר המקדש – נקודת המוקד של קדושת האל השוכנת בו – ומבצע בו ריטואל של חיטוי. יתר על כן, כדי להשיג טיהור מלא של המשכן מן הטומאה שהצטברה בו מנהל הכוהן הגדול טקס מיוחד במינו ואף מסתורי בכמה מהיבטיו, שפרטיו כה יוצאי דופן עד שאין לו הקבלה של ממש בשום פינה אחרת של מערכת הריטואלים המסועפת המתוארת בדיני הקורבנות של ספר ויקרא או בתורה בכללה: הוא מעמיס באופן סמלי את כל חטאי בני ישראל על ראש "שעיר עזים", כלומר תיש צעיר, ומשלח אותו אל המדבר: "וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֺנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה" (פס' 22).

כל אחד ממרכיבי הריטואל המורכב של יום הכיפורים מעורר שאלות רבות. טקס שילוח השעיר מעלה תמיהות רבות במיוחד, ואפשר היה להקדיש להן רשימה מיוחדת. אבל כאן נתמקד בסוגיה אחת בלבד והיא משמעותו הכוללת של ריטואל יום הכיפורים בפרק הנדון. והנה כדי להבין את טקס שילוח השעיר יש להבהיר תחילה צמד מושגים בסיסי יותר, "טומאה" ו"כפרה", ואת מקומם בעולם הכהונה והפולחן המתואר בתורה בכלל ובספר ויקרא בפרט.

 יום כיפור. פרנקפורט, גרמניה, 1900 בקירוב. גלויה על פי ציור מאת ה. יונקר (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר)

יום כיפור. פרנקפורט, גרמניה, 1900 בקירוב. גלויה על פי ציור מאת ה. יונקר (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר)

בניגוד לתפיסתם של דורות מאוחרים יותר (במיוחד החל מימי הבית השני ואילך) מושג הטומאה הכוהני אינו שייך לספרה המוסרית. הוא מציין תופעה פיסיקלית-ביולוגית, שאפשר לדמות אותה לקרינה רדיואקטיבית: אין רואים אותה, אבל היא בכל זאת מסוכנת ואף עשויה לגרום למוות, ולכן יש לטפל בה באמצעים מיוחדים ובעזרת כוח אדם ייעודי בלבד. לפי תפיסת הקדמונים, הטומאה נגרמת מכל מיני סיבות, שלעתים אין כל אפשרות למנוע אותן. לדוגמה, גופת מת היא המקור העיקרי והחמור ביותר של טומאה, אבל הרי כל אדם חי דינו למות בסופו של דבר, ולכן זו טומאה בלתי ניתנת למניעה. הפרשות גוף כגון דם או זרע גם הן גורמות לטומאה, ואף אלו נגרמות מעצם העובדה שבני אדם חיים. גם חטאים – בין בכוונה בין בשגגה – גורמים לטומאה, ואין אדם שאינו חוטא. כל הטומאות הללו נמשכות אל המקדש, כיוון שהמפגש הייחודי המתקיים בו בין המישור הארצי והאנושי ובין המישור השמימי והאלוהי פועל כמין מגנט על הטומאה, והיא מצטברת בו לאורך הזמן. בהצטברות הטומאה טמונה סכנה גדולה מאוד: אם כמות הטומאה חוצה סף מסוים, מעין "מסה קריטית", היא הופכת להיות סיכון קולקטיבי המקרין על כל מקום היישוב. כך למשל כאשר מפרט ספר ויקרא את דיני העריות הוא מזהיר את בני ישראל שלא לחטוא בהם כי הם גורמים לטומאה כה חריפה עד שהיא עשויה לגרום לארץ עצמה להקיא את יושביה, כלומר להפוך להיות בלתי ניתנת ליישוב בידי אדם (ויקרא יח 24–28; כ 22).

בעיניים מודרניות נראית התפיסה הזאת זרה ומוזרה, "פרימיטיבית" וגדושת אמונה טפלה. אבל מבט מעמיק יותר מגלה שלמעשה היא משקפת תובנה עמוקה על היחס בין האדם לעולם. בתפיסה הכוהנית גלומה ההנחה הנוקבת שהאדם – בעצם חייו ופעילותו – גורם לנזק מצטבר לכל המציאות הסובבת אותו. אם לא ייזהר במעשיו יחול הרס בלתי הפיך שיהפוך גם את חייו לבלתי אפשריים עוד. משום כך מוטלת על האדם החובה לנסות ולתקן את תוצאות מעשיו. אין הוא יכול למנוע אותם, שהרי אפילו פעולות החיים הבסיסיות ביותר מחוללות טומאה, אבל הוא יכול ואף חייב לנסות להגביל את השפעתן הרעה. לאבותינו כמובן לא היו הכלים המושגיים, המדעיים והטכנולוגיים להבין את עומק הנזק שגורמת פעילות אנושית לטבע וממילא אף לא לתקנו. למרות זאת, בתפיסה הכוהנית המתבטאת בספר ויקרא מפעמת תודעה אקולוגית עמוקה, שגם פיתחה כלים – בצורתם של טקסים סמליים – שנועדו להתמודד עם השלכותיה המעשיות.

"כל נדרי" פולין, 1915 בקירוב. גלויה על פי הציור "יום כיפור" (1906), מאת מאוריצי (משה) מינקובסקי הוצאת "יהודיה", ורשה. (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות נטליה בורוכוביץ)

"כל נדרי" פולין, 1915 בקירוב. גלויה על פי הציור "יום כיפור" (1906), מאת מאוריצי (משה) מינקובסקי הוצאת "יהודיה", ורשה. (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות נטליה בורוכוביץ)

כיוון שאי-אפשר למנוע את יצירת הטומאה והצטברותה, הדרך היחידה להתמודד עמה – מנקודת מבטה של התפיסה הכוהנית – הוא יצירת מנגנון קבוע של סילוקה מן המקדש. פעולת החיטוי הזאת היא הקרויה בלשון הכוהנית בשם "כפרה" (שמובנו המוחשי והבסיסי הוא "כיסוי", כלומר הסתרה והעלמה של מה שהיה שם קודם לכן), והיא מתבצעת דרך המנגנון של הקרבת הקורבנות. זו הסיבה שבגללה מצווה ספר ויקרא על כל אדם שחטא בשגגה להביא קורבן למקדש (ראו בעיקר פרקים ד'–ה'). אבל מי שחטא בזדון אסור לו לבוא אל המקדש, ולכן אין הוא רשאי להקריב קורבן ולמרק את חטאו. מותר להניח שהכוהנים ידעו היטב כי בחיי המעשה לא כל מי שחטא, ואפילו בשגגה, אכן ממהר אל המקדש כדי לכפר על עוונו. משום כך אין הקורבנות יכולים לכסות על כל סוגי הטומאה, והיא נאגרת בהדרגה במקדש ועלולה להגיע לרמת סיכון גבוהה מאוד. תכליתו העיקרית של הריטואל המורכב של יום הכיפורים לפי ספר ויקרא היא לטהר את המקדש מכל הטומאה שהצטברה בו. תהליך החיטוי כה יסודי עד שהוא מגיע לתוכו של "קודש הקודשים", והרי זו פעולה מסוכנת כשלעצמה כיוון שלפי תפיסת הקדמונים גם מגע עם הקדושה עשוי לגרום למוות. משום כך מגבילים את "הרמונט הכללי" הזה לפעם אחת בלבד בשנה, והכוהן הגדול נושא באחריות לבצעו, "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל".

"יום כיפור". גלויה על פי ציור של הצייר הפולני יעקב וינלז', וולהיניה 1869- וארשה 1938 (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות ג'רום מאדאנס, ארה"ב)

"יום כיפור". גלויה על פי ציור של הצייר הפולני יעקב וינלז', וולהיניה 1869- וארשה 1938 (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות ג'רום מאדאנס, ארה"ב)

לכאורה, יום הכיפורים כפי שהוא מתואר בפרק ט"ז של ספר ויקרא אינו רלוונטי לחייו האינדיבידואליים של איש או אישה מישראל. הרי מדובר במערך טקסים המתקיים כולו בין כותלי המקדש, מי שמנהל אותו מראש ועד סוף הוא הכוהן הגדול, פעולותיו הסמליות נועדו לחטא את המתחם המקודש מן הטומאה שדבקה בו, וביסודו של דבר הוא מנותק ממה שמתרחש בחוץ (כגון הצום שמקבלים על עצמם בני העם). אבל אין להסיק מכאן שחוגי הכהונה הסתגרו ב"מגדל השן" של המקדש ולא התעניינו כלל בעם הסובב אותם. ההפך הוא הנכון: אנשים מן השורה אינם תמיד מבינים את מלוא המשמעות האקולוגית של מעשיהם, ואת הנזק הכביר והמצטבר שהם גורמים לסביבתם – בלא כוונת זדון אלא מעצם העובדה שהם חיים – אבל הכוהנים היו חדורי תחושת שליחות משום שהאמינו שמעשיהם בתחום הפולחן אינם טקסים ריקים אלא שגרת עבודה שהיא הכרחית לשם קיום חיים סדירים של העם בארצו.

פרופ' נועם מזרחי הוא ראש החוג למקרא בבית הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב

The post יום הכיפורים במקרא: בין פולחן לאקולוגיה appeared first on בית התפוצות.

]]>
לא ראש ולא שנה: קיצור תולדות הפוליטיקה של הזמן היהודי https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%9c%d7%90-%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%95%d7%9c%d7%90-%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%a7%d7%99%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%a9/ Thu, 06 Sep 2018 10:20:50 +0000 https://www.bh.org.il/?p=36693 מקובל לחשוב כי מי ששולט בזמן, שולט בסדר היום. לכן לא מפתיעה העובדה שהמהפכות הגדולות בהיסטוריה האנושית תמיד סיפקו הזדמנות מצוינת לשנות את מארגן הזמן האזרחי – לוח השנה. כך עשו ראשי המהפכה הצרפתית שהחליפו את לוח השנה הגרגוריאני בלוח שנה חדש, שבו כל חודש הורכב משלושה שבועות, כל אחד בן עשרה ימים, וכך נהגו [...]

The post לא ראש ולא שנה: קיצור תולדות הפוליטיקה של הזמן היהודי appeared first on בית התפוצות.

]]>
מקובל לחשוב כי מי ששולט בזמן, שולט בסדר היום. לכן לא מפתיעה העובדה שהמהפכות הגדולות בהיסטוריה האנושית תמיד סיפקו הזדמנות מצוינת לשנות את מארגן הזמן האזרחי – לוח השנה.

כך עשו ראשי המהפכה הצרפתית שהחליפו את לוח השנה הגרגוריאני בלוח שנה חדש, שבו כל חודש הורכב משלושה שבועות, כל אחד בן עשרה ימים, וכך נהגו גם המהפכנים הבולשביקים שיצרו לוח שנה לפועלים המורכב משבוע בן חמישה ימים, שבו כל יום נקרא על שם צבע: צהוב, ורוד, אדום, סגול וירוק. לא עזר להם. בשנת 1806 ביטל נפוליאון בונפרטה את לוח השנה המהפכני הצרפתי, שבין כה וכה לא היה שמיש, ולקברניטי המשטר הסובייטי הספיקה שנה אחת בלבד (1931-1930) כדי להבין שזה לא עובד. הצרפתים והרוסים קיפלו את הזנב ושבו ללוח הגרגוריאני המסורתי. אחת הסיבות לכישלון נעוצה בכך שהחלפת לוח השנה לא הונחה על אדנים תרבותיים מוצקים, אלא נבעה מאקט כוחני של שינוי לשם שינוי.

מהפכה אחרת בלוח השנה, לעומת זאת, הצליחה מעל המשוער בדיוק מהסיבה ההפוכה: היא הדהדה מחלוקת עמוקה על משמעות מושג הזמן וזיקתו לאדם.

תפילת ראש השנה בבית הכנסת, שיראז, אירן 1973 (צילום: לני זוננפלד. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף זוננפלד)

תפילת ראש השנה בבית הכנסת, שיראז, אירן 1973 (צילום: לני זוננפלד. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף זוננפלד)

הסיפור הבא הוא סיפור יצרי ודרמטי אודות מאבקם של הצדוקים והפרושים – שני הזרמים היהודים המרכזיים בעת העתיקה. במוקד המאבק עמדה הסוגיה "מי שולט בזמן – אלוהים או האדם?". את הסיפור מביאה פרופסור רחל אליאור בספרה המרתק "זיכרון ונשייה – סודן של מגילות מדבר יהודה".

תקציר האירועים: בסביבות שנת 187 לפנה"ס עלה אנטיוכוס הרביעי לראשות בית המלוכה הסלאוקי ששלט בארץ ישראל. כולנו מכירים את הסיפור על אנטיוכוס הרשע, שהתחיל בכפיית התרבות היוונית על היהודים ונמשך במרד החשמונאים ובציון חג החנוכה. מה שפחות ידוע הוא שבמסגרת החינוך מחדש דרש אנטיוכוס מחוניו השלישי, הכהן הגדול, לשנות את לוח השנה – מלוח שנה עברי המבוסס על השמש, ללוח שנה בבלי המבוסס על הירח.

חוניו השלישי, צאצא לשושלת בני צדוק, מנאמני בית דוד, שכיהנו ככהנים גדולים בבית המקדש במשך תשע מאות שנה ברציפות, סירב בתוקף. לוח השנה הצדוקי נגזר מלוח השנה המקראי, השמשי, שקבע כי השנה מתחילה בראש חודש ניסן – ראש השנה המקורי – עליו נאמר "החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות יב', ב').

תפילת ראש השנה בבית הכנסת ברחוב דוהאני, בודפשט, הונגריה, 1982 (צילום: גאבור הגי, הונגריה. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר)

תפילת ראש השנה בבית הכנסת ברחוב דוהאני, בודפשט, הונגריה, 1982 (צילום: גאבור הגי, הונגריה. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר)

על פי האמונה הצדוקית, חנוך בן ירדי, דור שביעי לאדם הראשון, הוריד מהשמיים את לוח השנה השמשי המקודש שנמסר לו מפי המלאכים – כך על פי המסופר בספרים החיצוניים, חנוך א' וחנוך ב'. לוח השנה הצדוקי היה כאמור לוח שמשי. הלוח הורכב מ- 364 יום בשנה המחולקים לארבעה רבעים, כל רבע בן 91 יום ו-13 שבועות. סה"כ 52 שבתות לאורך השנה כולה (אגב יחידת הזמן "שבוע" היא המצאת יהודית מקורית).

בלוח השנה הצדוקי תאריכי מועדי ישראל לא השתנו מעולם. החגים, הרגלים, שנות השמיטה ושנת היובל, זמני גביית המיסים – התרומות והמעשרות – כולם צוינו בתאריכים קבועים ובלתי משתנים. כדי לשמור את הזמנים הללו פעלו בבית המקדש 24 משמרות הכהונה. משמרות כהונה אלו הורכבו מ- 24 משפחות הכהנים הבכירות שהתחלפו מידי שבוע. כל משפחה שירתה בבית המקדש שבועיים בשנה. סה"כ 48 שבועות. כדי להשלים ל- 52 שירתו ארבע משפחות שבוע נוסף.

חיילים יהודים בצבא ארצות הברית בתפילת ראש-השנה. ראנגון, בורמה 1944 (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות הרב משה יפה, ישראל)

חיילים יהודים בצבא ארצות הברית בתפילת ראש-השנה. ראנגון, בורמה 1944 (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות הרב משה יפה, ישראל)

הסיבה שהכהנים הצדוקים דבקו בשיטה המחזורית והקבועה לא נבעה מקנאותם לסדר ו/או סלידתם משינויים. המסורת הצדוקית האמינה כי הזמן אינו נתון בידי בני האדם. מקור המילה "בית מקדש" הוא במילה הלטינית Temp (זמן). בית המקדש, משכנו של האל, היה גם משכנו של הזמן, אם תרצו שעון הגריניץ' של העת העתיקה. היתה כאן תפיסה דטרמינסטית על פיה הזמן אינו נתון בידי בני האדם. על פי השקפת העולם הכהנית, התערבותו של האדם בקביעת זמן, משמעותה התרסה כנגד ריבונות האל.

ובכל זאת אנו רואים שבשלב כלשהו היהודים זנחו את לוח השנה השמשי ועברו ללוח שנה ירחי. יותר מזה, ראש השנה נחגג בא' בתשרי ולא בא' בניסן, כפי שכתוב במקרא. מי שאחראי לשינוי הדרמטי בתפיסת הזמן העברי היו חכמי המשנה, הפרושים, שעם חורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה, הפכו להגמוניה הדתית בארץ ישראל.

ראש השנה בבית הכנסת ברחוב וורסברי ברובע היהודי הישן, בודפשט, הונגריה, 1981 (צילום: תאמאס פנר, הונגריה. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר)

ראש השנה בבית הכנסת ברחוב וורסברי ברובע היהודי הישן, בודפשט, הונגריה, 1981 (צילום: תאמאס פנר, הונגריה. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר)

הרקע למהפכה התודעתית של חז"ל היה עצוב וטראגי. בית המקדש נחרב והיהודים המושפלים גורשו מירושלים. הכהנים, המתווכים בין העם לאלוהים ומי שהחזיקו במונופול של עבודת האל כבר לא היו רלוונטיים. אליטה חדשה עלתה לגדולה – חכמי המשנה.

חכמי המשנה, שהקימו מרכז אלטרנטיבי דתי בעיר יבנה, הבינו שכדי לשמר את האוצר היהודי הם חייבים לבצע מהפכה תודעתית – מבית המקדש לבית המדרש. המהפך התודעתי של חז"ל היה רדיקלי. כפי שהרשו לעצמם לדרוש את המקרא בדרכם, כך התירו לעצמם לפלוש לטריטוריית הזמן האלוהית. כדי לבסס את ריבונותם ההלכתית – בניגוד לבית צדוק הכהני – אימצו החכמים את לוח השנה הירחי, הבבלי, על פיו החודש הראשון בשנה הוא חודש תשרי. בבבלית "תשריתו". ובתרגום לעברית – התחלה.

נשים מתפללות בחצר בית הכנסת בראש השנה, שיראז, אירן 1973 (צילום: לני זוננפלד. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף זוננפלד)

נשים מתפללות בחצר בית הכנסת בראש השנה, שיראז, אירן 1973 (צילום: לני זוננפלד. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף זוננפלד)

אבל השינוי לא נבע רק מהפגנת כוח, אלא מתפיסה דתית הומניסטית חתרנית. אחרי חורבן בית המקדש והפניית העורף האלוהית, קבעו חכמינו כי הסמכות הדתית עוברת מאלוהים לאדם. מדי חודש נשלחו שליחים לצפות במולד הלבנה, ועל פי תצפיותיהם נקבע ראשיתו של החודש. כלומר, הריבונות על הזמן הופקעה מאלוהים והתגלגלה לפתחם של בני האדם. זו הסיבה שהלוח העברי שרד כל כך הרבה שנים.

באופן אירוני דווקא במדינת ישראל החילונית והריבונית אנו חוגגים את החגים לפי לוח השנה העברי הירחי, שמסמל את ריבונותו של האדם על הזמן, ואילו את הזמן החילוני – לוח השנה הגרגוריאני, הלועזי – אנו מציינים על פי הלוח השנה השמשי, האלוהי. שתהיה שנה טובה!

The post לא ראש ולא שנה: קיצור תולדות הפוליטיקה של הזמן היהודי appeared first on בית התפוצות.

]]>
הקדרים באים? פרעות חמלניצקי זה לא משחק ילדים https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%94%d7%a7%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%a4%d7%a8%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%9e%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%a7%d7%99-%d7%96%d7%94-%d7%9c%d7%90-%d7%9e%d7%a9%d7%97%d7%a7-%d7%99/ Mon, 03 Sep 2018 10:55:06 +0000 https://www.bh.org.il/?p=36479 אחת הטענות המודרניות המוכרות של לא מעט הורים היא שכיום הילדים תקועים מול מסכים ואילו בעבר, כולם היו יוצאים החוצה ומשחקים. אותם הורים אוהבים לציין כדוגמאות לא מעט משחקי רחוב כמו דג מלוח, מחניים, שוטרים וגנבים, והמשחק עם השם המסתורי "הקדרים באים". במשחק הידוע, התופס צועק "הקדרים באים!", שאר המשתתפים צועקים "לא מפחדים!", והמשחק מתחיל. [...]

The post הקדרים באים? פרעות חמלניצקי זה לא משחק ילדים appeared first on בית התפוצות.

]]>
אחת הטענות המודרניות המוכרות של לא מעט הורים היא שכיום הילדים תקועים מול מסכים ואילו בעבר, כולם היו יוצאים החוצה ומשחקים. אותם הורים אוהבים לציין כדוגמאות לא מעט משחקי רחוב כמו דג מלוח, מחניים, שוטרים וגנבים, והמשחק עם השם המסתורי "הקדרים באים". במשחק הידוע, התופס צועק "הקדרים באים!", שאר המשתתפים צועקים "לא מפחדים!", והמשחק מתחיל. אבל לפני שאתם באים לגעור בילדים שלא משחקים, כדאי לשים לב למקור המסקרן של המשחק, ולשאול את עצמכם מיהם בכלל אותם קדרים ואת מי הם באים לתפוס. אתם תגלו שמאחורי המשחק התמים מסתתר למעשה אחד הפוגרומים הקשים ביותר בתולדות עם ישראל.

המונח "קדר" נמצא כבר בתנ"ך ומוזכר בספר תהילים. המדרשים המאוחרים מימי הביניים הסבירו כי קדר מזוהה עם ישמעאל – כלומר, המוסלמים. אולם עד למאה ה-17, קדר היה עוד כינוי, אחד מיני רבים, אשר תיאר באופן כללי את המוסלמים עבור היהודים. השינוי המרכזי במעמדם של הקדרים הגיע עם אחד האירועים הטראומתיים ביותר בתולדות העם היהודי, שמדהים לחשוב כיצד הוא התגלגל בסוף למשחק ילדים – פרעות ת"ח ות"ט.

ציור המתאר את כניסת הפורעים הקוזקים לקייב, בראשות חמלניצקי (צייר: מיקולה סאמוקיש, רוסיה 1860-1944)

ציור המתאר את כניסת הפורעים הקוזקים לקייב, בראשות חמלניצקי (צייר: מיקולה סאמוקיש, רוסיה 1860-1944)

בדרך כלל כשמדברים על הפרעות הללו, נהוג לסווג אותן כתקופה של שנתיים, בשנים 1649-1648 שבהן פרעו האוקראינים בראשותו של בוגדן חמלניצקי ביהודי פולין באופן אכזרי במיוחד. זה כמובן נכון, אבל האמת היא שמדובר רק על חלק מסיפור המסגרת ששינה באופן מהותי את יהדות מזרח אירופה. הרקע לפרעות היה הניסיון של קבוצות מקרב האוקראינים לקבל עצמאות מידי הפולנים. הקבוצות הללו נקראו קוזאקים והיידמקים. חמלניצקי עצמו לא היה קוזאק מראשית הדרך, וראשית הקריירה שלו הייתה דווקא כמשרת בצבא הפולני. אולם באופן הדרגתי התחיל לחתור תחת הממלכה הפולנית, ובהמשך כשאציל פולני השתלט על רכושו, וכל ניסיונותיו לעתור לבית המשפט כשלו, הוא זעם על השחיתות של האצילות הפולנית.

אבל חמלניצקי זיהה עוד גורם בעייתי – היהודים, שבאותה תקופה היו בפועל מנהלי האחוזות של האצולה הפולנית, והיו מקורבים לשכבה שאותה חמלניצקי שנא מכל. בשנות ה-40 של המאה ה-17 החל חמלניצקי לאסוף סביבו עוד ועוד קוזאקים בדרך למרד בפולנים וביהודים. אבל חמלניצקי לא היה האוקראיני הראשון שניסה להילחם בפולנים. השינוי שהוביל להצלחת המרד וגם לפוגרום בקנה מידה יוצא דופן הייתה הברית שהוא כונן עם הטטרים, או כפי שהם השתמרו בכתבים היהודיים – הקדרים.

קוזאקים בהנהגתו של בוגדאן חמלניצקי תוקפים את מבצר טולצ'ין שם התגוננו היהודים יחד עם הפולנים שלבסוף בגדו בהם והפקירו אותם בידי הקוזאקים. אוקראינה, 1648-1649 ציור על בד, בידי פטר פר, בריטניה (בית התפוצות, תצוגת הקבע הישנה)

קוזאקים בהנהגתו של בוגדאן חמלניצקי תוקפים את מבצר טולצ'ין שם התגוננו היהודים יחד עם הפולנים שלבסוף בגדו בהם והפקירו אותם בידי הקוזאקים. אוקראינה, 1648-1649 ציור על בד, בידי פטר פר, בריטניה (בית התפוצות, תצוגת הקבע הישנה)

הטטרים בעברית מודרנית הם למעשה עמים שונים ממוצא טורקי שקיבלו עליהם את דת האסלאם. אחת הקבוצות הטטריות חיה בחצי האי קרים והקימה שם ישות פוליטית עצמאית בימי הביניים שזכתה לשם ח'אנות קרים. במאה ה-17 עמד בראש הטטרים מקרים אדם בשם ח'אן אסלאם השלישי, ואליו פנה חמלניצקי בבקשה לעזרה. הטטרים נחשבו לכוח צבאי מוצלח מאד, ואין ספק שהם היוו תוספת חשובה לקוזאקים האוקראינים. עם זאת, שיתוף פעולה עם האוקראינים היה גם מסוכן עבור הטטרים – הם פעלו באותה תקופה בחסות ובשיתוף פעולה עם האימפריה העות'מאנית, ופלישה ללא תיאום איתם הייתה עלולה לגרום למשבר דיפלומטי וצבאי.

ובכל זאת, החליט הח'אן לשתף פעולה עם חמלניצקי, תוך כדי שהוא מקבל יד חופשית לביזה בתוך פולין, ולמעשה לעשות ככל העולה על רוחו. הח'אן גם הכריח את חמלניצקי לחדש את הברית ואף לקח את בנו של מנהיג הקוזאקים בתור ערבות לקיום הברית. במהלך המרד של הקוזאקים והפוגרום ביהודים, הטטרים לקחו חלק מלא בכל שלב ושלב. התיעוד המרכזי לפגיעות הללו הוא בין היתר בספר הזיכרון "יון מצולה" שחיבר ר' נתן נטע הנובר. בספר זה מכונים האוקראינים "יוונים" (משום שהם שייכים לכנסיה האורתודוכסית, שהמחבר מזהה עם היוונים, בניגוד לפולנים הקתולים), ואילו הטטרים כאמור קיבלו את הכינוי קדרים.

משפחה יהודית בסמירנה (איזמיר), תורכיה, חוגגת את השבת בחברת יהודי, שנמלט מהפוגרומים של חמלניצקי (בית התפוצות, תערוכת הקבע הישנה)

משפחה יהודית בסמירנה (איזמיר), תורכיה, חוגגת את השבת בחברת יהודי, שנמלט מהפוגרומים של חמלניצקי (בית התפוצות, תערוכת הקבע הישנה)

ר' הנובר מתאר לא מעט ממעשי הפגיעה הקשים של אותם קדרים: הם אונסים נשים ונערות, ואף לוקחים נשים כשפחות וכפילגשים באופן קבוע. הם בזזו לא מעט רכוש יהודי, אבל מעל לכל – הם לקחו כמה יהודים שרק יכלו בשבי ובתור עבדים. למעשה, לפי המתואר בחיבור, בכך נבדלו הטטרים/קדרים מהאוקראינים. המהות של הפגיעה האוקראינית ביהודים הייתה המרת דת כפויה וכן רצח ופגיעה אלימה. הטטרים אמנם היו אלימים מאד כלפי היהודים, ובוודאי לא נמנעו מלפגוע בהם, אך הם לא ניסו להמיר את דתם. הרצון של הח'אן הטטרי היה בעיקר להגדיל את המשאבים של הח'אנות שלו. לכן המטרה העיקרית הייתה לשבות יהודים שלאחר מכן ייפדו על ידי הקהילות. ר' הנובר אף מתאר שבכמה קהילות שבהן הייתה מתקפה משולבת של האוקראינים והטטרים, העדיפו היהודים לרוץ אל הטטרים מאשר לחכות לאוקראינים. לדברי המתואר בחיבור, היהודים אמרו "אם אנו נמתין עד שיבואו היוונים [אוקראינים] לעיר יעשו בנו כלה ונחרצה, או יכריחונו להמיר דתנו חלילה, מוטב לנו שנלך אל מחנה הקדרים [טטרים] בשביה, כי ידענו אחינו בית ישראל שבקונסטנטינא ושבשאר קהילות תורקיא רחמנים גדולים הם ויפדו אותנו בממון".

ואכן כך היה – הטטרים שבו המוני יהודים במזרח אירופה, חלקם היו עבדים וחלקם נפדו על ידי הקהילות היהודיות השונות. הח'אן הטטרי עצמו לא הראה בהכרח נאמנות לחמלניצקי – בשנת 1649 הוא התחיל לשאת ולתת עם הפולנים על שיתוף פעולה נגד הקוזאקים, ובהמשך הפך לגורם "ניטרלי", ובכל מקרה הפסיק לחלוטין כל שיתוף פעולה עם הצד האוקראיני. עם זאת, מעשיהם של הטטרים והצבאות החזקים שלהם, והעובדה שהצליחו לקחת בשבי המוני יהודים, הותירו אימה רבה על יהדות מזרח אירופה לאורך דורות. הקדרים הפכו לשם נרדף לצבא חזק וכובש. לא ברור לגמרי מי המציא את המשחק "הקדרים באים" ועשה את החיבור בין הזיכרון ההיסטורי של יהדות מזרח אירופה לבין משחק ילדים תמים, אבל בפעם הבאה שאתם רוצים שהילדים שלכם ישחקו בחוץ – כדאי לשים לב על איזה סוג משחק מדובר.

The post הקדרים באים? פרעות חמלניצקי זה לא משחק ילדים appeared first on בית התפוצות.

]]>
הלינץ' של ליאו פרנק: אבן דרך בגזענות הדרומית של ארה"ב https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%a0%d7%a5-%d7%a9%d7%9c-%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%95-%d7%a4%d7%a8%d7%a0%d7%a7-%d7%90%d7%91%d7%9f-%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%91%d7%92%d7%96%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%93%d7%a8/ Wed, 29 Aug 2018 09:34:26 +0000 https://www.bh.org.il/?p=36410 השבוע מלאו 103 שנים ללינץ' שנערך בליאו פרנק, תעשיין יהודי שהואשם על לא עוול בכפו בפשע נורא. מותו האלים והאיום טלטל את יהודי אמריקה וערער את תחושת הביטחון שלהם בארצם החדשה. ליאו פרנק נולד בפריז, טקסס, וגדל בברוקלין, ניו יורק. כשבגר הצטרף לעסק המשפחתי, בית חרושת לעפרונות. ב-1907 קיבל קידום ועבר לג'ורג'יה, לפקח כבעלים-שותף על [...]

The post הלינץ' של ליאו פרנק: אבן דרך בגזענות הדרומית של ארה"ב appeared first on בית התפוצות.

]]>
השבוע מלאו 103 שנים ללינץ' שנערך בליאו פרנק, תעשיין יהודי שהואשם על לא עוול בכפו בפשע נורא. מותו האלים והאיום טלטל את יהודי אמריקה וערער את תחושת הביטחון שלהם בארצם החדשה.

ליאו פרנק נולד בפריז, טקסס, וגדל בברוקלין, ניו יורק. כשבגר הצטרף לעסק המשפחתי, בית חרושת לעפרונות. ב-1907 קיבל קידום ועבר לג'ורג'יה, לפקח כבעלים-שותף על המפעל של החברה באטלנטה.

בתחילת המאה העשרים היתה אטלנטה מקום משכנה של הקהילה היהודית הגדולה ביותר בדרום ארצות הברית. יהודי אטלנטה היו חדורי רצון להשתלב בכלכלה, בחברה ובפוליטיקה בעיר, ובמקביל הקימו מוסדות יהודיים. אנטישמיות של ממש אמנם לא היתה באטלנטה, אולם היתה מודעות מסויימת לשונותם של היהודים מיתר האוכלוסייה. באופן כללי חשו היהודים יציבות ובטחון בקרב שכניהם בעיר.

זמן קצר אחרי שהגיע לאטלנטה, פרנק נעשה מעורב בענייני הקהילה היהודית. ב- 1910 התחתן עם לוסיל זליג, בת למשפחת תעשיינים עשירים. הוא הצטרף לבית הכנסת, המוסד היהודי הוותיק ביותר באטלנטה, ואף נבחר לכהן כנשיא סניף בני ברית בעיר בשנת 1912.

המשפט של ליאו פרנק. תצלום מ- 18 ביולי 1913. יו דורסי (משמאל), התובע, חוקר את העד ניוט לי (מימין). ליאו פרנק במרכז. (עמ' 3 של אטלנטה ג'ורנל מ- 29 ביולי 1913)

המשפט של ליאו פרנק. תצלום מ- 18 ביולי 1913. יו דורסי (משמאל), התובע, חוקר את העד ניוט לי (מימין). ליאו פרנק במרכז. (אטלנטה ג'ורנל, 29 ביולי 1913)

עבור פרנק באופן אישי היתה זו תקופת צמיחה ושגשוג, אבל עבור רבים אחרים באטלנטה – תקופה של אי ודאות כלכלית ובטחון חברתי רופף. העיר היתה בתקופת מעבר מכלכלה שמבוססת על חקלאות לכזו שמבוססת על תעשייה. בשל השינויים הללו, רבים נטשו מקצועות מסורתיים כחקלאים, עברו לעיר ועבדו שעות ארוכות כפועלים בשכר נמוך. המציאות הכלכלית החדשה גרמה גם למפנה חברתי. גברים כבר לא יכלו לפרנס משפחה שלמה לבדם, נשים וילדים נכנסו לשוק העבודה, והמערך החדש הותיר גברים בתחושה של אין אונים. היה בציבור גם חשש מפני השחתה מוסרית שעלולה לקרות במפעלים שבהם עבדו גברים ונשים יחדיו.

כל המתחים החברתיים, הכספיים והדתיים שהתקיימו מתחת לפני השטח התפרצו ביום 26 באפריל, 1913. ביום ההוא הגיעה למפעל העפרונות של פרנק מרי פייגן, ילדה בת 13, בת למשפחה של פועלים חקלאים שעברו לאטלנטה בחיפוש אחר הזדמנויות כלכליות חדשות. היא באה כדי לקחת את המשכורת השבועית שלה. לפי גירסתו של ליאו פרנק, הוא שילם לה והיא עזבה. באמצע אותו לילה, גילה שומר הלילה את גופתה המתה של מרי, במרתף המפעל.

החשד הראשוני נפל על שומר הלילה, אבל במהרה נהיה ליאו פרנק לחשוד העיקרי בתיק. המשטרה פרסמה שפרנק "נראה עצבני" כשלקחו אותו למפעל לראות את הגופה. כמו כן, פרנק קרא לשומר הלילה לפחות פעם אחת בליל הרצח, דבר שלא עשה בעבר. ובנוסף, חלק מעובדי המפעל סיפרו לחוקרים שפרנק נהג לשוחח בפמיליאריות רבה עם הנשים שעבדו אצלו.

 מרי פייגן, ציור באטלנטה ג'ורנל, 28 באפריל 1913

מרי פייגן, ציור באטלנטה ג'ורנל, 28 באפריל 1913

המשטרה היתה נתונה ללחץ כבד למדי להרשיע את הרוצח במהירות, שכן בחודשים שקדמו לרצח מרי פייגן היו עוד כמה רציחות באטלנטה, ובעיר שלטה אווירה של תסכול ומורת רוח מאי יכולתה של המשטרה לתפוס את הרוצח. למשטרה היתה, אפוא, מוטיבציה (וגם קרדיט) להרכיב במהירות את הפזל מרמזים שהיו לה, כדי להרשיע את פרנק ברצח – ומהר. גם התובע בתיק, יו דורסי, שהונע גם משאיפותיו הפוליטיות, היה משוכנע באשמתו של פרנק, ודחף באגרסיביות לכיוון הרשעה (לימים אכן נבחר למושל ג'ורג'יה, בשנת 1916). הקייס של דורסי נבנה סביב עדותו של ג'ים קונליי, שרת המפעל, שחתם על ארבעה תצהירים שונים, שכל אחד מהם סיפר סיפור אחר על אירועי יום הרצח. דורסי הנחה את קונליי נמרצות כדי לאפשר לו לדבוק בסיפורו ולהישמע משכנע ככל האפשר. קונליי העיד שפרנק קרא לו למשרדו, התוודה באוזניו על הרצח, שילם לו כדי שייפטר מהגופה ואף הכתיב לו פתק שכביכול הושאר על יד הגופה.

המשפט של פרנק נפתח ב-28 ביולי, 1913, בעצימות רגשית גבוהה ובאווירה של זעם ופחד. אספסוף כעוס גדול מילא את אולם הדיונים וגם עמד מחוץ לבית המשפט וצעק "לתלות את היהודי!". רבים ניצלו את הפרשה כדי להיאבק בשינויים המפחידים שהתחוללו בעיר. בעיניהם פרנק היה סמל: צפוני, תעשיין ויהודי, שניסה לכפות אורחות חיים חדשים על הדרום ובנוסף, חמד את בנות הדרום הטובות והתמימות. במאמר מערכת אחד נכתב "מתי יניחו סופסוף היהודים הצפוניים לתכניתם המטורפת לרמוס את מדינת ג'ורג'יה? חייבים אנו להגן על המין הנשי! נגרום ליהודים צעירים ושטופי תאווה להבין זאת". לאחר דיון שנמשך פחות מארבע שעות, המושבעים מצאו את פרנק אשם והוא נדון למוות.

ליאו מקס פרנק, 1884 – 1915 (אוסף ג'ורג' גרנת'הם ביין בספריית הקונגרס)

ליאו מקס פרנק, 1884 – 1915 (אוסף ג'ורג' גרנת'הם ביין בספריית הקונגרס)

ההוצאה להורג נדחתה, שכן פרנק ועורכי הדין עבדו על ערעור על ההרשעה. בינתיים, העדים שטענו שפרנק נהג בעובדות שלו באופן בלתי הולם, חזרו בם מעדותם הראשונית. התחילו להצטבר עדויות שהצביעו על קונליי כרוצח האמיתי ובמהלך הערעור אמר עורך הדין של קונליי לשופט שקונליי אפילו התוודה על הרצח. הערעור הסופי של פרנק הוגש למושל ג'ון סלטון, שעבר ביסודיות על כל העדויות במשך שבועיים. לבסוף, ב- 21 ביולי 1915, סלטון המתיק את גזר הדין למאסר עולם, והצהיר "אילולא עשיתי כן, הייתי מרגיש כרוצח. אמנם לא ישנתי ששה לילות, אבל עדיף לאבד מעט שינה מאשר לסבול ארבעים שנה – אם אחיה כה הרבה – כשדמו של האיש הזה על ידיי".

זו לא היתה החלטה פופולרית. מהומות פרצו, וההמון השחית בתים וחנויות של יהודים. סלטון קיבל איומים על חייו, כהונתו הסתיימה זמן קצר אחר כך והוא ואשתו עזבו את המדינה לעשר שנים. ליאו פרנק עצמו הותקף בכלא על ידי אסיר אחר, ששיסף את גרונו.

הלינץ' בליאו פרנק, מחוז קוב, ג'ורג'יה, בבוקר ה- 17 באוגוסט 1915. מימין, עם כובע קש, ניוטון א. מוריס (אוסף קנת' ג. רוג'רס, המרכז לתולדות אטלנטה, אטלנטה, ג'ורג'יה)

הלינץ' בליאו פרנק, מחוז קוב, ג'ורג'יה, בבוקר ה- 17 באוגוסט 1915 (אוסף קנת' ג. רוג'רס, המרכז לתולדות אטלנטה, אטלנטה, ג'ורג'יה)

בעודו מחלים בכלא מהפציעה, בליל ה- 16 באוגוסט 1915, פרצו 25 אנשים לבית הכלא, השתלטו על השומרים, חתכו את קווי הטלפון, רוקנו את מיכלי הדלק ברכבי המשטרה וחטפו את פרנק מהמקום. הם נסעו למריאטה, ג'ורג'יה, עיר הולדתה של מרי פייגן. בדרך ניסו לשכנע את פרנק להתוודות, אך הוא רק ביקש מהם לשלוח את טבעת הנישואין שלו בחזרה לאשתו. עם שחר, תלו מבצעי הלינץ' את פרנק, כשפניו לכיוון ביתה של פייגן. על אף שזהותם היתה ידועה היטב למקומיים, איש ממבצעי הלינץ' לא נתבע מעולם על פשעו. הם קראו לעצמם "אבירי מרי פייגן" וחודש אחרי הלינץ' התאספו בסטון מאונטיין והקימו מחדש את תנועת הקו קלוקס קלאן.

רצח ליאו פרנק זעזע עמוקות את יהודי אטלנטה – ואמריקה כולה. יהודים בדרום התחילו להתרחק ולחשוש מפעילות ציבורית. תחושת הבטחון שהיתה ליהודי אמריקה, שהנה הותירו את אימי הפוגרומים בארץ הישנה מאחור – התנפצה לרסיסים. רצח ליאו פרנק היה הזרז של הקמתה של הליגה נגד השמצה, ארגון שמוקדש למאבק באנטישמיות וסוגי שנאה אחרים.

קריקטורה אנטישמית, "בג'ורג'יה". פורסם במאסס, רוברט מינור, 6 באוגוסט 1915 (אוסף ג'ון וסלמה אפל, מוזיאון אונ' מישיגן סטייט)

קריקטורה, "בג'ורג'יה". פורסם במאסס, רוברט מינור, 6 באוגוסט 1915 (אוסף ג'ון וסלמה אפל, מוזיאון אונ' מישיגן סטייט)

רוב ההיסטוריונים סבורים שפרנק היה חף מפשע. בשנת 1982, אלונזו מן, כשהוא בן 83, העיד שכשעבד במפעל של פרנק בילדותו, ראה את ג'ים קונליי סוחב את גופתה של מרי פייגן למרתף, אבל החריש משום שקונליי איים עליו שיהרוג אותו אם יספר מה שראה. ב-1986 מועצת החנינות של מדינת ג'ורג'יה חננה את ליאו פרנק, כצעד של הכרה בכישלונה של המדינה להגן על פרנק ולאפשר לו לערער על הרשעתו, וכן במחדל שבאי הענשתם של רוצחיו.

ב- 23 באוגוסט, 2018 התקיים טקס לחידוש לוח זיכרון בפרבר של אטלנטה לזכר המאורע. אמנם הצדק לא נעשה, אבל ליאו פרנק, וכל מה שמייצגת פרשה זו עבור יהודי אמריקה, לא נשכחו בקרב אלה שממשיכים להיאבק באנטישמיות, בגזענות ובשנאה.

רחל דרוק היא עורכת מאגר הקהילות במוזיאון העם היהודי בבית התפוצות. יש לכם סיפור על דמות היסטורית נשכחת שכדאי לנו להכיר? כתבו אל רחל: racheld@bh.org.il

 

(מאנגלית: דנה פז פרינס)

The post הלינץ' של ליאו פרנק: אבן דרך בגזענות הדרומית של ארה"ב appeared first on בית התפוצות.

]]>
פועלות כל העולם: הנשים של לאון טרוצקי https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%a4%d7%95%d7%a2%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%9c-%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%aa%d7%90%d7%97%d7%93%d7%95-%d7%94%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%9f-%d7%98%d7%a8/ Wed, 29 Aug 2018 07:14:50 +0000 https://www.bh.org.il/?p=36381 לב דוידויץ ברונשטיין שנולד בשנת 1879 באזור אוקראינה של ימינו, היה יכול להיות עוד אחד ממאות אלפי היהודים שחיו בשטחי רוסיה הצארית. יתכן שעם מסלול חיים שונה רק במעט, ברונשטיין היה הופך לפעיל ציוני, כמו ראשי התנועה הציונית שהפכו למנהיגים לעתיד של מדינת ישראלית שנולדו וגדלו באותו אזור ובאותן שנים. אבל ברונשטיין בחר במסלול אחר [...]

The post פועלות כל העולם: הנשים של לאון טרוצקי appeared first on בית התפוצות.

]]>
לב דוידויץ ברונשטיין שנולד בשנת 1879 באזור אוקראינה של ימינו, היה יכול להיות עוד אחד ממאות אלפי היהודים שחיו בשטחי רוסיה הצארית. יתכן שעם מסלול חיים שונה רק במעט, ברונשטיין היה הופך לפעיל ציוני, כמו ראשי התנועה הציונית שהפכו למנהיגים לעתיד של מדינת ישראלית שנולדו וגדלו באותו אזור ובאותן שנים. אבל ברונשטיין בחר במסלול אחר – פופולרי הרבה יותר מהרעיון הציוני בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 – מרקסיזם, וברחבי העולם הוא ידוע ומוכר בשם המחתרת שלו – לב טרוצקי.

לב לאון טרוצקי 1879-1940 (George Grantham Bain collection at the Library of Congress)

לב לאון טרוצקי 1879-1940 (George Grantham Bain collection at the Library of Congress)

עיקרי הביוגרפיה של טרוצקי ידועה ומוכרת: הוא נחשב לאחד מראשי המשטר הסובייטי ולחביבו של לנין, אך לאחר מותו, סטאלין השתלט במהרה על המנגנון והדיח את טרוצקי, שנאבק במשך שנות ה-20 בסטאלין ואנשיו עד שב-1929 הוגלה, נדד בין כמה מדינות עד שבשנת 1940 התנקשו בו שליחיו של סטאלין  בדירת המסתור שלו במקסיקו. אולם במקביל לחייו הפוליטיים, חייו האישיים של טרוצקי היו סוערים לא פחות, מלאי תהפוכות ופרטים ביוגרפיים מפתיעים ליהודי-רוסי שנולד בסוף המאה ה-19.

למעשה, את החשיפה שלו לרעיון המרקסיסטי היה חייב טרוצקי ליהודייה אוקראינית בשם אלכסנדרה סוקולובסקיה, שהייתה מבוגרת ממנו בשבע שנים ובשנת 1898 הייתה לכך משמעות – טרוצקי עוד היה פעיל זוטר מאד, בן 21 בלבד, שעסק במאבקי פועלים ברוסיה ואילו היא בת 28 שהכירה היטב את התיאוריות המרקסיסטיות ואת הרעיונות של מרקס ואנגלס על מדינה שבה הפועלים ישלטו. טרוצקי הצעיר נשפט על מעשיו החתרניים ובמאסר הכיר את סוקולובסקיה והשניים נישאו בשנת 1899. למרות שהשניים הצהירו על עצמם כאתאיסטים גמורים הם בחרו להתחתן בטקס יהודי אורתודוכסי. קשה להאמין שהם בחרו בחתונה דתית רק כדי לרצות את סבא וסבתא, אלא אפשר להניח שרצו לתת לנישואים שלהם תחושה של מהוגנות בפני המשטר – הבחירה בטקס יהודי מסורתי נתנה תחושה שהשניים עסוקים בבניית משפחה ופחות בפעילות חתרנית וכך היו זכאים להישלח לגלות בסיביר יחד, להקים משפחה ולהביא לעולם שתי בנות. כמו טרוצקי וזוגתו היו עוד לא מעט יהודים שראו פתרון אחד לבעיה היהודית – היטמעות מוחלטת באוכלוסייה וקבלת הרעיון של מרד מעמדי ושלום עולמי בין פועלי כל העולם.

כעבור שלוש שנים, טרוצקי הצליח להימלט מסיביר והחל לנדוד באירופה. בתקופה זו הוא גם אימץ  את כינויו המפורסם, והכיר בפריז את מי שעתידה להיות אשתו השנייה – נטליה סדובה, הפעם לא יהודייה. סדובה התאהבה במנהיג הצעיר והכריזמטי, שהקדיש יותר זמן לפוליטיקה מאשר לאישה שחיזרה אחריו, אך תוך זמן קצר גם הוא התאהב בה, והתגרש מסוקולובסקיה, איתה שמר על יחסים טובים, והשניים המשיכו להתכתב באופן תכוף ולדאוג לילדים ולנכדים שלהם.

פוסטר תעמולה אנטישמי של "הצבא הלבן" כנגד טרוצקי "האדום היהודי", 1919

פוסטר תעמולה אנטישמי של "הצבא הלבן" כנגד טרוצקי "האדום היהודי", 1919

טרוצקי הפך לכוכב בין המהפכנים הקומוניסטים, למרות שבתחילת הדרך לא צידד בסיעה הבולשביקית של לנין, אלא דווקא במנשביקים אשר למרות שהיו סוציאליסטים נחשבו לימנים יותר בהשקפותיהם, ולא שללו שיתוף פעולה עם מפלגות אחרות ברוסיה. רק עם מהפכת אוקטובר 1917 הצטרף טרוצקי בהתלהבות ובאופן מלא לבולשביקים והודה כי לנין צדק ברעיונותיו. בקרב המנשביקים נחשב טרוצקי תמיד לגורם זר – הוא פלרטט לא פעם עם הבולשביקים וחשב כי לנין הוא דמות חשובה. נוסף על כך טרוצקי היה כאמור יהודי, ובקרב המנשביקים היו לא מעט אנטישמים. האנטישמיות לא נעלמה גם אחרי שטרוצקי הצטרף לבולשביקים, ובימי מלחמת האזרחים, עד לשנת 1920, היו לא מעט כרזות של "הצבא הלבן" שנלחם בבולשביקים, שבהן כיכבה דמותו של טרוצקי כמעין שד יהודי-קומוניסטי.

אולם למרות שצבר לא מעט הצלחות וכישלונות כאחד מראשי הבולשביקים, טרוצקי לא העריך נכון את ההתנגדות של סטאלין אליו, ובשנת 1929 הוא יצא לגלות לאחר שהמנהיג השתלט על מנגנוני השלטון. הוא נדד בין טורקיה, צרפת ונורבגיה – שם נכלא בעקבות התערבות של סטאלין. באופן בלתי צפוי, צצה בשנת 1936 דמות חדשה ומפתיעה שעתידה הייתה לשנות שוב את חייו של טרוצקי – האמן המקסיקני דייגו ריברה.

ריברה היה כבר אמן מפורסם במקסיקו, ואף הספיק לבקר בברית המועצות. הוא הושפע עמוקות  מהרעיון המרקסיסטי, והתרשם מאד מהאופוזיציה של טרוצקי לסטאלין. ריברה ראה בטרוצקיזם את ההתגלמות האמיתית של הסוציאליזם – חובק אומה, עם להט מהפכני, וללא סממני הטרור של סטאלין. ריברה היה מקובל אצל נשיא מקסיקו ובשנת 1937 הוסכם שטרוצקי יעבור למקסיקו.

מימין: דייגו ריברה ופרידה קאלו (צילום: קרל ואן וכטן 1932, ספריית הקונגרס)

מימין: דייגו ריברה ופרידה קאלו (צילום: קרל ואן וכטן 1932, ספריית הקונגרס)

ריברה לא ידע שהוא מכניס למקסיקו את מי שיהפוך המאהב המפורסם ביותר של אשתו, פרידה קאלו, שחיה באותן שנים תחת הצל של בעלה שהיה מבוגר ממנה באופן משמעותי, והיה דמות מוכרת בעולם האמנות והפוליטיקה, שמצדו גם ניהל רומן עם אחותה של רעייתו, כריסטינה. קאלו לעומת זאת עוד לא נחשבה לציירת מוערכת והייתה כרוכה אחרי בעלה.

לתוך הסבך הזה נכנס טרוצקי שיחד עם אשתו, נטליה סדובה, הגיע למקסיקו וזכה להגנת השלטון. המפגש עם פרידה קאלו, אשתו של חברו החדש סחרר אותו. השניים התאהבו, כתבו אחד לשנייה באופן תכוף וניהלו רומן סוער. כמו ריברה, גם טרוצקי היה מבוגר מקאלו באופן משמעותי, והיא אף נהגה לכנות אותו "הזקן". במשך כמה חודשים השניים התראו מאחורי הגב של ריברה וסדובה. אבל בעוד שריברה לא חשד בכלום, אשתו של טרוצקי הבינה מה מתרחש ושקעה לדיכאון עמוק. תוך כמה חודשים הרומן נגמר. טרוצקי חשש לגורלה של נטליה אך גם ידע כי אם הרומן יתגלה לריברה, שהיה מוכר כבעל מזג חם במיוחד, הוא עלול לפגוע בו. ברמה האישית פחות, התעורר חשש אמיתי שאם הרומן יתגלה, התנועות הטרוצקיסטיות במקסיקו, ארה"ב ואירופה עלולות להינזק קשות.

בינתיים דאג סטאלין לחסל את שאריות המשפחה של טרוצקי: אשתו הראשונה הוצאה להורג בשנת 1938 והבת המשותפת שלהם (אחת נוספת מתה לפני כן ממחלה) "נעלמה" באירופה. גם צאצאים ונכדים של טרוצקי מנטליה, אשתו השנייה, שנותרו בברה"מ הועלמו. היו כמה שהצליחו להימלט וכך, על אף שטרוצקי נרצח ב-1940 בביתו במכסיקו סיטי על ידי סוכן המשטרה החשאית של סטאלין בעזרת דוקרן קרח, כמה מנכדיו וניניו עדיין בחיים לא רק ברוסיה ומקסיקו – אלא גם בישראל.

לב טרוצקי בדמות ג'ורג' הקדוש המכניע את דרקון ה"קונטרה-רבולוציה". איור מאת ויקטור דני, מוסקבה, רוסיה, 1920 (מתוך: S. WHITE, THE BOLSHEVIK POSTER, YALE UNIVERSITY, 1988)

לב טרוצקי בדמות ג'ורג' הקדוש המכניע את דרקון ה"קונטרה-רבולוציה". איור מאת ויקטור דני, מוסקבה, רוסיה, 1920 (מתוך: S. WHITE, THE BOLSHEVIK POSTER, YALE UNIVERSITY, 1988)

The post פועלות כל העולם: הנשים של לאון טרוצקי appeared first on בית התפוצות.

]]>
שולחים איגרת שנה טובה היסטורית ומרגשת למי שאוהבים! https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%99%d7%92%d7%a8%d7%aa-%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%98%d7%95%d7%91%d7%94/ Tue, 28 Aug 2018 08:24:12 +0000 https://www.bh.org.il/?p=23107/ שנת תשע"ט כבר בפתח וזה בדיוק הזמן לאחל שנה טובה לבני המשפחה והחברים שלכם. הדואר בקושי מתפקד ובינינו – מי עוד שולח איגרת ברכה פיזית, כזו עם בול וזמן המתנה בלתי ידוע עד שתגיע ליעדה? ברכה גנרית בסמס או בוואטספ היא אופציה קלה ומהירה, אבל חסרת כל ייחוד או מגע אישי. אז מה עושים? בדיוק [...]

The post שולחים איגרת שנה טובה היסטורית ומרגשת למי שאוהבים! appeared first on בית התפוצות.

]]>
שנת תשע"ט כבר בפתח וזה בדיוק הזמן לאחל שנה טובה לבני המשפחה והחברים שלכם. הדואר בקושי מתפקד ובינינו – מי עוד שולח איגרת ברכה פיזית, כזו עם בול וזמן המתנה בלתי ידוע עד שתגיע ליעדה? ברכה גנרית בסמס או בוואטספ היא אופציה קלה ומהירה, אבל חסרת כל ייחוד או מגע אישי.

אז מה עושים? בדיוק בשביל זה יצרנו עבורכם גלריה של 12 איגרות שנה טובה היסטוריות, תמימות ומלאות חן והדר יהודי, מכל השנים ומכל התפוצות, אותן תוכלו לשתף על ה"קיר" של כל מי שתבחרו ברשימת החברים ובני המשפחה שלכם בפייסבוק.

שימו לב – האפשרות לשתף קיימת רק מהמחשב (דסקטופ) ולא מהטלפון הסלולרי (מובייל)!

איך זה עובד? נורא פשוט:

1. על כל איגרת מוטבע כפתור SHARE

2. בחרו את הברכה אותה תרצו לשתף עם המשפחה והחברים

3. לחצו על כפתור SHARE שמוטבע עליה

4. בחרו את האופציה "שתפו בעמוד של חבר"

5. כתבו את שם החבר או בן המשפחה ובחרו אותו מהרשימה

6. הוסיפו את מילות הברכה האישיות שתבחרו לכתוב להם

7. לחצו על "פרסם בפייסבוק" בתחתית החלון

זהו, סיימתם לשלוח ברכה מיוחדת ומקורית לשנה החדשה לכל מי שאתם אוהבים באמת. אנחנו בטוחים שיש לכם לא מעט כאלה, אז אל דאגה – תוכלו לשלוח כמה ברכות שתרצו לכמה אנשים שתרצו.

חג שמח ושנה טובה ומתוקה לכולם מצוות בית התפוצות!

1. ארה"ב

ברכת שנה טובה שהודפסה עבור וויליאמסבורג ארט קומפני, ניו יורק, שנות ה-1920

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות חיים שטייר, חיפה

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות חיים שטייר, חיפה

2. ישראל

כרטיס ברכה לשנה טובה – אופניים עמוסי פרחים, ישראל

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות ציפי הראל, קיבוץ מחניים

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות ציפי הראל, קיבוץ מחניים

3. ארץ ישראל

כרטיס ברכה שנה טובה, הוצאת י. בן דב, ירושלים, 1918

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר

4. לוב

"שנה טובה" – כרטיס ברכה לשנה החדשה, טריפולי, לוב, 1908

כרטיס שנה טובה, טריפולי, לוב, 1908. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אוסף יצחק איינהורן, תל אביב

כרטיס שנה טובה, טריפולי, לוב, 1908. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אוסף יצחק איינהורן, תל אביב

5. גאורגיה (ברית המועצות)

ברכת שנה טובה שעוצבה כהזמנה לחנוכת בית הכנסת בקולאשי, גאורגיה, 1955

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות שמעון חחיאשווילי, ישראל

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות שמעון חחיאשווילי, ישראל

6. ארה"ב

אדם נושא דגל ציוני בברכת שנה טובה, ניו יורק, 1906

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות חיים שטייר, חיפה

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות חיים שטייר, חיפה

7. קנדה

ילד וילדה נושאים את הדגל הציוני, מתוך ברכת שנה טובה שנשלחה ממונטריאול, קנדה לגלזגו, סקוטלנד, 1910

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות חיים שטייר, חיפה

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות חיים שטייר, חיפה

8. צרפת

כרטיס ברכה לשנה טובה, פריז, שנות ה-1920. פורסמה על ידי ליאון שפייזר

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות תמרה אבנרי, ז'נבה

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות תמרה אבנרי, ז'נבה

9. שוויץ

כרטיס ברכה לשנה טובה, שוויץ, 1929

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות תמרה אבנרי, ז'נבה

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות תמרה אבנרי, ז'נבה

10. פולין

גלוית שנה טובה, פולין, שנות ה-1920

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות לואיס ושושנה שטראוס, ישראל

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות לואיס ושושנה שטראוס, ישראל

11. פולין וגרמניה

כרטיס ברכה לשנה טובה שהודפס בגרמניה עבור בית ההוצאה לאור "צנטרל", ורשה, שנות ה-1920

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות חיים שטייר, חיפה

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות חיים שטייר, חיפה

12. ארץ ישראל

ניצולי שואה לבושים במדי אסירים על סיפון אוניית מעפילים בהגיעה לנמל חיפה, ארץ ישראל, 1945

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אוסף יצחק איינהורן, תל אביב

בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אוסף יצחק איינהורן, תל אביב

The post שולחים איגרת שנה טובה היסטורית ומרגשת למי שאוהבים! appeared first on בית התפוצות.

]]>
עקידה וארץ מובטחת: צילומי הסתר המדהימים מגטו קובנה https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%a2%d7%a7%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%a5-%d7%9e%d7%95%d7%91%d7%98%d7%97%d7%aa-%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%94%d7%a1%d7%aa%d7%a8-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%94%d7%99%d7%9e%d7%99/ Mon, 20 Aug 2018 08:58:21 +0000 https://www.bh.org.il/?p=36275 רמי נוידרפר, ביה"ס למדעי היהדות, אוניברסיטת תל אביב קובנה (KAUNAS בליטאית), בירת ליטא מאז 1918, סופחה לברית המועצות ב-1940 כתוצאה מהסכם ריבנטרופ-מולוטוב. ב24 ביוני 1941 כבשה גרמניה הנאצית את קובנה, כיבוש שלווה במעשי רצח המוני של יהודים על ידי ליטאים וגרמנים. השלטון הגרמני ציווה על הקמת גטו כמעט באופן מיידי והוא הוקם ב15 באוגוסט ברובע [...]

The post עקידה וארץ מובטחת: צילומי הסתר המדהימים מגטו קובנה appeared first on בית התפוצות.

]]>
רמי נוידרפר, ביה"ס למדעי היהדות, אוניברסיטת תל אביב

קובנה (KAUNAS בליטאית), בירת ליטא מאז 1918, סופחה לברית המועצות ב-1940 כתוצאה מהסכם ריבנטרופ-מולוטוב. ב24 ביוני 1941 כבשה גרמניה הנאצית את קובנה, כיבוש שלווה במעשי רצח המוני של יהודים על ידי ליטאים וגרמנים. השלטון הגרמני ציווה על הקמת גטו כמעט באופן מיידי והוא הוקם ב15 באוגוסט ברובע העתיק שנקרא על ידי היהודים סלובודקה, שם התגוררו כבר חלק  מיהודי העיר, במיוחד העניים שבהם. בעת הקמתו היו בגטו כ-30,000 יהודים. לאחר תקופה של אקציות רצח המוניות בסתיו 1941, שררה בגטו תקופה שקטה יחסית, והתפתחו בו חיים תוססים, באופן יחסי. בסתיו 1943 הפך הגטו למחנה ריכוז וביולי 1944 חוסל. חלק גדול מתושביו נרצחו והשאר נשלחו למחנות ריכוז בגרמניה.

מקור חשוב ביותר לחקר חיי הפנים של גטו קובנה הוא אוסף צילומיו של צלם הגטו צבי הירש קדושין, שקרא לעצמו לימים ג'ורג' קדיש. בשנת 1982 תרם קדיש לארכיון בית התפוצות חלק ניכר מהאוסף שלו, ובו כ-2,000 קונטקטים שצילם בגטו קובנה בין השנים 1942–1944 וכ-1,000 תצלומים ממחנות העקורים בגרמניה (1945–1946). חלק אחר מצילומיו תרם למוזיאון השואה בוושינגטון. אוסף  קדושין הוא אחד מאוספי התצלומים הנדירים של חיי הגטו שנעשו בידי צלם יהודי.

הלוויה בגטו קובנה, ליטא 1941-1944 (צילום: צבי קדושין. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין)

הלוויה בגטו קובנה, ליטא 1941-1944 (צילום: צבי קדושין. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין)

קדושין היה מהנדס אלקטרוניקה וצלם חובב שהתגורר בסלובודקה בזמן פלישת הנאצים לליטא, בקיץ 1941. בוקר אחד ביוני הוא נקלע לדירת שכנו לאחר שלאומנים פאשיסטים ליטאים טבחו ביהודי הרובע. הוא מצא את שכנו כשאצבעו טובלת בדם, כותב על הרצפה: "אידן נקמה" – "יהודים נקמה" וצילם את הכתובת. באותו רגע גמלה בליבו ההחלטה לתעד בצילום את סבלות היהודים בקובנה. קדושין רכש מצלמה חדישה מתוצרת "לייקה" שעליה הרכיב עדשה קטנה שתוכל לקלוט תמונות דרך חור כפתור, מאחר והגרמנים אסרו באיום עונש מוות על החזקת מצלמות בגטו. עבודתו של קדושין כטכנאי רנטגן בבית חולים צבאי אפשרה לו לרכוש סרטי צילום, לפתח אותם בבית החולים ולהבריח אותם חזרה לגטו בעזרתו של יהודה זופוביץ', סגן מפקד משטרת הגטו.

אוסף צילומי קדושין מגטו קובנה במאגרי המידע המקוונים של בית התפוצות

קדושין שידע כי הגרמנים מודעים לאוסף צילומיו ומחפשים אחריו, הכמין את הצילומים בכדים אטומים בבארות יבשות ונמלט מהגטו. הוא נשאר במסתור עד לשחרור הגטו באוגוסט 1944. אחר כך הוציא את צילומיו המוכמנים ממחבואם, ותיעד את הניצולים הספורים שהגיחו מבין הריסות הגטו. בהמשך הגיע דרך פולין לגרמניה, בה המשיך לצלם ולתעד את החיים במחנות העקורים.

הצלם צבי קדושין בגטו קובנה, ליטא, 1942. במשך יותר משנתיים צילם מאות תמונות בגטו קובנה עם מצלמה שהסתיר מהגרמנים, המראות חיי יום יום בגטו (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין)

הצלם צבי קדושין בגטו קובנה, ליטא, 1942. במשך יותר משנתיים צילם מאות תמונות בגטו קובנה עם מצלמה שהסתיר מהגרמנים, המראות חיי יום יום בגטו (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין)

חלק גדול מצילומיו של קדושין צולמו בחשאי, במיוחד כאשר היה חשש שגרמנים או מלשינים יהודים נמצאים בסביבה, אולם צילומים אחרים צולמו בידיעת המצולמים, המישירים מבטם למצלמה ואף מחייכים. קבוצה קטנה וחשובה בין צילומי קדושין הם צילומים שבוימו ככל הנראה בקפידה והם מהווים ביטוי לכשרונו העצום כאמן, כמו גם ניסיונו להעביר לצופה מסרים תרבותיים חבויים.

לפניכם שני צילומים של הגטו בהם התכוון קדושין ליצור אצל הצופה קונוטציות יהודיות עתיקות יומין, המשוחחות עם שניים מאירועי השיא של המקרא:

חלוקת בשר בגטו

אספקת בשר לתושבי גטו קובנה, ליטא, 1944-1941 הבשר שסופק לגטו היה בעיקר בשר סוס. כל יהודי קיבל 125 גר' בשר לשבוע ואילו עובדי הכפייה קיבלו מנה כפולה (צילום: צבי קדושין. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין)

אספקת בשר לתושבי גטו קובנה, ליטא, 1944-1941 הבשר שסופק לגטו היה בעיקר בשר סוס. כל יהודי קיבל 125 גר' בשר לשבוע ואילו עובדי הכפייה קיבלו מנה כפולה (צילום: צבי קדושין. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין) 

בצילום הראשון נראה קצב, המניף את גרזנו כדי לחתוך בשר סוס קפוא, אותו חילקו הגרמנים במשורה לתושבי הגטו כחלק מהקצאת המזון שלהם. אולם נראה כי המסר הסמוי הוא המעניין כאן. נתח בשר הסוס מעוצב בבירור בדמות אדם. הקצב מניף את גרזנו בפוזה של שוחט, כאילו מחכה שיבוא מישהו ויעצור בעדו. נראה כי קדושין מנסה בצילום הזה להעביר מסר של "עקידה" – עקידה שבה הציבור היהודי נשחט. בעקידה המקורית, ברגע הנפת המאכלת התערב מלאך האל ואמר לאברהם "אל תשלח ידך אל הנער", ואילו שם, בגטו, כאומר לעצמו הצופה – ירדה המאכלת.

איסור לרחוץ בנהר

נערים יהודים מביטים בשלט האוסר גישה של יהודים לנהר. קובנה, ליטא 1941 - 1944 (צילום: צבי קדושין. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין)

נערים יהודים מביטים בשלט האוסר גישה של יהודים לנהר. קובנה, ליטא 1941 – 1944 (צילום: צבי קדושין. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין)

גטו קובנה שכן על הגדה השמאלית של נהר הוִילְיָה. בימות הקיץ נהגו תושבי קובנה לרחוץ בנהר. אחת הגזרות האנטישמיות שגזרו שלטונות הכיבוש הגרמניים על היהודים היה האיסור לרחוץ בנהר. רחצה שהייתה חשובה ביותר לא רק כבילוי בימי הקיץ, אלא גם מבחינה היגיינית מאחר ובגטו לא היו מים זורמים. בצילום הזה של קדושין נראית קבוצה של ילדים, שכנראה כונסה במיוחד לצילום, מתבוננים בשלט שבו כתוב בגרמנית ובליטאית "הכניסה לנהר ליהודים אסורה". ניתן לראות גם כי התמונה צולמה ביום קיץ חם – הילדים לבושים חולצות קצרות.

הקונוטציה שניסה לדעתי קדושין, שהכיר היטב את המסורת היהודית, להעביר לצופה, היא שיאו הדרמטי של סיום ספר דברים. ה' מתיר למשה רבנו, שהקדיש את כל חייו להובלת בני ישראל ממצרים לארץ המובטחת, לראות אותה רק מרחוק, מעבר לנהר הירדן, אך נאמר לו: כִּי מִנֶּגֶד, תִּרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמָּה, לֹא תָבוֹא (דברים ל"ב, פסוק נ"ב)

על דרגשים בגטו קובנה, ליטא, 1941-1944 (צילום: צבי קדושין. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין)

על דרגשים בגטו קובנה, ליטא, 1941-1944 (צילום: צבי קדושין. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף צבי קדושין)

לסיכום, צילומיו של קדושין הם מקור חשוב ביותר להבנת חיי הפנים בגטאות. על צילומיו כתב  אדוארד ט. ליננטל, עורך העיתון  Journal of American History: "התמונות שצולמו על ידי הגרמנים [בגטאות] … עומדות בניגוד מוחלט לאלה… שצילם הירש קדושין. הוא הצליח להעביר מבט עדין ואוהב באנשים שגורלם נחרץ. צילומיו מתמקדים באנשים ספציפיים, שלא כמו צילומיהם של הרוצחים, המתמקדים בגופות הסובלים".

אוסף צילומי קדושין מגטו קובנה במאגרי המידע המקוונים של בית התפוצות

רמי נוידרפר הוא דוקטורנט בבית הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב הכותב מחקר על חיי הפנים בגטו קובנה.

The post עקידה וארץ מובטחת: צילומי הסתר המדהימים מגטו קובנה appeared first on בית התפוצות.

]]>
אורגיות לשם שמיים: כת השבתאים הקיצונית של יעקב פרנק https://www.bh.org.il/he/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa/%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a9%d7%9d-%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%aa%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%a7%d7%99%d7%a6%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa/ Thu, 16 Aug 2018 13:51:27 +0000 https://www.bh.org.il/?p=36248 אלוהים, פצצת האטום והחופש הגדול הן לא ההמצאות היהודיות היחידות שהופנו בסופו של דבר נגד היהודים עצמם. גם בתחום הסוציולוגיה המוח היהודי הקדיח חידושים שפעלו נגדו. למשל, פרקטיקת "החרם". כן, אפילו אנשי ה-BDS לא רשמו פטנט על הרעיון, הם רק לקחו רעיון יהודי עתיק והשתמשו בו. מקורה של פרקטיקת החרם עוד מתקופת המקרא וימי הביניים, [...]

The post אורגיות לשם שמיים: כת השבתאים הקיצונית של יעקב פרנק appeared first on בית התפוצות.

]]>
אלוהים, פצצת האטום והחופש הגדול הן לא ההמצאות היהודיות היחידות שהופנו בסופו של דבר נגד היהודים עצמם. גם בתחום הסוציולוגיה המוח היהודי הקדיח חידושים שפעלו נגדו. למשל, פרקטיקת "החרם". כן, אפילו אנשי ה-BDS לא רשמו פטנט על הרעיון, הם רק לקחו רעיון יהודי עתיק והשתמשו בו.

מקורה של פרקטיקת החרם עוד מתקופת המקרא וימי הביניים, אולם חרם כנשק יום הדין הופעל בעיקר במלחמה המרה בין תנועת החסידות ומתנגדיה שפרצה במהלך המאה ה-18 בואכה המאה ה-19. תקופה זו הובילה למלחמת אחים אכזרית וכללה כתבי חרם שאסרו להשכיר דירות, להעסיק ואפילו לשוחח עם מי שנחשד בהשתייכות לתנועה החסידית. הגאון מווילנא, הגר"א, שנחשב לאחד מאנשי הרוח הענקיים שהוציא מתוכו העם היהודי, לא היסס להסית נגד חסידים, לקרוא לשריפת ספריהם ולהטיף לאלימות נגדם.

איור המתאר את יעקב פרנק יוצא מביתו אל מרכבתו בעיר אופנבך שבגרמניה, בה התגורר בשנים 1791-1786, וריכז בה את פעילות הכת (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

איור המתאר את יעקב פרנק יוצא מביתו אל מרכבתו בעיר אופנבך שבגרמניה, בה התגורר בשנים 1791-1786, וריכז בה את פעילות הכת (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

מי שעיין בכתבי חוקר המיסטיקה הדגול, פרופסור גרשום שלום, יודע כי תנועת החסידות לא הופיעה יש מאין, אלא צמחה על קרקע רוחנית שיצרה תנועה גדולה וחשובה שקדמה לה – התנועה השבתאית והפעם  נספר על חרם מיוחד במינו שכונה "חרב פיפיות" וכוון נגד אלפיים יהודים בעיר לבוב בשנת 1759. יהודים אלו הואשמו בהשתייכות לכת הפרנקיסטית, גרעין שבתאי קיצוני במיוחד.

רעיון מרכזי בתיאולוגיה השבתאית נשען על התפיסה כי עם הופעתו במרחב היהודי של שבתאי צבי – מייסד התנועה השבתאית ומשיח השקר היהודי המפורסם בהיסטוריה –  החלה העת המשיחית. בעולם החדש הזה, עולם תורה ד'אצילות, הכל התהפך: המצוות הישנות בטלות ומצוות "לא תעשה" הופכות למצוות "עשה" ובכלל זה גם איסורים חמורים מהתורה כמו גילוי עריות. ברכה מקובלת בקרב השבתאים הייתה: "ברוך אתה השם אלוהינו מלך העולם מתיר איסורים".

סיפורה של הכת הפרנקיסטית מתחיל במייסד הכת והמנהיג על שמו היא קרויה  – יעקב פרנק. הוא נולד בחבל פודוליה בשנת 1726 למשפחה אמידה המקורבת לחוג השבתאים ובגיל 12 הצטרף לאביו למסע עסקים בסלוניקי. בקרב החוקרים מקובל להניח כי היחשפותו של פרנק ג'וניור לחוגים שבתאיים בסלוניקי השפיעה עליו עמוקות ועם שובו לפולין החל לפתח שגעון גדלות ואמונה כי הוא ממשיך דרכו של שבתאי צבי.

יעקב פרנק. לא הסתפק בהילת המשיח החדש, אלא ביקש גם ליצור תיאולוגיה שבתאית משודרגת (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

יעקב פרנק. לא הסתפק בהילת המשיח החדש, אלא ביקש גם ליצור תיאולוגיה שבתאית משודרגת (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

עם שובו לפולין בשנת 1755, אסף יעקב פרנק סביבו בכוח הכריזמה הממגנטת שלו חבורה של מאמינים שהכתירו אותו כיורש של שבתאי צבי, אך הוא לא הסתפק בהילת המשיח החדש, אלא ביקש גם ליצור תיאולוגיה שבתאית משודרגת, מעין שבתאות על ספידים, שהורכבה מבופה של סמלים מיסטיים רדיקליים, שתכליתם ניהיליזם והרס.

"לא באתי להרים אתכם", כתב לחסידיו, "כי אם להשפילכם עד תחתית התהום, שאין עוד ירידה עמוקה מזו, ואין אדם שיוכל לקום משם בכוחו הוא, רק האל יעלה אותו בגבורת ידו ממעמקים". התהום אליה התכוון פרנק התייחסה בעיקר לעריכת פולחנים מיניים, שכללו אורגיות לשם שמיים וניחוחות של גילוי עריות. הרפתקותיהם המיניות של פרנק וחסידיו הגיעו לאזני בכירי הממסד הרבני הפולני, אחרי עריכת טקס מיני בוטה במיוחד, אותו מתאר דוד כהנא בחיבורו "ספר האופל" כך: "ביום כ"ו שבט לשנת תקט"ז (1756), ביום השוק בעיר הקטנה לאנצקורון בפלך פודוליה, התאספו בעלי כת פרנק בבוקר בבית אכסניה של אחד מחברתם, וסגרו את החלונות לבל ייוודעו לאיש מעשיהם, ולקחו את אשת הרב, והיא היתה יפת תואר ומופקרת, והושיבוה באפיריון עירומה ושמו כתר של ספר תורה על ראשה, ורקדו במחול סביב לה וניגנו בכלי שיר, ובדרך ריקודם נפלו עליה ונישקו אותה, וקראו לה 'מזוזה', כלומר שנושקים לה כמו שנושקים את המזוזה".

במהלך המאה ה-18 גרעינים שבתאים כמו הפרנקיסטים הופיעו בקהילות היהודיות כפטריות אחרי הגשם וקהילות שלמות הפכו לשבתאיות. כדי למגר את התופעה יצא הממסד הרבני למסע צלב נגד השבתאות והשתמש בכל התחמושת שעמדה לרשותו. כולל חרם.

חי בעושר ופאר באחוזותו עד פטירתו בשנת 1790. איור המתאר את מותו של יעקב פרנק (ויקיפדיה)

חי בעושר ופאר באחוזותו עד פטירתו בשנת 1790. איור המתאר את מותו של יעקב פרנק (ויקיפדיה)

האישיות הרבנית שעמדה מאחורי החרם הגדול בעיר לבוב היה רבי יעקב עמדן (יעב"ץ) מגדולי הרבנים של המאה ה-18 ואחד ממתנגדיה החריפים ביותר של תנועת השבתאות לסוגיה. יעב"ץ, ששלושת בנותיו היו נשואות לרבנים חשובים שכיהנו בהנהגת ועד ארבע הארצות (המוסד המרכזי העליון של יהדות פולין), שכנע את חתניו להכריז חרם על קבוצה של אלפיים יהודים שנחשדו בפרנקיזם. יעב"ץ לא הכיר את אותם יהודים ויהודיות, הוא לא ראה אותם מימיו ואפילו לא ידע בוודאות כי הם "חטאו" בפרנקיזם.

החרם קבע כי יהודי שנחשד בפרנקיזם "לא נשכיר לו דירה ולא נשכור ממנו, לא נמכור לו ולא נקנה ממנו לא נלמד את ילדיו, לא נקבור ולא נימול". באותם ימים גורלו של יהודי שחי מחוץ לקהילה היה משול לגורלו של דג שחי מחוץ למים. כלומר גסיסה איטית ומוות. כדי לא לגווע ברעב ולקפוא בקור פנו אותם אלפיים יהודים לכנסייה שהסכימה לקבל אותם בזרועות פתוחות, בתנאי שיכריזו כי התלמוד מלא בשטויות ושקרים, עלילות הדם נכונות ולבסוף ימירו את דתם לנצרות.

אוה פרנק (נפטרה ב-1816) בתו של משיח שקר יעקב פרנק. הנהיגה את התנועה לאחר מותו (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

אוה פרנק (נפטרה ב-1816) בתו של משיח שקר יעקב פרנק. הנהיגה את התנועה לאחר מותו (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

וכך אכן קרה. אלפיים יהודים ויהודיות התנצרו בכפייה ונאלצו בעל כורחם להצהיר כי אחיהם היהודים אכן משתמשים בדם של ילדים גויים לצורך אפיית מצות. אחד ממנהיגי הפרנקיסטים, הרב אלישע שור, ממשפחת שור המפורסמת מרוהטין, הטיח בראש רבני לבוב, הרב חיים רפפורט: "חיים, הנה לך דם תחת דם, אתה התרת את דמנו, ואנחנו מאשימים אתכם בעלילות דם". הבעל שם טוב בכבודו ובעצמו התייצב לצד הפרנקיסטים המתנצרים ותקף את הרבנים "שבודים אקדמות ושקרים מליבם" כדברי הבעש"ט.

יעקב פרנק עצמו התנצר בטקס חגיגי בוורשה במעמד מלך פולין. הוא חי בעושר ופאר באחוזותו עד פטירתו בשנת 1790 ובתו אווה המשיכה להנהיג את התנועה אחרי מותו. כמו פרקטיקת החרם שחיה ובועטת עד היום, כך גם תורתו שרדה והתגלגלה לכת הדומנה שפועלת עד היום בטורקיה – הארץ בה נולדה השבתאות.

The post אורגיות לשם שמיים: כת השבתאים הקיצונית של יעקב פרנק appeared first on בית התפוצות.

]]>